אפשר לנשום לרווחה, נמצאו האשמים במחדל 2023: בג"ץ והיועמ"שית! כך לפחות סבורים קברניטי ההפיכה המשטרית, שעוד פועלים ללא לאות להטרלת מערכת המשפט ולהפצת התיזה השקרית לפיה בג"ץ חותר תחת ביטחון העם. בעוד שמערכות המדינה מדגימות קריסה רבתי, מצא לנכון ח"כ שמחה רוטמן לשלוח מכתב נוזף לממלא מקום נשיא העליון השופט עוזי פוגלמן, כאילו ללמדו על האסון שפקד את מדינת ישראל ועל האתגרים הביטחוניים שעמם היא מתמודדת, ולקבול על כך שהרכב בג"ץ לא הטיל "הוצאות כבדות" על ארגון רופאים לזכויות לאדם שעתר והתריע מפני תקיפת בית חולים בעיר עזה טרם פינויו. העתירה נדחתה אמנם בהחלטה קצרה, בהיעדר תשתית עובדתית ולאחר שנשלח הארגון למסור את פנייתו לגורמים המוסמכים בצבא, שהבהירו בתורם כי אין כוונה קונקרטית לתקוף את בית החולים. ואולם עובדה זו לא מנעה מרוטמן לשלוח מכתב מטיף ממנו עולה שמדיניות הוצאות מקלה מעודדת עתירות המטריחות את בית המשפט, הצבא ויתר מערכות השלטון "בזמן שאויבינו מזנבים בנו מצפון ומדרום". בה בעת, על פי דיווחים, במופע נוסף של פופוליזם התעמת השר בן גביר עם היועמ"שית בטענה שהוראות הפתיחה באש אינן מקילות די הצורך עם המשטרה. ובינתיים במיאמי, יאיר נתניהו, כבר הספיק להאשים את שופטי בג"ץ בכך שמנעו מצה"ל ירי בעזתים במסגרת ההפגנות בסמוך לגדר.
אלו לא טענות חדשות. אחד המיתוסים הנפוצים בקרב הימין הוא שבית המשפט העליון והייעוץ המשפטי כובלים את ידיהם של צה"ל וגורמי הביטחון בעת הלחימה בטרור ובמיוחד בחמאס. "הלוחמים שלנו פוחדים יותר מהפרקליט הצבאי מאשר מיחיא סינוואר", קבע נפתלי בנט ב-2018, בעת שכיהן כשר החינוך. בהמשך, רץ לבחירות יחד עם שותפתו תחת הסיסמה הזכורה: "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את החמאס". בתגובה לפסיקת בג"ץ שאיפשרה לתושבות רצועת עזה לקבל טיפול מציל חיים במזרח ירושלים, קבע בצלאל סמוטריץ׳ כי "פסק הדין הזה הוא המשך חוסר האחריות של שופטי בג"ץ, שפוגעים בביטחון המדינה…. בג"ץ מעדיף את חיי האויבים שלנו על פני היכולת שלנו לנהל מערכה מול חמאס". שמחה רוטמן קבע כי ההפיכה המשטרית הכרחית משום שבית המשפט העליון מחייב את ישראל להילחם עם יד קשורה מאחורי הגב. בראיון עם הילו גלזר, רוטמן התעקש כי "זה ברור שבית המשפט העליון השפיע בצורה משמעותית על יכולתה של מדינת ישראל להילחם בטרור". אלו הם רק ציטוטים בודדים מתוך רבים שמשקפים את תפיסת הימין מזה שנים, התולה במערכת המשפט אשמה למצב הביטחוני ולהתעצמות חמאס.
אלו כמובן שקרים גסים. כפי שמראים מומחים למשפט בינלאומי ולדיני לחימה במחקרים רבים שניתחו את פסיקת בית המשפט העליון, בפועל, לא רק שבית המשפט לא כבל את ידי המדינה, אלא שהוא קיבל בהבנה ובתמיכה פרקטיקות שנויות במחלוקת, ושימש מגן מפני ביקורת בינלאומית. אכן, בג"ץ הוא השכפ"ץ (וזה לא תמיד משהו להתגאות בו). שורה של מחקרים מראה שלמרות השימוש ברטוריקה של זכויות אדם, בית המשפט העליון נקט זהירות מופלגת ונמנע מלפסוק נגד המדינה בסוגיות של ביטחון ולחימה בטרור, והוא פירש את הנורמות הבינלאומיות באופן מרחיב ביותר, כך שלא יגבילו את פעולות הצבא, לא אחת באופן שמצוי במתח עם ההבנה המקובלת בעולם לנורמות בינלאומיות שישראל התחייבה לכבד.
בניגוד לטענות הדמגוגיות של הימין, בג"ץ מעולם לא הגביל שיטות לחימה שנויות במחלוקת: הוא אישר את הפרקטיקה של סיכולים ממוקדים, כלומר הריגה של חשודים בפעולות טרור שלא במסגרת לחימה אקטיבית, באופן חסר תקדים במשפט הבינלאומי ולעתים קרובות תוך פגיעה בחפים מפשע. בג"ץ אישר למדינה להחזיק גופות כקלפי מיקוח, פרקטיקה קשה שספק אם מתיישבת עם דיני הלחימה. בניגוד לטענות הפייק של יאיר נתניהו, בג"ץ דחה עתירות נגד נהלי הפתיחה באש המתירניים על גבול הרצועה, שמאפשרים לא רק ירי על לוחמים אלא גם על "מסיתים מרכזיים". במסגרת העימותים בגדר שאליהם התייחס נתניהו, נהרגו מאות עזתים מאש צה"ל ונפצעו אלפים. באופן יומיומי דוחה בג"ץ עתירות נגד מעצרים מינהליים, מאפשר הגבלה מאסיבית של חופש התנועה של הפלסטינים, ומאפשר הריסות בתים, גם כאשר לא הייתה כל מעורבות של המשפחה בפעולות המפגע, מתוך הנחה (מוקשית), כי אמצעי זה מקדם את ההרתעה. נשיאת העליון "הביטחוניסטית" אסתר חיות, שפרשה בשבוע שעבר, סירבה לקיים דיון עקרוני בחוקתיותה של פרקטיקה זו שמקורה בשלטון המנדט הקולוניאליסטי, למרות קריאות רבות לעשות כן, לרבות מעמיתיה לכס השפיטה.
כשבוחנים את העובדות, מבינים כמה מופרכות ההאשמות על כבילת ידי הצבא שמטיח הימין בבית המשפט. ההאשמות הציניות נגד בית המשפט הן חלק מגלגול האחריות השיטתי שמאפיין את ממשלות הימין בשנים האחרונות ואת הממשלה הנוכחית במיוחד; הן מהוות חלק אינטגרלי מהקמפיין הפופוליסטי שמצייר את הממשלה כמגנת העם ואת ה"אליטות" כחותרות תחת ביטחונו, והן משקפות את השאיפה להתפרק מכל מגבלה חוקית או מוסרית. רדיפת בג"ץ האובססיבית על הפעמים הנדירות שבהן איפשר מעבר של נשים חפות מפשע לטיפול רפואי או אספקת חשמל מינמלית לצרכים הומניטריים, כאילו עליהם יקום ויפול ביטחון ישראל; וההשתלחות בשופטות שהעזו להפנות קשב ולהראות רגישות בסיסית נוכח חשש לפגיעה בחסרי ישע, גם חושפות את השלטון במערומיו. לא מדיניות ביטחון הם מציעים לנו אלא רשעות, נקמה ודה-הומניזציה.
גיא פריבר הוא דוקטורנט בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד ועמית מחקר במכון מולד
