fbpx

הקונספירציות הגדולות של סרטי האנימציה // מאת דורון פישלר

האם המיניונים היו ילדים יהודים בשואה, למה כולם טוענים שהדרדסים אנטישמים או קומוניסטים, איך 'מלך האריות' מעודד סקס, מי שתל בחורה חשופת חזה בסרט מצויר על עכברים ועוד שלל תאוריות אפלות שהרגו את התמימות

0

המיניונים הם צהובים, קטנים, חמודים, מדברים בקול צפצפני וניזונים מארנקים של הורים בחופש. הורים לילדים – או כל אדם אחר שהיה בקרבת ילדים בשנה, שנתיים האחרונות – לא יכולים להתחמק מהמיניונים. הם נמצאים בכל מקום. לזכותם של המיניונים ייאמר כי מלבד העובדה שהם ממוסחרים מאצבעות הרגליים ועד לציצית השיער, הם אינם מזיקים. מדובר בסתם דמויות אנימציה חמודות שילדים אוהבים, או לפחות, הם היו כאלה, עד שבסוף יולי התחיל להסתובב בפייסבוק פוסט שחשף עליהם דברים שגרמו להם להיראות חמודים פחות.

המיניונים

"הידעתם? 'מיניונים' (בגרמנית minion = נאמן) הוא הכינוי שניתן לילדים יהודים בשואה שאומצו על ידי מדענים נאצים לצורכי ניסויים. הם עברו חלק גדול מחייהם בסבל ובורות. ומשום שלא ידעו גרמנית היטב, המילים שלהם נשמעו מצחיק עבור הגרמנים. (בתמונה למטה קבוצת ילדים בחליפות צלילה מפלדה רגע לפני שנשלחו להטמין מוקשים תת־ימיים במעמקים)", כך נכתב בפוסט שהפך ויראלי. לטקסט צורפה תמונה בשחור־לבן של אנשים בחליפות צלילה משונות שבאמת גורמת להם להיראות דומים למיניונים, אילו רק היו צובעים אותם בצהוב.

הפוסט הזה התפשט במהירות, אם כי קשה לדעת עד כמה כל הגולשים שנחשפו אליו לקחו אותו ברצינות. היו כאלה שראו אותו מהרגע הראשון כבדיחה; אחרים האמינו, ככל הנראה, לכל מילה והתחילו מיד לקרוא להחרמת 'המיניונים'.

ילדים יהודים בשואה? 'המיניונים'

ילדים יהודים בשואה? 'המיניונים'

הפוסט, כמובן, הוא בולשיט מוחלט. אף משפט בו אינו נכון. המילה "מיניון" לא מגיעה מגרמנית אלא מאנגלית – שפת המקור של הסרט; אין שום ידיעה על השימוש בכינוי הזה כלפי ילדים יהודים על ידי הנאצים; והתמונה המצורפת – האמיתית, יש לומר – צולמה בשנת 1908, הרבה לפני שהנאצים התארגנו. מצולמים בה אנשי צוות – מבוגרים אגב – של צוללת, הלבושים בחליפות צלילה ניסיוניות.

כדי לגלות שהפוסט שקרי לא היה צורך אפילו בחקירות של צילומים היסטוריים, רק לעקוב אחריו עד למקור: המשתמש הישראלי הראשון שפרסם את הפוסט בעברית תרגם אותו, כך מתברר, מספרדית, והביא לינק לגרסה מוקדמת יותר, שהועלתה על ידי משתמש פייסבוק דובר ספרדית. בזמן פרסום הסטטוס העברי, ערך כותב הסטטוס הספרדי עדכון שבו אמר בגלוי: "האמור כאן אינו נכון, ונכתב רק כמעין ניסוי חברתי".

זה שקרי, זה לא סביר וזה לא קשה להפרכה. ובכל זאת, תוך דקות הפך הסטטוס לנפוץ מאוד. בעולם השמועות הפייסבוקי מתפרסמים מדי שעה מיליוני פוסטים, ורובם מתפוגגים בן רגע. רק אחוז זעיר של פוסטים זוכים לוויראליות. סיפור הקונספירציה של המיניונים היה אחד מהם. מתברר שהרעיון שלמיניונים התמימים ישנה משמעות מרושעת היה שווה לייק או שיתוף.

נאציזם וקומוניזם בחסות הדרדסים

זו לא הפעם הראשונה שבה דבר כזה קורה.‏ הניסיון לקשור לדבר תמים, צבעוני וילדותי משמעות סודית אכזרית או אפלה מוכיח את עצמו כיעיל פעם אחר פעם. ה"תיאוריה" בנוגע למיניונים היא רק האחרונה בשורה ארוכה של שמועות, פרשנויות ותאוריות קונספירציה בנוגע לסרטים, סדרות ודמויות מצוירות, שהתחילה שנים רבות לפני שהיה פייסבוק או אינטרנט. היום קוראים לסיפורים האלה פוסטים ויראליים; פעם נהגו לקרוא להם אגדות אורבניות, והם היו נלחשים ומסופרים מפה לאוזן, בעיקר במסיבות, הפסקות וספסלים אחוריים של אוטובוסים.

הדרדסים

הדרדסים

המקביל המוכר ביותר למיניונים הוא הדרדסים: גם הם יצורים חד־צבעיים ומרובי וריאציות, שילדים אובססיביים כלפיהם, ובשיאם, הופיעו על כל סט מצעים ושקית שוקו שלא נמלטו בזמן. ילדי שנות ה־80 יוכלו להעיד שתיאוריות הקונספירציה על הדרדסים נפוצו כבר אז, והן שרדו בדרך זו או אחרת עד היום. בין שלל התאוריות והשמועות הרבות, בלטו שתיים מרכזיות. הראשונה שבהן טענה כי הדרדסים אנטישמים: הם חובשים מצנפות לבנות, בדיוק כמו הקו קלוקס קלאן. נוסף על כך, גרגמל, אויבם המר והאכזר של הדרדסים, הוא למעשה יהודי – הוא נראה כמו קריקטורה אנטישמית, ואילו שמו המקורי של החתול שלו ("חתחתול" בגרסה העברית) הוא עזראל, שם יהודי מובהק. וגם: באחד הפרקים הם מצדיעים במועל יד כאשר דרדסבא קורא לעברם: "כולם בשביל דרדס – ודרדס בשביל כולם". על פי התיאוריה השנייה, הדרדסים קומוניסטים: הם חיים במעין קומונה, כולם שווים ולמעשה כמעט זהים זה לזה, והם אינם משתמשים בכסף. חוץ מזה, הם מעריצים את המנהיג שלהם, דרדסבא, הלבוש אדום, ואילו גרגמל, המנסה לתפוס אותם כדי להפוך אותם לזהב, מייצג את הקפיטליזם המרושע.

לא יכולתם לעבור ילדות בארץ בלי להיחשף לאחת משתי התיאוריות המרכזיות, אם לא לשתיהן; גם היום הן עדיין חיות וקיימות בפורומים באינטרנט. ושתיהן, כמובן, מופרכות. גרגמל לא באמת נראה כמו קריקטורה אנטישמית: השוואה לקריקטורות נאציות המציגות יהודים מלמדת שאין דמיון של ממש ביניהם. יש לו אף ארוך למדי, אבל זה אינו "אף יהודי", ואין לו שום סימן היכר סטריאוטיפי אחר של יהודי כמו זקן, פאות, או כיפה – למעשה, הוא לובש גלימה של נזיר. באשר לחתול, נכון בהחלט שעזראל הוא שם שמקורו הוא יהודי: על פי המסורת היהודית – וגם הנוצרית והמוסלמית – זה שמו של מלאך המוות. ובקשר למצנפות הלבנות של הדרדסים, ובכן, כן, הן אכן לבנות. אם כל מי שלבש אי פעם מצנפת לבנה היה מואשם באנטישמיות – העולם היה סובל ממחסור חמור בטבחים. התאוריה הקומוניסטית קלושה באותה המידה, אם כי יש להודות שדרדסבא המזוקן דומה למדי לקרל מרקס.

אז לא; הדרדסים הם לא קומוניסטים, לא אנטישמים ובוודאי לא נאצים. ה"ראיות" בכל המקרים הם מספר פרטים בודדים שנקטפו מתוך הסדרה, תוך כיפוף עובדות והתעלמות מכל מה שלא מתאים לתיאוריה. עצם העובדה שהדרדסים הואשמו גם בנאציזם וגם בקומוניזם אומרת דרשני: הנאצים ‏והקומוניסטים, ‏היסטורית, לא ממש הסתדרו זה עם זה, ולא סביר שסדרה מצוירת אחת תנסה לשטוף את מוחם של ילדינו בשתי תורות שונות.

האריה שאהב סקס

ובכל זאת, השמועות ממשיכות לרוץ. תאוריות הדרדסים היו מן המפורסמות ביותר, אבל תאוריות דומות ניתן למצוא לגבי כמעט כל סדרת ילדים או סרט מצויר שזכה אי פעם לפופולריות כלשהי. נדמה שאין תכנית ילדים בעולם שאין לה משמעות אפלה סודית. תאוריה אחת שהתפתחה מדרגת שמועה בלתי מזיקה לסיפור חדשותי הייתה אגדת ה"סקס" ‏ב'מלך האריות'. ב־1995, נטען שילד אמריקאי שצפה בסרט בווידיאו הביתי גילה שברגע שבו ‏האריה סימבה מתמוטט ומעיף ענן של עלים, יוצרים העלים לרגעים ספורים את צורת האותיות "‏SEX" בשמים‏. ‏הסיפור עורר שערורייה: האומנם חברת דיסני שתלה בסרט מסר מיני סודי? ובכן, אם עוצרים את הסרט בפריים המסוים הזה נראות בשמים אותיות מעוותות שניתן לפרש אותן כמילה "סקס" באנגלית, אבל באותה המידה אפשר היה למצוא את המילה גם בגבעולי עשב, ‏בטיפות מים או בעשרות נקודות אחרות כמעט בכל פריים של כל סרט – כפי שהיו כבר כאלה שחיפשו ‏ומצאו, כביכול כהוכחה למסרים השטניים שאותם מנסה דיסני להעביר. מופרך ככל שיהיה הסיפור, ‏דיסני לא לקחה סיכונים: במהדורות המאוחרות יותר של הסרט שונתה הסצנה כך שאי ‏אפשר כבר לקרוא בשמים שום טקסט שהוא.‏ אם הכוונה הייתה להזים את התיאוריה, הרי התוצאה הייתה הפוכה לחלוטין: מבחינת המאמינים, מחיקת ה"סקס" מהשמים הייתה הודאה של דיסני בכך שהמילה אכן הייתה שם במקור.

מסרים למבוגרים בלבד? 'מלך האריות' והכיתוב " "SEX

מסרים למבוגרים בלבד? 'מלך האריות' והכיתוב " "SEX

היה קל יותר לפטור את תקרית ה"סקס" כסיפור מופרך שלעולם לא יכול להתרחש במציאות, אלמלא הופעתם של מקרים נוספים של הטמנת מסרים זעירים בסרטי אנימציה, ובסרטי דיסני בפרט. כמה שנים קודם לכן נפוצה שמועה, שג'סיקה ראביט מסתובבת ללא תחתונים. השמועה הזאת לא הייתה חסרת בסיס: אכן יש פריימים בודדים שבהם ניתן להבחין במה שנראה כמו שיער ערווה של הדמות המצוירת. דבר דומה התגלה ב־1999 בגרסת הדיוידי של הסרט המצויר 'הרפתקאות ברנרד וביאנקה': צילום של אישה חשופת חזה הושתל בשני פריימים שונים של הסרט. בלתי אפשרי להבחין בו בצפייה רציפה רגילה – אבל מעבר פריים אחרי פריים מגלה שהצילום באמת נמצא שם. העניין התגלה ימים בודדים אחרי שהופץ הדיסק – ודיסני מיהרה לאסוף ולהשמיד את כל העותקים ולהפיץ גרסה מתוקנת. בשני המקרים הסיבה הרשמית הייתה טעות של האנימטורים או הלצה של עובד כלשהו בפיתוח הפילם, אבל עבור מי שממילא נוטה להאמין שדיסני שותלת מסרים קלוקלים סודיים – המקרים האלה מהווים חיזוק נוסף.

אמונה בתיאוריות קונספירציה מסוגים שונים היא תופעה אוניברסלית. מחקר מקיף בנושא שערכו שני חוקרים מאוניברסיטת מיאמי, פרופ' ג'וזף אוסקינסקי ופרופ' ג'וזף פרנט, מצא שתיאוריות כאלה נפוצות לאורך כל התקופה שהמחקר עסק בה – מ־1890 ועד היום – ושהן נפוצות בכל שכבות ופלחי האוכלוסייה: גברים ונשים, עשירים ועניים, ימנים ושמאלנים. המחקר עסק בתאוריות אמריקאיות, אבל קל לראות שהמצב דומה בכל העולם. אופי השמועות, כמו גם התכנים שבהם הן עוסקות, משתנה ‏ממקום למקום: בישראל רבות מהשמועות הפופולריות ביותר עוסקות באנטישמיות או נאציזם – שהרי ‏העולם כולו נגדנו; בארצות ערב ניתן לשמוע שמועות כמעט זהות, אלא ששם הטענה היא שהמסרים ‏הם אנטי־אסלאמיים, ולפעמים פרו־ציוניים. והנה דוגמה שלא מגיעה מעולם האנימציה לילדים אלא מתחום הצרכנות: טענה נפוצה באינטרנט דובר הערבית גורסת שהלוגו של קוקה קולה הוא למעשה תמונת ראי של הכיתוב בערבית "לא מוחמד, לא מכה", שמבטא את הלעג של החברה הפרו־ישראלית לאסלאם. ואם תחליטו להחרים את קוקה קולה ולעבור לפפסי, גם זה לא יעזור, כיוון שהשם "Pepsi", על פי שמועה נפוצה אחרת, הוא ראשי תיבות בניחוח ציוני של "Pay Every Penny (to) Save Israel". בארצות הברית, מעוז הנצרות השמרנית, תיאוריות ‏הקונספירציה גורסות שסרטי דיסני נושאים מסרים שטניים או מיניים – שהרי אין דבר שמפחיד את הדתי השמרן יותר מהרעיון שילדיו ייחשפו לסקס. סרטי ילדים הם "נשאים" נפוצים של תאוריות קונספירציה, כיוון ששום דבר לא יכול להיות מרושע יותר מאשר פנייה אל ילדינו התמימים.

טרגדיית האחיות היפניות

לא כל התיאוריות והשמועות עוסקות בעניינים נפיצים כמו גזע, מין ודת על גרורותיהם. לפעמים מדובר במסרים ורעיונות שאפשר להתמודד איתם בהצלחה מנקודת מוצא בוגרת, אבל כשהם עוסקים ביצירות המיועדות לילדים הם מקבלים ממד אפל הרבה יותר: מוות, נטיות אובדניות, סמי הזיה, נטישה, בדידות ועוד – הכול נמצא בסרטי האנימציה על פי הקונספירטורים. גם אם מרחיקים עד יפן, ניתן למצוא אותה תופעה בדיוק. סרט הילדים היפני המוכר, המיתולוגי והאהוב מכולם, 'השכן הקסום שלי טוטורו' של הייאו מיאזאקי, שיצא ב־1988, הוא סיפור תמים לחלוטין על שתי ילדות הפוגשות מעין שד יער ידידותי. הסרט נטול כל רמז לאלימות, ולמעשה כמעט שאינו כולל קונפליקטים כלשהם. לכן, כמובן, השמועה אומרת שהוא עוסק בחטיפה, רצח ומוות. ב־1963 נחטפה ונרצחה נערה בעיירה היפנית סיאמה. זמן קצר לאחר מכן, אחותה הגדולה של הנרצחת התאבדה. על פי התיאוריה, 'טוטורו' כולל רמזים רבים לאותה פרשייה. גיבורות הסיפור הן, כאמור, שתי אחיות. הצעירה הולכת לאיבוד, והבוגרת יוצאת לחפש אותה – ובסופו של דבר מוצאת אותה בצומת דרכים ליד שורת פסלים. אלה הם פסלי ג'יזו, שאחד מתפקידיהם המיתולוגיים הוא לשמור על נשמות ילדים מפני נפילה לגיהינום. מכאן שהילדה הקטנה הגיעה אל ארץ המתים, וזמן קצר לאחר מכן הגדולה הצטרפה אליה שם. על פי אותה התיאוריה, טוטורו החביב אינו אלא מלאך המוות, והיחידים שמסוגלים לראות אותו הם אנשים שגורלם נחרץ – ואכן, אף אחד בסרט לא יכול לראות את טוטורו מלבד שתי הילדות. וכראייה סופית וחותכת, המילה "סיאמה" מופיעה בסצנה אחת בסרט, כתובה על קופסה ברקע. התיאוריה התפתחה עם הזמן וצברה פרטים רבים נוספים, כמו למשל העובדה שבסצנה האחרונה בסרט, שתי הילדות אינן מטילות צל – מה שמעיד על כך שהן לא קיימות במציאות, כלומר הן רוחות רפאים. השמועה פרשה כנפיים עד כדי כך שאולפני ג'יבלי, מפיקי הסרט, טרחו ופרסמו הכחשה גורפת נמרצת. גם זה לא סייע לחיסול השמועה.

תיאוריה ישראלית במידה מפתיעה היא סיפורו של הפרק האבוד של 'המומינים'. זוהי סדרת טלוויזיה בהפקה יפנית, המבוססת על ספריה של טובה ינסן הפינית, ובכל זאת, נראה שהשמועה המאוד נפוצה עליה היא המצאה ישראלית והיא מוכרת רק כאן. כמו 'טוטורו', המומינים מתאפיינים באי־אלימות: בניגוד בולט לרבות מדמויות הסרטים המצוירים, הלוחמניים והאלימים, המומינים הם יצורים שלווים, אדיבים ושוחרי שלום במידה כמעט גרוטסקית. לכן כמעט מובן מאליו שהאגדה מספרת שיש להם צד אפל. השמועה אומרת שלסדרה היה במקור פרק סיום סודי, שצונזר ולא הוקרן בארץ (על פי גרסאות מסוימות, הסיבה לכך היא שילדים שצפו בפרק ביפן סבלו מדיכאון, וכמה מהם התאבדו). בפרק הזה מתעוררת אחת הדמויות ומגלה שכל הסדרה, האירועים בה והדמויות שבה לא היו אלא דמיון. בגרסה מסוימת של האגדה, מי שמתעורר הוא סנופקין, אחד מגיבורי הסדרה (שבניגוד לרוב הדמויות האחרות, לא נראה כמו חיה דמיונית בעלת זנב אלא כמו אדם רגיל), ומגלה שבני משפחת המומינים היו יצירה בשם 'חיים מושלמים' שכתב בעצמו – או לחלופין, שהם היו בסך הכול הזיית סמים (מה שמקבל "תמיכה" מכך שסנופקין מעשן מקטרת באופן קבוע). בגרסה קיצונית עוד יותר של האגדה, נטען שהסדרה כולה הייתה הזיה של ילד יהודי בשואה, בדרך לתאי הגזים. כי בלי קצת שואה אי אפשר, כנראה. הקשר היחיד של האגדה הזאת למציאות הוא שאכן קיים פרק אחד של 'המומינים' שהופק אך לא שודר בארץ, מסיבה כלשהי. זה לא הפרק האחרון של הסדרה, ובוודאי שהוא לא כלל שום גילוי מרעיש על טיבן של הדמויות.

למעשה מדובר באחת מתוך ז'אנר שלם של אגדות כאלה: על עשרות סדרות נטען כי למעשה רק דמות אחת מתוכן קיימת במציאות, והיא מתה/גוססת/כלואה במוסד לחולי נפש, שם היא הוזה את כל יתר הדמויות. קל למצוא "ראיות" לתיאוריה כזאת בכל סדרה שכוללת אלמנטים פנטסטיים: גם 'הדרדסים', 'הזרבובים', 'הקטקטים' היו יכולות להיות הזיה של ילד יהודי בשואה, באותה המידה.

אגב, ישנה סדרה אחת שבה המצב המקאברי הזה הוא לא תיאוריית מעריצים משונה, אלא חלק מהקאנון של הסדרה: 'גארפילד'. החתול השמן וחובב הלזניה הוא הדבר הרחוק ביותר האפשרי מכל מסר אפל, ובכל זאת: המקור של גארפילד הוא סדרת קומיק־סטריפ – "רצועות" קומיקס של שלושה ציורים בכל פעם, שהופיעו בעיתונים היומיים, וכללו בדרך כלל בדיחה אחת על העצלנות של גארפילד, הפתטיות של אדונו ג'ון או הטיפשות של הכלב אודי. אלא שלאורך שבוע אחד, באוקטובר 1989, הופיע באותו קומיקס סיפור שהוא שונה לגמרי מכל דבר אחר שהופיע ב'גארפילד' לפניו או אחריו. בסיפור הזה, גארפילד מתעורר לבדו בבית נטוש ועזוב, ללא אוכל וללא חברים; בייאושו הוא מדחיק את מצבו ומדמיין את ג'ון ואודי לצדו. קבוצת הפרקים מסתיימת בטקסט תמוה על כוחו של הדמיון, ולאחריה, המילה המאיימת "סוף". הרמז העבה הוא לכך שגארפילד, למעשה, הוא חתול מורעב שחי לבדו בבית נטוש, והוזה לעצמו חיים טובים יותר שבהם יש לו בעלים ואוכל. גרוע מזה: ייתכן שזה תמיד היה המצב, ואף אחת מהדמויות האחרות ב'גארפילד' לא הייתה קיימת מעולם.

רמזים לפרשיית רצח ביפן? 'השכן הקסום שלי טוטורו'

רמזים לפרשיית רצח ביפן? 'השכן הקסום שלי טוטורו'

ברובם המכריע של המקרים, מאחורי השמועות האלה אין כלום. אבל התופעה הזאת ממשיכה לקרות: לאורך עשרות שנים, מהדרדסים ועד המיניונים; ואלפי קילומטרים, מישראל ועד יפן – מעריצים ממשיכים למצוא משמעויות קודרות ונסתרות בדברים הצבעוניים והקלילים ביותר. ניתוח יתר הוא דבר שמעריצים עושים. בין אם אתם אוהבים את 'מלחמת הכוכבים', את 'באפי קוטלת ‏הערפדים', את 'סטאר טרק', 'מלך האריות', 'המומינים' או ספר תהילים – אם קוראים אותם וסורקים אותם שוב ושוב, פרטים קטנים ושוליים מתחילים להזדקר ולקבל חשיבות שלאו דווקא הייתה להם במקור. העניין הזה גורם כמעט תמיד להיווצרותן של תיאוריות מעריצים ופרשנויות מרחיקות לכת של הטקסט, ולעתים קרובות אלה עשויות להפתיע אפילו את היוצר המקורי. והגבול בין פרשנות, תיאוריית מעריצים ותיאוריית קונספירציה הוא לפעמים מטושטש. להציג את קווי הדמיון בין כפר הדרדסים לבין גן העדן המרקסיסטי – זוהי פרשנות לגיטימית ואפילו ‏מסקרנת לסדרה. לטעון שיוצר 'הדרדסים' ניסה בפועל לשטוף את מוחם של הצופים הצעירים והנוחים ‏להשפעה בעזרת מסרים אנטישמיים סודיים – זוהי כבר תיאוריית קונספירציה. תיאוריות ‏מעריצים הן מעין תרגילים מחשבתיים, דרך חדשה להסתכל על טקסט מוכר; אלא שהן בקלות יכולות ‏לחמוק ולהפוך ל"אמת סודית", לאמונה שליוצרים באמת הייתה כוונה נסתרת, ושהכול קונספירציה של ‏האילומינטי. ותיאוריות קונספירציה על האילומינטי סובלות, רובן ככולן, מבעיה משותפת אחת: הן אינן ‏נכונות.‏

שמועות, אגדות ותיאוריות, אם הן מופצות מפה לאוזן או בפייסבוק, פועלות על פי החוק הראשון של תורת האבולוציה: החזק שורד. שמועה שאינה מעניינת – לא תופץ; סיפור שאינו "חזק" מספיק פשוט לא יזכה לשיתופים, וירטואליים או פיזיים. מכאן שיש משהו חזק במיוחד בניגוד הזה: למצוא את הדבר הכי אפל במקום הכי תמים לכאורה. עובדה שזה עובד. טיפשי ככל שיהיה, "הדרדסים הם אנטישמים" או "המיניונים הם נאצים" הם רעיונות חזקים מספיק כדי שיהיו הרבה אנשים שילחצו על כפתור השיתוף בפייסבוק ויעבירו אותם הלאה.

 


 

נכון/לא נכון: מבחר תיאוריות קונספירציה

המיניונים

התיאוריה: הם לא היו בשואה. הם בכלל האילומינטי.

הראיות: בקטע הפותח את הסרט החדש, המיניונים מוצגים כמי שנודדים בעולם במשך מיליוני ‏שנים, כשהם משרתים בכל פעם את המנהיג המרושע התורן – מהפרעונים ועד נפוליאון. בין ‏השאר, הם בנו את הפירמידות, ותרשים הפירמידה שעל פיו הם עובדים מזכיר את הפירמידה ‏שעל שטרות הדולר. והראיה הניצחת – אולפן האנימציה שמייצר את סרטי המיניונים, וששמו ‏מופיע בבירור לפני כל סרט שלהם, נקרא ‏Illumination‏ – רמז ברור לאילומינטי.‏

השורה התחתונה: שטות גמורה.

טום וג'רי

התיאוריה: קיים סרטון שבו טום וג'רי מתאבדים.

הראיות: על פי השמועה, בסרטון האחרון שהופק בסדרה בביתה המקורי – אולפני האנה ברברה – ‏טום וג'רי מתיישבים על פסי רכבת ומחכים להידרס. במפתיע, הכול נכון בשמועה הזאת ‏מלבד עובדה אחת – זה לא היה הסרטון האחרון. בסרטון '‏Blue Cat Blues‏' טום מתאהב בחתולה, היא בוגדת בו, ובייאושו הוא מתיישב על מסילת ברזל וממתין לרכבת שתבוא לדרוס אותו. ברגעים ‏האחרונים של הסרטון ג'רי מצטרף אליו גם הוא ומתיישב לידו, ונשמעת צפירת רכבת. זהו סרטון ‏מוזר ומאוד לא שגרתי בסדרה, והוא כמעט שלא הוצג בטלוויזיה, אבל הוא קיים. כמובן, זה לא ‏הפריע לטום וג'רי לחזור לחיים ולהמשיך לרדוף זה אחר זה במשך עשרות שנים לאחר מכן.‏

השורה התחתונה: זה נכון!

ג'סיקה ראביט

התיאוריה: אם עוצרים את הסרט 'מי הפליל את רוג'ר ראביט' בדיוק ברגע הנכון אפשר לראות את ג'סיקה ראביט ללא ‏תחתונים.‏

הראיות: אכן ישנם פריימים בודדים בסרט, כשבוב הוסקינס וג'סיקה ראביט – אשתו האובר־סקסית ‏של רוג'ר – נזרקים מתוך מכונית, שבהם השמלה בעלת השסע העמוק של גב' ראביט מוסטת ‏הצידה, מה שמאפשר מבט סטייל 'אינסטינקט בסיסי' אל אזורים תחתונים. באשר למה שרואים ‏שם – התשובה היא, כמובן: קצת צבע. האם מדובר במשהו שאמור לייצג שיער ערווה – שאנימטור ‏כלשהו הצליח להגניב לתוך סרט לכל המשפחה – או בתחתונים, פחות ברור; על כל פנים, ‏גרסאות מאוחרות יותר של הסרט כמובן תיקנו את הפריימים האלה כדי לשמור על צניעות.

השורה התחתונה: תיאוריית הקונספירציה לגבי מסרים מיניים שהוחדרו במכוון על ידי דיסני – היא שטות גמורה. ככל הנראה, מדובר באנימטור שובב.

דונלד דאק

התיאוריה: דיסני הפיק בחשאי סרטון תעמולה נאצי שבו דונלד דאק לובש מדי נאצי ומצדיע במועל ‏יד.‏

הראיות: תמונות מתוך הסרטון האבוד לכאורה, שבהן נראה הברווז במדים הכוללים צלב קרס, ‏ומשמשות כאחד הטיעונים הבולטים בניסיון להאשים את וולט דיסני באנטישמיות – כשלעצמה שמועה עקשנית. נכון בהחלט ‏שהתמונות האלה לקוחות מסרטון רשמי של חברת דיסני, שהופק בשנת 1943. הסרטון נקרא ‏‏"‏Der Fuehrer's Face‏", והוא זכה באותה שנה באוסקר לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר. וזה ‏אכן סרט תעמולה – אבל אנטי־נאצי; דונלד נאלץ לעבוד במפעל פצצות נאצי ולקרוא "הייל היטלר" שוב ‏ושוב, עד שהוא מתעורר במיטתו שבארצות הברית, מנשק את פסל החירות ואומר בקולו הברווזי, ‏‏"כמה שאני שמח להיות אזרח אמריקאי!".‏

השורה התחתונה: נכון מאוד, אבל בדיוק להפך.

בובספוג מכנסמרובע

התיאוריה: כל הדמויות בסדרה הן תוצאה של ניסויים גרעיניים.

הראיות: 'בובספוג מכנסמרובע' מתרחשת בקרקעית הים, במקום ששמו "ביקיני בוטום". במציאות, מן המפורסמות הוא שאיי ביקיני היו אחד המקומות שבהם ארצות הברית ערכה ניסויים בפצצות גרעין. צורתו של ענן הפטרייה האטומי מופיעה בסדרה לא מעט, ואת היצורים המוזרים שממלאים אותה – ספוגי ים צהובים מדברים, ופלנקטון מגודל, למשל – ניתן להסביר כמוטציות שנוצרו מהקרינה הגרעינית שדלפה מאותם ניסויים.

שורה תחתונה: אפשר להגיד הרבה דברים על בובספוג, אבל אף אחד מהם לא קשור לחיים עצמם. ובקיצור: נו, באמת.

שאלתיאל קוואק

התיאוריה: דולף הוא היטלר.

הראיות: הדמיון בין השם דולף לשם אדולף, הדמיון בין סמל המפלגה של דולף לסמל האס־אס, הדמיון בשערם של שני המנהיגים. ועוד פרשנות: דולף צבע את מקורו בשחור, כיוון שהוא לא עורב במקור, בדיוק כפי שהיטלר בכלל היה אוסטרי.

השורה התחתונה: זו בכלל לא תיאוריית קונספירציה ואין כאן שום סאבטקסט. יותר ברור מזה – אין.

צ'ארלי בראון

התאוריה: צ'ארלי גוסס מסרטן והוא חולם את כל רצועת הקומיקס 'פינאטס'.

הראיות: הילד קירח.

השורה התחתונה: קל מאוד להיגרר לתיאוריה הזו, בעיקר מפני שהחיים שלו די מסובכים וכלום לא הולך לו. מצד שני, היה מצופה שילד חולה יחלום דווקא דברים חיוביים. בקיצור, מופרך.

אוטובוס הקסמים + קפטן פלאנט

התיאוריה: הילדים מ'אוטובוס הקסמים' גדלו להיות הנערים מ'קפטן פלאנט'. הנערים עברו על ידי גאיה, אלת האדמה, שטיפת מוח שבה הם שוכנעו שלמדו ביחד כילדים בכיתתה של גברת פריזל.

הראיות: שתי תמונות שוות אלפיים מולקולות דנ"א.

השורה התחתונה: מפתה להאמין בזה, אבל לא.

 

לא רק לילדים: על קונספירציית "הסוף הרע" בסרטי המבוגרים

מסרים שטניים סודיים נוטים להתחבא, משום מה, בעיקר בסרטי ילדים. יש מעט מאוד סרטים ‏למבוגרים שלגביהם נטען כי ניתן למצוא בהם את המילה "סקס" מוחבאת – אולי משום שבסרטים ‏כאלה אפשר לומר את המילה "סקס" בקול רם, ואף אחד לא יתעלף מרוב שוק. ‏

כמובן, גם בסרטים כאלה נפוצות תיאוריות ופרשנויות שמזכירות תיאוריות קונספירציה; במקרים רבים הן מבקשות לפתור "חידות" שהסרט עצמו משאיר פתוחות. למשל: חלק גדול מעלילת 'ספרות זולה' עוסקת במרדף אחרי מזוודה שבה יש משהו חשוב. אבל מה בעצם יש במזוודה – הסרט לא מראה לנו. פרשנות ידועה אחת אומרת שתכולת המזוודה היא למעשה הנשמה של הגנגסטר מרסלוס וואלאס, שנמכרה לשטן. הראיות: מה שיש במזוודה, מה שזה לא יהיה, זוהר; זה מתואר כיפה; זה חשוב ‏למרסלוס; ובפעם הראשונה שבה וואלאס נראה על המסך, יש לו פלסטר על העורף. והרי ידוע ‏שכשהשטן מוציא את הנשמה לאנשים, הוא מוציא אותה דרך העורף. הבעיה העיקרית היא שהעדות המרשיעה העיקרית – הפלסטר – מומצאת לגמרי; הרעיון שהשטן מוציא את הנשמה מהעורף לא מופיע בשום מקום מלבד בתיאוריות לגבי 'ספרות זולה'. במקרה הזה, מבחינת סגנון, טכניקה ותוכן – זה מזכיר תיאוריות קונספירטיביות. אבל מבחינת המהות – זה כלל אינו דומה. איש לא חושד בטרנטינו שהכניס מסר סודי על אודות השטן, ולכן הסיפור הזה נכנס למגירת תיאוריות המעריצים.

סוג נפוץ להפליא של פרשנות/תיאוריה, שמזכיר כמה מתיאוריות הקונספירציה של סרטי הילדים, היא ה"סוף הרע". קיימות פרשנויות הגורסות שב'אינדיאנה ג'ונס 4', כל הסרט הוא הזיה של ד"ר ג'ונס התקוע בתוך המקרר שאליו נכנס בתחילת ‏הסרט; הסצנה האחרונה ב'שובו של האביר האפל' היא למעשה חלום של אלפרד; הסיום של 'כוח משיכה' הוא כולו פרי דמיונה של הדמות שמגלמת סנדרה בולוק ברגעיה האחרונים, בעוד תא המילוט שלה נשרף באטמוספירה; הסיום השמח של 'מכסחי השדים' מתרחש למעשה בגן עדן, לאחר שארבעת המכסחים בעצם נהרגו במהלך המלחמה ב"זול". כל הפרשנויות האלה, ורבות אחרות, נראות קבילות במידה מפתיעה; הרי יש משהו מושלם באופן חשוד בכך שסוף הסרט הוא שמח לגמרי, ודברים מאוד לא סבירים קורים כדי שכולם יחיו באושר ועושר. זה בהחלט יכול להיות הזיה של מישהו ברגעיו האחרונים. למעשה, ניתן להפעיל פרשנות כזאת על כל סרט שכולל נקודה שבה גיבור הסרט נמצא בסכנת מוות ‏‏(וכמובן, באף סרט הרפתקאות או אקשן אין מחסור בנקודות כאלה), ומסתיים בסוף טוב במידה בלתי ‏סבירה (שוב, דבר שנכון לגבי כמעט כל סרט). התיאוריות האלה מגשימות את אותו הצורך למצוא משהו סודי ואפל מתחת ליומיומי והשמח מדי.

•••
•••
LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook