כתבת 'ליברל' בילתה חודש בקרב מובילי תנועות המחאה השונות ששוטפות את המדינה בחודשים האחרונים

עיתונאי ותיק וידוע ייעץ באחרונה לאחת מקבוצות המחאה, אבל סירב לנאום בהפגנה. הוא גם סירב להמליץ על מי מחבריו. חשש שיזיק להם בכך. "לא העליתי על דעתי שהפחד מחלחל עמוק כל כך. זה מטריף את הדעת", אומרת ל'ליברל' פעילה ששוחחה עמו.

למעלה מרבע מיליון בני אדם הפסיקו לפחד. אם רוצים סטטיסטיקות מול המסרים מבלפור על "רבע מנדט", אז הנה: בהפגנה הגדולה ביותר אחרי מלחמת יום הכיפורים, השתתפו כ־1% מתושבי המדינה אז. בשיא המחאה החברתית ב־2011 נטלו חלק כ־5%. בהפגנות במוצאי שבת בכל רחבי הארץ השתתפו לאחרונה קרוב ל־3%. מיעוטם תחת מעטה הארגונים השונים, רובם המכריע עצמאים לחלוטין.

זה קורה כמעט ללא פוליטיקאים. לעיתים הם נחשבים ממש מוקצים. מעטים מהם מעיזים להגיע להפגנות. עפר שלח ויואב סגלוביץ מיש עתיד חטפו קריאות זעם בשתי הפגנות שונות. אבל יש ארגון. או ליתר דיוק, ארגונים. יש מימון המונים ותרומות פרטיות. יש יוזמה, תעוזה ויצירתיות, תיאום בין רוב קבוצות המחאה. אך גם פה ושם חילוקי דעות ומריבות. הצעירים חולמים על אופק חדש, נתניהו הוא רק הטריגר ("לא נחליף פחית קולה בפחית פפסי, אנחנו רוצים לשנות את מערך יחסי הכוחות"), המבוגרים דורשים את סילוק ראש הממשלה המואשם בפלילים.

"לוחמה ימית בנויה על אמון. אתה וחייליך שוהים בלב ים על ספינה קטנה, בים סחוף סערות, רק אתה והם. אם לא יהיה לך אמון בחיילים והם לא יסמכו עליך – לא תוכלו להתקדם. אנחנו איבדנו אמון. יש תחושה שאין על מי לסמוך בהנהגה", אומר לנו חגי שטדלר, איש עסקים מרעננה, מפקד ספינות בחיל הים בעברו, מראשי 'בידיים נקיות', הדורשים ועדת חקירה בפרשת הצוללות.

בין המפגינים אמנים, סופרים, סטודנטים, ניצולי שואה, גמלאים, קציני צבא זוטרים ובכירים, הרבה מחיל הים וחיל האוויר. רבים מהאחרונים מאוגדים בקבוצת ווטסאפ גדולה: '555 פטריוטים', ביניהם גם תמי ארד, אשת הנווט השבוי רון ארד. עם ישראל כולו.

חלקם משלמים מחירים חברתיים וכלכליים, הוציאו מכיסם עשרות אלפי שקלים, ניתקו קשרים עם משפחה וחברים שאינם מקבלים את דרך המחאה. "אני בעולם אחר", אומר יניב סגל מ'החזית הוורודה'. "בזמן שהחברים שלי רואים נטפליקס, אני חוטף בהפגנות מכות מהשוטרים. את יום הולדת 30 חגגתי בבלפור בלי החברים הקרובים, ומצאתי את עצמי על המדרכה".

מובילי ההפגנות מקפידים להסביר שזו מחאה מבוזרת, עממית ("אני לא חשוב, אם יעצרו אותי השטח ייצור באופן מיידי מובילים אחרים"). סירבו להיפגש עם בני גנץ ועם בכירי המשטרה. ועדיין, קשה להתעלם מהם. כמה עשרות מפגינים בולטים, מאחורי הקלעים כמה עשרות נוספים. "100 מובילי המחאה", גרוסו מודו. 'הדגלים השחורים' בראשות ארבעת האחים שוורצמן: ירדן, אייל, שקמה ודקל. 'הצעירים' עם אמה טוקטלי, יניב סגל, קוסטה בלאק, אמיר מנשהוף ואחרים. 'אין מצב' עם אמיר השכל ואסף אגמון. 'קריים מיניסטר' בהובלת ישי הדס, גונן בן יצחק וסדי בן שטרית. 'בידיים נקיות' בראשות חגי שטדלר, רן סולם, ו'חקירה עכשיו' של רועי פלג. זהו הגרעין הקשה, מכונת המחאה. והיא טוחנת 24/7.

הם נעזרים זה בזה, נפגשים לעיתים, משוחחים ומתכתבים. מחלקים ציוד, מארגנים הסעות. 'הדגלים השחורים' מדפיסים שלטים עבור ארגונים אחרים. חילקו גם בנדנות. 'בידיים נקיות' נענו לבקשת 'החזית הוורודה' וצבעו כמה ממיצגי הצוללות בוורוד. מפגינים שהגיעו מצפון הארץ לבלפור אחרי שמונה ימי צעידת מחאה התקבלו על ידי פעילי 'אין מצב' עם שתייה קרה וברכות חמות. סולידריות היא מילת מפתח.

מחלקים ביניהם את השטח. לא דורכים על אצבעות. 'הדגלים השחורים' על הגשרים ובשיירות מחאה. 'הצעירים' בבלפור, בכיכר הבימה וברחובות ירושלים ותל אביב. 'אין מצב' בקבלת שבת בבלפור, 'קריים מיניסטר' בבלפור במוצאי שבת, ויחד עם 'הצעירים' בכיכר הבימה. 'בידיים נקיות' ו'חקירה עכשיו' מארגנים את מיצגי הצוללות.

הבו לנו מכת"זיות

הנה יום אופייני, כמוהו יש רבים. לא, לא מוצ"ש בבלפור, בכיכר רבין או ברחבת הבימה. סתם יום של חול. הפגנות מול בתיהם של גנץ בראש העין ויריב לוין במודיעין. הפגנה מול הכנסת במחאה על שערוריית ההצבעה בנושא ועדת חקירה לפרשת הצוללות. בבלפור, קומץ פעילים הגיעו "לחגוג" לנתניהו יום הולדת 71. הם הביאו עוגה שעליה ציטוטים מדבריו שלו ושל שריו ("אין מה לאנשים לאכול? זה חרטא").

שלושה ימים לפני כן הפגינו ליכודניקיות נגד נתניהו בבלפור. מפגינים התארגנו במהירות בחיפה בעת ביקורו של ראש הממשלה בבית החולים רמב"ם. על גשר במרכז הארץ מפגין עם דגל. בפאתי גבעתיים צעיר עם שלט המפרט את עוולות המשטר. ישי הדס נקרא לחקירה רביעית בתחנת משטרה בירושלים.

לא הכול ורוד שם. הצעירים והמבוגרים מתקשים לראות עין בעין. הצעירים החלו לפעול בחודש מאי, אחרי הסגר הראשון, בשדרות רוטשילד בתל אביב ובגן העצמאות בירושלים. הצטרפו להפגנת העצמאים בתל אביב ביולי, והגיעו לבלפור ל"ליל הביביסטיליה", ההפגנה ב־14 ביולי. הם היססו. "הרגשנו לא שייכים, יש פער דורי. אני הרגשתי לא בנוח לבוא למרחב שאין בו אנרגיה של צעירים", אומר קונסטנטין צ'סטה, "קוסטה בלאק", מ'קומי ישראל'. המבוגרים לא הרפו. אייבי בנימין, מפגין ותיק עוד מימי כיכר גורן בפתח תקווה, זוכר את מסע ההפצרות. "היה קשה לשדל אותם. ניסינו הרבה זמן להביא אותם, לתלוש אותם מההפגנות של העצמאים, שנחשבות לתומכות ביבי. בסוף 'הדגלים השחורים' סידרו להם הסעות והם הגיעו".

תנו לצעירים אלימות משטרתית, מכת"זיות, מעצרים, אקשן, ועדיין אין להם בעיה לחזור בכל מוצ"ש. אבל ההתלהבות מההסלמה לא הייתה הדדית. המבוגרים אהבו את האנרגיה, אם כי לא את כל המיצגים. הצעירים פחות התלהבו מדברים אחרים. הם מעדיפים הפגנות ללא נאומים, עם שלטים ומיצגים. "מישהו התעקש להביא לבלפור במה עם נואמים", אומר יניב סגל, שחקן, פעיל בולט ב'החזית הוורודה'. "אנחנו לא אוהבים במות. כשיש במה, המפגינים הם הקהל. זו תפיסת העולם הישן. מבחינתנו המפגינים הם הדבר עצמו". המשאית עם הבמה והרמקולים עזבה את מתחם בלפור, המתחים עדיין שם.

"קיבלתי הערות הומופוביות מהמפגינים המבוגרים", סגל נזכר. "לאחת הנואמות הצעירות החמיאו על ההופעה שלה אחרי שסיימה לדבר. או שהיה פאנל בלי אישה. זה לא מייצג אותנו, זה לא העולם שלנו. זה עולם ישן. רבים מהמבוגרים לא מבינים אותו". קוסטה בלאק אומר שהצעירים כופרים בתפיסות העולם הישנות. "קורה שיועצים מנסים לתת לנו עצות. אנחנו מבהירים להם שהסיבה שישראל נמצאת במצב הזה היא בגלל יועצים כמוכם, שחושבים במושגים ישנים".

על מה המאבק הזה?

וישנה המהות. "אנחנו מנסים לגעת בכולם. לא מתעסקים רק בביבי אלא גם באובדן הפרנסה, בהתנהלות המערכת", אומר קוסטה. "יש מי שלא רוצים לשנות את הסדר, רק להחליף את הקבוצה. אנחנו רוצים לשנות את השיטה. לא אחת מזלזלים בנו, אומרים שאנחנו לא מבינים את העולם. זו טעות. אנחנו מבינים מה קורה כאן ורלוונטי למדינה עכשיו, לא מה שהיה לפני 20 שנה". חלק מהצעירים לא מתלהבים משלטי ה"מנותקים נמאסתם" שמפיצה 'הברית הישראלית', או משלטי "הנאשם": "זה שלילי. אנשים נאטמים כשהם נחשפים לסיסמאות כאלה".

"אנחנו חושבים על היום שאחרי ביבי", אומר אמיר מנשהוף, מורה ומשורר, מהפעילים הבולטים ב'הבעלבתים'. "נפעיל לחץ גם על מי שיבוא אחריו כדי שהאזרחים יהיו בראש סדר העדיפויות. המבוגרים עסוקים בשלטון נתניהו. לנו חשוב לשדר תקווה. הדרכים שלנו מקבילות".

"הרבה פעמים נוצרה מחאה בתוך מחאה", אומרת אמה טוקטלי, פעילה בולטת ב'הלם תרבות'. "אנחנו רוצים לדבר לא רק על ביבי, הוא סימפטום לבעיה רחבה יותר. אנחנו באים עם אג'נדות שונות, כמו צדק לסלומון טקה. דרשנו שבמהלך ההפגנות ידברו ארגונים שונים. המבוגרים לא הסכימו".

די להאזין לשפה כדי להבין את הכוונה. בזמן שהמבוגרים מכריזים על הפגנות, הצעירים מדברים על מרחבים, על פתיחת "איוונטים". קוסטה בלאק לא יקרא להפגין, הוא פותח איוונט ברשתות החברתיות. אמיר השכל מ'אין מצב' אומר שחילוקי הדעות מתבקשים. "איך אפשר לצפות מצעיר בן 30 לחשוב כמו מבוגר בן 67. טבעי שצורת החשיבה שלנו תהיה שונה. כל עוד הם חושבים שנתניהו לא יכול להיות ראש הממשלה, אנחנו ביחד".

'הדגלים השחורים' קוממו עליהם את רוב קבוצות המחאה כשהודיעו שלא יפגינו בבלפור במהלך הסגר השני כדי לעמוד בהנחיות שקבעה הממשלה – בין השאר בדיוק בשביל זה. הצעירים ו'קריים מיניסטר' הודיעו שיפגינו בבלפור בכל מצב. הפגנת 'החזית הוורודה' בחוף הים במהלך הסגר זכתה לכתף קרה מצד 'הדגלים השחורים'. "התנערו מאיתנו תוך שנייה", אומר סגל.

מריבה התפתחה בין 'אין מצב' לשאר הארגונים כאשר ימים ספורים לפני הפגנת מוצ"ש בבלפור שנועדה להיות "אם כל ההפגנות", ניסו ב'אין מצב' לארגן הפגנה בגן העצמאות בירושלים. עיריית ירושלים סירבה להעניק אישור, ההפגנה בגן העצמאות ירדה מהפרק, אבל הסכסוך בין ישי הדס מ'קריים מיניסטר' לבין אסף אגמון מ'אין מצב' הדהד במשך ימים ברשתות. הדס זעם. אגמון טען שהדס פתח "במסע של איומים והפחדות כנגדנו". התגובות היו קשות, טוקבקיסטים לא אהבו את הכביסה המלוכלכת. הצדדים התעשתו. הדס כתב פוסט ארוך, הזהיר מ"מלחמות פנימיות שיפרקו את המחאה מבפנים ובזמן קצר. אויבינו מייחלים לזה וגם עובדים בזה". בסופו של דבר 'אין מצב' הצטרפה לשאר הקבוצות בקריאה להפגין בבלפור.

השכל מסביר ל'ליברל' את הרציונל בהפגנה האחרת שביקשו לקיים. "כולם מסתגלים למחזוריות של הפגנות חוזרות ונשנות בבלפור, גם אנחנו וגם מי שאנחנו מפגינים נגדו. צריך לפרוץ את המעגל. רצינו לעשות הפגנה נוספת, לא כזו שתפגע בהפגנה המרכזית בבלפור. בהפגנות במוצאי שבת לא מעבירים מסרים, אנחנו רצינו לתת הזדמנות לדבר גם בשבת ולא רק בקבלות שבת ביום שישי".

השלטון בעקבותינו

יש יחסי אהבה־שנאה בין הארגונים, אומר אייבי בנימין. "לפעמים משתפים פעולה ולפעמים רבים על הגמוניה, על דרך. זה לא פועל בצורה מסודרת. יש קו כללי שאומר שהמצב לא טוב, ביבי הביתה, הניואנסים הם על איך עושים את זה, מתי, מה המסר. בסופו של דבר זו מחאה עממית, והציבור הוא זה שמחליט. סך כל ההפגנה גדול מכולם ביחד".

בבלפור מחכים לסדקים האלה. מחפשים קרעים, דלת פתוחה שדרכה אפשר יהיה למוסס את ההפגנות. מה לא אמרו דרי הבית ושלוחיהם בתקשורת על המפגינים. אנרכיסטים, מפיצי מחלות, מדגרות של קורונה, בוגדים, חייזרים. יאיר נתניהו אף הרחיק עד כדי איחולי מוות ("מקווה שהזקנים שימותו בעקבות ההפגנה הזאת יהיו רק של המחנה שלכם"), ציוץ שבאופן נדיר אביו התנער ממנו פומבית.

אחדים מהפעילים הבולטים נתקלו ישירות במכונת השלטון. אחד מראשי המפגינים כה חושש, עד שהוא מבקש ששמו לא יוזכר. "עלולים לעצור אותי", הוא אומר. ישי הדס, 64, הגיע לעימות משפטי עם יאיר נתניהו אחרי שהאחרון קרא להפגין מול בתיהם של שלושה פעילים, ביניהם הדס. בית המשפט הוציא צו והורה ליאיר נתניהו להסיר את הפוסט. הדס משועשע. "צילמתי את שער הבית שלי כדי שהמפגינים יידעו לאן להגיע". הוא היה פחות משועשע כששני שוטרים חיפשו אותו בבית אמו בת ה־91. הדס אף נדרש להתרחק מבלפור לזמן־מה, סירב וזכה לגיבוי בית המשפט. הוא נעצר לא אחת, "הפסקתי לספור".

עקבות ההטרדות אינן מוליכות ישירות לבלפור, אך המפגינים חשים את היד המכוונת מגבוה. מקרה מרושל יותר שהפך מפורסם היה זה של יועצי נתניהו, טופז לוק ועופר גולן, שהגיעו עם מצלמה אל קבוצת מפגינים קיצונית ושולית, וניסו לדובב אותם – על פי עדויות כשהם מציגים עצמם כדוקומנטריסטים.

סרטונים רצים מכל הכיוונים. שניים כאלה תיעדו את אמיר השכל מטיח בסערת רגשות בשוטרים ממוצא אתיופי כי הוא זה שהעלה את הוריהם לארץ. "לא צריך להיות חוקר מדופלם כדי להבין מהיכן הגיע הסרטון המדובר לתקשורת", אמר השכל אחרי פרסום הסרטון הראשון. "לא ארפה מהסיפור הזה", הוא אומר ל'ליברל'. השכל אף נעצר אחרי שסירב להתחייב לא להפגין בבלפור. "קצין משטרה יצא מהרחוב וניגש ישר אליי", הוא אומר.

אל איש השב"כ לשעבר ועורך הדין בהווה גונן בן יצחק, מראשי 'קריים מיניסטר', הגיע עיתונאי שביקש לחשוף את נסיבות עזיבתו של בן יצחק את שירות הביטחון. היה שם מידע מפורט, שיכול היה להגיע לכאורה רק מכיוון אחד. בבלפור עוקבים אחרי הפוסטים של ראשי המחאה, מחכים להזדמנויות לתעמולת נגד או תביעות. "עשו עליי תחקירים בכלי תקשורת ימניים", אומר אייבי בנימין. "אתה מרגיש שחופרים עליך. מה כבר יש למצוא עליי, אני מתנגד משטר".

פעילים ב'קומי ישראל' גילו איש משטרה סמוי מתחת לדירתם. מהירות בריחתו של השוטר מהמקום לא הייתה מביישת את יוסיין בולט. מפגינים במקומות שונים התבקשו על ידי המשטרה להזדהות, למרות שלא עברו על שום הנחיות. תעודות הזהות של חלקם צולמו.

קוסטה בלאק נעצר ארבע פעמים: "החברים שלי ואני משלימים ביחד 100 מעצרים. מה שהם לא מבינים זה שגם אם יכלאו את כל המפגינים במתקני כליאה מיוחדים, המחאה לא תיפסק, אחרים יבואו תחתינו".

רועי פלג, האיש שמאחורי מחאת הצוללות, מיזם מכונות הכביסה בבלפור ועוד, נעצר פעם אחת. "זה קרה כשניסיתי להגן על מפגינה, ששוטרים קפצו עליה בלי סיבה". יניב סגל אומר שמחפשים את המפגינים בציציות: "מצאו תמונה של אחת הפעילות בלי מסכה. היא חטפה דו"ח". אלפי דו"חות נגד מפגינים ניתנו במהלך החגים, מתפללים בתל אביב קיבלו 91 דוחות על תפילה בניגוד לתקנות, בירושלים ניתן רק דו"ח אחד.

"המחאה לא אוהבת את הפוליטיקאים"

הדו"חות הם סיפור מוכר. כ־150 דו"חות חולקו לחלק מאלפי צועדים בהפגנת מחאה בחג הסוכות. "אין לנו כוונה לשלם את הקנסות", אומר עלי ברוק מקריית טבעון, פנסיונר בן 70, מארגן הצעדה מצפון הארץ לירושלים. "אם בכל זאת ניאלץ לשלם, זה יהיה המס שלנו עבור הזכות להפגין".

לאורך הדרך נעזרו בח"כ אלי אבידר מישראל ביתנו. הוא פגש אותם בחניוני הלילה, סייע פה ושם. פלרטוט עם פוליטיקה קיים שם כמעט מההתחלה. ישי הדס אומר ש"יהיו אנשים מתוך המחאה שירצו להעביר את זה לפסים של יצירת כוח פוליטי. יש כל מיני התארגנויות, יש כבר מי שמפנטזים על הקמת מפלגה. אבל הפעילים הבולטים לא עוסקים בזה". אמיר השכל לא מוטרד מחלומות פוליטיים של מפגינים. "יש פה אנשים מצוינים. אם נתניהו והמנגנון הרקוב ייצאו מחיינו ויבואו במקומם אנשים טובים, שיבורכו".

"מי שחושב שהוא יגזור קופון פוליטי מהמחאה כפי שעשו ב־2011, טועה טעות מרה", מתריע קוסטה בלאק. "אנחנו לא מאמינים לאף אחד. איבדנו אמון במערכת, בפוליטיקאים. אין שום משמעות למילה שלהם. אנחנו לא עובדים בשביל אף פוליטיקאי. זה לא קורה ככה יותר. אנחנו נכריח את הפוליטיקאים לעבוד בשבילנו".

אבידר מכיר את התופעה: "המחאה לא אוהבת את הפוליטיקאים. ב־2011 פוליטיקאים הסתובבו בשטח, והמפגינים חשו שעשו עליהם סיבוב. המחאה הזאת לא מעוניינת בזיהוי פוליטי". אבידר נזהר. הוא לעולם לא יגיע להפגנות עם קבוצה מצעירי מפלגתו או סימן מזהה של ישראל ביתנו. רוב המפגינים, מן הסתם, ממילא לא יצביעו לאביגדור ליברמן. "אבל אבידר הוא בחור טוב", כמו שאומר אחד הפעילים. ערכו הסגולי עלה, אגב, כאשר ביביסטים הפגינו מול ביתו.

הוא מגיע לרוב ההפגנות בבלפור, עתר יחד עם כמה ארגונים נגד הגבלת טווח ההפגנות בסגר השני. הדיון בבית המשפט העליון נמשך כשש שעות. שעה לפני המועד נערכו קומץ מפגינים בכביש המוביל לבית המשפט. משפחה עם ילדים קטנים, כמה רוכבי אופניים בחולצות של 'אין מצב', אישה מבוגרת נופפה בדגל שחור. אבידר הקדים להגיע, מוקף בעורכי הדין, ישב בשורה הראשונה, התגאה בליברמן ש"מאפשר לי את זה".

מיקי חיימוביץ' מכחול לבן ניסתה להפריד בין מפגינים לשוטרים. מרב מיכאלי (העבודה), תמר זנדברג (מרצ), איימן עודה ואחמד טיבי (המשותפת), בוגי יעלון (יש עתיד־תל"ם) ויאיר גולן (הבחירה הדמוקרטית) מגיעים מעת לעת להפגנות. עפר שלח לא התקבל, כאמור, בברכה. בהמשך הביע התנגדות להפגנות במהלך הסגר. "קודם הוא מגיע להפגנות, ואז קורא לעצור אותן. תגיד, אתה איתנו בכלל?", כועס קוסטה בלאק. יאיר לפיד מפגין על גשרים, מזוהה עם 'הדגלים השחורים'. לא כולם אוהבים את המראה. יש מי שנזכרים באכזבה כיצד מפלגתו הטרייה של יאיר לפיד גרפה את עיקר הדיווידנדים של המחאה החברתית בבחירות שנערכו שנה וחצי לאחר מכן. אנשי יש עתיד שם, בכל מקרה, וגם דואגים להדהד את זה היטב ברשתות החברתיות.

לא מהכסף של ג'ורג' סורוס

וישנו אהוד ברק. לוח מטרה עיקרי בבלפור בהקשר הזה. הוא אכן מזוהה עם המחאה. מייעץ לחלק מהפעילים, מדרבן לצרף כמה שיותר קהלים, רצוי אנשי ימין, מסייע בחיבורים. ניצן ויסברג, אחייניתו, פעילה ב'עד כאן', מפגינה בבלפור, מארגנת הסעות, זוכה למחמאות מהדוד הגאה. אנשי ברק הקימו עמותה בשם 'אחריות לאומית'. היא מסייעת כעת לדחוף את המחאה קדימה. משתתפת בעתירות, מתייעצת עם פוליטיקאים מהאופוזיציה. בתחילת הדרך 'אחריות לאומית' תרמה ל'הדגלים השחורים'. הסכומים לא גבוהים. כריכים לפעילים, תשלום לדובר, רועי נוימן.

המימון הוא נושא רגיש. עו"ד סיגלית קסלר, מראשי מחאת כיכר גורן, הזהירה את שקמה שוורצמן מ'הדגלים' ואת קוסטה בלאק מהעיסוק בכסף. "הם התקשרו להתייעץ. אמרתי להם שהם צריכים להיזהר מתיוגים, מארגונים ממוסדים, מפוליטיקאים ומהכסף. הצעתי להם שיתנהלו מתרומות בקופה קטנה". חלק מהפעילים הבולטים חיים מהיד לפה. הלוואות, חסכונות. פה ושם מלקטים תרומות. וחושבים יצירתי. רועי פלג מ'חקירה עכשיו' ערך את מיצג המכבסה של מיליקובסקי בבלפור, על יחסי ראש הממשלה עם בן דודו העשיר והמיטיב. "ביקשתי ברשתות החברתיות מכונות כביסה, ומיד קיבלתי שש מכונות ישנות. העמסתי שתיים בבגאז' ויאללה לבלפור. השלט 'מכבסת מיליקובסקי' עלה 120 שקל, לזה תוסיפי דלק. בסכום זניח, המיצג עורר הרבה רעש".

שיירת הצוללות נבנתה בקיבוץ עין שמר בעלות אפסית. פלג ועטר שיינפלד, גנן הקיבוץ, הגו את הרעיון. שיינפלד אחראי על הבנייה, מְכל מים, כמה תוספות קטנות. שתי נשים סייעו בצביעה, שעתיים עבודה והופ, עוד צוללת מוכנה לשלב הבא: מיצג מחאה תת־ימי בים סוף, וגם שיירה נוספת לבלפור.

חלקם מאורגנים יותר. 'קריים מיניסטר' מאוגדים בעמותה בשם 'חוזה חדש'. קיבלו תרומות בסכומים נאים. בחנות האינטרנטית מוכרים חולצות, שלטים ומסכות בכמה עשרות שקלים. 'אין מצב' של השכל פועל באמצעות מועצה, שבה חברים בין השאר ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון, נשיאת אוניברסיטת בן־גוריון לשעבר פרופ' רבקה כרמי, והשכל עצמו שתרם 2,000 שקל. הם הגיעו לכ־280 אלף שקל במימון המונים. 'הדגלים השחורים' גייסו במימון המונים כמיליון שקל, ובנוסף תרומות פרטיות. באפריל, לפני הפגנה בהבימה, גייסו תוך שעתיים 100 אלף שקל. הדגל השחור הראשון הורכב ממקל של מטאטא ובגד של אחת מילדות המשפחה; היום הם נחשבים לאמידים מבין הארגונים. מממנים הסעות לבלפור, מסייעים לאחרים בציוד ובכסף. 

זיכרונות מפתח תקווה

'הדגלים' גם פתחו את גל ההפגנות, עם שיירה לירושלים ב־19 במארס. ארבעה ימים לפני כן השוורצמנים הגיעו לכיכר רבין עם דגלים שחורים. משם המשיכו הלאה. מועד היציאה לשטח הוא תאריך שקשה לשכוח. ציון דרך. רועי פלג החליט להפגין במהלך הסגר הראשון, כשצפה במשטרה מוציאה גולשים מהים. "גולשים אינם פושעים. אמרתי לעצמי: אם המשטרה רודפת אחרי גולשים, אז יאללה, שתרדוף גם אחריי. הלכתי לשחות בהרצליה וחיכיתי שהמשטרה תבוא. רציתי את התמונה הזאת. המשטרה לא באה, הים היה מאוד סוער. אבל מאותו יום התחלתי להפגין".

קוסטה בלאק הפגין לראשונה באמצע מארס מול הכנסת. "הסתכלתי מסביבי, כולם היו מבוגרים, לא הבנתי איפה הצעירים. התחלתי לפנות לחברים ברשתות, שאלתי אותם אם הם לא רואים שהמדינה מתפוררת".

אמיר השכל הגיע לבלפור ב־11 ביוני. כשבועיים וחצי אחר כך נעצר. בעקבות המעצר, שטפו אלפים רבים את בלפור. לולא המעצר המתוקשר, אומרים מפגינים ותיקים, יכול להיות שההפגנות לא היו מתרוממות. אמיר מנשהוף הירושלמי מ'הבעלבתים' הגיע אחרי מעצרו של השכל, וסייע בארגון הפגנת הביביסטיליה ביולי. "דיברנו בזום עם פעיל מבוגר והבנו שבלפור זה המקום שלנו". מעצרו של השכל, הביביסטיליה והגל האדיר של ההפגנות המקומיות באותה שבת של סגר אוקטובר, הם תאריכים מכוננים. מקפצות שהעצימו את ממדי המחאה.

הרבה שמפניות יעברו בבלפור בטרם יגיעו המפגינים לפז"ם המרשים של מחאת כיכר גורן, למעלה משלוש שנים, 155 שבועות, בפתח תקווה, בסמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה. קומץ עיקש במיוחד. בשיאה הגיעה המחאה לכמה אלפי מפגינים, בשלב מסוים חלק מהפעילים עברו לכיכר הבימה. מחאת פתח תקווה דעכה אחרי הגשת כתב האישום נגד נתניהו. מפגינים ספורים, ביניהם אייבי בנימין, הוסיפו להגיע לכיכר גורן עד למעצרו של השכל. ותיקי כיכר גורן נסעו להפגין מול בית המעצר בירושלים, ומאז נשארו למחות בה.

מני נפתלי היה ראשון המפגינים בפתח תקווה. הוא הגיע לביתו של מנדלבליט בקיץ 2017 בדרישה לפתוח בחקירה פלילית בפרשת הצוללות, והגשת כתבי אישום בתיקי האלפים ופרשיות המעונות. בתום שנתיים, עם שלושה מעצרים, התנכלויות שונות ומשונות ויד שבורה אחת, פרש, אבל ממשיך לעורר עניין. לאחרונה הושלם סרט דוקומנטרי בכיכובו. לפני זמן־מה, הוא מספר ל'ליברל', חלם בלילה על נתן אשל. "מי יודע למה". בכל מקרה, אותו לא תמצאו בבלפור. "אני מרגיש שאם אני מפגין עכשיו זה כאילו אני ממליך את בנט לראש הממשלה, וזה מבחינתי יותר גרוע. זה ממלא גאווה אבל זה לא נותן הרבה. הכלבים נובחים והשיירה עוברת. הייתי רוצה לראות הפגנות לשינוי שיטת הממשל. הייתי רוצה לראות בהפגנות קהלים גדולים יותר. למה המתנחלים לא מצטרפים?".

אייבי בנימין, שבילה עם נפתלי שבתות רבות בכיכר גורן, נוכח גם נוכח בבלפור. "בלפור היא האבולוציה של מחאות פתח תקווה. אני המבוגר האחראי שמוודא שהמחאה לא מאבדת כיוון. אנחנו מיישרים את המפגינים לבייסיק, ביבי הביתה והפגנות בבלפור. אנשים רוצים להפיל את נתניהו מתחת לבית שלו. עם כל הכבוד לגשרים, בסוף זה רק בלפור. שם תירשם תמונת הניצחון". הוא מספר איך סילק מבלפור מפגינים שהגיעו עם משאית, במה ורמקולים וניסו לייצר מתחם נאומים. "זה לא מקובל. בלפור היא מחאה עממית. עשיתי להם בושות עד שהסתלקו. זאת הגדולה שלנו, ותיקי פתח תקווה, אנחנו שומרים שמפגיני בלפור לא יבקיעו גולים עצמיים".

יחד עם ישי הדס מ'קריים מיניסטר', הוא פועל מאחורי הקלעים. כש'הדגלים השחורים' הודיעו שלא יתמכו בהסעות לבלפור במהלך הסגר השני, סייע לארגן הסעות לירושלים. "ל'דגלים' יש תקציבים וקבוצות ווטסאפ ענקיות. כשהם טועים, הם עלולים לעשות נזקים אדירים, בגלל זה אנחנו משגיחים עליהם". 

בלוז עם כחולי המדים

עוד ותיקת פתח תקווה שנוכחת במחאה הזו היא עו"ד סיגלית קסלר. "בלי להקים עמותה, בלי להגדיר את עצמנו כארגון, אנחנו היינו מחאה עממית, אותנטית. הגיעו נכים, קשישים, אתיופים, כולם. התפקיד שלנו היה להיות שומר הסף של שומר הסף. אלמלא היינו שם במשך שלוש שנים, לא היה מוגש כתב אישום נגד נתניהו. בכיכר גורן היה היריון שהוליד הרבה ילדים".

קסלר זוכרת את ההפגנה הראשונה שלה בפתח תקווה. "במוצ"ש הראשון שלי שם הכנתי צוללת גדולה מפוליגל. היינו קומץ מפגינים. אחרי חצי שנה היו שם כ־5,000 איש. אי אפשר לעצור את ההפגנות. זה כמו נביעה של לבה רותחת, שמשנה את פני האדמה". היא מגיעה להפגנות בבלפור, בתל אביב וגם ליד ביתה ביהוד. רבים מזהים אותה, כמה מהפעילים התייעצו איתה. "הצעירים לא הבינו מה אנחנו אומרים עד שהם נתקלו בברוטליות של המשטרה. רק אז הם הבינו שהמשטר הזה סימן אותם כאויב. אין לליכוד טיעון נגד אידיאולוגי, אז מחפשים טענות אישיות. מה הם יגידו למפגינים שדורשים צניעות, ניקיון כפיים, אחריות אישית?".

ישי הדס גם הוא מוותיקי כיכר גורן. הוא אומר שהתרגל לאלימות המשטרתית כבר בפתח תקווה. "יום אחד באתי לשם, ראיתי כמה זקנים מפגינים, הצטרפתי. אחרי שבוע עצרו אותי, אזיקים על הידיים. לא הבנתי למה. מאז פתח תקווה אני לא חושש. שם ממש ניסו לחסל אותנו פוליטית. היום כבר יודעים שאיתי לא מתעסקים".

ולסיום, דבר המפגינה

הלית קוביצקי ובעלה אופיר, תושבי רמת השרון, שניהם בשנות ה־60 לחייהם. היא עורכת דין, הוא איש היי־טק שעבר הסבה להוראה, נווט לשעבר בחיל האוויר.

למעלה מחצי שנה הם מושקעים בהפגנות. קשה לעשות יותר מהם. הרעיונות גואים. עתירה נגד מניעת כניסתם של בחורי ישיבה לארץ בזמן הסגר הראשון. מכתבים לנשיא המדינה. ארגון וחתימה על עצומות. השתתפות בהפגנות. הם היו בבלפור כשאמיר השכל נעצר ("אופיר עמד שם ובכה"), הובילו שיירות, תרמו כסף לארגון 'הדגלים השחורים', כתבו מכתב עידוד לליאת בן ארי. כל מה שאפשר להעלות על הדעת – הם ביצעו.

במהלך השיחה איתנו, הלית פורצת בבכי. "שמנו הכל בצד למען המאבק", היא אומרת. "זה לא קל, גוזל המון זמן, אני משלמת מחירים חברתיים, זה כרוך בעוגמת נפש, קשה לראות פחדנות אצל מיטב האנשים, אבל מצד שני הכרנו אנשים מופלאים, ערכיים, נבונים. זו נחמה גדולה. צריך לזכור שלא כולם מתקרנפים. יש כאן גם הרבה מאוד אנשים אחרים".

ארגוני המחאה הבולטים

אין מצב

פעילים בולטים: אמיר השכל, אסף אגמון, רונית ארנפרוינד

ארץ מוצא: הפגנות היחידים בכל רחבי הארץ

שטח מחיה עיקרי: "קבלות השבת" בבלפור

אם מני נפתלי היה הסנונית, אמיר השכל הוא להקת הציפורים שמגיעה לאחריה. לפני כשלוש שנים יצא להפגין בירושלים. מאז הוא שם. תושב יבנה, בן 67, תא"ל חיל האוויר במילואים, קצין אהוד ורב־הישגים. אחרי שחרורו הפך חוקר שואה ומדריך מסעות בפולין. "במהלך חקר השואה הבנתי שהנטייה של רוב בני האדם היא לעמוד מהצד. יש בזה סכנה לחברה, לדמוקרטיה. כשמשהו מציק לי אני לא יכול לעמוד מהצד".

שרשרת אירועים שהשכל רואה בהם אות משמים, הובילה אותו ל'אין מצב'. "שמעתי הרצאה על הנושא הפלסטיני. הבנתי שמחזון שתי המדינות של נתניהו לא נשאר כלום, אנחנו בדרך למדינה דו־לאומית שהיא קץ החזון הציוני. הבנתי שהזמן עובד לרעתנו". השכל מצא הדהוד למחשבותיו בפוסטים של דוד פלדשטיין, ירושלמי שקרא להתפטרות נתניהו בגלל מחדלי 'צוק איתן'. הם נפגשו בבירה. "בדרך לשם שמעתי ריאיון עם מוטי אשכנזי שהיה המודל שלי. הבנתי שהגיעה העת להפגין".

השניים הפגינו מול משרד ראש הממשלה בימי ראשון, בעת ישיבות הממשלה. במהלך החגים עברו לבלפור, הפגינו גם מול האנדרטה לזכר רבין בתל אביב. פרסום ברשתות החברתיות יצר דומים להם. "מכאן נולדה מחאת היחידים". מפגינים בצמתים הקרובים לבתיהם, עם שלט ונחישות. בקור, בחום, בגשם. מיסוד המעלה בצפון עד למיתר בדרום. "הרוב מבוגרים, דור שחווה את טראומת מלחמת יום הכיפורים, שעשה משהו בשביל המדינה. ופתאום הכל קורס לנו מול העיניים".

השכל הותקף, ספג קללות, אבל לא ויתר. פעמיים הלך ברגל מירושלים לקיסריה, ארגן שיירות של מכוניות מכל רחבי הארץ לבלפור. הפגין שם כשהמשטרה הגישה את המלצותיה נגד נתניהו. הפך לנואם מבוקש בהפגנות רבות. "תמיד מצאנו את עצמנו לא יותר מ־100 מפגינים. לפעמים, בחורף הירושלמי, רק עשרה. ובכל זאת הייתי בטוח שיום אחד יקרה משהו. שכל זה לא לחינם".

שעת בוקר מוקדמת בבלפור, השכל כבר עם שלט על המדרכה. חרדי צעיר חולף במהירות, "למה אתה גזען?", הוא קורא לעברו. גבר מבוגר שעובר מביע תמיכה. כולם, פחות או יותר, כבר מזהים אותו.

ביוני הפך דייר קבע בבלפור. "אחרי שנים בצמתים, חשבתי שצריך לנסות להרחיב את המחאה. ידעתי שהפגנה בבלפור תמשוך תשומת לב מצד התקשורת הישראלית והזרה. רציתי שהעולם כולו יראה מה הישראלים חושבים על ראש הממשלה ועל המצב. לפני ההפגנה הראשונה לא ישנתי. הייתי כל חיי איש צבא, אני מזוהה עם הממסד, ופתאום אני קורא לראש הממשלה להתפטר. לא נתפס".

בצהריים הגיע עם עשרה מפגינים, ישבו על כיסאות כל הלילה בעקבות איסור המשטרה לישון במקום. למחרת התקשר קיבוצניק מדגניה והציע לערוך קבלת שבת בבלפור. הגיעו 40 אנשים. בשבועות הבאים הפך האירוע הזה למפגן גדול, עם נואמים כדן חלוץ ומאיר שלו. בקבלת השבת השנייה השכל נעצר, ובילה סוף שבוע בכלא הדרים אחרי שסירב להתרחק לשבועיים מבלפור. "מעולם לא עמדתי באור הזרקורים לפני כן. זה לא קל. אבל שום דבר לא הלך לי בקלות בחיים. הכל עשיתי בהתמדה ובעבודה קשה.

"מלכתחילה ראיתי את תפקידי לסלול את הדרך לצעירים. אין לי שאיפה פוליטית. אני רק רוצה שכל זה ייגמר כמה שיותר מהר, שנתניהו ילך הביתה, יצא מחיינו, ואני אחזור ליבנה".

הדגלים השחורים

פעילים בולטים: ירדן, שקמה, אייל ודקל שוורצמן, מיכל יאירי דולב, חמוטל שדות, כרמית בלבן ועוד

שטח מחיה: גשרים בכל רחבי הארץ, שיירות המכוניות לבלפור

בבית הוריהם בתמרת, אחרי שיולי אדלשטיין הודיע שלא יכנס את המליאה כדי לבחור יו"ר כנסת, החליטו ארבעת האחים שוורצמן לצאת למחות. משם הגיעו לכיכר רבין, לכנסת, לגשרים ולקבוצות ווטסאפ ענקיות עם מאות אלפי משתתפים. ד"ר שקמה שוורצמן־ברסלר ממושב בית שערים, פיזיקאית במכון ויצמן, נזכרת בימים הראשונים. "אף אחד מאיתנו לא היה פעיל בפייסבוק. הצטרפנו לקבוצה שנקראה 'מחאת הדגל השחור', שמחתה נגד הקשר בין רפי פרץ לכהניסטים והיו מזוהים עם מה שאנחנו עושים. די מהר זה תפס. דבר הוביל לדבר. מישהי ראתה אנשים מפגינים על הגשר בקיבוץ יקום ודחפה להפגנות על הגשרים". דווקא הסגר, היא אומרת, עם קריאתם לא להגיע לבלפור, הרחיב את המחאה. "חשבנו שנכון להשקיע בפריסה ארצית. הקומבינציה של הכל ביחד הייתה נכונה. הגישות של כל הארגונים שונות לפעמים, אבל יש הרבה שותפות".

קשה לתאר את ההתרגשות בגשרים ובצמתים. מוצ"ש, גשר השלום בתל אביב הומה אדם. משפחות על ילדיהן, צעירים, מבוגרים, נעים בין שני חלקי הגשר, עוברים לגשר יהודית הסמוך. תחושה של שותפות גורל, של יכולת לשנות.

הפגיעה האישית לא מטרידה את שקמה. "ברשתות החברתיות יוצאים נגדי. יכול להיות שזה מחלחל מלמעלה. כמה שלא יפגעו בי, זה כאין וכאפס לעומת כמה שפוגעים במדינה".

קריים מיניסטר

פעילים בולטים: ישי הדס, גונן בן יצחק, סדי בן שטרית

ארץ מוצא: הפגנות כיכר גורן בפתח תקווה

שטח מחיה: בלפור, כיכר רבין

כארבע שנים ישי הדס מפגין נגד נתניהו. תחילה בפתח תקווה, משם עבר לכיכר הבימה, בקיץ הגיע לבלפור. הזכויות על השם 'קריים מיניסטר' רשומות אצלו, אם כי זו לא המצאה שלו: "מפגינים בכל העולם משתמשים בסלוגן". הוא היה מהוגי ליל הביביסטיליה. "אני קצת מבין בפרסום, הבנתי שנוצרה הזדמנות לחגוג את יום העצמאות הצרפתי ליד בלפור, המצודה השמורה של ביבי בירושלים".

'קריים מיניסטר' קרובה בהשקפותיה ל'הצעירים'. הם דחקו להמשיך בהפגנות בבלפור במהלך הסגר ומצטרפים לעיתים להפגנות 'הצעירים' בכיכר הבימה. לאחרונה עלו לכותרות בעקבות הפוסט השקרי שהודהד, ובו נכתב שהתנועה קוראת לפעיליה להצטייד בהפגנות בגז פלפל ובשוקרים. "חצי מהמשטרה מזדהה איתנו", אומר הדס. "גם שוטרים לא חיים כאן טוב. אין להם כסף וכבוד, נשאר להם רק הכוח".

הדס, יחד עם גונן בן יצחק ודובר הארגון נדב גלאון, איש יחסי ציבור ובנה של זהבה גלאון, מתווים את דרכי הפעולה. הם בקשרים עם שאר הארגונים: "לפעמים זה מתחבר ביחד, ולעיתים יש ניגודי דעות".

"יש רגעים קשים", אומר הדס. "אף חבר לא ניתק איתי קשר, אבל ארבע שנות הפגנה גובות מחיר כלכלי. אני חייב להצטמצם, אם כי כסף הוא רק כסף. אני הרבה יותר מאושר עכשיו, כשאני יודע שאני עושה משהו חשוב לטובת הנכדים שלי. לולא ההפגנות עלול היה להתבסס כאן משטר ארדואני. מה שמעודד הוא הידיעה שהכיוון נכון. אנשים מפסיקים לפחד. אני נכנס לפיצוצייה ואנשים שם אומרים לי 'ביבי חייב ללכת'. אנשים ניגשים בהפגנות, אומרים לי תודה. מצטלמים איתי. משהו השתנה כאן".

קומי ישראל

פעילים בולטים: קוסטה בלאק, יעל רפ

שטח מחיה: כיכר הבימה, רחובות תל אביב, רחובות ירושלים, בלפור

מדירת סאבלט ביפו, יחד עם כעשרה פעילים צעירים, קוסטה בלאק הביא למחאה רעננות, תעוזה ועקשנות. אותם אף מכת"זית לא תעצור, גם לא אלימות, מעצרים ושיימינג. בן 30, גדל בקריית אתא, ניהל מסעדות באילת, הגיע לתל אביב בסגר הראשון והחליט להצטרף לגל המחאה. "היה קל לגייס צעירים כי אין לנו מה להפסיד, אין עבודה, סטודנטים נאלצו לעזוב את הלימודים ולחזור להורים. טריגר חזק היה האלימות המשטרתית". בתחילת אפריל הקים בסיוע רוני דונביץ' את תנועת 'קומו', שנועדה לסחוף צעירים. הסחף לא הגיע. קוסטה לא התייאש, הצליח לגבש סביבו חבורה קטנה, שתהתה איזה שם לבחור לעצמה. בלאק נזכר בסרט שסיפר על מאבקה של אוקראינה לחירות. "אחת המפגינות צועקת בסרט 'קומי אוקראינה'. אז עלה לי הרעיון".

ב־11 ביולי הפגינו בכיכר רבין. שלושה ימים אחר כך הגיעו לבלפור. מתודלקים בסמלי המחאה הנכונים, הם נעים מאז בין בלפור לכיכר הבימה ולהפגנות מזדמנות בשדה התעופה כשנתניהו טס לוושינגטון, או הפגנה מול ביתו של שר האוצר ישראל כ"ץ. בהפגנה הראשונה השתתפו כמה אלפים. לאחרונה הגיעו לבלפור כ־20 אלף. "אנחנו רוצים לגעת בכולם, לא מדברים בהתנשאות, לא מנסים להעביר את התחושה שאנחנו יודעים יותר, סובלים יותר", אומר קוסטה. "המאבק הוא של האזרחים מול הממסד. מבחינתנו להביא עוד גברים אליטיסטיים לא ישנה כאן כלום".

החזית הוורודה

פעילים בולטים: יניב סגל, אור בירון, כלנית שרון

שטח מחיה: בלפור, רחובות ירושלים, כיכר הבימה, רחובות תל אביב

קצת אחרי שהסגר הראשון הגיע לסיומו הבין יניב סגל, שחקן, אמן ורקדן, שהגיע הזמן לחשוב מחשבות טובות. "החלטתי שאני חייב לזמן את המציאות שאני רוצה לראות כאן". הוא נסע לבלפור, הבטיח למפגינים המבוגרים שבמהרה הצעירים ישטפו את הרחובות.

הגרעין הקשה של 'החזית הוורודה' כולל שמונה נשים ושני גברים, ואיתם אלפי מפגינים שמזדהים. הם חולמים על הנהגה נשית. סגל מסביר שהצבע הוורוד מסמל נשים, גייז ומוחלשים בחברה, אנטיתזה לממשלה. המפגינים שלהם מחזיקים דגלים ורודים, עטויים בבנדנות ורודות, שאותן הם גם מוכרים ברשת.

"בזכותנו אנשים מתחילים לנשום. הכל פה שחור – ופתאום ורוד", אומר סגל. המיצגים שלהם יצירתיים, שמפניה ורודה, צוללת ורודה בבריכת נוי עירונית, סוסי קרטון ורודים, סוכת התקווה הוורודה. סגל: "הצורה היא המסר".

הבעלבתים

פעילים בולטים: אמיר מנשהוף, איתמר מבורך, שרה פלורנטין

שטח מחיה: בלפור, גן העצמאות בירושלים

קבוצת פעילים שהתכנסה להתדיינויות בזום, רובם צעירים ירושלמים, החליטה במהלך יוני להקים מה שהם מכנים "תנועה חיובית". אחרי מעצר אמיר השכל הגיעו לבלפור. "המבוגרים שמחו לראות אותנו", אומר אמיר מנשהוף. מאז הם שם, מדי שבת, "עם ראפרים ומיצגים צבעוניים. המבוגרים לא התלהבו, אבל כשראו שיש מאחורינו קהל הם התרצו".

הם קוראים לכולם להצטרף אליהם. "להפגנות שלנו מגיעים חרדים, אתיופים, תנועות שעוסקות במשבר האקלים. כל מי שרוצה לקחת אחריות על המשברים השונים".

הלם תרבות

פעילה בולטת: אמה טוקטלי

שטח מחיה: בלפור, רחובות ירושלים, כיכר הבימה, רחובות תל אביב

שביתת רעב בבלפור הולידה את הקבוצה שמורכבת מיוצרים ואנשי חיי הלילה. טוקטלי, שיחד עם בעלה אמוץ טוקטלי מנהלת עסק לניהול תקליטנים, ייעוץ מוזיקלי ותוכן אמנותי, הגיעה לעודד את יוסי זיו, מנהל מועדון תל אביבי. זיו שבת רעב לצד שאול מזרחי, בעלי מועדון ה'בארבי'. "גילינו שאנחנו בהלם איך שוכחים אותנו, אנשי התרבות".

טוקטלי היא מפגינה ותיקה. השתתפה בהפגנות האתיופים ובכיכר גורן בפתח תקווה, בין השאר. "זו פעם ראשונה שאני מפגינה למען עצמנו". מאחוריה גרעין קשה של כמה עשרות, שעבר מהפגנה להפגנה. הם הגיעו גם לביתו של בני גנץ, ובהמשך לכיכר רבין, "ואז אמרנו לעצמנו, רגע, יש כאן אדם אחד שאחראי לכל מה שקורה". מאז הם חזקים בבלפור, עם קבוצות ווטסאפ של כמה מאות, שסוחפים אלפים להגיע לשטח. גם הם אימצו את הוורוד, עם סמל בולט של דגל ישראל בצבע הזה. "אנחנו אומרים לפעילים שלנו לכתוב על השלטים מה שהם רוצים. הגיע הזמן שנביע את עצמנו גם אם לא כולם תמימי דעים עם הדעות שלנו".

בידיים נקיות

פעילים בולטים: רן סולם, רם מנקס, יונתן קפצן, חגי שטדלר

שטח מחיה: כל הארץ

כמה מאות בוגרי קורס חובלים התארגנו כדי לדרוש את הקמתה של ועדת חקירה בנושא פרשת הצוללות וכלי השיט. הם הפגינו מול בתיהם של נפתלי בנט ובני גנץ, לאחרונה הצטרפו לשיירת הצוללות שהגיעה מצפון הארץ ומדרומה לבלפור.

"רובנו חברים", מספר חגי שטדלר. "יש בינינו שמאלנים, ימנים, דתיים, חילונים. אני דתי למשל. שירתנו יחד בחיל הים, עדיין משרתים במילואים, אוהבים את חיל הים, אנחנו אלה שצריכים לקחת חיילים בספינות שעליהן כולם מדברים. קשה להבין איך עושים תחקיר על כל אירוע צבאי, אבל אין ועדת חקירה בנושא כלי השיט.

"התחושה היא שנקראנו לדגל. יכול להיות שבסוף לא יקרה כלום, אבל לפחות נדע שניסינו".

התעוררנו / חקירה עכשיו

פעיל בולט: רועי פלג

שטח מחיה: כל הארץ

פלג, בן 35, תושב גת רימון, אב לשניים, מנהל עמותת הכנה לצה"ל, הוא קצין המבצעים הלא רשמי של המחאה. מסייע לכל מי שזקוק לעזרה, ארגן את מערך ההיסעים הראשון לבלפור, יזם את צעדות התקווה מגשר המיתרים לבלפור והפגין בחוף פרישמן בתל אביב עם דגם של צוללת מקרטון ("התגובות נעו בין אדישות מוחלטת לבין הזמנה של המשטרה כדי שתעצור אותי"). על הדרך הקים שני ארגונים, 'התעוררנו', קבוצת צעירים שהוטמעה בחזית הוורודה; ו'חקירה עכשיו', שדורשת חקירה בנושא הצוללות.

יחד עם חבורת קיבוצניקים מעין שמר, ושי חזן מקיבוץ הזורע, הרחיב את מחאת הצוללות. למעלה מ־100 מיצגי צוללות הגיעו בשתי שיירות לבית המשפט העליון ולבלפור, עם עצירות במוזיאון חיל הים בחיפה, בקיסריה ובתל אביב. כשעה לפני הגעתה של השיירה למוזיאון תל אביב, כבר נקבצו במקום כמאות מפגינים. שירת "עם ישראל חי" קידמה את פני הנהגים, התרגשות שיא. אלפים רבים המתינו להם בצמתים ובגשרים מרכזיים. "מבחינתי, אחד הרגעים המרגשים היה כשצוללת נפלה מהעגלה ורבים מיהרו להשיב אותה למקומה. אז אתה יודע שאתה לא לבד".

–

• מה קורה כאשר המחאה נגד נתניהו, כישלון משבר הקורונה והמחשת אסון האוטונומיה החרדית מזדקקים לשאלה אחת
• משפיעים 2020 | אסף אמדורסקי | מחאה ללא פחד
• משפיעים 2020 | אמיר השכל ומפגיני בלפור | תזוזה טרום־טקטונית
• כשל סדרתי: על הסדרות שהתחילו כהבטחות ענק והתרסקו בקו הסיום // מאת פיני אסקל