fbpx

שהרה בלאו: חוויה יהודית פנימית – לא רק באושוויץ ולא רק "על פי הספר"

0

1. אז מיהו אותו יהודי, הא? מיהי אותה יהודייה? מי זו שאמורה לענות עכשיו על אחת השאלות המורכבות והמסובכות ביותר בעולם? זו שבעקבותיה פרצו מלחמות, נפלו ממשלות, נפרעו פרעות ובערו תנורים? עד כמה רחוק צריך ללכת כדי לבחון את המושג הספק רגשי, ספק לאומי, ספק אמוני, ספק ביולוגי הזה? מתברר שרחוק מאוד.

2. בתקופה שבה הדרכתי במכון השואה בחיפה, אחת ההדרכות החביבות עליי נפתחה בשאלת ההבדל בין המן הרשע להיטלר. "מה ההבדל ביניהם?", הייתי שואלת את התלמידים, "מישהו יכול לומר?". לרוב הייתה משתררת דממה, ובעקבותיה הייתי מתחילה לתאר את המצב בשושן הבירה הקדומה, "אז מרדכי היהודי לא כורע ולא משתחווה לפני המן, נכון?", הייתי מלחשת, "והמן כמובן לא מרוצה. רץ להתלונן לאחשוורוש ופתאום זה כבר לא רק מרדכי היהודי, פתאום זה כבר 'עם אחד שמפורד מכל העמים', עם שמנהגיו שונים, היחיד הופך לרבים". כאן, לאחר שניית שתיקה רבת־רושם הייתי שואלת את שאלת המחץ, "ואם מרדכי היה כורע ומשתחווה לפני אחשוורוש, מה אז? האם להמן הייתה בעיה איתו?", כשהתשובה המצופה היא זו שלא, להמן לא תהיה שום בעיה. משם כבר הייתי עוברת לדבר על האנטישמיות הקלאסית שהייתה אנטישמיות דתית ולא גזעית, ובשלב זה חלק גדול מהתלמידים כבר היו מאבדים ריכוז.

3. "בואו נעבור לגרמניה של היטלר". או, כולם מתעוררים. "נניח שישנו יהודי שהתנצר, יהודי מומר הנוהג כנוצרי לכל דבר, האם להיטלר תהיה בעיה איתו?". אין מקום להתבלבל, כל התלמידים כאחד עונים שמובן שכן, להיטלר תהיה בעיה קשה עם היהודי עצמו, בלי כל קשר לאמונתו. היהדות בגרמניה הנאצית היא יהדות מבוססת גזע, יהדות על בסיס דנ"א. בשלב זה הדיון בדרך כלל מתלהט, ותמיד מגיע איכשהו ליהדות בימינו והגדרתה בארץ על פי חוק השבות שגם הוא, הפלא ופלא, מבוסס דנ"א. "אז מה ההבדל?", כאן, קולי כבר צרוד מרוב צעקות, "מה ההבדל?", כשלתשובה מגויס כמובן עניין הגיור.  היהדות מאפשרת להתגייר, מאפשרת לזר להפוך ליהודי (היא גם יכולה להוציא לו את הנשמה עד שזה יקרה), אבל זה יכול לקרות. זה אפשרי. אדם יכול להפוך ליהודי גם אם לא נולד ככזה. יהדות היא עניין של רוח. של אמונה. של מסורת. של טקסט וטקסים. האומנם?

4. הכרתי פעם מדריך מסעות לפולין שלאחר כמה שנים עזב את המקצוע. "לא יכולתי יותר", הוא אמר. "ראיתי את הנערים האלה, עומדים מול הר האפר ואומרים 'עכשיו אני מבין מה זה להיות יהודי'. שם הם מבינים? מול הר האפר הם מבינים מה זה להיות יהודי? זו החוויה היהודית העמוקה ביותר שלהם? לא יכולתי לסבול יותר ועזבתי", הוא סיפר, "הרי היהדות כל כך הרבה יותר גדולה מהשואה, היהדות לא נולדה באושוויץ ולא הומצאה בטרבלינקה, אבל כנראה איבדנו את היכולת לתת חוויה יהודית פנימית מעצבת לנוער, אז השואה הפכה להיות החוויה שכתגובת הנגד אליה אני רוצה להיות יהודי". אתם עדיין איתי, במסע הפתלתל הזה?

5. אולי אומרים לעצמכם, תראו מה זה, שואלים יהודייה "מיהו יהודי" והיא מיד בורחת למחוזות האנטישמיות והשואה. זה כנראה הכי קל. אבל מה עם הבסיס, תשאלו, מה עם ספר הספרים, מה עם המצוות והאמונה שבלב, מה עם אלוהים, למען השם, מה איתו? מה עם האלוהים של הדת המונותאיסטית הראשונה?ובכלל, אצלי זה קל, אני שמגדירה עצמי כדתייה־לייט, ככל שאני מקיימת פחות מצוות "על פי הספר" כך אמונתי באלוהים דווקא הולכת ומתחזקת. אבל האם האמונה באל יכולה להגדיר אדם כדתי גם אם אינו מקיים דבר? האם היא יכולה להיות בסיס להגדרת היהדות? לאברהם אבינו זה הספיק, אבל כיום זה כבר הרבה יותר מסובך. האמונה יכולה להיות הבסיס לדיון, היא אף פעם לא תהיה המסקנה הסופית. אז מיהו יהודי?

6. נראה שלא התקדמנו יותר מדי במסע האסוציאטיבי המהיר הזה שהעירה בי השאלה. אבל איני יכולה שלא להיזכר באמירה הישנה־נושנה: יהודי הוא מי שעונה על שאלה בשאלה. ָ לכן, אם אשאל "מיהו יהודי?", תשובתי תהיה: "ולמה כל כך חשוב לך לדעת?".

שהרה בלאו היא סופרת ופובליציסטית

רוצים לקרוא את המגזין כולו? הירשמו לקבלת גליון מתנה

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook