מהלך קיום הבחירות שיזם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס – אבו מאזן – העלו תמיהה רבה בקרב בכירי ארגונו, הפת"ח. אבו מאזן בחר להתקרב לחמאס. הוא בחר לאשר בחירות ברשות, גם לפרלמנט וגם לנשיאות – ובחר לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות, למרות שכל הסקרים מראים כי חמאס יביס את תנועתו בגדה.
ברגע שמרואן ברגותי, היושב בכלא הישראלי, החליט לרוץ בבחירות ברשימה נפרדת מהפת"ח – יחד עם אחיינו של יאסר ערפאת, נאסר אלקודווה – שלל אבו מאזן את חברותו של אלקודווה בפת"ח וסילק אותו מהארגון. כמו כן, גם מוחמד דחלאן, בכיר הפת"ח לשעבר שנמלט מהשטחים עקב סכסוך עם אבו מאזן (ופועל מאז מתוך איחוד האמירויות ובחסותן), הקים רשימה שתרוץ בבחירות מול הפת"ח. כלומר הבחירות, כפי שהיה צפוי מראש, פילגו עוד יותר את הפת"ח המסוכסך והמפולג ממילא – ואבו מאזן בחר ללכת בכיוון הזה, בעיניים פקוחות.
"אבו מאזן החליט לחסל את הפת"ח – העיקר שהוא יישאר בתפקידו", אמר לי בכיר מאוד ברשות הפלסטינית. מה עובר במוחו של יו"ר הרשות בן ה־86? האם הוא רק רוצה לשמר את שלטונו, גם במחיר של פילוג הפת"ח, החלשת הרש"פ – ואחריו המבול? לא בטוח.
אבו מאזן, בשלהי ימיו ובשלהי שלטונו, מקבל החלטות שנויות במחלוקת וחסרות תקדים, רק כדי לזעזע וליצור מצב חדש בשטחים. עד עכשיו, האיום של הממשל הקודם בוושינגטון, ממשל טראמפ, היה לפעול לחיסול הרש"פ אם לא יישרו קו עם המדיניות האמריקאית שהשליט הנשיא הרפובליקני. וכך היה: טראמפ הפסיק מימון לפלסטינים, סגר את משרדי אש"ף בוושינגטון, החרים את אבו מאזן ופעל לבודד אותו בזירה הבינלאומית. הוא גם גרם למדינות ערביות כמו סעודיה, האמירויות ובחריין להסתכסך איתו על רקע ההסכמים עם ישראל.
עידן טראמפ הסתיים. החל עידן ג'ו ביידן. אבו מאזן החליט להרעיד את הזירה המקומית והבינלאומית. הוא מחזק את הקשר עם ירדן ומצרים, ומאותת לממשל ביידן ולאיחוד האירופי – וגם לזירה הפנים־פלסטינית – כי הרשות הפלסטינית היא דמוקרטית.
אבל גם אבו מאזן וגם יועציו הבכירים יודעים כי את "הבחירות המסוכנות" האלה (כפי שמקורביו מכנים אותן) ניתן לבטל, בדיוק כמו שהיה בעבר, בתירוצים שונים. ישראל לא מאפשרת בחירות במזרח ירושלים / הקורונה משתוללת / מצב בריאותו של אבו מאזן אינו מאפשר – ועוד שלל סיבות לכאורה. לכן, אבו מאזן בעצם בחר לזעזע. בחר ליצור מצב חדש, מתוך כוונה לייצב ולבסס את שלטונו. אבל, אומרים ברש"פ, מי שמשחק באש עלול להיכוות – ומי שמותח את החבל יותר מדי עלול לקרוע אותו. עם זאת, אבו מאזן מוכן לקחת את הסיכון.
הבחירה של אבו מאזן היא לאתגר את הזירה הפלסטינית והבינלאומית באמצעות בחירות בשטחים, לזעזע את הפת"ח המסוכסך, ולאותת לישראל, ארה"ב, אירופה וכמובן מדינות ערב, שהחלופה לשלטונו היא חמאס. ואת זה, אף אחד לא רוצה. אבו מאזן, שועל הקרבות הוותיק, יודע זאת טוב מאוד. כך, בניגוד למה שנראה כרגע, הוא יכול לבסס את שלטונו ולהחזיר את הרשות שלו לחיק הזירה האזורית והבינלאומית. כמובן, עצם ההכרזה על קיום בחירות עוד לא אומרת שיתקיימו, כמו שאין לדעת כרגע אם המהלכים שלו יישאו פרי – או כישלון צורב.
–
- המורשת הקורסת של אבו מאזן // מאת חזי סימנטוב
- משפיעים 2020 | אבו מאזן | השנה הרעה של הראיס
- הנשיא האחרון // מויצמן עד ריבלין: קווים לדמויותיהם של האזרחים מספר 1 // מאת אמיר אורן