סנ"צ יאיר חנונה, מפקד יס"מ תל אביב, זומן לחקירה בגין הכאת מפגינים. חנונה הלם במפגינים כשהוא מצולם מכמה כיוונים, לכן התירוצים השגורים בדבר אלימות מצד המפגינים כלפיו לא יכולים לעמוד. ובכל זאת, ההחלטה לזמן אותו לחקירה גררה תגובה חסרת תקדים מצד פקודיו. הם יצאו להפגין, במדים, תוך שימוש ברכבים משטרתיים, מול משרדי המחלקה לחקירות שוטרים. השר לביטחון לאומי ותעלולים תקשורתיים, איתמר בן גביר, לא רק נתן גיבוי מלא לקצין הנחקר, אלא גם ערך "שיחת גיבוי" עם לוחמי יס"מ תל אביב.
לא מדובר רק בקוריוז שמלמד על ההתנהלות הציבורית של בן גביר, או על הנורמות הפסולות שהשתרשו במשטרת ישראל. אנו עדים פה לעסקת החבילה שהימין הפופוליסטי מקדם עם ציבור בוחריו (וקשה להתעלם מהעובדה ששוטרי ישראל מצביעים בעיקרם למפלגות הימין): אנחנו נפטור את עצמנו מכל החובות של אחריותיות (accountability) ציבורית למעשינו, ומחובת האמון והנאמנות שלנו כלפי כלל הציבור; בתמורה, נפטור אתכם מאחריות (responsibility) למעשיכם, ובעיקר מאחריות פלילית. הימין מציע לבוחריו פריקת עול הדדית מהחובות של דמוקרטיה ליברלית. אנחנו נגרד לכם את הגב, אתם תתעלמו בתמורה בזמן שאנחנו מגרדים לעצמנו בגב. מדובר במהלך פוליטי רחב של הכשרת שחיתות מוסרית תמורת הכשרת השחיתות הפוליטית. מטרת העל, היא שחיקת עקרון שלטון החוק והשוויון בפני החוק, ויצירת מערכת חוק לאנשי שלומנו ולטובתם הבלעדית.
הכשרת השחיתות הציבורית על ידי הימין לא עצרה רק בריסוק הנורמות של מנהל תקין, שכפי שאפשר לראות במעשי הממשלה הנוכחית, כבר לא נתפסות כמחייבות בשום צורה. כשנתניהו עמד על מדרגות בית המשפט המחוזי בירושלים ותקף את מערכות אכיפת החוק הוא נתן הכשר לתהליך שהחל לפעפע במעגלי הימין עוד בפרשת אזריה, ולפיו אכיפת החוק הפלילי בישראל לא לגיטימית ומהווה מכשיר פוליטי בידי "השמאל".
בפרשת אזריה הבין נתניהו שבציבור הימני רווח סנטימנט לפיו "הם לא ישפטו אותנו". הציבור הימני פשוט לא היה מוכן שאחד מבניו ייענש בגין הרג של פלסטיני (ואזכיר רק שהם מהדהדים את האתוס העמוק בחברה הישראלית לעניין האחריות על פגיעה בערבים). זה היה בלתי נתפס בעיניהם שמדינה יהודית לא תיתן מעמד עדיף ליהודי, ובוודאי שזה בלתי נתפס בעיניהם שהיא גם תשפוט אותו בגין אלימות כלפי לא יהודי.
סנטימנט זה החל להתפשט ביחס להתנהגויות פחות חמורות אף לפני פרשת אזריה. מהתנהגות פרועה בכבישים, עד פריקת עול בבניה לא חוקית. ניקח לדוגמא את רמי לוי, אייקון של הציבור הימני, שפגע בזכויות הסוציאליות של עובדיו, ציבור מוחלש המורכב בעיקרו מהאוכלוסייה הערבית או מעולי חבר המדינות. דוגמא נוספת אפשר לראות בזלזול הגובר של קבלנים בישראל, שחלק מבכיריו בעלי מהלכים במפלגת הליכוד, בכללי הבטיחות ואיכות הסביבה באתרי הבנייה. אווירה של פריקת עול מבעבעת מתחת לפני השטח.
ממשלת הימין "על מלא" מאמצת את הסנטימנט הזה במלואה. שרי הממשלה מנסים לפרק כל גוף עצמאי וביקורתי למהלכי הממשלה. כך, לדוגמא, השר אמסלם ומלחמתו ברשות החברות הממשלתיות; איומי הפיטורין מצד השר ברקת כלפי ראשת רשות התחרות; התוכנית המקודמת על ידי הליכוד להחלשת לשכת עורכי הדין; התוכנית לסגירת הרשות למעמד האישה והכפפתה לשרה מאי גולן; ורק בשבוע האחרון – התוכנית של אריה דרעי לסגור את המועצה לביטחון תזונתי, שמתנגדת לתוכנית חלוקת כרטיסי המזון שמתעדפת את הציבור החרדי.
בד בבד, הממשלה מקדמת את ההפיכה המשטרית שנועדה בין היתר לאפשר לה לפעול ללא ההגבלות המציקות של שלטון החוק והביקורת מצד בתי המשפט. מאחורי השיח על החזרת האיזון בין הרשויות מסתתרת אמת לא נעימה: ביטול עילת הסבירות נועד בראש ובראשונה לאפשר פריקת עול במינויים פוליטיים וביזת הקופה הציבורית. רק נזכיר את רצונו של השר אמסלם למנות למנכ"ל משרדו את מקורבו משה סוויסה בעל עבר משמעתי בעייתי וכשמתנהלת נגדו חקירה פלילי. לגוש הימין נמאס שמפריעים לו לחלק ג'ובים וכספים.
כדי למכור לציבור שלהם את ההתנהלות הזאת, מוצעת עסקת החבילה: גם אתם, 'הציבור שלנו', תוכלו לפרוק עול. מהציבור החרדי יוסר כל בדל מראית עין של פיקוח חיצוני; המתנחלים יקבלו הכשרת מאחזים והיעדר אכיפה מהאלימות הגוברת והבוטה שלהם כלפי פלסטינים; מצביעי הליכוד שמאיישים את הדרגים הנמוכים בשירות הציבורי ובשלטון המקומי, יקבלו גיבוי פוליטי להפרות חוק והתנהלות בעייתית. פריקת עול זו מסוכנת במיוחד כשהיא מגיע מגופי הביטחון, מהצבא הסדיר והמשטרה, שלהם מונופול על הכוח בשטחי מדינת ישראל ובשטחים הכבושים.
בן גביר הרי בעצמו עשה קריירה מתלונות כלפי שוטרים אלימים, כשאלו הפנו את האלימות כלפי נערי גבעות. אבל הוא מבין את הצייטגייסט. מבחינת השוטרים, המפגינים הם כמו פלסטינים ואין שום סיבה שהם יתנו דין וחשבון על הפגיעה בהם. הוא מציע להם את ההגנה שלו, והם צריכים לתמוך בהפיכה המשטרית ובפרויקט הביזה של הקופה הציבורית. זהו מהלך מחושב שנועד להכין את הקרקע למשבר חוקתי עתידי, כאשר הממשלה תסרב לציית לפסיקת בית המשפט העליון. נבחרי הציבור בימין יוציאו את הציבור שלהם לרחובות ויגייסו את המשטרה לטובתם, כי בציבור שלהם תהיה הבנה שאם הם הולכים – האפשרות שלהם לפרוק עול תגמר.
כדי להיאבק בתוכנית העל הפוליטית הזאת, על הציבור הליברלי להגן על שומרי הסף ולהגביר את הדרישה לאכיפת החוק. שומרי הסף מצידם, צריכים להיאחז במוקדי הכוח ולא להיגרר להתפטרויות מיותרות. יש לנסות לפנות למצביעי הימין הרך, שגם כך לא מרוצים ממדיניות הממשלה, ולרתום אותם למאבק פוליטי נגדה. צריך להסביר להם שמה שאנו רואים כעת הוא רק קדימון. הימין הקיצוני מתכנן הקמת מדינת חסות שבה החרדים והמתנחלים בוזזים את הקופה הציבורית והאלימות ברחובות גואה.
נבו שפיגל הוא עמית מחקר במכון מולד – המרכז להתחדשות הדמוקרטיה.
