התהפוכות מול כחול לבן והפיצול הרועם עם הקמת ממשלת האחדות לא היו האחרונים עבור יאיר לפיד ויש עתיד. עד לסגירת הרשימות הוא חווה פרידות צורמות מעפר שלח ומשה יעלון, כשבינתיים המפלגה מסתגלת למצב החדש ולמערכת בחירות ללא פעילות שטח. כך זה נראה מבפנים

"כוסברה, זה מה שעולה לי לראש כשאני חושב על יאיר לפיד", אומר אדם המכיר היטב את לפיד. "או שאתה אוהב אותו או שאתה לא סובל. אין באמצע". האוהבים מוכנים ללכת אחרי לפיד באש ובמים הפוליטיים. "הוא מוביל אותנו ממקום משתף", מתפעמת ח"כ אורנה ברביבאי המקורבת ללפיד, "אנחנו מוכנים מדעת ללכת אחריו כי אנחנו מאמינים בו". מנגד, פוליטיקאית המכירה את לפיד היטב מקבלת לאחרונה בקשות לראיונות מעיתונאים בכירים. "מדברים איתי על תוכנית שלמה שתוקדש לתופעה של יש עתיד ולפיד", היא אומרת ל'ליברל'. בינתיים היא מסרבת. לא בטוח שתוכל לעמוד בפרץ. יש לה מה להגיד, העוינות עומדת לה על קצה הלשון, מחכה להתפוצצות.

מפלגת המרכז רבת־התהפוכות היא מהמסקרנות בבחירות האלה. עולה בסקרים שוב (נכון לכתיבת שורות אלה), מחזיקה רזומה שכבר נחשב נדיר באגפים נרחבים של הפוליטיקה המקומית – תשע שנים של יציבות. יריבים באים והולכים, חברי כנסת נוטשים או מסולקים, בריתות נכרתות ונפרמות, ויאיר לפיד לנצח. עם שטח מאורגן, ח"כים הסרים למרותו, משמעת סיעתית נדירה, חוג פנימי מצומצם, פוסטים מוקפדים ברשתות החברתיות, קריצה לקהלים חדשים, כולל לערבים. אבל האם הגיעה המפלגה לקצה גבול יכולתה? "הכל נורא מעוצב, מתוק ודבש, אבל אם אתה לא מתיישר – אתה אוכל אותה", אומר ח"כית לשעבר מיש עתיד. האם ישנה תקרה מזכוכית מחוסמת, או שלפיד יוכל לפרוץ קדימה ולהפוך למועמד ריאלי לראשות הממשלה? במפלגה מציגים אחדות ונחישות. כפי שאומר ח"כ מיקי לוי: "אנחנו משפחה מלוכדת, הכל סוגרים בתוך הבית".

בספטמבר האחרון הבית רעד כשעפר שלח, חברו הקרוב של לפיד וממייסדי יש עתיד, אתגר אותו בשאלת הפריימריז הטעונה ("יבוא הציבור ויבחר… ואני מאמין שזה יהיה אני. אני הרוח החיה של יש עתיד"). לפיד מסמס את הדרישה, ואז זרק אותו מהמדרגות. שלח והוא ניתקו מגע. לפיד דיבר על פריימריז, אבל לא בשלב הזה: "אף אחד לא מציב לי אולטימטומים. נעשה הכל בקצב שלנו".

הודעות הווטסאפ הפנים־מפלגתיות רטטו ולא משמחה. שלח הפך לאויב העם, שבועות ספורים אחר כך נמחק מקבוצת הווטסאפ של יש עתיד, ישיבות סיעה בזום נערכו בלי הח"כ המרדן. בדצמבר עזב והקים את מפלגת תנופה.

פרידה מפתיעה? לא בדיוק

ביש עתיד היו מי שהופתעו. שלח יידע את חבריו לסיעה דקות ספורות לפני שעזב אותם. "לא ידעתי כלום", אומרת ברביבאי. בחוג הפנימי של לפיד לא נפלו מהכיסא. המתיחות בין השניים הייתה סוד גלוי. שלח שב ודיבר על פריימריז, היה משוכנע שיש לו סיכוי סביר להגיע לטופ, הסביר שאם יפרוש ויקים מפלגה חדשה יזכה בשני מנדטים פחות מאלה של יש עתיד. הח"כים ברביבאי ויואב סגלוביץ' נשלחו לבדוק את היערכות המפלגה לקראת ועידה במהלך השנה הקרובה, אם כי כולם סברו שלפיד לא מתכוון להתחרות על המקום הראשון שמובטח לו עד ל־2025. בינתיים גם רם בן ברק הודיע שיתמודד בפריימריז על ראשות המפלגה.

"הפריימריז היו רק תירוץ, בולשיט, לפיד היה יכול להכריז על פריימריז, הוא הבין שפריימריז לא יפגעו ביש עתיד, ברור שהוא היה שוחט את שלח בקלפיות", אומר אדם שהיה מקורב למקבלי ההחלטות, "פשוט אין לו כוונה להתחיל להתעסק עם זה".

המתיחות בין השניים החלה שנים לפני פרישת שלח. שלח, ממקימי יש עתיד, חבר בקבוצה קטנה של מקורבים המקיפה את לפיד, ביניהם הלל קוברינסקי, דני וסלי וח"כ מאיר כהן. החוג הפנימי, בעיקר לפיד, וסלי וקוברינסקי, מקבל החלטות. הרוב המכריע של הח"כים מתכבד בתבשיל רק אחרי שיצא מהתנור.

לפיד הקשיב רוב קשב לניתוחיו הפוליטיים של שלח, אבל דחה את רוב העצות. יש בינינו חילוקי דעות אבל אנחנו מבררים אותם בחדרים סגורים, נהג שלח לומר. היו לא מעט בירורים כאלה. שלח התנגד לישיבה בממשלת נתניהו, שב והפציר בלפיד שהיה שר האוצר לפרוש בשיא. לפיד הלך הביתה רק אחרי שקיבל מכתב פיטורים מרה"מ בסוף 2014. שלח לא התלהב מהחיבור ההוא בקדנציה הראשונה עם נפתלי בנט, האח המאומץ פוליטית, ובהמשך מהחיבור עם תל"ם, במיוחד עם צבי האוזר ויועז הנדל. הוא התנגד לסטייה ימינה, חשב שהמפלגה צריכה לפנות לבוחרי שמאל בלי להתבייש. העצה הזו לא התקבלה לפני חמש שנים, אבל מיושמת כעת על ידי לפיד. שלח שמאלי יותר מהקו הרשמי של יש עתיד. תומך למשל במזרח ירושלים כבירת מדינה פלסטינית, בעוד לפיד התנגד לחלוקת העיר. לאחרונה אמר שלח שהוא זה שמנע את תמיכת לפיד בסיפוח, וכי בלעדיו לפיד היה מצביע בעד חוק הלאום.

שלח שילם מחיר כבד. הוא חלם להיות יו"ר ועדת חוץ וביטחון מטעם יש עתיד, רצה להיות שר, אבל קיבל את ראשות הסיעה ובהמשך את ועדות הקורונה וביקורת המדינה, וחברות בוועדות הכספים וחוץ וביטחון. לא נשאר רעב, אבל רצה יותר.

"לפיד חיבב את עפר אבל לא ספר אותו בקבלת ההחלטות", אומר מקורב. "העצות של שלח נחשבו בעיני לפיד למשקל נוצה. בסביבת לפיד הבינו שבעולם הפוליטי האמיתי אין לשלח ערך משמעותי. אפשר להגיד שבסופו של דבר שלח נבעט החוצה".

השניים לא החליפו מילה מאז ששלח התחיל לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. הוא החל לתקוף רבות את לפיד ("תמו ימי הפסילה של החרדים וערבים ואנשי פריפריה. הרגיש לי כאילו מדובר בילד שהולך עם הכדור שלו בשכונה כשלוקחים לו את הכדור אז אין משחק"). לפני סגירת הרשימות (נכון לירידת גיליון זה לדפוס, אין עדיין מידע על תמונת המצב המלאה) הציע איחוד של גוש המרכז־שמאל: רון חולדאי, אבי ניסנקורן והעבודה. לפיד לא קיבל הזמנה לחיבור המיוחל.

לפיד לא תקף. איחל בפומבי ובנימוס דרך צלחה. אבל הוא התקשה להסתיר את הפגיעה. הוא ראה בשלח חבר קרוב, התקשה להאמין שזה קורה לו חצי שנה אחרי שבני גנץ פעל מאחורי גבה של יש עתיד והצטרף לנתניהו. בניגוד לשלח, לפיד ביכר שלא למתוח ביקורת. רונן צור, שהיה היועץ האסטרטגי של גנץ (והרבה לתקוף את לפיד בעבר), אומר ש"לפיד מתנהג מאוד מדויק, כמעט ולא עושה שגיאות. די מהר עבר מניהול תגרנות מילולית מול שלח לאיחולי הצלחה, כך הוא למעשה ניתק את כבל האנרגיה של שלח שחי מהוויכוח עם לפיד. כך שלח הפסיק לבלוט. בעבר הייתה מחלוקת סביב לפיד, אם הוא מתאים או לא, כל זה נגמר. אין סביבו מחלוקת. אני מניח שההבלגה דורשת ממנו כוחות נפש, כנראה קשה לו לכבוש את יצרו אבל זה מעניק לו רווחים אלקטורליים. בעבר נתפס כלא רציני, היום הוא מועמד שיש לו מילה, איש ערכים, גוזר את פירות ההבלגה והוויתור על הרוטציה בכחול לבן".

חברי הסיעה לשעבר של שלח מצרים על העזיבה. "שלח חד מחשבה", אומר מיקי לוי. "הוא היה ערך מוסף ליש עתיד. מהבחינה האישית הוא יחסר לי, אם כי אין לזה משמעות מבחינת מנדטים. הייתי הראשון שאיחל לו בהצלחה". רם בן ברק אומר ל'ליברל' שהוא לא מצליח להבין את המעשה: "הוא היה חלק מהתהליך, ידע שנשתנה, כנראה בער לו. חבל, עשה טעות. בסוף יעשו פריימריז. למפלגת העבודה לקח עשרות שנים עד שעברו לשיטה הזו. גם אצלנו זה יקרה".

הניתוחים המופרכים של יעלון

הנוטש הבולט האחר הוא השותף משה (בוגי) יעלון. "מזל טוב, אחינו הבכור, עוד נכונו לנו עלילות", בירך לפיד את יעלון ליום הולדתו ה־70. העלילות שהגיעו מספר חודשים אחרי, לא היו אלה שלפיד דמיין. חוסר שביעות הרצון ריחף באוויר לאורך כל ימי האיחוד. הפרידה מגנץ ואשכנזי השליכה את לפיד ויעלון איש לזרועות רעהו. שני ניצולי הקוקפיט ז"ל של כחול לבן.

סיפור אהבה מעולם לא היה שם. יעלון לא מעריך את לפיד, אומר אדם המכיר את יעלון היטב, "נפשית הוא לא מסוגל להיות תחת לפיד. הוא חושב שהוא יותר טוב ממנו. משהו בסגנון של: אני הייתי רמטכ"ל ולפיד כתב 'במחנה'. בראייתו לפיד לא משתווה לו. אם בכחול לבן יעלון הצליח לשאת את הקִרבה, הם היו חלק מרביעייה – ביש עתיד־תל"ם זה סיפור אחר. רק שניהם. למרבה הצער יעלון לא הפנים שהוא צריך לחיות עם לפיד, מפני שהוא לא אלקטורלי. בזמן שלפיד נתן ליעלון אכסניה ביש עתיד, יעלון ביצע פיגוע פוליטי כשהכריז שהוא מקים מפלגה עם איזנקוט".

יש להם היסטוריה של חיכוכים מימיהם בממשלת נתניהו, האחד שר הביטחון, השני באוצר. מוויכוחים על היחסים עם ארה"ב ועד הפרטת תע"ש. בכחול לבן תבע מלפיד לוותר על הרוטציה עם גנץ. הקשר בין יש עתיד לתל"ם הצטנן עוד בטרם הספיקה הסיעה החדשה לחמם את המצעים הזוגיים. לפיד החמיא ("בסוף, אחרי כל השנה הזו, הרווחתי את בוגי. רק בשביל זה היה שווה. כי הוא חכם, כי הוא הגון באופן שאין בפוליטיקה"), שב והודיע שהוא מקווה לרוץ עם יעלון. האחרון, מצידו, התארגן קצת אחרת. אמר בשיחות פנימיות שלפיד יתקשה להמריא מעל לאותה תקרת זכוכית מדוברת. גרס שהשלם קטן מחלקיו. שאם ילכו בנפרד ישיגו מנדטים רבים יותר. כמו כל כך הרבה מקרים בעבר, הניתוח הפוליטי של יעלון התנפץ מול המציאות.

עוד לפני שהודיע על פרידה רשמית מיש עתיד הציע יעלון לפרופ' חגי לוין להצטרף לתל"ם, ניהל שיחות עם שר כחול לבן יזהר שי, שוחח עם איזנקוט, עד לאותה הודעה ביזארית בשידור, שנכנסה לפנתיאון ההזיות הפוליטיות הישראלי ("גדי ייכנס תחתיי ואני אוביל"). איזנקוט ההמום הכחיש. עד כדי כך אצה ליעלון הדרך, שהוא העלה שלטי קמפיין של תל"ם לפני שסגר את הפרידה הרשמית עם לפיד. לפיד היה סבלני, עדיין ניסה להגיע להבנות עם יעלון. אבל דרש שתל"ם תתמזג אל יש עתיד. יעלון התעקש לשמור עליה עצמאית. בסביבתו אומרים שזה מפעל שהוא עבד עליו קשה, בשיחות פנימיות הסביר כי הוא מחויב לעובדי מפלגה שהולכים איתו שנים. את רשימת העריקים המופלאה מבין אלה שבחר, קשה יותר להסביר. מגדי יברקן ועד הנדל והאוזר. רשימה חלקית בהחלט.

לפיד רצה להפסיק עם האיחודים. לבצר את יש עתיד. לא לחזור על טעות כחול לבן. חווינו לאחרונה בגידה, הוא אמר ליעלון, התכוון לחוסן לישראל. אינני רוצה לעבור את החוויה בשנית. סיעה עצמאית יכולה להסתלק לדרכה בכל רגע, מיזוג יבטיח נאמנות. האנשים שלך לא נאמנים, אמר לפיד ליעלון.

"יעלון ישב מולנו ואמר לנו שאם הוא מתפצל מיש עתיד, יהיו לו יותר קולות. ביש עתיד הוא לא ממקסם את הקולות", אומרת ברביבאי. "יעלון היה מפקד שלי בצבא, ובכל זאת אני לא מבינה את המהלך שלו. הוא עשה טעות".

לפיד לא טרק את הדלת אחרי הפיצול. "אני לא מוותר כל כך בקלות על בוגי. אני לא יודע אם יעבור או לא את אחוז החסימה, אבל הוא שותף בכל ממשלה עתידית". בסביבתו יש אנשים פחות ג'נטלמנים. "לפידיסטים תוהים מי זקוק למי", אומר מקורב ללפיד. "האם לפיד צריך את יעלון, או יעלון, שאינו עובר את אחוז החסימה, זקוק ללפיד? די ברור מי יישאר רלוונטי". יזהר שי שהצטרף ליעלון אמר לנו שנתקל ב"חבר'ה צעירים, ליברלים, לכאורה הקהל של יאיר, שלא מוכנים להצביע עבורו. יעלון בעיניהם הוא בחור חדש בשכונה שדבק בעקרונותיו ונפרד מיאיר שאותו הם לא רוצים". לא ברור כמה צעירים כאלה יש, אבל אולי הסוקרים שנותנים שברירי אחוז ליעלון פשוט לא נתקלים בהם. 

דיקטטורה נאורה

14 הח"כים שנותרו אחרי כל התהפוכות, הפרישות והפיצולים, נאמנים ללפיד. ח"כ לשעבר מהמפלגה פחות מתרשם: "יש סביבו להקת מעודדות. אפשר היה לשים בובות במקומם ביש עתיד, כמו בכל המפלגות המבוססות על מנהיג אחד, והבוחרים לא ירגישו. לפעמים הייתה לי תחושה שמספיק שיקבלו תוספת קטנה של חוליות בגב וכבר חברי הכנסת של יש עתיד לא יוכלו להישאר במפלגה".

ראיונות עיתונאיים עוברים את המסננת של לפיד או של מקורביו, המנתבים לעיתים ח"כים בין ערוצי התקשורת. שולטים גם בדף המסרים, כמו בליכוד. כדי להבין את רמת השליטה צריך לשמוע איך ח"כ של יש עתיד אומר בדחילו ורחימו משפט מחוץ למסגרת, מהסס, תוהה בינו לבין עצמו אם לפיד יאהב את החריגה. ומהצד השני, "די ברור למה אין אצלנו מדליפים", אומרים ביש עתיד ורומזים לשרשרת הפיאסקו שליוותה את מפלגת גנץ.

הצעות החוק עוברות הליך דומה, מאושרות על ידי לפיד טרם הגשתן. "לפיד יכול לעבור על ידי במסדרון בכנסת ולהגיד לי, אנחנו לא חותמים על הצעות חוק שעוסקות בנושאים מסוימים", אומר ח"כ לשעבר. "אנשים דעתנים עם עמדה מתקשים לקבל את ההתנהלות. מי שבכל זאת נשאר, הולך עם לפיד באש ובמים".

"יש לי עמדות מוצקות, ובכל אופן בחרתי ביש עתיד", אומר לנו רם בן ברק. "קיבלתי הצעות להצטרף לליכוד ולמפלגת העבודה, אבל החלטתי שיש עתיד מתאימה לי. לא רק שאהבתי את הרשימה שלו שמורכבת מאנשים איכותיים ולא מעסקנים פוליטיים, גם זיהיתי שיש עתיד איננה סקטוריאלית, היא מפלגת הישראלים. אני יכול לבטא את עמדותיי, בזכותי מסתכלים ביש עתיד אחרת על החברה הערבית, גם הראייה הכלכלית השתנתה. יש עתיד היא לא מפלגה של איש אחד, כולנו יכולים לבוא לידי ביטוי. אם היה לנו כל כך רע יכולנו לעבור למפלגות אחרות. אין ח"כ של יש עתיד שלא קיבל הצעה להיות שר, רק פנינה תמנו־שטה עזבה".

"אני עוסקת בשירות נשים שוויוני בצבא", אומרת ברביבאי. "דיברתי על הנושא עם יאיר. הוא שאל אותי אם אני באמת חושבת שנשים יכולות להיות בכל מקום, השבתי בחיוב, והוא הראשון שחתם על הצעת החוק שלי. כשהשכל הישר מנצח, יאיר מקשיב. אנחנו תמיד יכולים לדבר ולהשפיע".

גם הנוכחיים וגם אלה שעזבו מתארים, למרות הכל, אווירה טובה, "שליטה נאורה". "אין פחד, כולם אומרים מה שהם חושבים ובסוף לפיד מחליט, הוא בעל המניות היחיד", אומר אדם שהיה שם. חלקם מספרים על טוב ליבו ונדיבותו. השרה לשעבר יעל גרמן, שלקתה במחלה קשה והתאלמנה לאחרונה, מספרת ל'ליברל' שלפיד מקפיד לבקר אותה אחת לשבועיים, משתף אותה בנפתולי המפלגה. ו"אחרי שהוא הולך אני במצב רוח טוב".

חלקם הגיעו לכנסת בעקבות היכרות אישית עם לפיד. הוא ידוע כנאמן לחברים, הרבה פחות למי שנתפסים כיריבים. אחרים בשיטת חבר מביא חבר. החוג הפנימי מצומצם, שי פירון ושלח בעבר, היום קארין אלהרר ומאיר כהן. רות קלדרון, ח"כית לשעבר, עדיין מקורבת. ברביבאי היא מקורבת טרייה יחסית. סגנית יו"ר הכנסת, חברה בוועדת חו"ב.

סטייה מהקו הרשמי, פעולות סוררות או ירידה באטרקטיביות הציבורית, מסיימות קריירות פוליטיות. "הכיוון הוא אנשים פופולריים, תקשורתיים, כאלה שאפשר לשווק בקלות", אומר מכר של לפיד. "הביאו את חיים ילין, למשל, אחרי 'צוק איתן'. ילין היה אז ראש המועצה האזורית אשכול, התראיין בכל מקום, מוכר ואהוד". אבל תשאלו את עדי קול, יפעת קריב, דב ליפמן, עליזה לביא ואת ילין מה עלה בגורלם אחרי שנס ליחם ביש עתיד. חלקם הוזמנו לפגישה עם מקורב ללפיד והתבשרו על צניחה במיקומם ברשימה. יש מי שהתקשו לשאת את העלבון. "אהבתי את יאיר מאוד. חבל שהוא הורס במו ידיו יחסים עם אנשים. יש בהתנהגות שלו גוון של דיקטטוריות", אמרה יפעת קריב אחרי שמצאה עצמה בחוץ. לביא הוסיפה כי "זאת לא מפלגה שמתלבטת ביחד". לעיתים הניתוק סופי. לפיד מתעלם מתמנו־שטה במסדרונות הכנסת, חדל לדבר עם שלח וגם עם שי פירון אחרי שזה הפציר ביש עתיד להצטרף לממשלת נתניהו. חבר כנסת לשעבר גילה שרוב חברי הסיעה מתעלמים ממנו עם פרישתו, לא מגיעים לאירועים משפחתיים שלו. החיים מחוץ לבועת יש עתיד קרים. 

יאללה, להבעיר את הזום

השטח המפורסם של יש עתיד, עשרות מטות בכל רחבי הארץ, אלפי מתנדבים, שני רק לליכוד, נדם חלקית, בצוק הקורונה. במקום כנסים רבי־משתתפים, לפיד והח"כים מנהלים כנסי זום עם מצביעים ועם פעילים. בדרך כלל כמה מאות אנשים בכל פעם, מיישובים עם רמת תמיכה גבוהה ביש עתיד. גרמן ערכה מפגש כזה לצעירים: "חוג בית בזום שונה מחוג בית רגיל, היכן שאת לוחצת יד לבן אדם ומסתכלת לו בעיניים. זה עלול להשפיע על המתלבטים". גם השקת קמפיין המפלגה נערכה בזום עם עיתונאים פוליטיים.

יוסי ירדני, ראש מטה קריית ים במפלגה, אומר ל'ליברל' שהשטח חסר. "השטח הוא מרכיב מרכזי ביש עתיד. לח"כים וללפיד אכפת מהשטח, יש לנו קשר אישי איתם, הם מגיעים, מרימים טלפון, מזמינים לפגישות אצלם. אנחנו לא בורג קטן. עכשיו הכל שונה. לא יהיו דוכנים מחוץ לקלפיות ביום הבחירות, זה היה תפקיד חשוב שלי, הבאנו מתנדבים, עשינו הדרכות, מה צריך להגיד, איפה ללחוץ ואיפה לוותר. זה לא יקרה. לולא הקורונה הח"כים ולפיד היו מגיעים לכאן, מסיירים, מתחככים עם אנשים. בינתיים אין הרבה מה לעשות, אני מגייס מתנדבים, בונה מטה. אנחנו חולמים על יש עתיד כפי שהייתה לפני הקורונה, יכולנו לעשות בשלוף אירועים, אנשים רק עמדו וחיכו שנקרא להם". צחי בנימין, ראש המטה בעתלית, פסימי יותר. "הכל וירטואלי, ברשתות החברתיות, ווטסאפים, זומים עם ח"כים. בעייתי. לא רק שאין מה לעשות, התושבים כאן הפסיקו להתעניין בבחירות. נמאס להם".

לפיד נמרץ כאילו זו המערכה הראשונה שלו. לוגו המפלגה רוענן ושוחזר לכיתוב "יש עתיד בראשות יאיר לפיד". הוא לא מחזר אחרי טאלנטים. חוויית הרמטכ"לים בכחול לבן הספיקה לו. ביש עתיד היו מי שתהו מדוע חגי לוין נחת דווקא בתל"ם. פספוס שלנו, אומר אחד מהח"כים. לפיד נפגש עם ציפי לבני, ניסה לשכנע אותה לבוא כמספר שתיים. את מירב כהן מכחול לבן, שעמה הוא ביחסים טובים זה מכבר, שכנע בקלות. הוא נפגש עם אהוד ברק, אבל יותר לשם התייעצות. כהן היא אחת מאלה שפחות נפגעו בקרב מצביעי הגוש בגלל ישיבתה בממשלת נתניהו. בולטת, אכפתית, אהודה. יש במפלגה מי שהיו מעדיפים לראות שמות שלא הגיעו מלב המאפליה, ממשלתו של נתניהו, אבל איש לא הביע התנגדות לשיבוצה הגבוה ביש עתיד. המון פונים אלינו, אמר לאחרונה מאיר כהן. "יאיר אומר שיש לנו נבחרת מצוינת ומגוונת", אומרת ברביבאי, "הוא לא במסע אחרי כוכבים. אנחנו קבוצה יציבה שעברה דרך ויודעת לעבוד ביחד ולהביא תוצאה".

ללפיד יועצים אמריקאים. אחד כזה שאינו בשכר הוא טד דויטש, חבר קונגרס דמוקרט, יהודי מפלורידה. כבר שנים הוא עובד עם מארק מלמן, יועץ וסוקר. טס אליו לוושינגטון, כדי להכריע את העניינים טרם סגירת הרשימות. לפיד תקשר את הנסיעה, שהתקיימה ביום השבעתו של ג'ו ביידן לנשיאות. לפיד העלה בפייסבוק תצלום ישן שלו בחברת ביידן בוושינגטון. שניהם מחויכים. צעירי יש עתיד הגדילו לעשות, פרסמו תצלום של השניים משוחחים עם הכיתוב "בואו נגרום לזה לקרות". לפיד ניסה בעבר לשווק באגרסיביות את עצמו כמדינאי. נפגש עם כל נבחר ופקיד בכיר שהיה יכול, באירופה ובארה"ב. שנת הקורונה והסגרים הפכה את ההיבט הזה לזניח יחסית.

לפיד הוא אחד הלקוחות הבולטים של מלמן מחוץ לארה"ב. מלמן היה אחראי להישג האדיר הראשון של יש עתיד ב־2013 (19 מנדטים). המוטו שלו: אם אתם מבינים איך אנשים חושבים, אתם יכולים לעצב דעה ולשנות התנהגות. בעבר כינה את לפיד "מתוק וחכם", וסיפר שבבית הכנסת שלו בוושינגטון כולם היו נרגשים לשמוע שהוא עובד עמו. 

פנייה שמאלה, ולא רק "רק לא נתניהו"

הקמפיין הנוכחי מתבסס על בריאות וכלכלה. מעמד הביניים הנשחק, העצמאים שאיבדו את עולמם בקורונה. הח"כ הטרי ולדימיר בליאק הולך על זה בכל הכוח ("העצמאים היום מבינים שיש להם בית חם ותומך ביש עתיד"). וגם, כמובן, הדגשת המסע הבלתי מתפשר שלהם (בניגוד לגנץ) להעפת נתניהו. לפיד, ח"כים ופעילים של יש עתיד משתתפים בהפגנות המחאה ברחבי הארץ, בעיקר בגשרים.

בניגוד לעבר, הקמפיין הנוכחי נוטה שמאלה, פונה למנדטים האבודים של מפלגת העבודה ושל מצביעי השמאל בכחול לבן. לפיד מיהר לתקוף את גנץ, שהנחה לכנס את הגוף המאשר בנייה בשטחים כדי לאשר כמה מאות יחידות דיור ("ממשלה שפויה לא מתחילה קרב עם נשיא אמריקאי חדש"). הזיגזג לעומת העבר בולט. כך למשל היחס של לפיד להתנחלויות. ההתנחלויות יקרות לנו, הכריז בעבר, מה שלא מנע ממנו להתריע מפני סיפוח שלהן בהמשך. ימין או שמאל היו תמיד פחות רלוונטיים. "כשמלאו תשע שנים להקמת יש עתיד, הוא ציין את זה בקבוצת הווטסאפ של הח"כים", אומרת ברביבאי. "שאלתי אותו מה היה החלום שלו כשהקים את יש עתיד. הוא ענה מיד: רציתי לשנות את שיח השנאה ולקדם ערכים ליברליים ומדינה יהודית דמוקרטית".

לפיד ישתדל להמעיט בהתייחסות ישירה לרה"מ. גם תג השחיתות של מנהיג הליכוד יככב פחות בקמפיין. שפיות היא המילה המרכזית. לפיד מפמפם אותה בכל ריאיון, בכל פוסט. מילה שהיא ערך ושתחלחל אל הבוחרים, מקווים ביש עתיד. ההנגדה ברורה גם בלי להזכיר אותה במילים מפורשות. כל מה שאנחנו צריכים זה ניהול שפוי, מאוזן, מנוטרל מפוליטיקה אינטרסנטית. ממשלה שפויה שתעשה החלטות מקצועיות. בלי ממשלה שפויה לא נצליח לנצח. רה"מ ביקש היום רשות מהנכד של הרב קניבסקי להמשיך בסגר. יענקי קניבסקי יחזור אליו עם תשובה. זה לא שפוי. ועוד ועוד.

בסוף נותרות שתי שאלות מרכזיות: מהי התקרה של יש עתיד מבחינת מנדטים, ומה האפשרות של לפיד לייצר קואליציה תחתיו בעתיד הנראה לעין. יש עתיד פרצה ב־2013 עם 19 מנדטים. שנתיים אחר כך ירדה ל־11. בהמשך זינקה בסקרים לכ־25 מנדטים, שירדו מעט בהמשך ואז התפיידו בהמוניהם עם כניסת בני גנץ. החיבור לכחול לבן הוכיח עצמו אלקטורלית, אבל פגע באופן מסוים ביש עתיד עצמה. במערכת הבחירות הנוכחית היא משייטת באזורי ה־16–17 מנדטים נכון לעת כתיבת שורות אלה. "הבעיה העיקרית של יש עתיד", אומר ח"כ לשעבר, "היא שמרוב מקורבים כולם שם אותו דבר, אותו כור מחצבה. אין הרבה מזרחים, אין הבנה עמוקה של כל רובדי החברה. הציבור רואה את זה ומציב להם תקרת זכוכית". יעל גרמן אופטימית יותר, אם כי מעשית: "אני מאמינה שנהיה חלק מהקואליציה. בינתיים יש עתיד תתחזק יותר ויותר. לפיד יעמוד בראש הממשלה, אבל לא אחרי הבחירות הקרובות".

הקול הרוסי, הטינה החרדית וההתקרבות הערבית

בחזרה לקמפיין. החרדים הפעם הם מטרה פסיבית, במובן מסוים. לפיד לא תוקף ישירות, הוא מבין שמראש הוא מזוהה – גם בזכות הטינה של מנהיגי המפלגות החרדיות כלפיו – עם הניגודיות להם ולמעשיהם הפוליטיים. מאמין שירוויח, גם מבלי לתקוף ישירות. ועדיין, ממשלה בלעדיהם נראית כמו הר סיני בלי לוחות הברית. העוינות במגזר החרדי כלפי לפיד עזה. נקודת תורפה שיריבי לפיד משתמשים בה. יעקב ליצמן מוביל את השנאה ללפיד, ממנו הוא מתעלם בהפגנתיות. אריה דרעי מדגיש באמצעות לפיד את חיבורו לנתניהו ("נביא לידיעת הציבור את הסכנה במידה וחלילה לפיד יגיע לשלטון"). לפיד מנסה לפוגג את הטינה. לאחרונה הסביר מאיר כהן לאתר חרדי שהוא מעולם לא שלל שיתוף פעולה עם החרדים. "החרדים הם אנשים מאוד קרובים אליי. היו ויש ויכוחים של תפיסה, אבל בענייני המהות הוכחנו כמה וכמה פעמים שיתופי פעולה מאוד מעניינים".

ראשי החרדים לא מתרשמים מניסיונות ההתקרבות. מוטי בבצ'יק, היועץ הצמוד של ליצמן, אומר ל'ליברל' ש"אין ללפיד סיכוי להיות ראש ממשלה, שיפסיק לבלבל את המוח. אישית ישבתי עם בני גנץ ואמרתי לו שכל עוד לפיד איתו, אין לו סיכוי להיות ראש ממשלה. גנץ הבטיח לנו שלפיד לא יהיה בתפקיד שיכול להשפיע על החרדים. שהוא יהיה שר חוץ. אמרתי לו שאין סיכוי שנחבור למי שכשר אוצר נבר בכל מקום אפשרי כדי לראות איך לוקחים לנו את הלחם". ארי קלמן, עיתונאי באתר 'בחדרי חרדים', אומר ל'ליברל' שהחרדים לא יישבו תחת לפיד, "אבל אם הוא יהיה שותף בקואליציה של גדעון סער, נפתלי בנט ואפילו אביגדור ליברמן, הם יישבו איתו. החרדים יעשו הכל לפני שילכו לאופוזיציה. אם ביבי יפרוש, הם יחשבו על האינטרס שלהם. כבר עכשיו רואים סוג של התקרבות ללפיד בהתבטאויות של כמה ח"כים חרדים".

ההתקרבות לערבים הגיעה עוד לפני המפתיעה יותר, זו של נתניהו. אמירת ה"זועביז" מ־2013 נמחקה. גם פסילת הרשימה המשותפת כבסיס להקמת ממשלה. שלח מיהר להזכיר שלפיד דיבר אחרת בעבר. "פתאום כולם מכבדים את הקול הערבי, גם לפיד שאמר בשעתו: צריך רוב יהודי". גם בכנסת מרגישים את ההתקרבות. "עוד לפני ההצהרות בתקשורת לפיד אמר לנו דברים דומים בשיחות מסדרון בכנסת", אומרת ל'ליברל' ח"כ עאידה תומא סלימאן (חד"ש). "פעם היינו הזועביז, עכשיו הוא מוכן לדבר איתנו. זו התקדמות, שינוי רציני אצלו, הוא לא קופץ מעל לראשינו ופונה לציבור הערבי כמו שאחרים עושים. אבל אני לא חיה מתוך ההתבטאויות של לפיד, אז הוא הואיל להכיר בי. לנו יש את התנאים שלנו. יטרח לפיד וידבר על תוכנית פוליטית ואז נחליט אם זה מתאים לנו. סוף־סוף מבינים שאי אפשר להתעלם מאיתנו, אבל מה מצפים, שנתחיל לרקוד ברחובות כי מסכימים לדבר איתנו? יש לי הרגשה שאנחנו הילד המצורע שאף אחד לא מוכן לשחק איתו בגן והוא צריך להיות שמח אם מישהו מסכים לדבר איתו. אני לא חיה בציפייה לקבל לגיטימיות לא מלפיד ולא מפוליטיקאים אחרים. את הלגיטימיות שלי אני מקבלת מהציבור שלי".

המגזר הרוסי הוא כרגיל יעד נחשק, יש עתיד ממוקמת שם שלישית, אחרי ישראל ביתנו והליכוד, עם כ־10%. סרטון לכבוד הנובי גוד, שבו לפיד "מאלץ" את יואל רזבוזוב לסיים צלחת מלאה של אחד ממאכלי החג, זכה להצלחה גדולה. מרינה קיגל, עיתונאית ומקימת הקהילה 'הרוסים על הרוסים', מזכירה ל'ליברל' שבעבר לפיד פנה לרוסים בשפה הרוסית. "זה מגוחך. הרוסים לא אוהבים את זה. עכשיו הוא עובד יפה. הקליפ עם רזבוזוב והסלט היה מצחיק, כמו 'צ'רלי וחצי', סרט בורקס שעצר את התפיסה הפטרונית כלפי המגזר. סוף־סוף מישהו פנה אלינו כאל חלק מהפאזל המיינסטרימי. ליברמן מדבר על בעיות מגזריות, לפיד פתח את השיח לכולם. הוא משלב את הרוסים הרמונית בתוך הציבור הכללי, לוקח את הקול הרוסי כחלק מהבוחרים ולא כמגזר נפרד. זה נתפס טוב. אבא שלו עשה היסטוריה, גרף הרבה קולות מהמגזר הרוסי, נראה אם גם הבן יעשה היסטוריה".

–

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.

–

• תהליכים של שחיקה // מה הפך את יאיר גולן, בינתיים, להבטחה פוליטית גדולה אבל לא ממומשת? מאת: שרה ליבוביץ־דר
• למחות או לא להיות: חודש בתוך תנועות המחאה ששוטפות את הארץ // שרה ליבוביץ־דר
• יש עתיד? // מה דרוש ליאיר לפיד כדי להפוך באמת למועמד לראשות ממשלה // רשימה מאת יונתן שם-אור