fbpx !-- Global site tag (gtag.js) - Google Analytics -->

כותל המזרח | האם יש סיכוי ש"ס תצטרף לממשלה | מאת דוב גרינבוים

0

אחרי שלמעלה משלושה עשורים הייתה ש"ס חלק מרכזי בכמעט כל ממשלה, מתרגלים אנשיה בחודשים האחרונים למציאות בלתי מוכרת. מבט מקיף על דרכה הנפתלת של התנועה הספרדית שהולדתה בכעס גדול של רב גדול, ואחריתה בשבירה חזקה לימין. וגם: מהם הסיכויים שנראה אותה, שוב, ליד שולחן הממשלה

מארס 1983. הטלפון בביתו של הרב אליהו בקשי דורון, רבה הראשי של חיפה ולימים הרב הראשי לישראל, מצלצל. על הקו תושב העיר ומבכירי המערך דאז, משה שחל, יליד בגדד ומבאי ביתו של הרב.

בשיחה מתרברב שחל כי בליל אמש הגיע הרב עובדיה יוסף למלון בירושלים שבו התאכסן וביקש להיפגש עמו ולנסות לשכנע אותו לאפשר לו להתמודד מחדש על תפקיד הרב הראשי. הימים ימי מתח בממשלה. שר האוצר משה נסים, בנו של הרב הראשי הספרדי הקודם הרב יצחק נסים, נוקם את נקמת אביו שאותו הדיח הרב עובדיה בעבר, ומחוקק חוק שיקצוב את כהונתם של הרבנים הראשיים לעשר שנים, חוק שמשליך ישירות על הרב עובדיה ויאלץ אותו לצאת לביתו לאחר שנות עשייה.

הרב בקשי דורון שומע את שהתרחש ומגיב במשפט אחד: "משה, אתם עושים טעות פוליטית חמורה מבחינתכם. אם תדיחו את הרב עובדיה, עוד תוקם מפלגה ספרדית ואתם עוד תעמדו אצלו בתור לבקש את תמיכתו". באותם ימים זו אפילו לא הייתה בדיחה, לא היה איש בעולם שיעלה על דעתו את הקמתה של תנועת ש"ס וּודאי שלא לחזות את הכוח הרב שתצבור.

הרב יצחק דוד גרוסמן, ממקורביו של הרב עובדיה כבר באותם ימים, חתן פרס ישראל וחבר מועצת הרבנות הראשית, זוכר את הרב מדוכדך לאחר הפרישה הכפויה שלו: "בליל הבחירות לרבנות הראשית, כשנבחרו הרבנים הראשיים החדשים, הלכתי למרן הביתה, נכנסתי לחדרו, הוא היה בצער, כאב לו מה שעשו לו. ניסיתי לפייס את דעתו ואמרתי לו: 'הרב לא יצטער, כוח הרבצת התורה של הרב יהיה מעכשיו הרבה יותר גדול וחזק מאשר של רב ראשי'. לא ידעתי ולא שיערתי שדווקא המצב הזה יהיה הקטליזטור להקמת התנועה הקדושה, ובאמת כוחו של מרן מנקודה זו רק הלך וגבר".

ניתן להניח כי ההדחה המשפילה הזו גרמה לרב עובדיה יוסף להבין כי אין מי שידאג לאינטרסים שלו ושל הציבור המזרחי הדתי בישראל. המקרה האישי שלו תרם להבנה שצריך לדאוג לציבור הספרדי, שיהיה לו ייצוג, מישהו שנלחם עבורו.

זה לא ארך זמן רב. תנועת ש"ס הוקמה מעט לאחר מכן ובבחירות 1984 זכתה בארבעה מנדטים. כאשר הגיע שחל לבקש את תמיכת ש"ס, להקמת ממשלה בראשות המערך, נענה בשלילה.

ארבע מערכות בחירות – לצידו של נתניהו // צילום: גיל אליהו, ׳הארץ׳

התחלה מוניציפלית

די קשה לדמיין את הנוף הפוליטי הישראלי ללא מפלגת ש"ס. היא כאן, נטועה עמוק בקונצנזוס הישראלי. משך 36 השנים האחרונות היא מפלגת לוויין לכל ממשלה שהוקמה. אריה דרעי, היו"ר החדש־ישן שלה, היה ונותר האיש החזק הלוחש לראשי ממשלות ומעצבי המדינה בכל צמתיה (גילוי נאות: הכותב משמש עורכו של עיתון 'הדרך', ביטאונה של מפלגת ש"ס).

דרעי לא שוכח את הימים הראשונים עת ישב הרב עובדיה בביתו, סגור ומסוגר: "לפני הבחירות לממשלה שנערכו ביוני 84', נערכו בחירות לרשויות המקומיות, באוקטובר 83'", הוא מספר ל'ליברל'. "כמה פעילים מקומיים, הבולטים שבהם היו הרב יעקב יוסף, הרב יעקב כהן, הרב נסים זאב והרב שלמה דיין – הגיעו לחכם שלום כהן (נשיא מועצת חכמי התורה כיום, ד"ג) ורתמו אותו לנושא".

הבעיה הייתה בהנהגה הספרדית. הרב עובדיה עוד לא שלט בציבור הספרדי, ומי שהנהיג בפועל את היהדות הספרדית היה הרב אליעזר מנחם שך הליטאי. כדי לצאת למהלך שכזה, להתנתק ממפלגת האֵם 'אגודת ישראל' שהייתה המפלגה החרדית היחידה אז, נדרש אישורו של הרב שך. חכם שלום עלה לביתו של הרב שך והדף את טענות העסקנים המתנגדים. הטיעון המנצח של חכם שלום היה: "אנחנו נביא קולות ספרדיים שאתם לא יכולים להביא".

ש"ס המקומית יצאה לדרכה וההצלחה הייתה כבירה: שלושה נציגים בירושלים, שלושה בטבריה ושניים בבני ברק. זה היה הזרז להקמת ש"ס הארצית. "כשראו שהספרדים מצליחים בירושלים, בבני ברק ובטבריה", נזכר דרעי, "האשכנזים נכנסו ללחץ גדול מאוד. כי קרה אז עוד דבר גדול. הרב שך התפטר באותם ימים ממועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ואז התחילה עלייה לרגל לביתו של מרן".

דרעי לא יכול לשכוח פגישה עם נציגי אגודת ישראל, הח"כים מנחם פרוש ואברהם שפירא: "הם באו לשכנע את מרן להצטרף אליהם, שהוא 'בשר מבשרנו', שהפעם הם יכניסו נציג ספרדי לתוך רשימת אגודת ישראל במקום ריאלי, וגם יכניסו את מרן כחבר במועצת גדולי התורה. מרן אמר להם שגם בזמנו הכניסו את הרב עזרא עטיה למועצת גדולי התורה אבל הוא לא הבין כלום כי דיברו שם ביידיש… הם אמרו לו, הפעם ידברו בעברית, הפעם יהיה בסדר גמור".

אריה דרעי בכנס מפלגתי. לצמצם את התלות באשכנזים צילום אמיל סלמן, ׳הארץ׳

אריה דרעי בכנס מפלגתי // צילום: אמיל סלמן, ׳הארץ׳

מי שלא נתנו לרב עובדיה להתקפל מול האשכנזים היו דרעי ושותפו הרב דוד יוסף, בנו של מרן, כיום חבר מועצת חכמי התורה. שניהם הובילו קו נוקשה עד לפיצוץ עם האגודאים הוותיקים. באחת הפגישות אף קם ח"כ שפירא והתפרץ על דרעי בזעם: "מי אתה, ילד חצוף?".

דרעי הבין כי בשלה השעה: הוא נסע לביתו של הרב שך והסביר לו מי זה הרב עובדיה ומהו כוחו הייחודי. או אז הוקמה מועצת חכמי התורה בברכתו של הרב שך, שהייתה הבסיס להקמת תנועת ש"ס. מכאן ועד לממשלת רבין בשנת 92' הייתה למפלגת ש"ס הנהגה דו־ראשית של הרב שך הליטאי מחד, והרב עובדיה הספרדי מאידך.

את מה שנחשב למשוכה הקשה הם עברו דווקא בקלות יחסית, אצל נשיא מועצת גדולי התורה האגודאית, האדמו"ר מגור, רבי שמחה בונם אלתר. הרב עובדיה נקרא לפגישה אצל האדמו"ר בביתו בירושלים, דרעי והרב דוד יוסף הצטרפו כמובן.

הרב עובדיה הסביר לאדמו"ר כי הוא אינו לוקח חלילה קולות מאגודת ישראל: "אנחנו יכולים לפעול שבעתיים למען הספרדים. ספרדי שמדבר לספרדי יכול להשפיע עליו יותר", אמר הרב עובדיה לאדמו"ר והוסיף: "אנחנו עושים את זה רק כדי למשוך את המון העם שהולכים לליכוד או למפלגות חילוניות. אותם אני רוצה לקרב". האדמו"ר חילק לאורחיו תפוחים לאות כי הפגישה הסתיימה. הייתה הסכמה שבשתיקה ובעיקר הבנה מצידו למהלך.

הציפיות לא היו גבוהות, אבל כשתוצאות המדגם התפרסמו בליל הבחירות והכו בהלם את כל הארץ, דרעי ידע כי הוא ניצח. היכן שתמ"י והפנתרים השחורים כשלו – הוא הצליח.

דרעי זוכר את ליל הניצחון. הם נכנסו לחדרו של מרן בביתו ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים: "אני והרב דוד יושבים שם במתח נוראי, הולכים מצד לצד, שותים קפה, כוססים ציפורניים לקראת התוצאות, והרב – כאילו הדבר לא נוגע לו. לא מתעניין ולא שואל, רק שוקד על תלמודו. בשעה עשר בלילה מקריא חיים יבין את התוצאות ומיד על ההתחלה מכריז על ההפתעה הגדולה: ש"ס ארבעה מנדטים! אנחנו קפצנו משמחה.

"אני זוכר שצעקתי צעקה שכל רחביה שמעה. מרן נבהל מהצעקה, קפץ ממקומו ושאל: מה קרה? הרב דוד אומר לו: 'אבא, קיבלנו ארבעה מנדטים!', מרן מסתכל עליו ואומר, 'אה, כן? טוב', וחוזר לספרו. הרב דוד צועק: אבא! והוא עונה: 'מה אתה רוצה ממני? ברוך ה' שקיבלנו, עכשיו תן לי ללמוד'".

הרב עובדיה יוסף. ההדחה המשפילה הפכה מנוע לפעולה צילום אוליבייה פיטוסי, ׳הארץ׳

הרב עובדיה יוסף // צילום: אוליבייה פיטוסי, ׳הארץ׳

מענה לבני התורה

במבט לאחור, דבריו של הרב עובדיה להנהגה האשכנזית על הקולות שלוקחת ש"ס מהציבור המסורתי והחילוני היו מדויקים. עוד הרבה לפני שהוקם הגרעין התורני של ש"ס הוקמה התנועה המזרחית נגד הקיפוח, האפליה, העדתיות. מנחם בגין – אשכנזי טוב – רכב על גל העלייה הגדולה מצפון אפריקה והזמין את כל היהודים המסורתיים להיות חלק מהליכוד בראשותו. הנאום שלו "אשכנזי? עיראקי? יהודים! אחים! לוחמים" מככב עד היום בכל ג'ינגל ש"סי של ערב בחירות.

היו ניסיונות נפל של מפלגות מחאה עדתית כמו תמ"י של אהרן אבוחצירא, הפנתרים השחורים ודומיהן. אבל עוד לא קמה תנועה כמו ש"ס ששילבה גם גאווה ספרדית וגם שיבה למסורת ישראל. דרעי והרב עובדיה עלו על הנקודה המדויקת שחסרה אז לעם בישראל.

עיקר המאבק של דרעי היה לצמצם את התלות באשכנזים. דרעי ידע כי כל עוד הם נסמכים תחת מרותם של גדולי התורה האשכנזים, לא תהיה כל סיבה ליהודי ספרדי להצביע נגד גדולי התורה. הוא הבין שהוא חייב להעצים את מה שיש ליהדות הספרדית להציע. מועצת חכמי התורה חזקה תהיה בהחלט התשובה למועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, והרב עובדיה חזק יהיה תשובה נגד כל הגוורדיה האשכנזית.

רק כעבור שנים, כאשר ש"ס תגביר את כוחה בכנסת, היא תיצמד לאחותה הוותיקה יהדות התורה – שבינתיים פוצלה ואוחדה מחדש – ויחדיו יטו שכם אחד מול כל קואליציה עתידית. ש"ס תלך ותתמרכז ותהפוך יותר ויותר חרדית, תזניח במעט את מסעודה משדרות ותחבק את יונתן מבני ברק.

כיום דרעי מחזק את הישיבות הספרדיות, שבהן הוא רואה את הגרעין הש"סי החזק והאמיץ. הוא עצמו לא למד בישיבה ספרדית, אבל כיום הוא ישלח את צאצאיו להתחנך רק בישיבות ספרדיות, גאוות היחידה שיש לספרדים כעת.

ודווקא עם פטירתו של הרב עובדיה תלך ש"ס ותאחד קהלים חדשים, אלו שחששו מהפתיחות והליברליות כביכול ששידר הרב, שירד אל העם ודיבר בשפתו. חוגים קנאיים, שלא יכלו לתת יד לש"ס של שנות ה־80, יישבו היום בשורה הראשונה של אירועי ש"ס, ששינו את צבעם מצבעי הקשת לשחור־לבן. במובן הזה, דרעי אולי שינה את המטרה של ש"ס לדאוג לפריפריה ולעולים, ושם לו למטרה לדאוג לבני התורה הספרדיים.

אבל למען האמת ההיסטורית, אם נלך אחורה לבסיס הראשוני של ש"ס, היא ש"ס הירושלמית של חכם שלום, הרי שזו הייתה המטרה הראשונית – לתת מענה הולם לציבור בני התורה. הנה כי כן, ש"ס שבה למקור. חזרה עטרה ליושנה.

פסיקות פורצות דרך

במרוצת השנים הפך הבית ברחוב ז'בוטינסקי למוקד עלייה לרגל לכל בוחשי הפוליטיקה בישראל. הרב עובדיה הפך לאיש שהכל מחפשים בקרבתו. מימין ומשמאל ראו בו מגן ומושיע, וכל אחד ניסה למשוך אותו לצד שלו.

יש לזכור כי הרב עובדיה היה מוכר שנים רבות בציבור הישראלי כדמות מעוררת השתאות. הוא היה מושיען של אלפי העגונות במלחמת יום הכיפורים. כשהסתיימה המלחמה, הנוראה שבמערכות ישראל מאז מלחמת תש"ח ועד היום, התבררו ממדי האסון הבלתי נתפסים: כ־2,700 חיילים לא שבו מן הקרב. רובם זוהו והובאו לקבר ישראל, אבל מאות רבות לא נמצאו ולא היה מידע מוצק על גורלם.

כל הרוג הוא עולם מלא, אבל במקרים רבים האסון היה כפול: חיילים נשואים שנעדרו והותירו מאחוריהם אישה אומללה. בהיעדר גופה, נותרה האלמנה עגונה, ללא יכולת לאסוף את השברים ולשקם את חייה.

ראשי הצבא נבוכו. מעולם לא נאלצו להתמודד עם בעיה חמורה כזו, חברתית, הומנית והלכתית. היה ברור שיש צורך בסמכות העליונה ביותר; דמות שמקובלת מכל הבחינות על כל רובדי החברה; רב ומנהיג בעל שיעור קומה, שאין מי שיערער אחר פסיקותיו לכשיתיר, ואין מי שיוכל להאשים אותו בחוסר חמלה כאשר חלילה יאסור. הכתובת הטבעית הייתה הרב עובדיה, שכיהן באותה העת כרב הראשי לישראל והראשון לציון.

בהמשך יצא שמעו בנאומו המפורסם שנשא בכינוס במוסד הרב קוק שבירושלים ב־1979. הימים היו ימי הסכם השלום עם מצרים, ולראשונה הסכימה המדינה לפנות שטחים בתמורה לשלום. דעת הקהל הייתה חצויה בין ימין ושמאל. תחת נושא ההרצאה 'הלכה ושלום', פרש הרב עובדיה את משנתו ההלכתית שעליה שקד, והדהים את עולם התורה ואת המערכת הפוליטית כשתמך בהחזרת שטחים תמורת שלום, באומרו: "אם ראשי ומפקדי הצבא יחד עם חברי הממשלה יקבעו שיש פיקוח נפש בדבר, שאם לא יוחזרו שטחים מארץ ישראל קיימת סכנת מלחמה מיידית מצד השכנים הערבים, ואם יוחזרו להם השטחים תורחק מעלינו סכנת המלחמה ויש סיכויים לשלום בר־קיימא, נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש".

גם בהמשך, כשכבר עמד בראשות תנועת ש"ס, המשיך הרב עובדיה להפתיע בפסיקותיו. כך בפסיקתו הנועזת בהכרת יהדותם של יהודי אתיופיה. הפסיקה הזו היא שסללה למעשה את הדרך להכרה בעדת 'ביתא ישראל' כיהודים על פי חוק השבות ולרישומם כיהודים במרשם האוכלוסין – וכך התאפשר להם להיכנס לחינוך הדתי ולהינשא כדת משה וישראל.

אך טבעי היה הדבר שכאשר הכריז הרב עובדיה על הקמת מפלגה מזרחית יהודית, ישאף לקבץ סביבו את כל עולי צפון אפריקה ואת כל המסורתיים שחסו באותן שנים במפלגת הליכוד, הודות ליחסו החם של מנחם בגין לעולים ולמסורת.

עכשיו הגיע עת לקצור פירות, כששני הצדדים משמאל ומימין מושכים ומבקשים את קרבתו של מרן. ראשי ממשלות, שרים, אישי ציבור, כולם עלו אליו. דרעי נזכר בחיוך כי בשני הצדדים של המשא ומתן היו אנשי עדות המזרח שניסו למשוך את מרן לצד שלהם: משה שחל ויצחק נבון ממפלגת העבודה, דוד לוי ומשה נסים מהליכוד. בסופו של מאבק, הוקמה ב־1984 ממשלת אחדות, ש"ס קיבלה את משרד הפנים, דרעי עצמו מונה למנכ"ל המשרד. דרעי רשם "וי" גדול.

מלחמת המפרץ כמשל

משקלטה הקליקה הישראלית שהמזרחיות הרימה ראש, היא ניסתה להצר את צעדיה. כאן מגיעות שנות האופל של חקירות דרעי ועד למאסרו במעשיהו. אז אנשים לא ידעו לקרוא לזה בשם. היום, אם להשתמש בטרמינולוגיה של ד"ר אבישי בן חיים, הרי ש"ההגמוניה של ישראל הראשונה לא יכולה הייתה לראות את ישראל השנייה שולטת, והחליטה לדכא אותה".

דרעי, שנכנס לכנסת ב־88' והיה לשר הפנים הצעיר ביותר, הפך אט־אט למנכ"ל המדינה. הוא ישב על אחד המשרדים המשפיעים ביותר במדינה ולחש לאוזני ראשי הממשלה בתורם: שמיר, רבין, פרס, נתניהו. דעתו הייתה ועודנה נשמעת בקפידה מפי גדולי וראשי מנהיגי המדינה.

אחד האירועים הגדולים והמשמעותיים בישראל שבהם התקבלה דעתו, היה בזמן מלחמת המפרץ בראשית 91'. בשעה שישראל מותקפת בראשוני הטילים מעיראק, הרמטכ"ל דן שומרון ומפקד חיל האוויר אביהו בן נון מגבשים תוכנית תקיפה במערב עיראק, כולל פעילות קרקעית, ומציגים אותה בפני שר הביטחון מישה ארנס.

התוכנית נועדה להשיג שתי מטרות עיקריות: לאתר משגרי סקאד ולהשמידם, ולפגוע ביעדים אסטרטגיים בעיראק כתגובה הרתעתית לירי על ישראל. ארנס ביקש להתייעץ גם עם ראש הממשלה שמיר שעדיין התלבט. "זה עתה סיימתי שיחה עם הנשיא בוש שמבקש שלא להגיב ומבטיח לזרז את משלוח הסיוע הצבאי לישראל", משיב לו שמיר.

עמדתו של שמיר קיבלה חיזוק דווקא מהרב עובדיה, שלבקשת דרעי שלח מכתב לראש הממשלה ובו יעץ לו חד־משמעית שלא לפעול בעיראק. אולם כאשר החלו ליפול הטילים הראשונים בישראל והבהלה גאתה לשמיים, התחזקה עמדתם של התומכים בהתערבות. בשלב כלשהו קבע שמיר שאם ייפול "עוד טיל אחד", תכונס מיד ישיבת ממשלה לדיון "מכריע" בשאלת ההתערבות.

הטילים הבאים הגיעו במקבץ, בליל ובבוקר שבת, 19 בינואר. בבית הכנסת 'יחוה דעת' שבו התפללו הרב עובדיה ודרעי נשמעה האזעקה היטב, אבל התפילה נמשכה כרגיל. בסיום התפילה שאל דרעי את הרב עובדיה אם מותר לו לנסוע לישיבת הממשלה שבוודאי תתקיים בהמשך היום. "מה זה יועיל?", פקפק בקול, "אבל תיסע".

כשדרעי נכנס לישיבת הקבינט הייתה הדרמה בשיאה. מפקד חיל האוויר הציג את תוכניתו בליווי מפות וביקש אישור להמראת מטוסים לביצוע תצלומי אוויר. המטוסים המתינו על המסלול לפקודה, מנועיהם דולקים. בתום דבריו סקר הרמטכ"ל את התוכנית להנחית כוחות קרקע, שיישארו בשטח וישמידו את אתרי שיגור הטילים. אריק שרון הגדיל לעשות והציע לשלוח כוחות שריון וחי"ר דרך ירדן, כדי שיגנו על הכוחות שיישארו בעיראק.

דרעי הופתע להיווכח כי כמה מן השרים שנחשבו עד כה מתונים הביעו תמיכה בהתערבות ישראלית. הוא ביקש את רשות הדיבור. "הקדוש ברוך הוא עשה עמנו חסד", אמר. "הנה האויב המסוכן ביותר של ישראל, המטורף ביותר, ומי יוצא להילחם נגדו? המעצמה החזקה בעולם יחד עם קואליציה של מדינות ערב, ועוד בחינם. לא דורשים מאיתנו דבר. אז מה? בגלל שנהרסו לנו כמה בתים נצא למלחמה שתגרום לפירוק הקואליציה האמריקאית, ואחר כך יאשימו אותנו שלא איפשרנו לחסל את סדאם חוסיין בגלל ההתערבות שלנו?

"ומה תיתן לנו המלחמה", הוסיף בלהט, "חוץ מכמה אלפי הרוגים? נשלח את מיטב בנינו אלף קילומטרים מגבולות המדינה בלי כוחות שיגנו עליהם? וכל זה רק בגלל האגו המנופח שלכם? רק בגלל שכמה גנרלים שיושבים כאן לא יכולים לסבול שיש מלחמה וישראל עומדת מן הצד? ועכשיו מה עוד מציעים? לשלוח מטוסים לתצלומי אוויר. דרך איפה יטוסו? דרך ירדן? ומה יגיד המלך חוסיין?".

שמיר התרכך, ביקש פסק זמן לחשוב על הדברים, והמטוסים לא יצאו. דרעי ניצח את הגנרלים הגדולים של צבא ההגנה לישראל ושל מדינת ישראל.

בתוך הממשלה, נגד אוסלו

"הרב לא היה ימין או שמאל", אומר הרב משה מאיה, חבר מועצת חכמי התורה ולשעבר ח"כ וסגן שרת החינוך. "למרן הרב עובדיה הייתה רק דרך אחת שהצעידה אותו: דעת תורה".

הרב משה מאיה // צילום: יעקב כהן

כזכור, הנאום במוסד הרב קוק מיצב אותו בעמדה המדינית השמאלית הגורסת "שטחים תמורת שלום". זו למעשה הייתה גם עמדתו המדינית רבת־השנים של שותפו להנהגה, הרב שך, עד לנאום השפנים הידוע שבו הציג את עמדתו המדינית המחודשת, בעד ימין מסורתי ונגד שמאל מנותק ממסורת ישראל.

ההעברה של ש"ס לימין על־מלא קרתה מאוחר יותר, עם החיבור העמוק לבנימין נתניהו, אבל קדמו לה התאונה והקרע הגדול בין השותפים להנהגת ש"ס.

המניע של הרב עובדיה להיכנס לממשלת רבין ב־92', זו שגרמה לש"ס להיפרד סופית מהפטרון שלה ואחד המייסדים, הרב שך הליטאי, היה טובת רשת מעיין החינוך התורני. הרב עובדיה ראה במו עיניו את השיבה לתפארת יהדות ספרד, והמוסדות של ש"ס שהיו בקשיים היו חשובים בעיניו לא פחות ממדיניות הממשלה הנרקמת.

"הרב עובדיה התגלה כאן במלוא גדולתו ותקיפותו", אומר הפרשן הפוליטי של 'הדרך', שמעון ליברטי. "הוא הבין את החשיבות הרבה לעולם התורה וסבר שאי אפשר להפקיר את כל המפעלים. הוא הכריע בעד כניסה לממשלה, למרות שתקפו אותו רבות על כך.

"למען הדיוק, בתחילת הדרך הייתה הסכמה עם אגודת ישראל, שעשתה גם היא את דרכה לממשלה, ואז ברגע האחרון נסוג הרב שך מכוונתו להיכנס ל'ממשלת השמד' כפי שכונתה בהמשך הדרך. היה זה כששמע ששולמית אלוני מקבלת את תיק החינוך, הוא חזר בו מהסכמתו ולא הסכים להיות חלק מממשלה זו", אומר ליברטי.

הרב עובדיה הלך עד הסוף. הוא קם ועלה בעצמו למשרדו של דרעי והאיץ בו לנסוע לתל אביב לחתום על ההסכם עם רבין. מני אז ועד ליומו האחרון לא חזרו היחסים הטובים עם הרב שך. רגע לפני שייכנס דרעי בין כותלי כלא מעשיהו, הוא ינצל את המעמד שבו האלפים באו ללוותו ויבקש סליחה בפומבי ממורו ורבו הרב שך.

"ממשלת השמד" הזו הייתה דווקא ממשלת הרווחה של רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס. "עד אז נתנו לרשת החינוך תקציב לבניית 15 כיתות בשנה, עשר כיתות למוכר שאינו רשמי, וחמש כיתות למוסדות פטור", אומר הרב מאיה. "קיבלנו אז 90 כיתות בכל שנה. באותם ימים ברוך ה' מיסדנו את כל הרשת.

"כשעלתה הדרישה להדיח את שולמית אלוני, הלכתי למרן. אמרתי לו, לא תהיה לש"ס שרת חינוך יותר טובה מאלוני, היא נותנת לנו הכל. היא אולי הייתה צעקנית, אבל בפועל נתנה לנו הכל".

וכמו לא די בעצם ישיבתה בקואליציית השמאל, הרי ששמה של ש"ס נקשר בקשר אמיץ עם הסכם אוסלו, כמי שתמכו ואולי אף הובילו אותו. "אלו שקרים בוטים של אנשים שמנסים לפגוע בתנועה", אומר דרעי בכאב. "האמת היא שש"ס מעולם לא תמכה בהסכם אוסלו. בהסכם אוסלו א' הורה לנו מרן להימנע, וכך נהגנו על פי הוראתו, ובהסכם אוסלו ב' הצבענו נגד.

"ארבע שעות לפני ישיבת הממשלה שהתכנסה בלילה, בספטמבר 93', שמענו לראשונה ממזכירות הממשלה שיש הסכם עם יאסר ערפאת", משחזר דרעי. "הייתי בהלם מוחלט. כראש מפלגה, חבר קבינט, שותף בכיר בממשלה שנמצא בידידות גדולה עם ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, ולא יודע על כך מאומה.

"באותה ישיבת ממשלה אמרתי לפני החברים: 'תראו, אנחנו לא ימין ולא שמאל. כשאנחנו מקדמים תהליך שלום זה רק כדי להציל חיים. חיי אדם, חיי חיילים וכו'. ולכן, כמו שביום הכיפורים אסור לחולה לצום אם רופא אומר לו, כך גם בנושא הזה, יש כאן קביעה של הרמטכ"ל שהוא מבחינתי הרופא של הממשלה והוא האיש המומחה בנושא – והוא אומר שיש בהסכם הזה חורים כמו גבינה שווייצרית. איך אפשר לתמוך בהסכם הזה?'".

בסופו של דבר, הרב עובדיה פסק לש"ס להימנע. בהמשך הדרך, בהסכם אוסלו ב', ש"ס החריפה את עמדתה: "כשראינו כבר את הידרדרות המצב", אומר דרעי, "התנגדנו לפי הוראת מרן. כך שלמעשה לא היינו שותפים כלל להסכם אוסלו".

הרב מאיה גם הוא זוכר כי "כשהגיע הסכם אוסלו מרן אמר לנו, לכו תבררו מה זה בדיוק ההסכם. הלכנו לרבין ושאלנו אותו, הוא אמר לנו: 'אני בעצמי עדיין לא יודע הכל, זה פרס וביילין, הם נמצאים באוסלו ודנים, כשיחזרו נדע'. באנו למרן ואמרנו לו: או שרבין מתחמק מאיתנו או שהוא באמת לא יודע.

"מרן אמר לנו, 'אם תצביעו בעד או נגד – זה לא יעלה ולא יוריד כלום, כי יש להם גוש עם הערבים'. הסכם אוסלו עבר עם 51 יהודים ועשרה ערבים. מי שהעבירו את הסכם אוסלו ונתנו גוש חוסם לרבין היו עשרה ח"כים ערבים. אמר לנו מרן, 'תימנעו'. וכך עשינו בהתחלה. כשמרן ידע מה זה הסכם אוסלו, הוא התנגד".

עד כמה ש"ס התנגדה להסכם? הרב מאיה מציג מכתב ששלחו חברי הכנסת של ש"ס לרבין וכותרתו: "איך אתה נותן רובים למשטרה הפלסטינית?". באותה תקופה התחילו הפגנות הימין מול ביתו של הרב עובדיה. רק כעבור שנים רבות יצליח דרעי למחוק את הכתם שדבק בו ולהיות שותף מלא לכל ממשלת ימין שתקום, ולהפוך לחברם של אנשי ארץ ישראל השלמה שרואים בו היום שותף ופטרון עד כדי "יקיר ההתנחלויות".

למרר את חיי הממשלה

דרעי גרר את ש"ס יותר ויותר ימינה, לא רק בהקשר תורני הלכתי והשקפתי אלא גם בעיקר במובן הנהגתי והכרת הבוחרים. העם שלו שם. הציבור המסורתי שלו הוא "ישראל השנייה". למען האמת, זהו ציבור שיוקר המחיה מטריד אותו הרבה יותר משלמות הארץ או מהשלום עם הפלסטינים.

חתימת הסכמי אוסלו, 1993// צילום: יעקב סער, לע"מ

דרעי זיהה את המגמה הזאת, וחתר למן הרגע הראשון להחזיר את עולי צפון אפריקה הביתה. אט־אט החל לנגוס בליכוד. לשיא הגיעו הדברים בבחירות 99'. יחד עם קלטת "אני מאשים" זכה דרעי ב־17 מנדטים. הספרדים חזרו הביתה, ולא רק: הרבה מסורתיים ואפילו אשכנזים הצביעו אז לש"ס, גם בזכות הבחירות בשני פתקים.

ודווקא אז עלה הכורת על המפלגה ועל דרעי. הוא יצא לגלות, כמה שנים מתוכה בכפייה (שנתיים בפועל בריצוי עונש מאסר) וכמה שנים ברצון. ש"ס חזרה למעמד הטבעי שלה, 11 מנדטים פלוס־מינוס. דרעי ישב בחוץ וחיכה לחזור להנהגה ולראשות התנועה שבנה בעשר אצבעותיו.

באותם ימי הגלות, כפי שה"תנזים" של דרעי אוהבים לכנות, המשיך אלי ישי את המסע ימינה. ישי, לאומן ידוע, היה מי שהוביל את הפרישה של ש"ס מממשלת ברק בעקבות ועידת קמפ דיוויד, וכך בעוד יהדות התורה עוזבת את ברק בגלל עניינים של יהדות, פרשת המשחן בשבת, ש"ס פורשת דווקא בגלל ענייני ארץ ישראל, דבר שקידם את ש"ס לעבר הציבור הימני בישראל.

13 שנותיו של אלי ישי בראשות ש"ס עמדו בסימן שימור הקיים. ש"ס לא התבלטה ולא חרצה גורלות, אף שנשמר אמון בסיסי בין ישי לראשי ממשלות הימין, עד שזה נגדע באיבו באסון הכרמל. שם, בצביעות ובהתחסדות, תפרו לישי את האחריות על האסון שבו נספו 44 צוערי שירות בתי הסוהר. נתניהו נוקה מכל אחריות, ישי היה הקורבן.

אלי ישי ופעילים // צילום: אמיל סלמן, ׳הארץ׳

מיום שחזר דרעי להנהגת התנועה, תחילה בהנהגה משותפת עם קודמו בתפקיד אלי ישי ומאז 2013 כששב לכס היו"ר, דבק בבנימין נתניהו. ודווקא אז, בבחירות 2013, הפנה לו נתניהו עורף ולקח כשותפים את האחים לפיד־בנט לממשלה קצרה. אבל מאז שהברית עם לפיד התפרקה, הפכו דרעי וביבי לצמד מנצח. דרעי מחבק את ביבי בחיבוק דוב. זה כבר לא "השותפים הטבעיים"; דרעי הפך לחלק מההנהגה. נתניהו לא זז בלעדיו בשנים האחרונות.

אך טבעי היה בארבע מערכות הבחירות בשנתיים האחרונות שדרעי הבטיח – וקיים – שלא לעזוב את נתניהו. בעוד מפלגת האחות יהדות התורה דיברה בכמה קולות, וח"כ גפני נשמע לא פעם אומר כי הינו קשוב לשמוע צדדים נוספים, דרעי הלך עם נתניהו עד הסוף המר.

יש לכך סיבות רבות: ראשית, אף לא אחד רוצה באמת את דרעי בממשלת הריפוי הזו. מבחינת מנהיגי הממשלה הזו, ניקוי האורוות של ביבי כרוך גם בהרחקתה של ש"ס לאופוזיציה, וכפי שדרעי הצהיר בגלוי מעל דוכן הכנסת: איש לא קרא לנו להצטרף לממשלה הזו.

שנית, דרעי לא יכול להפר את הבטחתו לבוחריו שלא לשבת בממשלה שאינה ימין מלא. ההנהגה אולי יכולה לחיות עם פסיקות ישנות של הרב עובדיה והרב שך על שטחים תמורת שלום, אבל הרחוב החרדי כיום הוא לאומני, על גבול ימין קיצוני. מרזל את סמוטריץ' עשו הרבה קולות במעוזים החרדיים, הרבה בזכות "נאום השפנים" של הרב שך, שהבהיר את הסכנה שבשמאל הקיבוצי והציב חומה בין היהדות לשמאל.

סיבה נוספת לכך שש"ס באופוזיציה טמונה בהרכבה האנושי של הממשלה. ממשלה שאחד מראשיה הוא אביגדור ליברמן שמקצץ באגרסיביות לחרדים, או יאיר לפיד המסמל את אויבם המר, ולצידם שר הדתות מתן כהנא שבא לעשות רפורמות ביהדות – לא יכולה לקבל את אמונם ואת אצבעותיהם.

בנימין נתניהו // צילום: אבי אוחיון, לע"מ

לא בכדי נחשב דרעי היום לאחד הלוחמים הגדולים נגד ממשלת בנט־לפיד. הוא רואה בעיניים כלות את מעשי ידיו – הישגיו במשרדי הממשלה השונים ותקציבים – טובעים בים ואין לאל ידו להושיע. הוא גייס את הח"כים של ש"ס למלחמת קודש, והוא לא מוותר על אף פיליבסטר.

בסתר ליבו דרעי עדיין מאמין כי יימצא הסדק בממשלה הרעועה הזו. אז יסתער עליו כאריה המזנק על טרפו וינסה לפרק את הממשלה מבלי להותיר ממנה שריד. עד אז, הוא יעשה לה כאבי ראש, כפי שרק הוא יודע לעשות.

אבל אם תשאלו את דרעי, הוא רואה נחמה בעצם העובדה ש"ישראל השנייה" הפכה לשיח היום. "ללא ספק, מעמד המזרחים בארץ התהפך ממש. אפילו שונאי ש"ס מודים כיום שכל שופט, מנכ"ל, עיתונאי או כל תפקיד בכיר אחר שמזרחי מקבל בישראל – הכל בזכות ש"ס".

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook