fbpx

המהפכה נגד הנשים

מהרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים ועד מניעת האפשרות לעתור לבג״ץ: כל הסימנים מלמדים על פגיעה קשה בזכויות הנשים בישראל. ארבע נשים מארבעה ארגונים חברתיים, מסבירות איך תיראה המציאות אחרי המהפכה המשפטית

0

יום האישה 2023 צוין כשברקע מעבירה הממשלה הצעות חקיקה שטומנות בחובן שינויים דרמטיים במערכת המשפט הישראלית וביחסי הגומלין בין הרשויות, שינויים הצפויים להשפיע באופן דרמטי, אם יעברו, על אוכלוסיית הנשים בישראל. 

בין ההצעות של שר המשפטים, יו"ר ועדת חוקה ואחרים: צמצום קריטי של סמכות בית המשפט לפסול חקיקה באופן אפקטיבי (פסילת חקיקה תוכל להיעשות רק בהרכב מלא של בית המשפט העליון, ברוב משמעותי או בכל ההרכב ותתאפשר רק אם חוק סותר סתירה מהותית הוראה מפורשת בחוק יסוד); תוגבל סמכותו של בית המשפט לביקורת שיפוטית על חוק יסוד; פסקת התגברות ברוב של 61 אשר תאפשר לכנסת לחוקק כל חוק, גם אם בית המשפט פסק כי הוא פוגע בזכויות המעוגנות בחוק יסוד; שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שלקואליציה תהיה בה שליטה מוחלטת; וגם, ביטול עילת הסבירות באופן המאפשר לבית המשפט לבטל החלטה שלטונית אשר חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות.

כל אחת מההצעות הללו בנפרד עשויה לאפשר פגיעה בזכויותיהן של נשים, וכשהן עוברות יחדיו – הפגיעה עלולה להיות קשה במיוחד. על מנת להבין כיצד ישפיעו השינויים הללו על חיי היום-יום, שוחחנו עם ארבע נשים, מארבעה ארגונים חברתיים. 

ביניים: לא רק בעיית ייצוג

אורית סוליצאנו. צילום: תמר סולומון

"הרפורמה המשפטית עלולה להיות הרת אסון עבור נשים בישראל וקיים חשש גדול וממשי שתגרום לכך שזכויות של נשים יצומצמו ויפגעו קשות", אומרת אורית סוליציאנו, מנכ״לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, "כמנכ"לית ארגון שעוסק במאבק באלימות מינית, אנו רואות כבר היום כי שיעור עצום מתיקי עבירות המין נסגר אך הרפורמה המשפטית כלל לא עוסקת במציאת פתרונות לבעיה זו. ההיפך, החשש הגדול הוא כי עילת הסבירות וצמצום בשיקול הדעת של בית המשפט העליון, הסרה של מחסומים על חוקים הפוגעים בשוויון זכויות ובכבוד האדם, כל אלה יגרמו לכך שלא יהיה פיקוח של בית המשפט על הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. הראשונות להיפגע מכך יהיו נשים נפגעות אלימות. בנוסף, עיקור כוחו של בג"ץ ימנע מאיתנו, ארגוני הנשים, לפנות ולתבוע זכויות עבור נשים שנפגעו מהחלטות בלתי סבירות של הרשות וכך נשים שנפגעו, יוותרו ללא כל הגנה".

הדס דניאלי-ילין, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, מציינת גם היא את ביטול עילת הסבירות כמהלך בעייתי. ״עילת הסבירות משמשת לפסילת החלטה של גופים שלטוניים, נבחרי ציבור או עובדי ציבור, במקרים חריגים שבהם ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני״, היא מסבירה. ״לאורך השנים עילת הסבירות שימשה בלא מעט הזדמנויות על מנת להגן על זכויות נשים נגד החלטות בלתי סבירות באופן קיצוני של רשויות שלטוניות שונות, מהרמה המוניציפלית ועד למשרדי ממשלה״. 

לתפיסתה של דניאלי-ילין גם פסקת ההתגברות פסולה, "מכיוון שבישראל אין חוקה, אלא חוקי יסוד שמסדירים את החלוקה בין מוסדות השלטון ומעגנים חלק מזכויות האדם והאזרח, תפקידו של בית המשפט העליון לבחון את מעשיה של הממשלה ואת פעילותה של הכנסת לאור חוקים וערכים אלו. פסקת ההתגברות מבטלת את סמכותם של בתי המשפט להבטיח כי חוקים חדשים אינם פוגעים בזכויות חוקתיות, בין היתר זכויות נשים. בממשלה הנוכחית, אנחנו נמצאות במיעוט סביב שולחנות קבלת ההחלטות. יש ייצוג נמוך של נשים גם בממשלה וגם בכנסת, ולכן חשוב עוד יותר שיהיה מנגנון ביקורתי שמבטיח שחוקים חדשים לא יתעלמו מזכויות היסוד המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואינם פוגעים בזכויות נשים".

 

הירידה הדראסטית בייצוג של נשים במוקדי קבלת ההחלטות באה לידי ביטוי לא רק בממשלה או בכנסת, אלא גם במוקדים משמעותיים אחרים של קבלת החלטות. ״שיעור המנכ"ליות במשרדי הממשלה אפסי, ומספר הנשים שעומדות בראש ועדות כנסת הצטמצם באופן דראסטי – רק ארבע מתוך 25״, אומרת סוליציאנו. "לירידה הקיצונית בייצוג נשים יהיו השלכות קשות על ייצוג האינטרסים והצרכים הקשורים לחיים של נשים בישראל, ועל השקעת משאבים ותקציבים למימוש צרכים אלו. אנחנו רואות בברור שהמחויבות העמוקה לנשים מגיעה קודם כל מנשים אחרות בעלות תודעה והבנה לאתגרים הספציפיים המאפיינים חיים של נשים".

אחת הוועדות שבהן הצטמצם עוד מספרן של הנשים, באופן שיכולות להיות לו השלכות עתידיות, זו הוועדה לבחירת שופטים. במקרה הזה, שינוי הרכב הוועדה כפי שמסתמן ברפורמה, משמעותי יותר מכיוון שהוא כולל גם שינוי התמהיל בין הפוליטיקאים לשופטים, ובעיקר עשויים לאפשר לקואליציה – שגם כך כמעט נטולת נשים – למנות שופטים כאוות נפשה. 

הדס דניאלי ילין . קרדיט צילום: דנה בר און

"השינויים בהרכב של הוועדה יפגעו בנשים". פוסקת דניאלי-ילין. ״המשמעות היא שהפוליטיקאים יוכלו למנות כל שופט שרק ירצו. לפי הרכב הקואליציה הנוכחית, אפשר להניח כי השופטים שימונו יהיו בעלי אופי שמרני או דתי, וכך בהכרח יהיה גם שינוי בפסקי הדין. כך קרה בארה"ב – שינוי הרכב השופטים הביא לביטול החוק המתיר הפלות. נוסף על כך, החקיקה פוגעת בתיקון מ-2014 של חוק בתי המשפט, שמחייב ייצוג של 4 נשים מתוך 9 חברי הוועדה. היכן שיש נשים, יש מי שרואה אותנו, ומקדמת את הנושאים האלה.

אין בכל אלה כדי לטעון שכיום המצב אופטימלי. רחוק מכך. "למעשה גם היום שופטות ושופטים רבים אינם מכירים את חוויות חייהן של נשים המגיעות מאוכלוסיות מוחלשות", אומרת עו"ד אלה אלון, מנכ"לית ״איתך معك (מעכי) – משפטניות למען צדק חברתי. "נשים נשפטות במערכת שברובה אינה מכירה בצרכים האמיתיים שלהן ונדרש תיווך משמעותי של עורכות הדין המייצגות אותן, כדי לסייע להן לשכנע את בתי המשפט לראות את הפגיעות שלהן ולהגן על זכויותיהן. 

״זה מה שאנחנו עושות, אבל אנחנו לא מייצגות את כולן. החשש שלנו הוא שמינוי מאסיבי של שופטים שמרנים, לצד הפגיעה במקצועיות ובעצמאות של השופטים, ידרדר את מצבן של הנשים. מדובר בנשים ׳שקופות׳, שגם החוק לרוב אינו מנוסח לאור חוויות חייהן, מאותה סיבה של העדר ייצוג לקבוצות שהן חלק מהן. לכן, כל מה שיכול לעמוד לטובתן של נשים אלה הוא השכל הישר של שופטות ושופטים שבאים לעשות צדק ללא מורא ולהגן על א.נשים מפני עוול שלטוני או אחר. הניסיון שלנו בבתי הדין לעבודה מלמד שאנו זקוקות ליותר שופטות אמיצות שמבינות את פערי הכוחות בין עובדים למעסיקים בשוק העבודה, ולא לשופטים שמרנים עם תפיסת עולם ליברטריאנית שיפרשו את החוק כך שיטיב עם המעסיקים וישרת את החזקים גם בבית המשפט".

 

בינייים: בג״צ כרשת ביטחון

עו"ד אלה אלון. קרדיט צילום: מאיה חבקין

לכל המרואיינות בכתבה, ברור שבג"צ נטול עצמאות וסמכות מלאה, לא יוכל להגן על מי שמדיניות הממשלה מפלה ופוגעת בה. "כמנהלת מקלט נעזרתי בבג"צ״, מספרת רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו. ״כשראש עיר מסוימת החליט בסוף שנות ה-90 שאינו קולט עולה חדשה, סירב לקלוט את ילדיה למוסדות החינוך וסירב לאפשר לה שירותי רווחה – בג"צ התערב וראש העיר שינה את הנחיותיו. כשהתקנה הראשונה במשבר הקורונה ביטלה את ההגנה הניתנת לנשים עובדות בטיפולי פוריות, הריון ואחרי לידה – עצם הפניה לבג"צ הביאה לביטול התקנה המפלה, עוד באותו שבוע. בג"צ לא רק מונע, אלא בעיקר משמש כרשת הביטחון של כולנו. החלשתו תהיה בכייה לדורות ותפגע בכולנו, וכמו תמיד הפגיעה החמורה יותר תהיה ברבבות נשים שטרם הושלם מעמדן מבחינת זכויותיהן".

עו״ד אלון מצטרפת לדברים. "מי שישלמו את המחיר הן בעיקר נשים מקבוצות שייצוגן בכנסת ובמיוחד בקואליציה נמוך במיוחד", היא אומרת. ״חקיקה הפוגעת בזכויותיהן ובהגנה עליהן כבר עומדת על הפרק בתחומים שונים כמו הדרה והפרדה מגדרית, נגישות לצדק, הגנה מפני אלימות, תעסוקה, דיור ועוד. דוגמה לחקיקה פוגענית הנמצאת על סדר היום בימים אלה – העדפה מתקנת במשרות בשירות המדינה לבני אוכלוסיות מיעוט ששירתו בצבא. כבר היום שיעור הנשים הערביות בשירות המדינה נמוך בהרבה משיעורן באוכלוסייה והצעה כזו עלולה לפגוע עוד יותר בייצוגן ובזכותן לשוויון".

היבט נוסף שיביא כמעט בהכרח לפגיעה חמורה בנשים, הוא הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים לדון גם בנושאים אזרחיים. "זו עלולה להיות סכנה ממשית עבור נשים שנפגעו לזכות בתביעות אזרחיות בבואן לתבוע את מי שאנס וניצל אותן״, אומרת סוליציאנו. ״החשש הוא שדיינים בבתי דין רבניים, שאין להם שום ידע והבנה לגבי טראומה מינית, השלכותיה והשפעתה על חיי נשים, וכמו כן מחזיקים בתפיסות שמרניות ומסורתיות – לא יכירו בנזק האיום שנגרם לנשים נפגעות אלימות מינית ויפסקו פסיקות מצמצמות לגבי התשלום על הנזק שמגיע להם, וכך הסעד הכספי שנשים זוכות לעתים לקבל מבית המשפט ימנע מהן, עקב העובדה שבית הדין הרבני אינו מתאים לחלוטין לטפל בנושא כה מורכב ועדין של טראומה מינית״. 

רבקה נוימן. התמונה באדיבות NCJW.jpg

נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו, מחזקת ומוסיפה סוגיה נוספת: הכשרת הדרת נשים במסווה של ״התחשבות ברגשות״. ״מאז ומתמיד, על פי דין תורה, זכויות הגבר גברו על זכויות האישה. הרחבת סמכותם לפסוק מחוץ לדיני משפחה תייצר כאוס שכן דיינים אינם בוגרי משפטים ופסיקותיהם תתבססנה על דין תורה – כלומר רגרסיה של מאות שנים לימים חשוכים שבהם לנשים לא היו זכויות הקשורות לרכוש, ירושה, ייצוג במוקדי קבלת החלטות ועוד", היא אומרת. ״הדרת נשים הינה עיגון אפרטהייד על רקע מגדרי – שנפגוש בשמורות טבע, חופי ים, תחבורה ציבורית, מסעדות ועסקים. פגיעה בשירות בצה"ל – צבא העם, פגיעה בנשים הן כסטודנטיות והן כנשות אקדמיה מרצות וחוקרות, פגיעה ישירה בעקרון החרות, פגיעה ישירה בחופש העיסוק ובפרנסתן״. 

בסופו של דבר, מסכימות כולן, יש צורך ברפורמה – אבל דווקא בכיוון שונה. ״במאבק נגד אלימות מינית היה צורך בראש ובראשונה לטפל בסוגיית העומס על בתי המשפט, הגדלת מספר השופטים, מקצוע כולל של כל המערכת המשפטית כדי שתהיה מיודעת טראומה מינית, מתן סדנאות חוסן לשופטים כדי שיוכלו להתמודד בצורה מיטבית עם משפטי אלימות מינית ועוד", אומרת סוליציאנו, "אין פסיק אחד ברפורמה המשפטית הדואג לזכויות נשים ולזכויות נפגעות עבירה, וזוהי סטירת לחי מצלצלת עבור כל החברה הישראלית".

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook