גני הילדים לכאורה נפתחו בפעימה הראשונה של היציאה מהסגר, אבל בפועל היה לפחות גן אחד שפעל גם במהלכו. גן מח"ל. בתוכו שלושה לוקרים קטנים ועליהם השמות – ישראל כ"ץ, יולי אדלשטיין ויואב גלנט.
שלושת המוסקטרים טבעו מונח חדש: "אחד למען אחד, וכולם למען הסגר". במקום שהמשרדים הקריטיים לילדי והורי ישראל – הבריאות, האוצר וכמובן החינוך – יתקשרו ביניהם, ייצרו יחד תוכנית פעולה, ישלבו ידיים וינצלו את תקופת הסגר כדי להיערך ליום שאחרי בצורה מיטבית, הם היו עסוקים בקרבות ובסגירת חשבונות. משרד הבריאות שינה מדיניות כמו גרביים, משרד האוצר סירב לתת את הכסף בין השאר מהסיבה הזו, ומשרד החינוך בתווך חיכה שיבוא מבוגר אחראי ויגרום לשניים האחרים לקבל כבר החלטה.
ביציאה מהסגר הראשון, כל שר בממשלה משך לכיוון אחר – לפתוח עוד, לשחרר כמה שיותר. כעת, כשכולם מבינים שלא תהיה כאן בפעם השלישית גלידה, השרים, ובצדק, זהירים הרבה יותר. אלא שלעיתים נדמה שזהירות היתר נובעת בעיקר מוועדת החקירה שאולי תבוא, ולא מדאגה לאינטרס הציבורי גרידא. כך לדוגמה, השר אדלשטיין לפתע מתעקש על קפסולות בכיתות א' וב', דרישה שבעבר פטר אותה כחסרת חשיבות. השר כ"ץ, מצידו, מזדעק שכדי להכניס את כל כיתות א' וב' לקפסולות, כפי שרצה משרד הבריאות, דרושים כ־6 מיליארד שקלים. הוא מסרב לתת את הכסף מחשש שמשרד הבריאות שוב יתהפך והכסף ירד לטמיון. אלא שאותו כ"ץ, במחי מסיבת עיתונאים חפוזה, הסכים לפזר יותר מ־6 מיליארד שקלים על מענק לכל אזרח אחרי הסגר הראשון. גלנט, שבפתיחה הקודמת והבעייתית של מערכת החינוך היה חמוש בדף מסרים שחייבים לפתוח את המערכת במלואה, הכל כולל הכל, ושילדים הם לא מנוע הדבקה, לקח כעת צעד אחורה והבהיר שיקבל כל המלצה של גורמי הרפואה, כל עוד ייתנו לו את התקציב לתפעול הנגזר מכך.
שלושת השרים במוקד לא נחשדים לרגע ברפיון או בחוסר יכולת קבלת החלטות, להפך. אחד מהם כבר זכה לשם הבולדוזר במשרד התחבורה, אחר הואשם ששכח להוריד את הפלאפלים לפני שניגש למסגרת הפדגוגית. עד כדי כך הם יודעים לחתוך כשצריך ולהיות כוחניים.
כשזה מגיע למשבר הקורונה, החשש מצליח לשתק את השרים. כל אחד מהם מתבצר בעמדה קיצונית, כזו שהוא יודע שלא תהיה מקובלת על עמדת המשרד שמנגד, והסטגנציה נוחה לכולם. את תוצאת הכשל בקבלת ההחלטות הפעם, מרגישים כבר שבועות כל ההורים במדינה – חוסר ודאות לקראת פתיחת הלימודים, שגם אז תהיה פתרון חלקי ובעייתי מאוד.
ובכל הזמן והכאוס האלה המבוגר האחראי לא התערב. ראש הממשלה נתניהו, ששלושת השרים במוקד הם כידוע חברי מפלגתו ואמורים לסור למרותו, נתן להם להתקוטט ביניהם. הנערים שיחקו לפניו, והוא לא הזיל דמעה על הסאגה סביב פתיחת מערכת החינוך, שכמובן תתבטא בעלייה בתחלואה. עכשיו, כשהמתווה ללימודים בכיתות הנמוכות כבר הושג, הקרב ימשיך להתמקד בין אדלשטיין שרוצה לרסן את המשך הפתיחה של המשק – לכ"ץ שדוחף את זה במלוא הכוח.
היו מי שבירכו בשבועות האחרונים שהדיון בקבינט הופך למקצועי ורציני יותר, ואיננו רק פרי לחצים פוליטיים וסקטוריאליים. למקרא הציטוטים שדולפים מתוך הפורום, נראה שכולם בעיקר חוששים מדבר אחד – לא בהכרח מעליית התחלואה, כמו מהעדויות שיצטרכו לתת בהמשך, כשייחקרו המחדלים.
–
- על קורונה, אילומינטי וסיגרים, או: בואו נשחה קצת בים הקונספירציה // הטור של שי גולדן
- נתניהו, הבוחר, ושִכחת הקורונה שבוא תבוא // הטור של רותם דנון
