והרי התחזית: החורף ימשיך להתקצר, הטמפרטורות יוסיפו לעלות, מספר ימי הגשם יפחת עוד יותר ועוצמת המשקעים תלך ותגבר. שלא כמו התחזיות לעוד 30–50 שנה, מציאות שכבר ידועה מראש, המחקרים והתחזיות לשנים הקרובות מאפשרים לנו להתכונן כבר כעת כדי למנוע אסון
בעוד בעולם כולו דנים במשבר האקלים ובצעדים שיש לנקוט על מנת לצמצם אותו, חשוב להכיר בעובדה אחת פשוטה: את הנעשה אין להשיב, לפחות לא בטווח הנראה לעין. גם אם יאומצו ההמלצות המחמירות ביותר בנוגע לצמצום גזי הפליטה, את השפעותיהם ירגישו ילדינו ונכדינו. על כן, חשוב לנסות להבין איך ייראו תנאי האקלים בשנים הקרובות, ולהכין את עצמנו לבאות.
בישראל מלמדים המחקרים העדכניים על שינוי מסוים בדפוסי החורף, בעוצמת הגשמים, במספר ימי הגשם וכמובן – בהתחממות ובהשלכותיה. בעוד המחקרים הגדולים והדו"חות השונים שמתפרסמים לאחרונה עוסקים בשינויים לטווח הרחוק, אבקש להתייחס דווקא לתחזיות לטווחים קצרים יותר, אלה שגם בני הדור שלנו יחוו. במה דברים אמורים?
החורף מקדים
אחת לכמה שנים מוציא הפאנל הבין־ממשלתי לשינויי אקלים דו"ח מסכם המאגד בתוכו את הידע שנאגר במאות מחקרים מהשנים האחרונות. בשבועות האחרונים יצא הדו"ח השישי בסדרה, המכיל אלפי עמודים שבהם מתואר הידע הנצבר בתחום שינויי האקלים, הסיבות לשינויי האקלים, ההשפעות שלהם והדרכים להתמודדות איתם. הדו"ח נכתב על ידי מאות חוקרים מרחבי העולם ועבר ביקורת על ידי חוקרים עמיתים. תחזיות האקלים המוצגות בדו"ח החדש של הפאנל מדגישות באופן חד־משמעי את השפעת האדם על שינויי האקלים מאז תחילת העידן התעשייתי ואת השינויים הצפויים בעשורים הקרובים.
התרחישים השונים להתמודדות עם משבר האקלים מתמקדים בצמצום הפליטות מעשה ידי אדם של גזי החממה לאטמוספירה. כמות הפליטות העתידיות לאטמוספירה משתנה במספר תרחישים בהתאם למדיניות המאומצת על ידי מדינות העולם. טווח התרחישים נע ממצב שבו מדינות העולם מאמצות מדיניות של צמצום חריף ברמת הפליטות עד למצב שבו כמות הפליטות ממשיכה לגדול (תרחיש "עסקים כרגיל"). אבל, אפילו במקרה שבו מדיניות הצמצום החריפה ביותר מיושמת עוד היום, את ההשפעות של שינויי המדיניות נרגיש רק מתישהו באמצע המאה. שינויי האקלים כבר פה. האקלים שהורגלנו אליו לפני 20 ו־50 שנה אינו האקלים שאנחנו חווים היום.
עליית הטמפרטורה באזור הים התיכון בעשורים האחרונים היא כבר עובדה ידועה, ונתון שעשוי להפתיע במקצת הוא סימנים ראשוניים לתזוזה של עונת המשקעים בישראל לאחור (כלומר, מתחילה ומסתיימת מוקדם יותר). לכך ניתן להביא עוד דוגמאות רבות. מה שנעשה כבר אי־אפשר לשנות, לפחות לא בשנים הקרובות. מה שבהחלט אפשר, הוא לנסות להבין איך תנאי האקלים בשנים הקרובות הולכים להיראות, ולהכין את עצמנו לבאות.
תחזיות אקלים לטווח קצר – מחודשים ועד 30 שנה קדימה – מכוונות למטרה זו. בשונה מתחזיות אקלים קלאסיות, שבהן מנסים להבין את השפעות האדם על האקלים לטווחי זמן ארוכים, ההנחה בתחזיות אקלים לטווח קצר היא שההשפעה של תרחיש אקלים מסוים שנקבע על ידי שינוי (או אי־שינוי) של מדיניות פליטת גזי חממה היא זניחה.
תחזיות אקלים לטווח קצר מתיימרות לחזות את השונות הטבעית של מערכת האקלים ביחס למצב מערכת האקלים הנוכחי. אמנם מערכת האקלים נחשבת כאוטית לצורכי חיזוי ואיננו מתיימרים לחזות מיקום מדויק של מערכות מזג אוויר בפרק זמן הגדול משבועיים, אך עם זאת, תהליכים טבעיים במערכת האקלים בעלי טווח זמן ארוך ועם סקאלה מרחבית גדולה, ניתנים לחיזוי על ידי מודלים כאשר מדובר בממוצעים לטווח ארוך. כך, תופעת אל־ניניו שיש לה השפעות גלובליות על האקלים, והתנודה הצפון־אטלנטית שמשפיעה בעיקר על האקלים בחצי הכדור הצפוני. תהליכים טבעיים אלו ואחרים קובעים את השונות של מערכת אקלים בטווח של שנים, עם או בלי התערבות האדם, והם אלו שיקבעו בסופו של דבר אם שנה מסוימת באזורנו תהיה יותר או פחות גשומה מהממוצע, למשל.
תחזיות אקלים לטווח קצר נסמכות על מודלים גלובליים. מודלים אלו מחלקים את כדור הארץ למספר גבוה של נקודות סריג, ומייצרים תחזיות אקלים לכל נקודת סריג כזו, בין היתר בישראל. תהליך החיזוי מתבצע על ידי חישוב של הכוחות הפיזיקליים (כוח המשיכה, חיכוך ועוד) הפועלים על כל נקודת סריג במודל בכל נקודת זמן.
ידע זה משמש כדי לעדכן את המצב של מערכת האקלים (טמפרטורה, מהירות רוח) בנקודת הזמן הבאה. באופן זה ניתן לאתחל את המודל בנקודת זמן מסוימת בעבר על ידי שימוש במדידות, ולקדם אותו בזמן עד לנקודת זמן חדשה שיכולה להיות בעתיד הרחוק.
אחת הבעיות המרכזיות בשימוש בתחזיות קיימות, למשל אלה שבהן נעזרו כדי לכתוב את הדו"חות של הפאנל הבין־ממשלתי לשינויי אקלים, היא הרזולוציה המרחבית הנמוכה שלהם (מעל 50 ק"מ לנקודת סריג). הטופוגרפיה המורכבת בישראל וההפרשים הגבוהים בכמויות המשקעים השנתיות מדרום לצפון אינם ניתנים לביטוי במודלים אלה ועל כן נדרשות תחזיות ברזולוציה גבוהה שמותאמות לישראל.
התחזית כמקדם ביטחון
בשנים האחרונות ערכנו מחקר שנועד להעריך את יכולות החיזוי לטווח קצר על ידי מודל בישראל. כצפוי, מצאנו עלייה חדה בטמפרטורת המקסימום והמינימום היומית מעל פני השטח, בקצב של כחצי מעלה בעשור, שמיוחסת לעלייה בכמות גזי החממה באטמוספירה. קצב העלייה בטמפרטורה במודל תואם גם את קצב העלייה שנצפה במדידות ב־30 שנה האחרונות ומצביע על המשך המגמה.
מבחינת השינויים במרחב, לא מצאנו הבדלים גדולים בין אזורי האקלים השונים בישראל מלבד התחממות מעט גבוהה יותר בצפון הארץ ובהרי יהודה והשומרון בין השנים 2021–2035 – כלומר עתידית – לעומת 2006–2020. לעומת זאת, אנו מזהים מגמה מעורבת במשקעים: בעוד כמות המשקעים החזויה יורדת במרכז הארץ, בדרום ובאזור הגבול הצפוני אנו רואים עלייה בכמות המשקעים.
בממוצע, איננו רואים שינוי משמעותי בכמות המשקעים בישראל מלבד מהתפרוסת המרחבית שמעט שונה. עוד נתון חשוב מאוד שנמצא בתחזיות המודל הוא עלייה במספר של אירועי גשם קיצוניים בעלי משך זמן קצר, על חשבון אירועי גשם מתונים אך מתמשכים.
תחזיות אקלים אמינות לטווח קצר הן בעלות ערך כלכלי עצום, ויש להן מרכיב חשוב בהתמודדות עם שינויי אקלים, אלה שכבר אי־אפשר לתקן. תחזיות אקלים לטווח קצר של משקעים וטמפרטורה חשובות במיוחד למגזר החקלאי. לחקלאים עצמם הן יכולות לעזור בבחירת הגידול או הזן המתאים לשתילה כאשר מדובר בגידולים חד או רב־שנתיים.
במגזר הפרטי, תחזיות אקלים כבר מסייעות להערכת סיכונים בביטוחים של גידולים חקלאיים. ברמה המדינית תחזיות אמינות יסייעו לקביעת מדיניות ביטחון מזון, על ידי מתן המלצות לחקלאים והיערכות לשינויים צפויים בייצור המזון המקומי.
הבנה של שינויי האקלים הצפויים בשנים הקרובות חשובה גם במגזרים אחרים. לדוגמה, בקביעת תקנים למבנים במקרה של חשש מאסונות אקלים כמו שיטפונות ושריפות, בבנייה ירוקה, צריכת חשמל עתידית ועוד. למרות חשיבות זאת, תחזיות אקלים לטווח קצר הן עדיין בעלות יכולת חיזוי מוגבלת ונדרשת עבודה מחקרית מקיפה לשיפור היכולות של המודלים.
* ד"ר אודי שטרובך הוא חוקר במכון וולקני