fbpx

ממשלה בסימן שאלה: המדריך לעתידה של ממשלת השינוי | שרה ליבוביץ־דר

0

מצד אחד, החשש משובו של נתניהו, טינת החרדים, התקציב המורכב והציפייה למימוש החילופים. מצד שני, הפערים האידיאולוגיים, אפשרות למהפך בליכוד, אופן ניהול הקואליציה, ובני גנץ אחד. מה מבטיח אריכות ימים לממשלת בנט־לפיד ומה מקצר את ימיה כבר עתה

בכיר ביטחוני לשעבר מגחך כשהוא נשאל אם מלחמה או מבצע צבאי עלולים לסכן את קיומה של הממשלה החדשה. "אני לא חושב שנתניהו יקבל רוב בכנסת בעקבות מבצע צבאי", הוא אומר. שנים הוא הסתובב במסדרונות הצבא והפוליטיקה, ישב בכל הוועדות החשובות, ייעץ, חשף, התריע. לראשונה זה זמן רב, הוא אומר ל'ליברל', הוא מצליח לנשום, בין השאר בגלל התנהלות ביטחונית נכונה יותר של ראשי המדינה. "כל יום שעובר מחליש את מעמדו של ראש הממשלה לשעבר שנהג לכנות את עצמו 'מר ביטחון'. אנשים ייצאו נגדו, יחשפו את מה שלא העזו בעבר, גם בענייני ביטחון. זה כבר קרה עם החשיפה של הג'קוזי, זה ילך ויתעצם. מצד אחד יהיה ראש ממשלה לשעבר מוחלש, מהצד השני ממשלה שעובדת נכון. בניגוד לנתניהו הם פועלים נגד בלוני התבערה. מבחינתם דין בלון כדין רקטה. גם ההתנהלות עם הכסף הקטארי השתנתה. ישראל מעבירה עכשיו את הכספים ישירות לנזקקים בעזה ולא לחמאס. 'מר ביטחון' לא עשה את השינויים האלה. נפתלי בנט ויאיר לפיד כן. שום מבצע צבאי לא יסכן את מעמדם".

ניסינו לבדוק מה בכל זאת יחזק את כוחה ומה יסכן את מעמדה של הממשלה החדשה, וזאת על רקע ההערכות להמשך קיומה של הממשלה שנעות בין חודשים ספורים לארבע שנים. יש מי שבטוחים שהממשלה תקרטע אבל תשרוד, תחטוף מהאופוזיציה, תתקשה להעביר חוקים, אבל תמות מוות טבעי בסוף ימיה. יש הסבורים שבתוך כמה חודשים, שנה לכל המאוחר, הממשלה תתפרק, בין אם מחמת חילוקי דעות פנימיים, עריקים או הקמתה של ממשלה חדשה על ידי הליכוד. "בכל מקרה, האינטרס של רוב מרכיבי הקואליציה הוא להישאר בשלטון. האלטרנטיבה הפוליטית של רובם היא התאבדות. ימינה, רע"ם ומרצ עלולות למצוא את עצמן מחוץ לכנסת הבאה", אומר בכיר לשעבר בליכוד. "הם יעשו הרבה כדי שזה לא יקרה".

לפיד בביקורו באמירויות. ״יחזיק בשיניים את הממשלה כדי להגיע לבלפור״ // צילום: סוכנות החדשות האמירתית

לפיד בביקורו באמירויות. ״יחזיק בשיניים את הממשלה כדי להגיע לבלפור״ // צילום: סוכנות החדשות האמירתית

↑ נתניהו

ראש הממשלה לשעבר הוא, ללא ספק, הדבק הקואליציוני החזק ביותר. תוציאו אותו מהמשוואה ויש סיכוי גדול שהממשלה קורסת. חלק מחברי הקואליציה אף מסרבים להעביר חוק שידיר את נתניהו מרשימת הליכוד לכנסת מחשש שהם ילכו בעקבותיו ללימבו שאת תוצאותיו האישיות־פוליטיות קשה לשער. חלקם, מן הסתם, לא יתאוששו, יתפוגגו מהחיים הפוליטיים לבלי שוב.

בליכוד מכירים את האבסורד, מבינים שנתניהו לופת אותם בצוואר, מרחיק את המפלגה מהשלטון. אם ייאות לפרוש הם יצליחו להרכיב ממשלה חזקה, 70 מנדטים ביום רע, השמיים הם הגבול ביום טוב. גדעון סער, זאב אלקין, חלק מחברי הכנסת של כחול לבן ושל תקווה חדשה, החרדים. רבים עשויים לנהור לחיק הליכוד. השלטון על מגש של כסף. ישראל כ"ץ הפציר בנתניהו לפנות את מקומו ולו לשנה אחת. ליכודניקים שרופים ממתינים בקוצר רוח לרגע הזה, אם כי חלקם, גם קבלני קולות גדולים, חוששים שהמחליף של נתניהו לא יצליח להביא לליכוד 30 מנדטים, יגרום להידלדלות הבייס. בבוא היום נתניהו ילך, בינתיים הוא גורף מנדטים, אומר ל'ליברל' פעיל ליכוד ותיק ממרכז הארץ.

נתניהו עצמו מתנהל כמי שאינו מתכוון להיפרד מהכנסת, מהליכוד ומהחיים הפוליטיים. הוא שם בכל הכוח ("נמשיך להילחם עד שנפיל את ממשלת ההונאה המסוכנת הזאת"). ראש האופוזיציה משדר לאוהדיו שבתוך זמן קצר הוא חוזר לבלפור ("הציבור רוצה אותי כראש ממשלה ולא אתכם. תשתדלו לקלקל כמה שפחות כדי שנוכל לתקן כמה שיותר מהר כשנחזור"). לילות לבנים, דרישה להוסיף ולכנות אותו ראש הממשלה, סיורים, פגישות בבלפור, הודעות מדיניות, הוראות הפעלה לממשלה החדשה ("להקדים את החיסון השלישי נגד הקורונה כבר לחודש הבא") – כל אלה הם חלק מהניסיונות לרמוז שראש הממשלה האמיתי אמנם נאלץ לעזוב את בלפור, אבל לא את השררה. אפילו את בלפור עזב הרחק מעין המצלמות, בבחינת רחוק מהעין – רחוק מהמוח. הנה הוא נפגש עם ניקי היילי, שהייתה שגרירת ארה"ב באו"ם, ועם נשיא הונדורס, חואן אורלנדו הרננדס, שהגיע לישראל כדי לפתוח את שגרירות ארצו בירושלים ("יום חג לישראל"), ולא שוכח להזכיר את חלקה של הגברת נתניהו במהלך. הגברת ביקרה בגואטמלה ומשם התקשרה לנשיא הונדורס "כדי לקדם את העברת השגרירות". כן. כן. תשכחו מכל מה שידעתם על דיפלומטיה.

חברי הקואליציה צופים במופעים בעיניים נדהמות, חוששים שהאלטרנטיבה לשלטונם השביר היא חזרתו של נתניהו, נצמדים זה לזה בתאווה כדי שלא לאפשר קאמבק של המשפחה לבלפור, או כפי שכתב בפייסבוק חבר הכנסת הטרי מישראל ביתנו, פרופ' יוסי שיין: "אלה חבלי לידה לא פשוטים שרק יחסנו את הממשלה".

בנט. רצה להוסיף את ראשות הממשלה לקורות החיים - המטרה הושגה // צילום: עופר וקנין, ׳הארץ׳

בנט. רצה להוסיף את ראשות הממשלה לקורות החיים – המטרה הושגה // צילום: עופר וקנין, ׳הארץ׳

↑ התקציב

התקציב הוא האימה הגדולה של כל כנסת, אמרה לאחרונה השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, אך הוסיפה: "מאמינה שנעמוד באתגר". זנדברג, כמו כל חברי הקואליציה, מבינה מה המשמעות של אי־עמידה באתגר: בחירות חמישיות. על פי ההסכמים הקואליציוניים, בהיעדר תקציב הממשלה תיפול ולפיד לא יכהן כראש ממשלה אחרי בנט. אם התקציב הבא לא יעבור תינתן ללפיד, ראש הממשלה החליפי, ארכה של שלושה חודשים לנסות להעביר תקציב חדש. כישלון יפיל את הממשלה, לפיד יהיה ראש ממשלת מעבר.

לא מפתיע שבכל ההסכמים הקואליציוניים קיים סעיף הקובע העברת תקציב דו־שנתי. בהתאמה, אחד החוקים הראשונים שהקואליציה העבירה בכנסת היה הארכת המועד להעברת תקציב המדינה ב־80 ימים. האופוזיציה נזעקה וניסתה להילחם בהארכה. תרוצו לעשות תקציב, האיץ דוד אמסלם בקואליציה. ריצה כבר לא תהיה, ההארכה נותנת אוויר לנשימה, אפשרות לעקוף מכשולים שיהיו שם למכביר. מחלוקות יצוצו בכל פינה. הרשימה המשותפת הכריזה שתעשה לקואליציה את המוות במהלך הדיונים. יהיו לה דרישות כאלה שאפילו זקני הכנסת לא ראו. מרב מיכאלי כבר הודיעה שתתנגד להשקעה בכבישים בשטחים. תקווה חדשה תדרוש השקעה כזו. צמצום הגירעון האימתני, ירושת הממשלה הקודמת, בסך 160 מיליארד שקל, יחולל מהומה. שרים לא יתנדבו להפחית את תקציבי משרדיהם. גם המיסים יעוררו מחלוקת. תוכנית סינגפור של בנט מדברת על הורדת מיסים. אביגדור ליברמן, שר האוצר, דוגל באי־העלאתם. זה לא יהיה קרב סמנטי אלא מעשי.

למרות הכל, חברי כנסת ופרשנים בטוחים שהתקציב יעבור וייתן לממשלה אורך נשימה. בכיר לשעבר במשרד האוצר אומר ל'ליברל' שאם לא יועבר תקציב אחרי שנתיים ללא תקציב קבוע, מדובר באסון. "לא רק שמשרדי הממשלה לא יקבלו את הכסף שהם זקוקים לו, גם רפורמות לא יקרו, המטרו לא יתקדם, רגולציה מכבידה תעיק על עסקים. אם התקציב לא יעבור זה יהיה רע מאוד לפוליטיקאים, אבל רע יותר למדינה".

שולחן הממשלה. ״יש גבול ליכולת להתפשר״ // צילום: אוהד צויגנברג, ׳הארץ׳

שולחן הממשלה. ״יש גבול ליכולת להתפשר״ // צילום: אוהד צויגנברג, ׳הארץ׳

↑ החרדים

מה החרדים לא אמרו על הממשלה החדשה. הם כינו את בנט "רשע" ו"רפורמי", טענו שהממשלה הכריזה מלחמה בקודשי ישראל ועקרה כל סממן יהודי, "אורבת לנפשות יהודיות, רוצה להרעיב ילדים כדי להוציאם לשמד". ממשלת התרסה נגד השם, ומי שנותן יד לממשלה אין לו חלק ונחלה עם אלוהי ישראל. ימינה זכתה לברכות מיוחדות מאריה דרעי ("בית של גויים").

ליצמן נחשב כרגע לבוטה מבין ראשי המפלגות החרדיות, אך כתב האישום המרחף מעל ראשו עשוי לגרום לסילוקו מהחיים הפוליטיים. משה גפני הוא המתון ביותר. כבר הודיע שיפעל על פי החלטת גדולי התורה, בכמה הזדמנויות לא הביע התנגדות עקרונית לממשלת לפיד־בנט. בולט יותר היה ינקי קנייבסקי, נכדו של הרב חיים קנייבסקי, שנשמע אומר שלרב אין בעיה עם השמאל ("העמדה שלו ממש לא ימנית") והבהיר כי אם תגיע הצעה מהקואליציה "יצטרכו לראות מה ההצעה".

לפיד ובנט, מצידם, רומזים לחרדים שיש על מה לדבר. לפיד הזכיר את ייחוסו החרדי ("לא הרבה יודעים את זה. אני צאצא ישיר של השל"ה הקדוש"), דחף להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון והבטיח שיישב בקואליציה עם "חרדים, ערבים, ציונות דתית. גמרתי עם החרמות". ואילו בנט פנה בנאומו הראשון כראש ממשלה לחרדים: "נכבד את לומדי התורה. אייצג אתכם".

בהתאמה, ההסכם הקואליציוני של בנט ולפיד מאפשר צירוף סיעות נוספות בהסכמתם בלבד, ללא צורך באישור שאר השותפות. ימינה קובעת, בהסכם הקואליציוני, כי יישמר הסטטוס קוו. חלק מההסכמים מדלגים על המכשול על ידי התעלמות מסוגיות של דת ומדינה. אחרים נוקשים יותר. ההסכם הקואליציוני עם ישראל ביתנו דורש מניעת תקציבים ממוסדות חינוך שלא יאפשרו לימודי ליבה. אחדים מההסכמים עוסקים במתווה הכותל, בברית הזוגיות, בגיורים וברפורמת הכשרות. הסיעות החילוניות דורשות לבטל את חוק המרכולים של אריה דרעי וקובעות שיפעלו לאישור תחבורה ציבורית בשבתות.

החלטתו של אביגדור ליברמן למנוע מאברכים סבסוד גני ילדים טרפה את הקלפים. הוא כבר הודיע מיד עם השבעת הממשלה שהוא מקווה שש"ס ויהדות התורה "יבלו הרבה מאוד שנים באופוזיציה". החלטות מעין אלה אכן ישאירו את החרדים באופוזיציה הרבה מאוד שנים. גם מינויו של גלעד קריב ליושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט היה תקיעת אצבע ישר ללב, אם כי רבני דגל התורה הורו לחברי הכנסת שלהם להשתתף בדיוני הוועדה.

סביר להניח שברגע האמת, רוב מפלגות הקואליציה יהיו מוכנות לשפר עמדות. אפילו ניצן הורוביץ, שהודיע שאינו רואה אפשרות לשבת בקואליציה עם החרדים, מיהר לומר שאין למנוע מילדים חרדים את צורכיהם בעקבות החלטתו האמורה של ליברמן.

החרדים, אומר הכתב הפוליטי של רדיו קול חי, אבי רבינא, לא יצטרפו לממשלה. "הם אמנם החליטו להשתתף בדיוני הוועדה של קריב מתוך הבנה שלא מבצעים חרמות בכנסת אבל הדבר המרכזי מבחינתם הוא הסטטוס קוו. לא התקציבים, שהם חשובים מאוד, וגם לא ועדת החקירה לאסון מירון. הדיבורים על תחבורה ציבורית בשבת והמינוי של גלעד קריב לראשות ועדת חוקה, חוק ומשפט הבהירו לחרדים לאן הממשלה הזאת נוטה. לא לכיוון שלהם. יהיו שיתופי פעולה אבל לא הצטרפות לממשלה".

לעומתו, העיתונאי ישראל פריי, בעבר ברדיו קול חי, היום בתקשורת החילונית, סבור שלא מופרך לחשוב שבסופו של דבר החרדים יצטרפו לקואליציה. "תלוי כמה חזקה הממשלה תהיה. יש באגודת ישראל אופוזיציה לליצמן של מאיר פרוש וישראל אייכלר. הם כבר הראו לנתניהו שהם לא בכיס שלו. כבר עכשיו יש הרבה שיתופי פעולה עם החרדים. קשה לדעת אם זה יגיע לקואליציה, אבל גם לא מופרך לחשוב שזה יקרה".

נתניהו בישיבת האופוזיציה הראשונה // צילום: אוהד צויגנברג, ׳הארץ׳

נתניהו בישיבת האופוזיציה הראשונה // צילום: אוהד צויגנברג, ׳הארץ׳

↑ הזירה הבינלאומית

שעתיים אחרי השבעת ממשלת בנט־לפיד מיהר הנשיא האמריקאי, ג'ו ביידן, להתקשר לנפתלי בנט. אותו נשיא שדיבר עם נתניהו רק כחודש אחרי השבעתו־שלו. ביידן אף פרסם הודעה חמה ("בשם העם האמריקאי אני מברך את בנט ואת לפיד ואת כל חברי הממשלה") וכבר הזמין את בנט לביקור בוושינגטון. מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן, הזדרז לשוחח עם לפיד. אחריהם מבול של רוב מנהיגי העולם בשיחות, הודעות והצהרות ברכה לבנט וגם ללפיד. נראה שכל מי שהוא משהו עטף בחום ובאהבה את הממשלה החדשה. ראש ממשלת אוסטרליה סקוט מוריסון, ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון ("זמנים מרגשים בשביל בריטניה וישראל"), קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ("אני מצפה לעבוד איתך"), ולדימיר פוטין הביע תקווה לשיתוף פעולה קונסטרוקטיבי, ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ("מצפה לפגוש אותך"), ראש ממשלת הולנד מארק רוטה, ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס, קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ ("מצפה לעבוד איתכם"), בכירים באיחוד האירופי, שרי חוץ מכל העולם. וזוהי רשימה חלקית.

ואם זה לא מספיק, שיתופי פעולה ופגישות מדיניות היו כאן לרוב. בנט נפגש בירדן עם המלך עבדאללה אחרי תקופה ארוכה של התעלמות ירדנית מנתניהו. לפיד נפגש בישראל עם נשיא גרמניה פרנק־ואלטר שטיינמאייר, נפגש באיטליה עם בלינקן, עם שר החוץ האיטלקי לואיג'י די מאיו ועם שר החוץ של בחריין עבד א־לטיף א־זיאני, ובבריסל עם שרי חוץ של האיחוד האירופי. ישראל הצטרפה למתווה מיסוי הכלכלה הדיגיטלית האירופי, החליפה חיסונים עם דרום קוריאה, שלחה מטוסי כיבוי לקפריסין, פתחה שגרירות באבו דאבי וקונסוליה בדובאי, בהובלת לפיד, וזאת אחרי שנתניהו לא הצליח להשיג הזמנה דומה לביקור באמירויות. פגישות מדיניות נערכו במרוקו.

דני אילון, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, סגן שר החוץ וחבר כנסת מטעם ישראל ביתנו, אומר ל'ליברל' ש"העולם היה מקבל בהתלהבות כל מי שאיננו נתניהו. אמנם נתניהו יצר לעצמו מעמד של מי שיכול לתווך בין פוטין לדונלד טראמפ ואף עשה חיל במדינות כמו ברזיל והודו, אבל במערב אירופה ובמפלגה הדמוקרטית בארה"ב לא יכלו לסבול אותו. זה לא דבר של מה בכך. אהדת העולם משפיעה על יכולת ההישרדות של הקואליציה. הנשיא בוש האב הצליח להפיל את הממשלה של יצחק שמיר כשמנע מישראל ערבויות לקליטת עלייה. בקהילייה המערבית הבינלאומית יעדיפו לתחזק את הממשלה הזאת כדי שנתניהו לא יחזור. ממשלת בנט־לפיד תהיה פחות חשופה ללחצים בינלאומיים בנושא הפלסטיני כדי שלא לערער את יציבותה. הממשל האמריקאי דרש מנתניהו הקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות, עם בנט אפשר יהיה לסגור דברים נוחים יותר בקריצת עין. כשהממשלה הכשירה מאחז, העולם פחות או יותר שתק. אם זה היה בתקופת נתניהו אפשר היה ללחוץ עליו, לגנות את המעשה במועצת הביטחון ועל ידי כך להפוך את הממשלה לפחות לגיטימית בעיני תושביה. מההתנהלות של ביידן כלפי ישראל רואים את הלך הרוח של הממשל. המהירות שבה ביידן בירך את בנט אותתה לאזרחי ישראל שהממשלה החדשה מקובלת בעולם. אני מניח שביידן יגביר את הסחר בינינו לבין האמריקאים, הוא יוכל לשדרג את שיתוף הפעולה הביטחוני ולנטרל את ההחלטות האנטי־ישראליות בבית המשפט בהאג. בעבר היה לחץ של הממשל האמריקאי על ישראל להפחית את הפרויקטים מול סין, עם בנט יגיעו להבנות. אלה נכסים דיפלומטיים שהופכים לנכסים אמיתיים ומגבירים את הפופולריות של הממשלה. אם בנט יחזור מארה"ב עם מתנות כמו חידוש המלאים הביטחוניים, זה ייתן לו כאן אהדה ציבורית".

↑ הרוטציה

קחו שר חוץ והבטיחו לו לעבור למשרד ראש הממשלה בעוד שנתיים. אין מי שלא יהפוך עולמות כדי להגיע לשם, או כדבריו של בני גנץ שלושה ימים לפני השבעתה של הממשלה: "לפיד ירצה שהממשלה הזו תישאר כי הוא ירצה להגיע להיות ראש הממשלה".

יאיר לפיד כבר נכנס למשרד ראש הממשלה החליפי עם המנכ"לית נעמה שולץ שהייתה חברה בצוות ההקמה של יש עתיד ומנהלת המטה של לפיד. מנהיגי עולם מתייחסים אליו בכבוד הראוי לראשי ממשלה, חלקם מיהרו לברך אותו לצד איחולי הצלחה לנפתלי בנט. נייר המכתבים של לפיד נושא את שני התארים, שר החוץ וראש הממשלה החליפי. אחרי שוויתר על הבכורה ברוטציה במשרד ראש הממשלה, אף שיש עתיד היא המפלגה הגדולה בקואליציה, מקורביו של לפיד משוכנעים שהוא יחזיק בשיניים את הממשלה כדי להגיע לבלפור עשר שנים אחרי שנכנס לראשונה לכנסת. בליכוד ניסו לגמד את גודל הרגע. יואב קיש במופע אימים בכנסת הזכיר שלפיד התנגד לממשלת החילופים של נתניהו וגנץ ("אתה קראת לזה דיל בין גנבים. אתה צבוע"). לפיד אפילו לא טרח להביט בקיש. האופוזיציה יכולה לצרוח עד לב השמיים. ככל שזה תלוי בלפיד, החילופים יתרחשו.

לפיד הוא רק צלע אחת בטריאומוויראט. על פי ההסכם הקואליציוני, גדעון סער יעבור בממשלה החליפית ממשרד המשפטים למשרד החוץ. קידום נאה, שורה חשובה בקורות החיים של מי ששואף להגיע למשרד ראש הממשלה.

איילת שקד, על פי ההסכמים, תשוב למשרד המשפטים, משאת נפשה. כל מי שהחליף עם שקד יותר משתי מילים בשנה האחרונה מכיר את החלום, חזרה לצלאח א־דין, אל הימים שבהם כל מילה שלה זכתה לסיקור נרחב מעבר לכל מידה. ויכוחים עם נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, דילים בוועדה למינוי שופטים, שליטה על קריירות משפטיות מפוארות של שופטים, מוניטין שאינו מוצדק ברובו של השרה שביצעה מהפך תקדימי בבתי משפט, מי יוותר על כל הטוב הזה למען משרד הפנים. שעות של דיונים בין מרכיבי הקואליציה נועדו להחזיר את שקד לשם.

נפתלי בנט, לעומתם, יפסיד את כל עולמו. מבלפור יצנח למשרד הפנים. מקורבים בטוחים שזה לא יגרום לו לפגוע בהליך החילופים. הוא רצה להוסיף לקורות החיים את משרד ראש הממשלה. המטרה הושגה. כל השאר משני.

↓ האידיאולוגיה

נסו לא לנופף בהישגים ימניים מול שותפינו משמאל כדי לא לערער את יציבות הקואליציה, הפציר בנט בחברי ימינה. זאת כל התורה על רגל אחת. הליכה על קצות האצבעות בתחום האידיאולוגי. ההסכמים הקואליציוניים נתפרו כך שגם גדולי האידיאולוגים בקואליציה יוכלו לחיות בשלום עם כל מרכיביה. בכולם קיים סעיף, לדרישתו של גדעון סער, העוסק בהבטחת האינטרס הישראלי בשטחי C שמטרתו מניעת בנייה לא חוקית של פלסטינים בשטחים. בהסכם עם תקווה חדשה נכלל גם קידום תחבורה בשטחים. בנט דרש את שמירת הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה.

מרצ הרבה יותר מינורית. "בתחום המדיני יש להימנע מצעדים חד־צדדיים", נכתב בהסכם איתה, שבו נכלל גם סעיף התובע קידום הצעת חוק לפתיחת מרכולים בשבת. מפלגת העבודה חתמה על ברית הזוגיות, תחבורה ציבורית בשבת, מתווה הכותל וביטול חוק המרכולים. אף מילה בתחום המדיני. גם כחול לבן התרכזה בנושאי דת, חוק הגיוס, תחבורה ציבורית בשבת והפיכת מדינת ישראל לאזור כשרות אחד. ישראל ביתנו עם סעיפים דומים, לימודי ליבה, מתווה הכותל, תחבורה ציבורית בשבת, ברית הזוגיות, ביטול סמכותו של שר הפנים להורות על סגירת עסקים בימי מנוחה. ברע"ם דורשים, בין השאר, הסדרת התיישבות אזרחים בדואים בנגב.

ההסכמים הקואליציוניים לא עוסקים בהחלת ריבונות ובפינוי שטחים. ההבדלים המדיניים בין סיעות הקואליציה תהומיים. בנט אמר בעבר שצריך "למסור את הנפש למען סיפוח הגדה" והבטיח כי לא יתמוך בתוכנית שלום שלא תכלול סיפוח, אם כי לאחרונה שינה את דעתו ("בשנים הקרובות לא צריך להתעסק בסיפוח"). לא קשה לנחש את עמדתה של מרצ בהקשר זה: "לא נהיה בממשלת סיפוח". גם מפלגת העבודה מתנגדת לסיפוח חד־צדדי, לפיד הביע בעבר התנגדות. גנץ אמנם טען בעבר שסיפוח יחסל את הסכם השלום בין ישראל לירדן אבל הבטיח לפעול להחלת הריבונות על בקעת הירדן. סער תומך בסיפוח. תוכנית חילופי השטחים הידועה של ליברמן עוסקת בהחלת ריבונות על גושי התיישבות תמורת העברת שטחים ישראליים במשולש למדינה פלסטינית.

פסקת ההתגברות עלולה לעורר מחלוקות דומות. מרצ וליברמן מתנגדים, סער, לפיד ובנט בעד. ועוד לא הזכרנו את חוק הלאום. ליברמן מהסס עם נטייה להתנגד. בנט אמנם הצביע בעד החוק אבל הודה שהוא פוגע ברגשות הדרוזים. סער בעד החוק, ניצן הורוביץ ומיכאלי נגד. נושאים אידיאולוגיים כחוק האזרחות ומאחז אביתר לא הפילו את הממשלה, אבל את המאבק על חוק האזרחות ניהלו בנט ושקד כמעט לבדם. שאר הסיעות שמרו מרחק. רמז לבאות?

"יש גבול ליכולת להתפשר", אומר עוזי ברעם, לשעבר שר בממשלות העבודה וממייסדי המשמרת הצעירה של המפלגה, אחד מגופיה האידיאולוגיים. "אמנם אין לאף מפלגה בקואליציה אינטרס לפרק את הממשלה ויש לחצים גדולים להשתיק עימותים, אבל העבודה ומרצ עלולות להימחק אם לא יהיו נאמנות לערכיהן. בעוד ימינה ותקווה חדשה רוצות להבליט את המדיניות הימנית כדי להוכיח שהן לא נטשו את העקרונות שלהן, מרצ, ישראל ביתנו והעבודה לא יוכלו לשתוק לעד. גם ללפיד יש גבולות. מיכאלי והורוביץ לא יפילו את הממשלה בקרוב על עקרונות ואידיאולוגיה, אבל האיום קיים ולא תמיד הוא בר־שליטה. יכול להיווצר מצב שבו תפיל ממשלה בגלל קהל תומכיך למרות שזה לא האינטרס שלך. השאלה עד כמה אפשר יהיה להחזיק מעמד. לדוגמה, נחמן שי בתפקידו הלא חשוב כשר התפוצות יכול להביא לכאן רפורמים, מהלך שבנט קרוב לוודאי לא יאהב. או מרב מיכאלי לא תתלהב מהרצון של מתן כהנא, שר הדתות, לחזק את בית הדין הרבני. אם כי בשורה התחתונה, השאיפה של כולם לראות את נתניהו בחוץ חזקה יותר מכל חילוקי הדעות האידיאולוגיים".

סילמן. ״נדרש ניסיון עמוק. גם פוליטי, גם פרלמנטרי״ // צילום: אוהד צויגנברג, ׳הארץ׳

סילמן. ״נדרש ניסיון עמוק. גם פוליטי, גם פרלמנטרי״ // צילום: אוהד צויגנברג, ׳הארץ׳

↓ ניהול הקואליציה

זאב אלקין, שהיה ראש אחת הקואליציות של נתניהו, נהג להשוות את ניהול הקואליציה למשחק שחמט. הקואליציה הנוכחית זקוקה לגארי קספרוב או לוישוואנתן אנאנד. איך אפשר לנהל חבורה של 61 חברי כנסת, מהם רק שישה נתונים למרותו של ראש הממשלה, מרביתם ממפלגתו של החליפי. 27 שרים, ארבעה סגני שרים, חלקם חסרי ניסיון פוליטי משמעותי.

יושבת ראש הקואליציה, עידית סילמן, האישה השנייה בתפקיד מתוך 28 ראשי קואליציה, היא בעצמה חברת כנסת טרייה למדי. עם סגנה, בועז טופורובסקי, ולצידם לפיד, סער ואלקין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, הם חוסמים בגופם את האופוזיציה. צריך היה לראות את סילמן מנסה במזנון חברי הכנסת לשכנע את ליברמן לחזור בו מההחלטה להגביל את סבסוד המעונות לאברכים. ליברמן לא מצמץ. הוא כבר אכל ראשי קואליציה הרבה יותר מנוסים מאשר סילמן.

יאיר לפיד, לעומת זאת, הצליח קצת יותר בניסיון לשכנע את אלי אבידר להימנע מהצבעה על חוק הפיצול, כך גם סער ואלקין שהסתערו על חברי הכנסת הערבים. שקד, לעומתם, נכשלה בניסיון להעביר את חוק האזרחות. עמיחי שיקלי התעלם מניסיונות השכנוע שלה והצביע נגד החוק. המשימה קשה. זאת רק ההתחלה. הכישלון להעביר את חוק האזרחות ואת החוק למניעת זיופי גיוס בשבועיים הראשונים לחיי הכנסת החדשה, היה רק הפתיח. הקואליציה תאכל הרבה קש בכל הצבעה.

יואל חסון, שהיה יו"ר הקואליציה בממשלתו של אהוד אולמרט, אומר ל'ליברל' שלא זו בלבד שהקואליציה קטנה בממדיה, רק 61 חברי כנסת, "חברי הכנסת של הקואליציה אינם הומוגניים. זה סוג של ממשלת אחדות עם פערים אידיאולוגיים. ניהול של קואליציה מהסוג הזה קשה במיוחד אבל יש לזה פתרונות. כדאי שהקואליציה תקבל החלטה לא לצאת למלחמה על כל דבר. אם היו מניחים את חוק האזרחות בלי הרבה רעש, יכול להיות שהליכוד היה מצביע אחרת. כשבליכוד הבינו שהחוק יוצר משבר פנים־ממשלתי הם הצביעו נגד. לקואליציה תהיה עוד בעיה. האופוזיציה תציף את הכנסת בחקיקה פרטית. חלק מהחוקים ידברו אל ליבם של חברי כנסת מהקואליציה שיתקשו להצביע נגדם. העצה שלי לקואליציה: תקברו את החוקים האלה בוועדות, אל תצאו למלחמה על כל חוק".

ניהול קואליציה טוב הוא שילוב של מאמן ספורט קר רוח וגננת רחומה. הוא זה שאמור למנוע מראות כמו הופעתו של מאיר יצחק הלוי מתקווה חדשה בכנסת שעתיים אחרי הלווייתה של אחותו כדי לא להעניק רוב לאופוזיציה. "אתה לא יכול לוודא שכל חברי הכנסת נמצאים כל הזמן במליאה ובוועדות", אומר חסון, "אבל אתה צריך לדאוג שכל הזמן יש לך רוב בכל ועדה. זה אירוע מאוד מורכב. אתה גם חייב לוודא שחברי הכנסת שלך לא רק הגיעו לבניין הכנסת אלא הם גם נמצאים בתוך המליאה בזמן ההצבעות. זה דורש כיתות רגליים. זה קשה מאוד, על סף הבלתי אפשרי, מפני שאם תתיש את חברי הכנסת על כל דבר, בסופו של דבר תפסיד. כמו בוועדות, גם במליאה, צריך לבחור את המאבקים".

הקשיים, נדמה, הם אינסופיים. "אתה צריך לוודא, יחד עם יו"ר הכנסת, שסדר היום הוא כזה שאתה חי איתו בשלום. צריך לשים לב לכל חקיקה, לזהות בעיות ברשימת החוקים שהאופוזיציה מגישה כדי לא להיות מופתע ברגע האחרון. הליכוד מאוד מנוסה. יש שם חברי כנסת חריפים. לכל זה נדרש ניסיון עמוק, גם פוליטי וגם פרלמנטרי".

↓ מהפך בליכוד

ישראל כ"ץ היה הראשון שיצא בפומבי נגד נתניהו. כבר לפני כמה שבועות הוא הציע לנתניהו לזוז הצידה, ולו לתקופה של שנה, לתת לו את ראשות הליכוד. הייתי יכול להרכיב ממשלה, הסביר כ"ץ. בכירי הליכוד מבינים את מה שכל סטודנט למינהל עסקים שנה א' מדקלם בעיניים עצומות: מנהל כושל צריך ללכת הביתה. נתניהו נכשל בהרכבת הממשלה במשך שנתיים, הגיע הזמן להעביר את העגלה והסוסים למישהו אחר.

בליכוד מאמינים שעם פרישת נתניהו, ינהרו עוזבי הליכוד כמו סער, אלקין, שרן השכל, יפעת שאשא ביטון ואחרים בחזרה לליכוד ויקימו קואליציה חזקה של 70 מנדטים ואף יותר. יש מי שמקווים שעריקים יעברו לליכוד עוד לפני שנתניהו יפרוש. השמות למעלה מוזכרים ככאלה. כולם הכחישו. קבלן קולות גדול בליכוד מוכן להישבע שאחדים מחברי הכנסת, למרות ההכחשות, יחצו את הקווים בקרוב. זה לא נראה מציאותי. חוק הפיצול שעבר לאחרונה בכנסת עלול להחליש את הליכוד מכיוון הפוך, בריחת עריקים – ודי בארבעה כאלו – דווקא מהליכוד למתחרים. גם שם יש כמה שמות, ביניהם מפתיעים, שמגלים עניין.

על קו הזינוק במרוץ לראשות הליכוד אחרי פרישת נתניהו יעמדו רבים. ניר ברקת ממתין בסבלנות לפרישתו של נתניהו. כמו כ"ץ גם הוא הביע תחושה דומה ("אם נתניהו היה זז הצידה, מי שהיה מרכיב ממשלה זה הליכוד"). יולי אדלשטיין יתמודד על ראשות הליכוד ללא קשר למעמדו של נתניהו במפלגה. חיים ביבס, השוקל את דרכו, הציע בעבר להעביר תקציב "גם במחיר של רוטציה עם גנץ". במושגים של הליכוד, מדובר במרד של ממש. גלעד ארדן, יואב גלנט, דני דנון, אבי דיכטר, מיקי זוהר, אמיר אוחנה, מירי רגב, ינסו לנגוס מהעוגה.

חבר כנסת בכיר של הליכוד אומר ל'ליברל' שאין מה למהר ושנתניהו יישאר בזירה שש שנים נוספות, עד שפסק הדין במשפטו יהפוך לחלוט. לעומתו, יש הסבורים שבתוך חצי שנה הליכוד ישנה את פניו ואיתו גם ממשלת השינוי.

↓ בני גנץ

האם הפוליטיקאי ששינה כיוון ברגע האחרון והותיר את מיליון בוחריו המומים, יעז לעשות זאת פעם נוספת, יערוק לזרועותיו של נתניהו ויגרום לפירוקה של ממשלת השינוי? קבוצות ווטסאפ גדולות ואינסוף פוסטים בפייסבוק עוסקים בשאלה הזאת בקדחתנות. גנץ עצמו אמר שקיבל מנתניהו הצעה להיות ראש הממשלה. מקורביו פירטו קצת יותר: לגנץ הוצע להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה וגם לשמור על תיק הביטחון. חבר הכנסת יואב בן צור טען כי זו לא הייתה סתם הצעה אלא ניהול מגעים בין גנץ לנתניהו.

די היה להבחין בהבעת פניו של גנץ במהלך השבעת הממשלה ובימים שאחריה, יושב בשולחן הממשלה בכנסת לצד חבריו הצוהלים, והוא, איך לומר, הרבה פחות שמח, כדי להבין היכן גנץ היה רוצה להיות. בראיונות עיתונאיים לא היה חד־משמעי. אני לא רואה איך הדבר הזה מתכנס, ענה כשנשאל אם יצטרף לממשלת נתניהו. אין לכך היתכנות, הבהיר כמה ימים מאוחר יותר אבל לא שלל את האפשרות על הסף. עברו ימים ארוכים בטרם הכריז שדלתו "טרוקה לחלוטין בפני נתניהו".

ועדיין, יש הסבורים שהדלת לא נטרקה לחלוטין. לחץ קל, הצעה משופרת וגנץ יעשה פליק־פלאק לאחור. מיקי זוהר, כנראה לא בשליחות עצמו בלבד, כבר לקח את העניין צעד אחד קדימה ויזם באחרונה פנייה פומבית נרגשת אל גנץ: "ידידי בני גנץ", כך זוהר, "כמי שטובת ישראל עומדת לנגד עיניו, תצטרף אלינו להקמת ממשלה לאומית בלי השמאל וללא נציגי התנועה האסלאמית", הפציר יו"ר הקואליציה לשעבר. לפיד, מצידו, התייחס לפניית הליכוד בישיבת יש עתיד באופן לא מאוד נחרץ: "לא חושב שיש סיכוי גדול שגנץ ילך".

מכריו של גנץ מהצבא אומרים ששר הביטחון מעולם לא ערק, הוא ניסה להילחם במגפת הקורונה מתוך הממשלה ולכן החליט לחבור לממשלת נתניהו. חבר כנסת המקורב לגנץ מרגיע: זה לא יקרה לו שוב. "בניגוד לעבר, הפעם חברי הכנסת שלו לא ילכו איתו, הוא לא יעשה את זה לבדו. עכשיו הוא שר הביטחון, אין לו שום סיבה לבגוד".

↓ מוסי רז

הטוויטר של מוסי רז, חבר הכנסת ממרצ, עמוס באידיאולוגיה, אותה מילה שרוב חברי הקואליציה מתאמצים להתעלם ממנה. כמעט בכל נושא אידיאולוגי יש לרז מה לצייץ. את פשרת אביתר הוא תיאר כ"תחושה צורבת של תבוסה. גם ממשלת השינוי עובדת אצל המתנחלים שעוברים על החוק. הסכם הכניעה באביתר הוא מכירת חיסול מוחלטת של ערכים ושל שלומו וביטחונו של הציבור. מעתה רב־אלופה דניאלה וייס היא רמטכ"לית שעל החיילים להישמע לה". בדיון במליאת הכנסת קרא רז לגנץ לא להיכנע "לפשע המאורגן, פנה לאלתר את העבריינים מאביתר". בריאיון עיתונאי הזהיר שהממשלה תתרסק "אם תמשיך ככה. אנו רוצים שהיא תחזיק מעמד ארבע שנים ונעבוד על כך אך לא נסכים שצה"ל יהיה חברת הקבלן של מתנחלים פורעי חוק". כזכור, בנט וגנץ אישרו את ההסכם על אביתר אחרי מו"מ מפרך.

רז גם יצא נגד קיום מצעד הדגלים. בפגישה ברמאללה עם מוחמד מדני, אבו יאפע, ראש הוועדה לקשר עם הציבור הישראלי, הבהיר שימשיך "לתמוך ולחזק את הממשלה כאילו אין כיבוש ואמשיך לתמוך בשלום ישראלי־פלסטיני כאילו אין ממשלה".

בריאיון הבהיר רז ש"נהיה בממשלה הזו אך נעשה בלגן. יש דברים בכנסת שאנחנו לא חייבים להצביע בעדם". הוא הביע תקווה שכמו שרון, אולי גם בנט ישתכנע לפנות שטחים. עוד הבהיר: "זו לא ממשלה שתקדם את ערכינו יותר מממשלות העבר של הליכוד. אני אצביע בעד ממשלה שבראשה עומד מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר. לא הייתי מאמין שאעשה זאת. אם שר האוצר הוא ליברמן וראש הממשלה הוא בנט, אלו לא בדיוק העמדות שלנו".

ביום השבעת הממשלה פנה רז לבנט וללפיד בדרישה "לנקוט עמדה ברורה סביב המתרחש בשטחים הכבושים". ואם כל זה לא מספיק, גם לגלג על מרב מיכאלי שהבטיחה להעלות את הטמפרטורות במזגני הרכבת למען הנשים. "אני מציע פתרון שלום על בסיס שני קרונות לשני מגדרים", אמר רז.

אנחנו נאמנים לממשלה, מבטיח רז בשיחה עם 'ליברל', "אבל נביע את עמדותינו בהפגנות, בכנסים, ויכול להיות שנצביע נגד הממשלה, אם כי הצבענו אמון בממשלה על אף שאנחנו מתנגדים לחוק האזרחות. הקצוות דווקא מחזקים את הממשלה. אני מקווה שלא יהיה רגע של איבוד שליטה. זה תלוי בממשלה יותר מאשר בי. אם הממשלה תהיה נאמנה לקווי היסוד ותקבל החלטות רק בהסכמה, לא תהיה בעיה. אם היא תרחיב התנחלויות או תכשיר התנחלויות לא חוקיות, תהיה בעיה. אם כי אני לא חושב שהיא הולכת לכיוון הזה".

עבאס. החוליה החלשה של הממשלה // צילום: אמיל סלמן, ׳הארץ׳

עבאס. החוליה החלשה של הממשלה // צילום: אמיל סלמן, ׳הארץ׳

↓ מנסור עבאס

רע"ם והעומד בראשה, מנסור עבאס, נחשבים לחוליה החלשה של הממשלה, מי שבכל רגע עלולים להפילה. עבאס, כזכור, ניהל מו"מ אינטנסיבי עם נתניהו, רמז במהלכו שהוא עשוי לתמוך בדחייה של משפטו, אבל הצטרף לממשלת השינוי. בנאום בכנסת בישיבת ההשבעה של הממשלה הבטיח עבאס לפעול להשבת "האדמות שהופקעו מבני עמנו". הוא תמך בחוק האזרחות אבל גרם לקואליציה להסיר את חוק זיוף הפטורים יחד עם משה גפני ואחמד טיבי כשהבהיר שיימנע מהצבעה על החוק הזה, כמו גם על כל חוק שעוסק בגיוס לצבא. הוא אמנם הבטיח שהוא רוצה שהממשלה תאריך ימים ו"תתפקד כמו שצריך", אבל לא ברור עד כמה הוא יכול לשלוט בחברי סיעתו ואיך יגיב ללחצי החברה הערבית על מהלכיו.

מוחמד מג'אדלה, פרשן פוליטי ברדיו א־נאס ובחדשות 12, מסכים שהמצב מורכב: "רע"ם היא באמת החוליה החלשה. מצד אחד, מנסור עבאס רוצה לספק הוכחה שהערבים הם לא אלה שמפילים ממשלה ושהצעד ההיסטורי של צירוף מפלגה ערבית לקואליציה מצליח. מצד שני, האתגרים הביטחוניים עלולים לפרק את הממשלה. רע"ם תהיה החוליה החלשה בהצבעות על נושאים ביטחוניים־מדיניים. אם כי לטענתם הם יצביעו נגד נושאים מסוימים אבל לא יפילו את הממשלה, כלומר לא יצביעו אי־אמון. יום אחרי שהממשלה קמה, בכיר ברע"ם אמר לי שאם עד עכשיו רע"ם הייתה חשובה לו, מעכשיו חשובה לו הממשלה. כל עוד בנט יתחשב בייחודיות של רע"ם, הם לא יפילו את הממשלה".

↓ ↑ הגורם האנושי

מעולם לא הייתה כאן ממשלה כזאת. עם כל הכבוד לחילוקי דעות פוליטיים, עוינות אישית מעיבה לא פחות על הממשלה החדשה. חלק מחברי הכנסת והשרים מתעבים אלו את אלו, ויש שמעולם לא טרחו להסתיר זאת. טינה ארוכת שנים כמו זו שבין נפתלי בנט לאביגדור ליברמן, מרב מיכאלי לאיילת שקד, בני גנץ ויאיר לפיד ועוד ועוד, אינה דבר של מה בכך.

עובדים ביחד בשבילכם, כתב בנט לאחרונה. בישיבות ממשלה הוא מפציר בשרים להשאיר את הטינות מאחור, לא לרוץ לתקשורת עם כל בדל של סכסוך, לנסות לפתור משברים בשיחות אישיות. בינתיים זה עובד, בעיקר משום שלצד האיבה האישית יש גם בממשלה לא מעט פרגון ואהדה. "יש מורכבות, היא חלק מהחיים, היא חלק מניהול מדינה", צייץ לפיד בטוויטר, "תפקידנו להתמודד איתה. אנחנו יודעים לדבר אחד עם השני".

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook