fbpx !-- Global site tag (gtag.js) - Google Analytics -->

שייח' ג'ראח כמשל | לשם שינוי – האתגרים הגדולים של ישראל כדמוקרטיה ליברלית

איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת

0

הניסיון לרדד את המאבק הפלסטיני למונחים של קיום כלכלי, מרדד את האנושיות שלהם ומבטל את שאיפותיהם.

כשהתבקשתי לכתוב על האתגר הגדול ביותר לדמוקרטיה, לא יכולתי שלא לחשוב על סאלח דיאב משייח' ג'ראח. כשביקרתי בביתו במהלך חודש רמדאן, הוא סיפר לי כיצד שוטרי מג"ב נכנסו לשטח הבית, הכו אותו בעוצמה ושברו את רגלו. שלושה שבועות לאחר מכן ג'נא קיסוואני, תושבת השכונה בת ה־16, נפצעה בשער ביתה מכדור ספוג שירה שוטר מג"ב, ולאחר מכן הושלך לתוך הבית רימון הלם.

בדמוקרטיה, אף אחד לא צריך לחשוש שיותקף בביתו על ידי שוטרים, אבל עבור הפלסטינים בשייח' ג'ראח מתקפות כאלה אינן עניין יוצא דופן. על חקירת המקרים והעמדה לדין של התוקפים אין מה לדבר. כי סאלח וג'נא הם לא אזרחים של מדינה דמוקרטית, אלא תושבים בשטח כבוש. עבורם, ועבור כל הפלסטינים החיים תחת כיבוש, אין דמוקרטיה ואין שלטון חוק.

גם הניסיון של המתנחלים והממשלה למסגר את המאבק בשייח' ג'ראח כ"סכסוך נדל"ן" מחמיץ את האמת – ולא במקרה. הרי אין כל ויכוח שהשטח שבו מתגוררות המשפחות בשייח' ג'ראח היה ריק לפני 1948, וכי הבתים שבהם הן מתגוררות נבנו עבורן על ידי האו"ם. אין זה סכסוך נדל"ן בין אזרחים שווים במדינה דמוקרטית, אלא חלק מפרויקט ייהוד ירושלים המזרחית, אותו מבצעות עמותות אמריקאיות במימון ממשלתי, על בסיס חוקים מפלים המקנים ליהודים זכויות יתר על קרקעות.

המאבק נגד ניסיון הגירוש של תושבי שייח' ג'ראח הפך לסמל המאבק מול הניסיון של גורמי ימין משיחי להעמיק את כיבוש ירושלים המזרחית והגדה המערבית, במטרה לסכל את היתכנותו של שלום צודק. כזה המבוסס על הקמת מדינה פלסטינית שירושלים המזרחית בירתה, לצד ישראל. הניסיון הזה משתקף בדברי בנט, הוגה תוכנית הסיפוח, אשר ביותר מהזדמנות אחת מאז התחיל לכהן כראש ממשלה, הצהיר כי לא תקום מדינה פלסטינית.

בהובלת בנט, "ממשלת השינוי" מפעילה מול הפלסטינים מדיניות בעלת שתי זרועות. באחת, הממשלה מקדמת מדיניות שממשיכה באופן ישיר את זו שקבע נתניהו באמירתו "לעד נחיה על חרבנו", מקימה עוד התנחלויות ומעמיקה את אחיזתה בירושלים ובשטחי C. בשנייה, היא מציעה הקלות כלכליות לפלסטינים שנועדו להפוך את כיבושם לנסבל, בתקווה לנטרל את מאבקם לסיום הכיבוש ולמדינה עצמאית. גם כאן לא מדובר במדיניות חדשה, אלא בהמשך ישיר למדיניות השלום הכלכלי הכושלת של נתניהו מלפני יותר מעשור.

אבל כפי שהמאבק של שייח' ג'ראח הוא לא סכסוך נדל"ן, כך גם המאבק הפלסטיני בכללו לא נובע מסכסוך כלכלי. זהו בראש ובראשונה מאבק אנושי למען חירות ושוויון, למען סיום הכיבוש והמצור, ולמען העצמאות ומימוש ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני כולו. הניסיון לרדד את המאבק הפלסטיני למונחים של קיום כלכלי מרדד את האנושיות שלהם ומבטל את שאיפותיהם. אך אלה שאיפות שלא ניתן להעלים או למחוק, וכל ניסיון לעשות זאת דינו להיכשל.

מרטין לותר קינג כתב ש"אי־צדק במקום כלשהו מעמיד בסכנה את הצדק באשר הוא". האלימות שמפעילים שוטרי מג"ב נגד פלסטינים בשטחים הכבושים מזינה את האלימות נגד אזרחי ישראל, הפלסטינים, האתיופים, החרדים והדמוקרטים. ואותם החוקים שמאיימים על תושבי שייח' ג'ראח משמשים גם לגירוש תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב והחלפתם ביישובים קהילתיים, וגם לגירוש תושבי עמל לטובת יזמי נדל"ן.

אותה המדיניות ששוללת את הזכויות הדמוקרטיות והאנושיות של הפלסטינים, פוגעת גם במרחב הדמוקרטי של אזרחי ישראל. זו מדיניות שמעדיפה את האלימות, הגזענות והשנאה על פני השותפות, השוויון והצדק. היא לא מציעה לפלסטינים דבר מלבד כיבוש ונישול, ולא מציעה לישראלים דבר מלבד ייאוש ומלחמה.

מול אלה עלינו להסתכל קדימה, ולהתעקש לשנות את המציאות. עלינו להמשיך להיאבק יחד למען תקווה ושותפות שיביאו סיכוי אמיתי לשינוי ולשלום, ולמען דמוקרטיה אמיתית שתשרת את כל האזרחים, יהודים וערבים. כי היכן שיש מאבק יש תקווה לעתיד טוב יותר וצודק יותר לכולנו.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook