fbpx

לא בלוק, לשון מאזניים // הטור של דוב גרינבוים

את הבלוק בימין המציא דרעי. הוא הבין כי ביבי יכול למכור את החרדים ברגע אחד בשביל הישרדותו.

0

"פעם שלישית גלידה", אומר הביטוי העממי, אבל בארמית ישנו פתגם תלמודי אחר, הגורס: "בתלת זימני הוי חזקה". בשלושה פעמים יש כבר חזקה – ראיה ואסמכתה משמעותית, כי האדם נוהג בשלישית כפי שנהג בפעם הראשונה ובשנייה.

בעוד שבכל המפלגות נרשמות עליות וירידות, תזוזות מכאן לשם, חלק קמות ונמחקות, אחרות מתאחדות או מתאיידות, עריקים עוברים מהכא להתם – המפלגות החרדיות שומרות פחות או יותר על כוחן ויציבותן; ואם כבר, הן רק במצב של עלייה מתמדת. כמעט ואין אנשים שיעזבו מפלגה חרדית אחת לטובת מפלגה חרדית אחרת, קל וחומר שלא לטובת מפלגה שאיננה חרדית. מי שהצביע בסיבוב הראשון לש"ס או ליהדות התורה, לא סביר שיצביע אחרת בסיבוב השלישי.

ובכל זאת, ש"ס הצליחה להפתיע ועלתה במנדט נוסף בכל סבב בחירות בשנה האחרונה (גילוי נאות: הח"מ עורך את עיתונה של תנועת ש"ס, 'הדרך'). לש"ס, לעומת יהדות התורה, יש מאיפה לגדול ולהגדיל את כוחה מעבר לקהל המצביעים הידוע והספור. ש"ס והליכוד יושבות על משבצות קרובות. לא זהות, אבל במקומות לא מעטים דומות. בתוך הליכוד תמיד היו שתי שכבות מרכזיות – הרוויזיוניסטים, שלא נותרו מהם רבים, והעולים מארצות המזרח שראו במנחם בגין מלאך מושיע. ש"ס מורכבת אף היא משתי שכבות – בני תורה ספרדים, ויוצאי ארצות המזרח בכללם, שחלקם ראו באריה דרעי מגן ומציל.

היו שנים שעולי המזרח הרגישו שש"ס מייצגת אותם יותר מהליכוד, והיו שנים שהליכוד הוא מייצגם. כשיצא דרעי ב־1999 עם קלטת "אני מאשים", הוא החזיר את העולים והמקופחים הביתה. 17 המנדטים שקצרה אז ש"ס הם בוודאי לא הבייס של בני התורה הספרדים; זה כולל מנדטים של העולים והמזרחים, שנתנו בהמוניהם בפעם ההיא את קולם לש"ס ולזעקת "הוא זכאי".

הפלא הגדול הוא החיבור בין ציבור המזרחים והשקופים לבין נתניהו, שחשוד על אי אילו נהנתנויות ומתנות בשווי מיליונים, ולמרות הקשר הרופף שלו למזרחים (כפי שגילה בזמנו על בדיקת דנ"א שאחיו ערך וגילתה כי חלק מאבותיו מקורם ביהדות ספרד), אין לאיש מבלפור חיבור אמיתי כלשהו עם עשרות אלפי המזרחים, שמצביעים לו מכוח האינרציה. זו שבנויה על כך שהליכוד החזק יושיע אותם מול המערך, מפא"י הוותיקה, הבולשביקים.

בסלון ביתה של גאולה מהשיכונים תלויות תמונות של נתניהו והרב כדורי. היא נעה בין הליכוד לש"ס, ועכשיו יותר מתמיד, דרעי לוטש עיניים אליה וקורא לה לשוב הביתה. בכל מערכת בחירות, ובמיוחד בחייו של מרן הרב עובדיה, הייתה הדילמה באוויר, מי יגבר. הקיפוח והאפליה, אותם מייצג כביכול הליכוד – או מסורת ישראל, המיוצגת בכבוד על ידי ש"ס. הרב עובדיה ניגן על העבר, על בית אבא ואמא; הליכוד ניגן על העתיד, בוא והיה ישראלי חדש.

——

במערכת הבחירות הנוכחית ש"ס מנגנת על הטיקט הימני, זו של אחותה הגדולה, הליכוד. צמרת ש"ס ירדה לבקעת הירדן ודרעי הכריז בקול גדול כי "זו נחלת אבותינו שהובטחה לעם ישראל מדורי דורות. נמשיך לפעול בכל כוחנו לביסוס אחיזתנו בארץ ישראל ולחיזוק ההתיישבות היהודית בבקעה וביהודה ושומרון". לצידו של דרעי עמד זאב חבר, זמביש, המיתולוגי. תמונה מרשימה בדרך לקלפי, בכל הקשור לסנטימנט הימני.

דרעי עמל כבר שנים לקלף את הסטיגמה של ה"שמאלני" בציבור החרדי. הסכמי אוסלו רשומים גם על שמו, וכל הכחשה של כל מי שהיה שם – לא תעזור. כעת נראה לראשונה שהוא מצליח להתנער סוף־סוף מהתדמית השלילית במחנה הדתי ובוחר להיות יותר ימין מימין. במצב הנוכחי, אין למזרחי ממוצע סיבה אמיתית לתעדף את הליכוד על פני ש"ס.

ש"ס מתחזקת גם בבית פנימה. התנועה שלאחר הסתלקות מרן פתוחה יותר לקהלים ולחוגים שהחרימו אותה בימים עברו. תנועות כמו 'מרביצי התורה', 'כיסא רחמים' ועוד, שבות הביתה ומתאחדות תחת מטריית ש"ס. מה שלא עשה מרן בחייו, הוא עושה משמיים לאחר מותו.

יהדות התורה לעומתה עשתה בעבר כמה ניסיונות להביא קהלים מחוץ למאגר הטבעי ולבאנקר הגדול שיש לה, ניסיונות שלא ממש צלחו. היא קרצה פעם למתנחלים ואז נפלה בהתנתקות, היא קרצה לחילונים ואז נפלה בגשר יהודית. הצפי הוא כי יהדות התורה לכל הפחות לא תקטן, לנוכח אחוזי הילודה בערים החרדיות. אל דאגה, יש לה עתיד מזהיר, בעזרת השם.

אמנם לצד הגידול המבורך ישנה תופעה חרדית שלא ניתן להתעלם ממנה: יותר ויותר אנשים – בעיקר מהזרם החסידי – הופכים לקנאים, כאלו שלא יצביעו בבחירות. הם לא קנאים בכל ימות השנה, הם כן נהנים ממנעמי השלטון ולוקחים תקציבים וקצבאות, לא מתנזרים חלילה ממדינת הציונים, אבל כן בוחרים ב"שב ואל תעשה" ביום הבחירות. הם נסמכים ונתמכים באותם גדולי ישראל שמצדדים נגד הבחירות.

ואם לא די בכך, המריבות הפנימיות בתוככי המפלגה, ובעיקר בזרם הליטאי, הותירו חללים רבים על שפת הדרך. חוגים גדולים כמו 'הפלג הירושלמי' הנודע חשים נבגדים מהעסקונה החרדית, ואף הם בוחרים שלא לבחור. אז בעוד בש"ס הבנים האבודים שבים הביתה, יהדות התורה איבדה הרבה בנים בשנים האחרונות.

——

את הבלוק בימין המציא אריה דרעי. כשועל פוליטי הוא הבין כי ביבי יכול למכור את החרדים ברגע אחד בשביל הישרדות פוליטית, והוא הביא לו את כל הגוש. או הכל או כלום. לכאורה מתנה טובה לביבי, אבל אלייה וקוץ בה. החרדים אמנם מונים כיום 16 מנדטים, אבל ייתכן ולולא החיבור החונק, נתניהו היה מוצא את הנוסחה לממשלה לאומית, ללא חרדים, עם ליברמן ואחרים. זה כבר מוכר להם, מימי ברית האחים של לפיד ובנט שנעשתה "מחוסר ברירה".

יהיו שיאמרו כי "השותפים הטבעיים", קרי ליצמן ודרעי, משלמים מחיר יקר על החברות והנאמנות שלהם לנתניהו. הם עצמם ייתכן ויזדקקו לאותה ועדת כנסת שאמורה לטפל בחסינותם, והתחושה של חלק מהרחוב החרדי היא כי המחיר שהם משלמים הוא אך ורק בגלל הנאמנות העיוורת שלהם לביבי, בדיוק כמו שדוד ביטן חטף "רק בגלל הבוס".

זו לא סיבה עבור ליצמן ודרעי לחבק ידיים ולשבת בחוסר מעש. עליהם לשחזר את ההצלחה של הבחירות האחרונות ואף להגדיל אותה. אין כל סיבה שש"ס או יהדות התורה יירדו במנדטים, הם יכולים רק לעלות. ומי שיביא יותר – יהיה שווה יותר.

עתידו של בלוק הימין לוט בערפל. לא בהכרח ימשיכו כל השותפים להתמיד בהיצמדות לנתניהו. אבל חזקה על הפוליטיקה החרדית שתמצא את הפרצה הבאה, תנצל את המומנטום ותישאר לשון מאזניים גם בעתיד.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook