ראיתי עכשיו באיזה סקר שלמפלגת כחול לבן, בראשות שר הביטחון בני גנץ, יש ארבעה מנדטים. ושאלתי לכם היא זו: מי אתם, אנשים שמצביעים כחול לבן? מי אתם? ומה הסיפור – הבוודאי מרתק – שלכם?
כי להצביע כחול לבן היום זה כמו להאמין שאבא של סימבה לא ימות ב'מלך האריות', למרות שכבר ראית את זה 70 פעם נדרס לך מול העיניים. זה כמו לאהוב קינואה. במנה העיקרית. עכשיו, אני לא מתנגד לקונספט. אין לי בעיה עם הז'אנר. כל אדם וגרגיריו וחיטתו ומיטתו וסל קליטתו, אבל אני לא מבין ולא מתחבר ולא מפענח מה הקטע. כאילו, אחי: קינואה זה לא מזון. זה אוויר עם נוכחות מוזרה וחסרת טעם בפה. מזון זה לא. כזה? אז כזה זה להצביע היום כחול לבן; זה כמו לשכנע אסקימוסי שקרח עדיף על שמש. עכשיו, קחו לעצמכם שנייה לחשוב על זה. כי זה עמוק. וזה דורש ריכוז. ומאמץ. מאמץ, כמו המאמץ הלוגי שאדם שאינו מחובר למוניטור במקום לשכל, צריך להפעיל לפני שהוא משתגע ואשכרה מחליט להצביע כחול לבן. כי זה ברמת הוואט דה פאק בדיוק התרחש פה הרגע? ברמה הזאת. זה להצביע כחול לבן היום.
נמשיך! להצביע כ"ל זה כמו להתווכח ברצינות עם מדונה על העמדה, לפני הופעה על הבמה. זה לעמוד מול מדונה, במדיסון סקוור גרדן בניו יורק, דקה לפני שהיא עולה לבמה, ולהתחיל להסביר לה ברצינות גמורה למה ההעמדה של הכוריאוגרפיה בתמונה הראשונה טעונה שיפור. דקה לפני ההופעה. כאילו, דוווּד, מה לדעתך תגיד מדונה? "בהחלט, עלמה צעירה. זה נושא שדורש עיון ומחשבה, ואפעל בהתאם להכוונתך"? או שמדונה תגיד: "וואט דה פאק איז רונג ווית' יו, מאמא?". כן, זה כנראה מה שמדונה הייתה אומרת. ועכשיו, תזקקו את הרגע הזה ואת התחושה האנרגטית והאינטלקטואלית הזאת, של מעט גיחוך, מעט הלם, מעט ייאוש מהטמטום, ומעט חוסר זמן לבולשיט הזה. זה בדיוק הסטייט אוף מיינד של מצביעי כ"ל. בי אנד דאבל יו. בני אנד דה ג'טס. סליחה! בני אנד דה גנץ אנד. זהו, סליחה. זה פשוט קטע טקסטואלי מגוחך. מתחת לכל רמה נסבלת של נימוק שיעבור סביר. זה כמו להצביע כחול לבן, נו!
–
טוב, אני צריך לעצור פה לפאוזה ולנסות להיכנס לראש של בני גנץ. עכשיו, בעבר היה נדמה שזה עניין לא מורכב להיכנס לתוך הראש של בני גנץ, כי האיש היה טיפה־טיפה, רק ממש טיפה, עמה; אבל זה עבר לו (להיות עמה), ואז הוא התחיל להיות סתם לא ברור ולא מנומק, ועם איזה מבט רדוף – ונורא עצוב – בעיניים הכחולות הנוגות (והלא נורא עמוקות) שלו. ומתוך איזה כוח תנועה של מציאות פוליטית ואוסף רציונלים ורציונליות שמעולם לא הבנתי עד הסוף – וגנץ לא פרש מפוליטיקה ביום שהבין מה כרוך בחרא הזה, והנה הוא מעכס לו את ישבנו כל הדרך אל השנה השלישית בקריירה הפוליטית שלו. שנאמר: גו בני! גו בני!
עם זאת, יש להודות שהתוכנית התנהלה טוב פחות מהמתוכנן או המקווה. האיש התגלה כלא יוצלח די רציני; כסוג של ביש גדא; וכג'נטלמן הישראלי היחיד שאתה חושד בו שהוא לא יודע כיצד מאייתים ג'נטלמן באנגלית. לא מוכן לשים על זה כסף, אבל בהחלט חושד באפשרות שבני גנץ אינו יודע לאיית בלי ספלר את המילה ג'נטלמן באנגלית. שנייה! נכון שההגיג הזה נשמע כמו נפיחה של מוח לא מבושל? ובכן, חוששני שכך אני משוכנע שנראה פנים המוח של מצביעי כחול ולבן, לבן וכחול. גו, בני!
כך או כך, או בין כך ובין כך, מתוך כוונה לא להזיק (אפשר שאפילו להועיל) (או מכל נימוק טקטי או אסטרטגי או אקראי לחלוטין) (וללא כל התחייבות כי יש לו, או יהיה לו אי פעם, מושג על משהו מהדברים שהוא מדבר) המשיך בני גנץ לדבר (ואם לא מגיעות לי מחיאות כפיים על הפסקה האחרונה – סטנד אלון – אז מחיאות כפיים צריכות לעבור מהעולם באופן כללי. אם לצטט את מייקל ג'יי פוקס ב'קשרי משפחה' – "את רק חושבת שאת מאוהבת בי". ואת זה הוא אמר לאחותו. בסדרה. טרו סטורי. עד היום לא הבנתי את הפרק הזה. בערך כמו העניין הזה של להצביע היום לבנימין גנץ. בערך באותה רמת סבירות תסריטאית).
אם הייתי העורך של האוטוביוגרפיה של בני גנץ, הייתי משמיט בעריכה את כל התקופה בפוליטיקה; מהריאיון האומלל הראשון, עבור בעוד 100 ראיונות אומללים, ועד לרגע הזה: שבו אתה מאחל לו מעומק הלב, לטובת בריאותו הנפשית, שלא יגייס מספיק מטומטמים כדי להשאיר אותו בכנסת. כאילו – גבר – נכנסת למים, קרה לך נס ואתה עדיין נושם – לא כדאי לשמור על המומנטום ולפרוש? לעולמים. כן, אחי. לעזוב את הפוליטיקה לעולמים. תראה מה נהיה ממך, גבר; זה עצוב, באמת; לראות ככה זכר אלפא מתפורר לנגד עיני כולנו; באיזו התפוררות גרנדיוזית, שוברת לב, במבט לאחור. ומכאן ש: בני! אחי! למה אתה רוצה לשבת בכנסת הבאה? מה התכלית של כל זה? הרי אתה תהיה ראש ממשלה ביום שבו מרב מיכאלי תשתמש בגוף רבים זכר, או יחיד, או בכלל – זכרים. אחי: לא יקרה. אתה לעולם לא תהיה יותר שחקן רלוונטי; ומרב מיכאלי תתחתן עם ליאור שליין לפני שתדבר לשני זכרים בלשון רבים זכר.
פאק דיס בולשיט: אם בני גנץ היה יו"ר מפלגה לא רלוונטית, שלא קשורה לכלום ושזקוקה להמתת חסד מכבדת, אבל ממין נקבה – הוא היה בוודאות מרב מיכאלי. המשותף לשניהם? הפוליטיקה שחטה להם את הסקס אפיל. כאילו, ברמות רצחניות ממש. (כאן הייתה אמורה להשתבץ בדיחת ליאור שליין; אבל אמרתי ליאור שליין, אז אין צורך להכביד על בדיחה בבדיחת הסבר. אז ראו זאת כאילו סיפרתי בדיחה על הקשר בין שליין ומיכאלי, אבל זה כה לא מעניין, שאין שום דרך אפילו לחלץ מזה איזה ניואנס קומי קטן. כלום. שני בריסטולים. גם גנץ בריסטול פוליטי. אמשיך להתעקש: מי מצביע לו? וכמה מנות חיסון הוא ספג לתוך המערכת?)
–
הקיצר, מי שמצביע כחול אנד ווייט בבחירות הקרובות הוא מי שחושב שליאור שליין מצחיק, משעשע, או סתם נראה בנאדם שבא לך לשבת איתו לקפה, כי אתה יודע שהוא ייתן לך להיות לפחות דרגה מעל שפן הניסיונות שלו לבדיחות ההאדרה העצמית המגלומנית שהשתלטה עליו, על הג'ון סטיוארט ליגה י"ז וונאבי, שעשה קריירה של קומיקאי כשבעצם כל חייו היה בכלל פוליטיקאי.
אז מי שאוהב את הקונספציה של מרב מיכאלי ושליין כפאוור קאפל פוליטי ו/או סקסי – על ודאות מצביע לבן וכחול. ואני מבקש להיכנס לבידוד.
לסיכום כל זה: פתק לכחול ולבן כמוהו כפתק לבן. פורים שמח, או משהו.
–
- טיק תקשורת // הטור של שי גולדן
- היידה, לביבי // שמאלנים, ביביסטים ומה שביניהם // הטור של שי גולדן
- האם בני גנץ אכן יהיה מי שיחולל דרמה בפוליטיקה הישראלית? // מאת רונית ורדי
