הישגיהן של קבוצות שאינן שוות זכויות, מגיעים בדרך כלל באמצעות שני אפיקים. העליון (תרתי משמע), בצורת בית המשפט, שמגן על עקרונות השוויון וזכויות האזרחים עבור מי שמופלים פוליטית וחוקית. האפיק השני, התחתון, מגיע מהשטח. בצורת אקטיביזם, מחאה, או בפעולה במוקדי כוח שאינם הכנסת או הממשלה בהכרח.
חבר מועצת עיריית תל אביב איתי פנקס־ארד, יחד עם בן זוגו יואב, הם לוחמים אולטימטיביים עבור קהילת הלהט"ב זה שני עשורים. מגישים עיקשים של תביעות ייצוגיות ועתירות לבג"ץ (כמו עתירת הפונדקאות המוצלחת השנה), כשפנקס־ארד, שחקן פוליטי גם, מחובר ופועל במסדרונות השלטון המרכזי והמקומי, כדי לעשות שינויים – קטנים כגדולים – למען הקהילה. מי שהיה אקטיביסט בנשמה, הפך לשחקן משמעותי לאורך שנים בעיר שהיא בירת הנורמליות בישראל. הוא יזם את הקמת המרכז הגאה, ולאחרונה הכפיל את ההישג – בהמשך יוקם מרכז חדש בעלות של 30 מיליון שקל. גייס תקציבי תמיכה גדולים, הקים קרנות של יזמות חברתית, קידם ייצוג להט"בי במועצה הדתית ועוד ועוד. לאחרונה עשה עוד היסטוריה, עם העברת ההחלטה לרישום זוגות להט"בים בעירייה. אם מציון, עם רוב פוליטי שמרני־דתי, לא תצא הבשורה – מתל אביב היא תצא גם תצא, ותכוון זרקור של שפיות על כל מה שחשוך במדינה.
במציאות נורמלית, פנקס־ארד כבר היה דמות בכירה בפוליטיקה הארצית. הוא כמה רמות מעל ח"כים להט"בים שכבר מסתובבים במשכן כעניין שבשגרה. ודאי גם מעל מי שהתחנף למלכות כל הדרך לכורסת השר שלו. אבל פנקס־ארד מעדיף לשמר עקרונות מצד אחד ולא לקפוץ על עגלות פוליטיות מזדמנות, ולהיות האביר על הסוס המעשי עבור הקהילה, כשהוא יודע היכן זירת הקרב הפרקטית – ולא התיאורטית.
–
