שעת הפרקליט // מאת רונית ורדי

ממחאת הגלימות השחורות נגד מהלכי נתניהו לקעקוע מערכת המשפט כדי להימלט מהחוק, דרך החילופים אצל עורכי דינו של ראש הממשלה, ועד המאבקים בלשכת עורכי הדין

1

עו"ד צביקה בר־נתן הצטרף לפייסבוק כבר מזמן. אבל את הפוסט הראשון שלו פרסם רק עכשיו. ליתר דיוק, ב־13 במאי 2019. ציטוט: "אני מפרסם בזאת קריאה לכל המשפטנים ועורכי הדין בישראל ששלטון החוק וישראל כדמוקרטיה ליברלית יקרים להם.

"צאו במחאה תקיפה כנגד כוונת מפלגות הקואליציה לחוקק חוקים שתכליתם לצמצם את הביקורת השיפוטית של בג"ץ על פעולות ומעשים שלטוניים, וכל זאת על מנת לשמר את שרידות השלטון עצמו. פעולות אלה מכוונות לפגוע באופן חמור בשלטון החוק במובנו המהותי ולהחליש את גורם הביקורת השיפוטית שהוא מגינם של טוהר המידות, שלטון החוק וזכויות כל אזרחי ישראל.

"אני קורא לכל מי שרואה עצמו מועמד ראוי לראשות לשכת עורכי הדין לצאת בהצהרה פומבית בהירה בה יבטא את עמדתו ותוכנית פעולתו בנושא חשוב זה, וזאת טרם מועד הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין. לנו, ציבור עורכי הדין, חובה עמוקה להגן על שלטון החוק ועל עצמאות מערכת המשפט.

"אל תחרישו עוד".

הפוסט של בר־נתן הפך ליריית הפתיחה של מה שמשתתפיו כינו "מרי אזרחי". המרי האזרחי הראשון שנולד מתוך החרדה המבעבעת במובלעת הליברלית, שסוחבת על גבה את ישראל. מה שמכנים בזלזול מחוצה לה "מדינת תל אביב".

בר־נתן שותף במשרד עורכי הדין גולדפרב זליגמן, הנחשב לאחד הגדולים בישראל. למעלה מ־200 עורכי דין. ראש מחלקת ליטיגציה מסחרית ובינלאומית, שמתוקף תפקידו יש לו מעורבות בליבת העסקים של ישראל. המשרד גדל באמצעות שרשרות מיזוגים. קשת רחבה של דעות פוליטיות. טעמים תרבותיים.

יו"ר הפירמה, אלי זהר, התפרסם כחברו הקרוב של אהוד אולמרט. השותף־מנהל, יודי לוי, נודע בקשריו עם הצד הימני של הפוליטיקה הישראלית. ולא רק בזכות הלקוח ההיסטורי שלו, שהפך לחותנו, השר בדימוס (והבן של) יאיר שמיר. לוי הוא גם חבר הוועד המנהל של מכון שלם שהוקם בחסדי שלדון אדלסון ורון לאודר. והם שגיבו את היוזמה לכינוס המפורסם. 

הליבה העסקית מתגייסת

עורכי דין מכל המשרדים הגדולים בעיר הצטרפו. דודי תדמור. ישראל (רלי) לשם (מיתר ליקוורניק). גיורא ארדינסט. דורי קלגסבלד. אייל רוזובסקי. עמית פינס. צביקה אגמון, אהוד סול (הרצוג פוקס נאמן), גיא גיסין, נגה רובינשטיין. אופיר נאור. עמית פינס. רונן קנטור. אתה לא באמת קיים אם אתה לא שם. אפילו פיני רובין (גורניצקי), על פי משתתפים, עד לאחרונה מצוות פרקליטיו של בנימין נתניהו, התקשר והביע תמיכה.

בתוך שעות מותגה המחאה כ"מחאת הגלימות השחורות". שהביאה עמה יוזמות של מורים, רופאים, מהנדסים. פעילות מבוזרות שנדברו לתמוך זו בזו. זמיר דחב"ש, המנהל את אחד ממשרדי התקשורת החזקים בישראל, ואילן שילוח, יו"ר חברת הפרסום הגדולה בישראל 'מקאן תל אביב', התנדבו לארוז את הדברים בפן התקשורתי. תוך שעות הצטרפו לזה ראובני־פרידן וגיתם BBDO. ליבת תעשיית הפרסום הישראלית. שילוח: "אסור שהכנסת תהפוך לעיר מקלט לעבריינים (…) מדינה שאין בה איזונים בין רשויות השלטון היא לא מדינה שעסקים ירצו לפעול בה. אסור לנו לשבת בשקט. על העובדים שלנו להבין שגם לנו זה חשוב".

אודי פרידן: "ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שסטודנטים מנמנמים בקמפוסים במקום לצאת למחאות. כל ארגון חייב לעודד את עובדיו ולאפשר להם למחות. זאת הדרך הדמוקרטית של העם להביע את דעתו".

ומנכ"ל גיתם עדו הר־טוב הוסיף: "כל מי שירצה לקחת חלק בהפגנה או במחאה המתרחשת גם בשעות העבודה, יוכל לעשות זאת מבלי להיפגע כלכלית (…) מאז סיום תהליך הבחירות אנו רואים תהליכים לא דמוקרטיים בעלי השלכות הרסניות למדינה", כתב הר־טוב. "העובדה שגורמי ממשל מנסים להפוך עצמם לשלטון החסין מחוק ועונש, עלולה לדרדר את ישראל למקום חשוך שרבים לא ירצו להיות חלק ממנו".

במונחים של עוצמה וחשיבות, מדובר בהרבה יותר מליבת העסקים הישראלית. זו הכלכלה הישראלית כולה. כולל המשקיעים הזרים. החברות הרב־לאומיות. תעשיות ההיי־טק. רוב מקורות ההון של הכלכלה הישראלית. מי כנתניהו להבין באיזו עוצמה מדובר.

2

ואז שידר ברוך קרא, ערוץ 13, קטעים מריאיון שערך עם נשיא העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק: "אם הייתי שופט בעליון", אמר, "אם הייתי הנשיא, הייתי שוקל התפטרות (…) תפקידו העיקרי של בית המשפט העליון הוא להגן על הדמוקרטיה. ובהיעדר כלים (…) מה יש לעשות שם?"

איזו תמימות. לפני חודשים אחדים התארח הנשיא לשעבר בקבלת פנים מסוימת. כאשר קם לשאת את דבריו יצאה שרת המשפטים איילת שקד בהפגנתיות מהאולם. שקד קידמה רעיונות לשינויים דרמטיים, בין השאר במינוי השופטים והחלשת כוחו של בית המשפט העליון. אז איך לדעתכם הגיבה כשצפתה באיום ששיגר ברק באמצעות ברוך קרא?

נהדר! התגלגלו מצחוק ה"כפרות" שסביבה. שיתפטרו! שיפנו מקומות. סוף־סוף נוכל להביא את שלנו. סוף־סוף בית המשפט יהיה בראש שלנו.

אבל קרוב למחצית הרכב בית המשפט העליון הנוכחי אויש במהלך כהונת שקד. שישה שופטים מתוך ה־15 המכהנים בו כעת. למעלה מ־300 שופטים, כשליש ממערכת המשפט, מונו במקביל באותה תקופה. רבים על פי טעמה ומשנתה. במגבלות הדילים. כשמועמדים אפשריים החלו לבקר בבתי כנסת. לחפש חברים באריאל.

"שתלך הביתה! איך קוראים לה, האישה הזאתי, אסתר חיות. יאללה כבר…"

השיחה הזו התקיימה בטלפון. במהלך ההפגנה הראשונה, במוצאי שבת, 25 במאי, ליד מוזיאון תל אביב. האיש הוא תל אביבי. תומך היסטורי של מפעלות ההתנחלות. לא פעם תומך גם בכסף. הוא מתגורר בחווילה נאה בצפון תל אביב. הישגיו האקדמיים נוצצים. והוא טרח להטעין את דבריו בצלילי עליצות. משים עצמו כדוהר עם ההמון בכיכר הבסטיליה. צוחק ומפזם:

עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת חֵרוּת נִשָּׂא בְּדָם וָאֵשׁ

רוֹבֶה אֶל רוֹבֶה, קָנֶה יַצְדִּיעַ

כַּדּוּר אֶל כַּדּוּר יָרִיעַ

עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת, עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת נִפָּגֵשׁ!

"שתלך הזאתי… איך קוראים לה? חיות".

——

האמת היא שאיש לא הופתע כאן. גם לא השופטת חיות. לפני כשנה, לאחר בחירתה, איחלה הנשיאה לעצמה: הלוואי שאצליח להוריש את הבית, במתכונת דומה, לבא אחריי. הסיכויים לכך, ידעה, נמוכים. הרכבת כבר יצאה לדרך. שורה ארוכה של טרמפיסטים כבר הסתדרה ליד הפסים. ומי שהיה יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נוה, היה רק אחד מהם. נוה קיווה להגיע ללשכת שר המשפטים במהלך משותף עם שקד. הוא יהיה השר. היא כבר תנוע אז הלאה.

במשרדי עורכי הדין הגדולים כבר החלו לדון באפשרות שיצטרכו להגן בגופם על בית המשפט. ממש כפי שקיוותה הנשיאה חיות שיקרה. אבל מי היה יכול להעלות בדעתו שהטרמפיסט הראשי יקפוץ לרכבת כדי לחסוך, בשלב הראשון, בשכר יועציו. וגם, כמובן, לדחות את הקץ. בנימין נתניהו.

בסוף החודש הקודם התייצבה הנשיאה המאופקת חיות, הפעם נרגשת, בכנס לשכת עורכי הדין באילת. היא דיברה מדם ליבה, חרדה ודואגת, על החשוד מבלפור, ראש הממשלה נתניהו. מי שרוצה לשרוף את המועדון רק כדי לחלץ את עצמו. "לפני שנה וחצי ראש הממשלה אמר שיש צורך בבית משפט חזק ועצמאי ושהוא דוגל בהידברות בין הרשויות – מה השתנה? האם אירע מאז דבר המצדיק סטייה מעקרונות חשובים אלה? לטעמי התשובה לכך שלילית".

–

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.