fbpx

לצחוק במאה שפות // מאת רותה קופפר

מג'ון אוליבר ועד חסן מינאז', מקריקט ועד בית המלוכה הסעודי, מתוכניות על גאנה ועד פרשות השחיתות של נתניהו - מנחי הלייט נייט האמריקאי הפכו מגוונים יותר במבטא ובצבע העור, ובהתאם בנושאים הגלובליים שבהם עוסקת הסאטירה שלהם

0

"ונצואלה, מדינה שאתם מקדישים לה כל כך מעט מחשבה, שאפילו לא שמתם לב שהמקום שהראיתי כאן על המפה הוא לא ונצואלה", אומר ג'ון אוליבר, מנחה תוכנית הסאטירה 'השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר'. משם הוא ממשיך ומצביע על מפת דרום אמריקה ואומר בנחרצות: "זו ונצואלה" על מדינה אחרת, ואחר כך חוזר ומראה את מקומה האמיתי, המקום שהראה בפעם הראשונה.

אוליבר, המקדיש לרוב את תוכניתו השבועית בערוץ הכבלים האמריקאי HBO לנושאים הנוגעים לארה"ב, גולש מפעם לפעם לנושאים גלובליים. הוא עשה זאת ממש מהפרק הראשון בתוכניתו, שעלתה לפני כחמש שנים, כאשר עסק בבחירות בהודו (נושא שטופל באחרונה על ידי עוד סאטיריקן אמריקאי, ועל כך בהמשך).

אם יש משהו שתוכניתו עטורת הפרסים ומרובת הקהל הוכיחה, זה שיש קהל לנושאים פוליטיים, עיתונאיים, חברתיים, המוגשים באופן הומוריסטי ועם זאת מעמיק. יש קהל אמריקאי הצמא לידע הזה, ולידע בכלל, ומוכן להתעניין אפילו בנושאים שמחוץ ליבשת – איזה פלא – כל עוד מעבירים את זה בצורה מרתקת. שלא לדבר על הקהל הבינלאומי שצופה בתוכנית שלו, שהוא לא מבוטל.

בחזרה לוונצואלה. האופן שבו פתח אוליבר את האייטם על המשבר הקשה שפוקד את המדינה הדרום אמריקאית דומה לאופן שבו הוא מציג מדינות אחרות שעליהן הוא דן בתוכניתו. כלומר, שם המדינה והדעה הקדומה או ההנחה הרווחת המתלוות אליה. כל כך הרבה פעמים דיבר אוליבר על מדינות שונות, שכבר ניתן למצוא ברשת לקטים של הדרך המיוחדת והמצחיקה שבה הוא מציג אותן – עד שאפשר לכנותם "מדינות העולם על פי אוליבר".

מאז בחירת טראמפ הפך ה"לייט נייט" האמריקאי לנציג הדמוקרטיה, הליברליות והשפיות בכללותה. התוכניות נמצאות בצמיחה מתמדת. לעומת זאת, הן לעיתים נשמעות לרבים כמו הדהוד אחת של השנייה. כך, התעורר הצורך של המנחים להתבדל זה מזה

גם ישראל לא נשארה בחוץ. "ישראל, הנושא הזה שאתה מעלה כשכל החברים שלך מזדהים עם אותה מפלגה פוליטית, ובכל זאת מתחשק לך להתווכח על משהו". כך פתח ג'ון אוליבר את דבריו כאשר סיפר לעולם על השחיתות שבה נחשד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו (וכן, גם על רעייתו). באותו פרק הסב את תשומת הלב העולמית לבדיחה סרת הטעם של מושיק גלאמין, שהזדעזע באותו סרטון גרוטסקי ידוע שהפיק, מתנאי הקיום העלובים לדעתו של משפחת נתניהו במעון הרשמי של בית ראש הממשלה, הצביע על ארון ושאל אם אנה פרנק מתגוררת בו.

 

יכולים להתמודד עם חומרים אתניים

אוליבר, הבריטי שהחל את דרכו כ"כתב לענייני בריטניה" של התוכנית 'דיילי שואו' בימי הזוהר של ג'ון סטיוארט, הוא אחד מחברי יחידת העילית של הסאטירה האמריקאית. "בעונה השישית שלו", נכתב באתר ווֹקס, "הוא קיבל זווית בינלאומית יותר שמתייחסת יותר לסיפורים בעולם". יחידת עילית זו כוללת באחרונה עוד מנחים שהם מהגרים או בני מהגרים ולא עסוקים רק בפופיק של המעצמה הנרקיסיסטית באמריקה הצפונית, אלא גם מפנים את המבט שלהם אל מעבר לגבולותיה של ארה"ב.

לצד אוליבר ישנו טרבור נואה, הקומיקאי הדרום אפריקאי שקיבל לידיו את התפקיד המשמעותי מאוד של הנחיית ה'דיילי שואו'. עוד מנחה בולט בהצטיינותו הוא חסן מינאז' מ'פטריוט אקט' המופקת עבור נטפליקס, שהוא אמנם אמריקאי מלידה אבל הוריו הם מהגרים מוסלמים מהודו, והוא עצמו גדל באווירת קהילה הודית אינטנסיבית (וגם ביקר במולדתם של הוריו הרבה, מאחר שאמו למדה שם רפואה כשהיה ילד).

עוד מנחה בריטי הוא ג'יימס קורדן מה'לייט לייט שואו' ברשת CBS, שעוסק פחות בסאטירה לשמה אבל ניחן גם הוא בהתבוננות הבריטית על העולם. מומלץ למשל לחפש את משחק המחניים ההיתולי בין נציגי ארה"ב לנבחרת אנגליה שהעלה לפני כחודשיים בתוכניתו. בראש הקבוצה האמריקאית עמדה אשת נשיא ארה"ב לשעבר מישל אובמה ומנגד היה השחקן המהולל בנדיקט קמברבאץ', הידוע בין היתר בשל גילומו של שרלוק הולמס בעיבוד הטלוויזיוני הלהיטי, מה יותר בריטי מזה?

כאשר חסן מינאז' אמר "עשינו את זה!" בפרק הראשון של התוכנית החדשה שלו, שעלתה לפני פחות משנה, מסבירים ב'ניו יורק מגזין', הוא גם התכוון לאנשים שעבדו קשה על התוכנית בנטפליקס כדי להביא אותה לקהל. "אבל ה'עשינו' הזה מתייחס לאנשים כמוהו: מוסלמי אמריקאי, בן למהגרים הודים וסוג האדם שלעיתים רחוקות מקבל לידיו הנחיה של תוכנית. קומיקאי בעל רקע כמו של מינאז' מעולם לא קיבל לידיו תוכנית לייט נייט. עובדה ראויה לציון זו היא מרכזית לתפעול המערכת של 'פטריוט אקט' ולהנחיה שלו. הוא מנתח את הנושאים בעזרת נקודת המבט האתנית והדתית שלו כמו בסכין מנתחים".

עוד נאמר בכתבה ש"אף מנחה אחר לא היה יכול להתמודד עם החומר הזה באותה מידה של סמכות והומור משום שאין להם הידע והפרספקטיבה כדי לדבר באופן אמין על נושאים אלה מבלי להישמע גזעניים".

 

חפש את הקול שלך

הסיבות לנוכחות הזרה במחוזות הסאטירה ולהתרחבות לנושאים שהם לא רק אמריקאיים הן בין היתר פרוזאיות למדי. תוכניות האירוח הליליות, המכונות בקיצור "הלייט נייט האמריקאי", הן מהסממנים הבולטים של התרבות הפופולרית העכשווית. מאז בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ב־2016, וגם בשנת הבחירות שקדמה להן, הפכו הפלטפורמות הבידוריות האלה לנציגות הדמוקרטיה, השוויון, חופש הביטוי, הליברליות האמריקאית והשפיות בכללותה, שמתנגדת בכל מאודה לנשיא השערורייתי. החשיבות של התוכניות הללו לשיח הפוליטי העכשווי רבה במיוחד. העדות החיובית מבחינתן היא שכתוצאה מכך הן נמצאות בצמיחה מתמדת. לעומת זאת, בעקבות העלייה שחלה בתוכניות האלה על המסך בשנים האחרונות, הן לעיתים נשמעות לרבים כמו הדהוד ממחזר אחת של השנייה. כך, התעורר הצורך של המנחים להתבדל זה מזה.

כשחסן מינאז' אמר "עשינו את זה!" בפרק הראשון של תוכניתו, הסבירו ב'ניו יורק מגזין' כי "ה'עשינו' הזה מתייחס לאנשים כמוהו: מוסלמי אמריקאי, בן למהגרים הודים וסוג האדם שלעיתים רחוקות מקבל לידיו הנחיה של תוכנית"

רוב תוכניות הסאטירה הליליות מוגשות על ידי גברים לבנים בחליפות שיושבים מאחורי שולחן. לשלושה מהם אותו השם ממש – ג'ימי, ג'ימי וג'יימס (קימל, פאלון וקורדן, בהתאמה).

כמעט כל התוכניות האלה עוסקות בממשל הנוכחי לעייפה. מחזורי החדשות הפכו כל כך קצרים, שאם לא מתייחסים לציוץ עם שגיאת כתיב של הנשיא כבר באותו הערב – למחרת הוא מתיישן וכל האחרים כבר התייחסו אליו ואל השגיאה שבו, או שהנשיא עצמו חזר בו מהציוץ כאילו לא היה, או שרגע אחרי הציוץ הגיעה התבטאות ששורפת את האוזניים (ודקה אחריה אי־התנצלות ששורפת אותן עוד יותר). כלומר, כדי לא להיות סתם עוד אחד במקהלה אחידה, צריך למצוא קול ייחודי.

בסרט 'לייט נייט', שיצא בסוף יוני ולוכד למדי את רוח הזמן, אומרת תסריטאית חדשה בחדר כותבים של תוכנית אירוח לילית למנחת התוכנית הוותיקה שכדי להשיב אליה את הקהל, עליה להתייחס לדברים שרק היא יכולה לדבר עליהם, נושאים הקשורים להוויה האישית שלה. הבדיחה שכותבת התסריטאית מולי פאטל (מינדי קיילינג, גם התסריטאית של הסרט עצמו) למנחה קתרין ניוברי (אמה תומפסון) היא פוליטית ופמיניסטית. "שמתם לב", היא אומרת, "שככלל, אלה שהכי חשוב להם למשטר את הגוף של האישה ולקבוע אם תעשה הפלה או לא, הם אלה שעושים הכי פחות סקס? מזמן לא הייתי כה אסירת תודה שאני בגיל המעבר".

בפרק שחסן מינאז' עשה ב'פטריוט אקט' על סעודיה, הוא היה מעניין ופוקח עיניים – וגם אמיץ. באחד המפגשים עם הקהל שמועבר ביוטיוב הוא סיפר שפחד מהתגובה של הסעודים, כלומר ממש חשש לחייו אחרי התוכנית

הבדיחה הזאת אולי לא חריפה במיוחד; היא כנראה לא הייתה מספיק בועטת, נניח, כדי להתקבל בחדר הכותבות והכותבים של תוכנית האירוח 'פול פרונטל', תוכנית שעוסקת בנושאים פוליטיים לעיתים קרובות דרך הפריזמה הרדיקלית של האישה שמנחה אותה, סמנתה בי. אבל המסר נקלט על ידי המנחה בסרט, ואצל המנחים של הלייט נייט במציאות: מצאו את נקודת המבט הייחודית שלכם והשתמשו בה כבשופר. אם את אישה מבוגרת – בינינו, ישות שאינה קיימת בלייט נייט האמריקאי מאז ג'ואן ריברס – דברי על גיל המעבר; אם את אישה צעירה יותר ממוצא הודי, כמו מינדי קיילינג, דברי על זה. אם אתה גבר שבא מדרום אפריקה, דבר על רודנים אפריקאים. זה יהיה שונה, זה יהיה אותנטי וזה יהיה מעניין.

"ישראל, הנושא הזה שאתה מעלה כשכל החברים שלך מזדהים עם אותה מפלגה פוליטית, ובכל זאת מתחשק לך להתווכח על משהו". כך פתח ג'ון אוליבר כשסיפר בתוכניתו על השחיתות שבה נחשד בנימין נתניהו

מבט לאפריקה

העובדה שכעת מועדון הגברים־לבנים־בחליפות קצת נפתח, מביאה איתה את הבשורה הזאת. ג'ון אוליבר (גבר כמובן, לבן כמובן, אבל בעל מבטא זר לאוזן האמריקאית) הוא אנגלי. גם אם הוא חי בארה"ב כבר שנים רבות, הוא עדיין מעין אורח לרגע, הרואה כל פגע באומה האמריקאית וגם יודע לזלזל בבית המלוכה הבריטי, מתעניין בברקזיט, עושה תוכנית על זכויות אדם בטיבט ומסביר בפירוט רב ומעניין את תוצאות משאל העם בסקוטלנד. באחת התוכניות הראשונות שלו ב־2014 הסביר אוליבר לאמריקאים למה כל העולם אוהב כדורגל, זה שהאמריקאים קוראים לו סוקר (ובאופן גורף למדי לא מתעניינים בו), ולמה אותו עולם אמור לשנוא את פיפ"א.

אוליבר הבריטי, והתוכנית שהקדיש לכדורגל, היו מתאבן לאחד הפרקים האחרונים שהגיש חסן מינאז' בתוכניתו. בפרק זה מינאז' ממש הדביק את הצופים למסך עם הנושא הכי מפתיע שיש – ענף הספורט קריקט. תחום שמעניין את האמריקאים אפילו פחות מכדורגל. הידעתם שבפעם האחרונה שהודו ופקיסטן נפגשו למשחק קריקט בגביע העולם צפו בו לא פחות ממיליארד בני אדם? מינאז' תיווך את העובדה הזו וסיפורים מרתקים על תככי וכשלי הספורט הפופולרי בווירטואוזיות.

כשג'ון סטיוארט – אביהם הרוחני של רוב אנשי הלייט נייט הנוכחיים, מסטיבן קולבר האגדי, דרך ג'ון אוליבר, סמנתה בי ועד חסן מינאז' – פרש מהנחיית ה'דיילי שואו', מחליפו המפתיע היה טרבור נואה. נואה הוא דרום אפריקאי שהיגר לארה"ב. על כן, הוא מדבר בתוכניתו גם על היותו אדם שחור בארה"ב וגם על הדעות הקדומות של אמריקאים בנוגע ליבשת השחורה, תוך שהוא נשען על עולם דימויים ועל ארגז אסוציאציות של מקום אחר ולא מוכר בדרך כלל.

כאשר הגיע טרבור נואה להחליף את סטיוארט הוא הציג תמונות מאפריקה מול תמונות מאמריקה והקהל, באמצעות סטיוארט, היה אמור לקבוע איזו תמונה היא מארה"ב המפותחת ואיזו מאפריקה הנחשלת, וברור שמרבית התשובות היו מפתיעות (לכאורה).

בתוכנית של נואה יש עוד נציג מהעולם הגדול והוא רוני צ'ינג, אחד ה"כתבים" של ה'דיילי שואו'. צ'ינג הוא ממוצא סיני־מלזי־אוסטרלי. סיפורו הוא מרק גלובלי: נולד למשפחה סינית במלזיה וגדל במנצ'סטר, בניו המפשייר ובסינגפור. גם הוא מביא איתו נקודת מבט מהעולם הרחוק שלו.

ברשימת האנשים המשפיעים של מגזין 'טיים' לא במפתיע כתב טרבור נואה על הקולגה חסן מינאז', שהחל את דרכו יחד איתו ב'דיילי שואו'. "חסן הוא הודי אמריקאי מוסלמי, דור ראשון בארה"ב. אבל חסן גם מת על ה־NBA, מכור לאוסף נעלי ההתעמלות שלו ומדבר היפ־הופית שוטפת. 'פטריוט אקט' הוא ביטוי של הפרשנות המבריקה של חסן, הכריזמה והכנות שלו. הוא גם תזכורת תמידית לכך שחסן הוא אמריקה, ואמריקה היא חסן", פרגן נואה.

בחודש שעבר התייחסו בתוכניותיהם גם טרבור נואה וגם חסן מינאז' למה שקורה בסודאן. בפרק שהקדיש לעניין פתח נואה את דבריו כך: "אם הייתם באינטרנט באחרונה בטח שמתם לב לשני דברים. הראשון, הוא שזה העולם של קיאנו ריבס וכולנו רק חיים בו, והשני, שכולם כותבים פוסטים על סודאן ועל האלימות הגואה בה".

הנה עוד סיבה לקיום החדש של הגלובלי על מסך הטלוויזיה: עידן האינטרנט מכתיב גלובליזציית מידע ושיח אחרים, והוא משפיע כמובן על תוכני הטלוויזיה. הכיוון אינו חד־סטרי – מפיצים את התכנים התרבותיים האמריקאיים לעולם, וגם צורכים את אלה של העולם בארה"ב.

 

מסביב לעולם ב־30 דקות

והנה עוד דרך שבה הגבולות באמת התרחבו. התוכנית של מינאז' משודרת במפלצת הסטרימינג נטפליקס, כלומר ב־190 מדינות בעולם. מדינות אלה רוצות גם לראות את עצמן מיוצגות על המסך, לא רק בתוכניות שלהן, שדוברות את שפתן – אלא בתיווכן של התוכניות האמריקאיות הפופולריות המשודרות לכל העולם, ושלהן השפעה גדולה בהרבה מתוכניות ממדינות אחרות.

דוגמה מאלפת לעניין הרב שיש לציבור הצופים בארה"ב באירועים אמיתיים לחלוטין ולא רק אמריקאיים היא ההצלחה המסחררת של הסדרה המצוינת 'צ'רנוביל' ב־HBO, מיני־סדרה שהיא שחזור היסטורי של אותו אסון גרעיני מפורסם בברית המועצות. הסיפור הסובייטי, מגולם על ידי שחקנים בריטים, ריתק צופים כמעט באותה מידה כמו הסדרה הגלובלית הפופולרית ביותר, 'משחקי הכס'. זאת דוגמה החורגת מהסאטירה הגלובלית כמובן, אבל מתחברת לאותה נקודה בדיוק. מדובר בתופעה כל כך בולטת ומעניינת, הנוגעת לעניין זה, שהיא מחייבת אזכור ולו במשפט אחד.

וכעת חזרה ללייט נייט – כל אנשי הז'אנר חושפים את הקהל לנעשה בפינות אחרות של העולם, שלא לומר הנידחות שבהן, אזורים שלא מקבלים ייצוג טלוויזיוני רב. הם אפילו הצליחו להדביק בעניין זה את המנחים האמריקאים הוותיקים יותר כמו קונאן אובריאן. לקומיקאי הג'ינג'י הפופולרי יש מאז 2015 תוכנית בנטפליקס בשם 'קונאן ללא גבולות'. במסגרתה הוא ביקר כבר בקובה, האיטי, קוריאה, מקסיקו, וגם בישראל זוכרים היטב את ביקורו המתוקשר כאן וברשות הפלסטינית. לאחרונה הוא העלה פרק בתוכניתו מלא אחרת מאשר גאנה המערב אפריקאית, אחת המדינות העניות והנידחות בעולם.

התוכנית של קונאן אובריאן היא יותר תיירותית וקלילה מאשר תוכניות האולפן האחרות שהוזכרו כאן. כאשר ביקר ברשות הפלסטינית ונתקל באקטיביסטים פלסטינים ליד גדר ההפרדה, כשאלה מתחו ביקורת על הסיור שעשה, אמר להם אובריאן שהוא לא יכול להעביר את מורכבות הסכסוך בתוכנית אחת קצרה (אבל הבטיח לתת להם ביטוי בתוכנית עצמה).

 

טאבו, אפילו בתוך המשפחה

בתוכניות האחרות, שהן ענייננו העיקרי כאן, מצליחים המנחים השונים, המהגרים ודור ראשון לאמריקאים, להעביר מסר מורכב, ביקורתי, מעניין ופוקח עיניים. בפרק שחסן מינאז' עשה ב'פטריוט אקט' על סעודיה, הוא היה כל אלה – וגם אמיץ. באחד המפגשים עם הקהל שמועבר ביוטיוב הוא סיפר שפחד מהתגובה של הסעודים, כלומר ממש חשש לחייו אחרי התוכנית. מדובר בפרק השני של הסדרה, שהקדיש מינאז' למעורבותו של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ברצח עיתונאי ה'וושינגטון פוסט' ג'מאל ח'אשוקג'י, מבקר חריף של בית המלוכה במדינה שממנה גם הוא הגיע.

הפרק על ח'אשוקג'י עורר סערה בינלאומית. בעקבות שידורו סעודיה עצמה זעמה כמובן ודרשה מחברת נטפליקס להסיר את הפרק מהשירות בארצה. זו התקפלה במהירות והורידה אותו, עסקים לפני הכל. בפרק אחר סיפר מינאז' על השתלשלות האירועים. "יא אללה", אמר מינאז' בתגובה לדרישה ולהסרה, "עכשיו גם לסעודים יש איסור משלהם שמוטל רק על מוסלמים (בדומה לניסיונו של טראמפ לאסור על כניסת מוסלמים לארה"ב, ר"ק). מכל התוכניות שנטפליקס משדרת, היחידה שפוגעת במה שנקרא לפי החוק הסעודי 'ערכים מוסלמיים' היא תוכנית שמנחה אותה מוסלמי". מינאז' אמר זאת כשהוא משתאה נוכח האירוניה הבוטה.

אחר כך הראה המנחה מה עדיין משדרים בנטפליקס במדינה הזאת ללא שום בעיה – תוכניות שבהן יש מין בין בני נוער, עבודת השטן וכן תוכניות אוכל שבהן מבשלים, מקפיצים ומטגנים חזיר. "לא לאכול חזיר זה החוק היחיד שכל המוסלמים מסכימים עליו!", הוא מזכיר לקהל.

בפרק המדובר, שבו הוא מספר על החרמת הפרק בסעודיה, הוא אומר שלאור הניסיון הזה החליט לעסוק בנושא פחות רגיש, ומיד עבר לדבר על הצנזורה בסין, פרק חריף ומרתק – ונושא שכמובן מקפיץ מיד את הפיוזים של המעצמה המזרחית.

טרבור מה'דיילי שואו' הוא דרום אפריקאי שהיגר לארה"ב. הוא מדבר בתוכניתו גם על היותו אדם שחור באמריקה וגם על הדעות הקדומות בנוגע ליבשת השחורה, ונשען על עולם דימויים וארגז אסוציאציות של מקום אחר ולא מוכר בדרך כלל

חסן מינאז' לא נרתע מנושאים שהם בגדר טאבו, הוא אפילו נגע בטאבו הכי גדול שקיים מבחינתו: לדבר על המדינה שממנה הגיעו הוריו. בפרק מעניין במיוחד אף הוא, מינאז' מדבר על הבחירות בהודו ועל השחיתות חסרת הגבולות כמעט שפושה בה. הפתיח לפרק הזה מתנהל בבתיהם של הוריו וקרובי משפחתו של המנחה. כולם – פה אחד – דורשים ממנו שלא יעז לדבר על הבחירות שם, לא רק כי לא מקובל "להוציא מהבית" (או כמו שנהוג לומר בעגה של יוצאי פולין בישראל "לאוורר כביסה מלוכלכת"), אלא כי יהרגו אותו, כי הוא ימצא את מותו בתאונה מסתורית, כי יאשימו אותו בבגידה, כי יגידו שהוא סוכן פקיסטני, אולי הוא באמת כזה, מי יודע. וגם שעדיף שידבר על קריקט.

בקיצור, קרוביו אסרו עליו מול המצלמה מכל וכל. אבל הוא תיעד אותם, הראה זאת, ועשה את התוכנית על אפם, חמתם ובעיקר דאגתם.

——

כמה שבועות לאחר מכן, אחרי שעסק בהשפעה הגלובלית של ה־NRA, איגוד הרובאים האמריקאי הידוע לשמצה, העוצמתי והמאיים, מנקודת מבט חדשנית ולא מוכרת כלל, מינאז' גם הקדיש – כמוזכר לעיל – תוכנית שלמה לקריקט. אבל נדמה שקרובי המשפחה שלו ודאי לא היו מרוצים מהאופן שבו הציג את הנושא: לא פחות ביקורתי מאיך שג'ון אוליבר דיבר בזמנו על פיפ"א, ארגון־העל העולמי של הספורט הכי פופולרי בארץ המוצא שלו.

בסרט 'לייט נייט', הלוכד את רוח הזמן, אומרת תסריטאית חדשה למנחת התוכנית הוותיקה שכדי להשיב אליה את הקהל עליה להתייחס לדברים שרק היא יכולה לדבר עליהם, נושאים הקשורים להוויה האישית שלה

הסיבה האחרונה להתבוננות אל מעבר לים של אנשי הסאטירה בארה"ב – קומיקאים שנהיו למוסרי החדשות החשובים, לפעמים לא פחות מעיתונאים עצמם – מחזירה את הנושא חזרה לפופיק של ארה"ב. המבט הזה על הנעשה בעולם, על עליית האוטוקרטים, על ניסיונות רמיסת הדמוקרטיה בברזיל, האמירות החריגות בחומרתן של מנהיג הפיליפינים הקיצוני עד שיגעון רודריגו דוטרטה, הצנזורה בסין, הפשעים והטוטליטריות המאיימת של המשטר ברוסיה – נושאים שנדונו בהרחבה בכל התוכניות שהוזכרו לעיל – הם חלקים מתצרף. אם מחברים את כל החלקים האלה מקבלים תמונה רחבה, שמסבירה גם את התהליכים הארוכים והרחבים – שבגלל מחזורי החדשות המהירים, העמוסים והמבלבלים, מתפזרים לכל עבר – בתוך ארה"ב עצמה.

 

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה. השאירו פרטים ונחזור אליכם:

 

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
חקלאים בנחל עוז

יישובי העוטף כבולם זעזועים // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 08/09/2019
מבצע מנויים