fbpx

לא משפיעים 2020 | איציק שמולי | המפא"יניק הנעלם

0

במחאת 2011 הפציע איציק שמולי בחיינו. משב רוח רענן של צעיר אנרגטי, מנומק, משקיע, בעל עמדות חברתיות שקל להתחבר אליהן. לא הייתה מפתיעה הצלחתו במפלגת העבודה, יחד עם מנהיגה נוספת של המחאה, סתיו שפיר. בעוד היא בחרה בפרובוקציות לא פעם כדרך התנהלות, שמולי הפך מהר מדי למפא"יניק טיפוסי. כן, מדי פעם דפק על השולחן. מדי פעם השמיע עמדה מנוגדת לזרם המרכזי. תמיד דיבר בטון רך, תמיד מנומק, תמיד אהוד ומקושר בתקשורת. גם יציאתו מהארון, תוך כדי כהונה, נתנה לו נקודות.

הפער בין הפרסונה לבין ההתנהלות הפוליטית יצא לאור, כשלא בלם (ויכול היה) את החיבור עם אורלי לוי־אבקסיס. הוא לא הרים את נס המרד הנדרש נגד היו"ר פרץ, למרות התנהלות האחרון שקברה את המפלגה. והוא לא הרים קול כשהמפלגה בגדה במצביעיה והצטרפה לממשלה בראשות נתניהו. הוא חבר לפרץ ויחד הביאו לחורבנה של העבודה.

הדבר ששמולי מתנחם בו, ועמו למעשה מסביר את הבגידה בבוחר, הוא תפקידו כשר הרווחה. נכון, ליבו ופיו במקומות הנכונים. הוא יכול להיות שר טוב מאוד. אבל כל ניסיון להסביר את הצעד מתנפץ אל מול המציאות המכוערת שאנו עומדים מולה. נכון לעכשיו, ובמציאות הפוליטית הכאוטית שאליה נקלעה המדינה, קולו כמעט ולא נשמע. הוא שר נעלם, במפלגה שנעלמה גם היא. אולי עוד יוכל לחזור לעמדת השפעה, להתמודד על ראשות העבודה ולהצליח, איכשהו, להחיות את המותג המת הזה.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook