שינוי אחוז החסימה שינה את דרך ההתנהלות של המפלגות שמייצגות את המגזר הערבי. מפיצול עברו לאיחוד. לרשימה אחת משותפת, שמבקשת להעדיף את המשותף על פני המפריד. בראשם העמידו את עו"ד איימן עודה, חבר מרכזי במפלגת חד"ש, שמהווה את הצלע הגדולה יותר ב'משותפת'. עודה הבטיח להיות גשר בין המגזר שמייצגת המפלגה לבין הציבור היהודי, מבלי לטשטש את האספירציות המדיניות של האנשים שהוא מייצג – מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. הוא ביקש להיות מי שיביא לשילוב גדול יותר של האוכלוסייה הערבית־ישראלית בחברה הישראלית ובעיקר בכלכלתה.
בתחילת כהונתו קולו נשמע ברמה. הוא הופיע תדיר בתקשורת וניסה. בכל כוחו ניסה לשנות את המשוואה לטובה. אלא שבסופו של דבר הקיצוניים שב'משותפת' גברו. הקולות שלהם הפכו לקול של המפלגה. במקום קול מאחד, נשמע קול מפלג, מתריס. ח"כ עודה לא הצליח להשתלט על חברי הסיעה ובשלב מסוים נראה שאף ויתר, ובמקרים מסוימים אף הצטרף אליהם.
כן, אפשר להבין את התסכול של אזרחי המדינה הערבים, שמרגישים כסוג ב', כמי שלא מקבלים את אותם תנאים שמקבלת האוכלוסייה היהודית. אפשר להבין את מחאתם על כך שהתהליך המדיני תקוע בדרך ללא מוצא. אבל מנהיגים תפקידם להיות מצפן שמוביל לכיוון שאליו הם חושבים שצריך להוביל את צאן מרעיתם. עודה עוד יכול להתעשת ולחזור להיות מי שמוביל את בוחריו בבטחה להשתלבות במקום להתנתקות, אחרת יישאר הערת שוליים.
–
–
צילום: אליהו הרשקוביץ, הארץ
