ארבעה סיבובי בחירות – ואף מילה. לא מועמד, לא פרשן, לא פאנליסט. דממה. כאילו אין מגפה. כאילו הכל בסדר. גם התקשורת סתמה את הפה. באולפנים שמפטרים ומקצצים יודעים היטב מה הולך, אבל לא מדברים. לא נעים. גאוות אביונים, שירדו מנכסיהם ומתהלכים בחליפות פאר שכבר קרועות ובלויות, מלאות חורים.
התקשורת גוססת. נגמר החמצן. יש עדיין כמה גופים שאיכשהו מצליחים לנשום לבד, יש כאלה שמנסים להחזיק מעמד עם מאגרים מפעם או באמצעות הסטת רווחים ממקור אחר, ויש כמה שחיים בעזרת פטרונים נדיבים. זהו.
שני מקורות יש לגופי התקשורת. צרכנים משלמים ופרסום. ההוצאה הכללית לתקשורת מטפסת כל הזמן. השנה העולם יוציא כמעט טריליון דולר על שכנוע אנשים לצרוך כל דבר שאפשר לחשוב עליו. אנשים גם משקיעים הרבה יותר זמן בצריכת מידע חדשותי מאשר אי פעם בעבר. אבל גופי התקשורת, אלה שמייצרים את המידע, שואפים אוויר בתנועות פראיות של דג מחוץ למים. הכסף לא מגיע אליהם.
גוגל, פייסבוק ואמזון נוגסות בשני שליש מהוצאות הפרסום העולמי בפלטפורמות הדיגיטליות. בשנה שעברה הפרסום שם, בדיגיטל, עלה על כל שאר אמצעי המדיה ביחד. גוגל לקחה 180 מיליארד, פייסבוק 87. מי שחושב כי הרשת החברתית המעצבנת מעניינת רק זקנים, והאוכלוסייה נדדה למקום אחר, רק משרת את מארק צוקרברג. הוא היה שמח אם גם המחוקקים בוושינגטון יחשבו ככה, ולא יאיימו לפרק את המונופול המפלצתי. טוויטר הכניסה השנה 3.4 מיליארד. נחמד, אבל בהשוואה לפיייסבוק? גרעינים, 4% ממה שלוקחת המפלצת.
הפרסום לתקשורת הולך לפייסבוק וליוטיוב (גוגל), בקצב עולה מדי שנה. תכף לא יישאר כלום, ממש, לאף אחר. גם לא פירור. זה הכסף מהפרסום. המקור השני, צרכנים משלמים, לא רלוונטי ברוב המקרים. מי משלם ברשת? מעט מאוד גופי תוכן מצליחים עם מנויים. ה'ניו יורק טיימס' בארה"ב, עם 7.5 מיליון מנויים. בישראל, 'הארץ' מפגין ביצועים טובים. 'גלובס' לא מצליח ממש. גם ynet מנסים, בהססנות, בקטנה.
המון גופי תוכן ממשיכים לפעול. לא מוותרים. חלקם, כמו 'המקום הכי חם בגיהנום', פונים לתרומות הקוראים. וכולם משתמשים בפייסבוק כדי להפיץ את המידע שלהם, ארוז במנות בודדות של כתבות וקטעי וידיאו. החור השחור הענק גדל, והם נשאבים לתוכו וכלים, אחד אחרי השני.
אוסטרליה, יבשת מבודדת עם 30 מיליון תושבים – שוק זעום עבור פייסבוק – החליטה שדי לה. התקשורת שלה גוועת בגלל השתלטות שני תאגידים בינלאומיים. עד כאן, אמרו המחוקקים, והצביעו. פייסבוק וגוגל ייתנו עשרות מיליונים לכלי התקשורת המקומיים, וחוץ מזה, מעכשיו, חלוקת כספי המודעות שהם מזרימים לאתרי התוכן, אלה שבלעדיהם פייסבוק לא תוכל לחיות, תהיה הוגנת ומוסכמת מראש על הצדדים. ככה.
עדי סופר־תאני, נציגת פייסבוק בישראל, אומרת, בדיוק כמו הבוס, שהפלטפורמה רק משרתת את כולם, כולל גופי התקשורת. טיעונים מחוצפים תמיד היו להם, כמו זה האומר שמדובר רק בפלטפורמה ולא במערכת תוכן. נסו לערער על חסימה בגלל "עבירה על חוקי הקהילה" שלהם. תחפשו אותם בטירה של קפקא.
מות התקשורת הוא בעיה עצומה. לא פחותה ממגפת הקורונה. איפה המועמד שיבטיח להילחם בענקי הרשע האלה. היכן מפלגת השלטון שתאמץ את המודל האוסטרלי. שם, גוגל ופייסבוק איימו בהשבתת הפעילות, ואפילו עשו זאת לכמה ימים עד שחזרו בהם. כאן הם יכולים לחזור על התרגיל. אנחנו קטנים מאוסטרליה.
אולי כאן לא יתקפלו, ויפסיקו את הפעילות לתמיד. הלוואי.
–
- מי שומר על הדמוקרטיה? // הטור של יונתן שם-אור
- אחרי הקורונה, לפני המהפכה // מאת רן אדליסט
- כשהעצלנים התאמצו // התקשורת והיסטריית הבחירות הרביעיות // הטור של יונתן שם-אור
