בקיצור: בנט ושקד היו הראשונים, אחריהם הגיע סמוטריץ׳, וכעת עוברים עוד ועוד חוקים שאמורים לאפשר לישראל לחדש את המאבק על שטחי C, שהשליטה הביטחונית בהם נמצאת לכאורה בידי ישראל, מאז הסכמי אוסלו. במציאות, המלחמה הזו תמה כבר מזמן בתבוסה ישראלית: בפעילות חכמה ומשותפת של מדינות אירופאיות ונוספות, הצליחו הפלסטינים להגדיל דרמטית את מספר התושבים שם, וכל ניסיון לשנות זאת נדון לכישלון
ממשלת ישראל בהובלת בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ושותפיהם בליכוד, מרבים להכריז לאחרונה על ״המערכה על שטחי C״ שעיקרה בלימת הבנייה הפלסטינית והרחקת הפלסטינים מהם, לצד בנייה יהודית על מנת לספחם לישראל. מדיניות זו לא רק סותרת את החוק הבינלאומי וההסכמים עליהם חתומה ישראל. כמה נתוני יסוד מראים לנו שזוהי מלחמת העבר, שכבר הוכרעה בעשור האחרון על ידי הפלסטינים. כלומר, באמצעות הפיכה משטרית ובמחיר של חורבן מדינת ישראל, מנסה ממשלת נתניהו לחדש מלחמה שישראל המשיחית הובסה בה.
ראשיתה של מדיניות זו ב־2012, עת השיקו נפתלי בנט ואיילת שקד את ״תוכנית ההרגעה״ – סיפוח שטחי C, המשתרעים על 60% מהגדה, והשארת אוטונומיה חלקית לפלסטינים בשטחי A ו־B. בכך יצקו את היסודות למיתוס ישראלי חדש, הטוען כי שטחי C שייכים לישראל, וסיפוחם הוא הפתרון הנכון לסכסוך המתמשך. כשר ביטחון, המשיך בנט והכריז בכנס של פורום קהלת על הקמת מנגנון לביסוס ההתנחלויות בשטחי C בנימוק ש"המדיניות של מדינת ישראל היא ששטחי C שייכים לה, אנחנו לא באו"ם" ("הארץ", 9/1/20).
ב־7 ביוני 2021, תחת ממשלת בנט־לפיד, פרסם אגף המחקר במשרד המודיעין, בראשות השר אלי כהן, מסמך הנושא את השם "המערכה הפלסטינית על שטחי C". זה סוכם כך: "במסגרת המערכה, ההשתלטות הפלסטינית על שטחיC מאורגנת, מתוכננת, ממומנת ומוכוונת על ידי הרשות הפלסטינית, להשגת היעד הלאומי הפלסטיני של מרב שטחי יו"ש בריבונות פלסטינית". ההמלצה: ״ישראל תיזום ותקדם מערכה נגדית עבור עיצוב מרחב זה, הכוללת 'שתי רגליים'… הגנתית… והתקפית".
סמוטריץ', שמונה לשר במשרד הביטחון בממשלה הנוכחית, מיהר לממש את הכרזת בנט והמלצת משרד המודיעין על ידי הקמת מנהלת במנהל האזרחי באיו"ש, השולטת בכל התחומים האזרחיים, ולחדש את המאבק המדומיין. בדיון בוועדת חוץ וביטחון בכנסת, ב־19 ביולי 2023, הכריז: "נגדיר את פעילות הרשות כעוינת…"
מחוץ לגדר
במה דברים אמורים? ראשית, הסכמי אוסלו לא חילקו את סמכות השיפוט בין ישראל לרשות הפלסטינית באופן זהה. שטחי A ו־B אכן הועברו לסמכות השיפוט הפלסטינית הכוללת סמכויות חקיקה, אך שטח C נותר במעמד שטח כבוש שעליו חלים דיני אמנת האג ואמנת ז'נבה הרביעית.
בהסכם הביניים נכתב כי ״אזור C משמעותו אזורים של הגדה המערבית מחוץ לאזורים A ו־B, אשר למעט סוגיות שיידונו במשא ומתן על מעמד הקבע, יועברו בהדרגה לסמכות פלסטינית בהתאם להסכם זה". מהן סוגיות הקבע הרלוונטיות? התנחלויות ואתרים צבאים. מתי וכיצד יועברו? ב״פעימות״, כפי שנכתב בהסכם: "היערכויות מחדש נוספות של כוחות צבאיים ישראלים לאתרים צבאיים מוגדרים, תיושמנה בהדרגה בהתאם להצהרת העקרונות, בשלושה שלבים, במרווחי זמן של שישה חודשים, לאחר כינון המועצה, באופן שתושלמנה בתוך 18 חודשים מיום כינון המועצה".
כלומר, כל סיפוח של שטחי C זו הפרה מוחלטת של הסכם אוסלו, עד כדי ביטולו, על כל הכרוך בכך מבחינת התיאום הביטחוני והסכמי פריז הכלכליים, המיטיבים עם ישראל. כמו כן, זו הפרה בוטה של סעיף 2 באמנת האו"ם, האוסר על מדינה כובשת לרכוש שטחים לריבונותה בכוח, לרבות במלחמת מגן.
שנית, על פי הסכם אוסלו, ישראל העבירה לרשות 24 סמכויות פונקציונליות ופרסונליות מתוך 41 – בהן חינוך, בריאות ומיסים – ביחס לפלסטינים המתגוררים בשטח C. כמו כן, בשטח נותרו 103 ״כפרונים״ שלא סומנו במפה כשטח B אך מעמדם הוא כזה על פי הסכם הביניים.
בהנחה שסמוטריץ' אינו מעוניין ביצירת 103 מובלעות פלסטיניות בישראל, סיפוח שטח C יכלול בתוכו שטחים במעמד שטח B, והפקעת סמכויות שהועברו לפני 30 שנה לאחריות הרש"פ.
שלישית, 52% משטחי C הינם בבעלות פרטית פלסטינית. סיפוח ישראלי ייחשב פגיעה בזכות הקניין, שעל פי דיני התפיסה הלוחמתית אינה ניתנת לפגיעה כלל. אם סמוטריץ' ייצמד להצהרות בנט בדבר האפשרות שתינתן לפלסטינים בשטחי A ו־B להמשיך לעבד את אדמתם ב־C, הדבר יחייב בניית גדר ביטחון חדשה באורך של 1,800 ק"מ ובה מאות שערים חקלאים. הדבר ישית על צה"ל משימה שאינו יכול לעמוד בה.
צמיחה פלסטינית
כיצד הוכרע המאבק המדומיין של ישראל? ראשית, מספר נקודות היישוב הפלסטיניות בשטח C צמח ועומד ב־2023 על 552. חשוב יותר, גודל השטח הבנוי הגיע ל־119 קמ"ר – רובו ככולו על קרקע בבעלות פרטית פלסטינית. גדול יותר מכלל השטח הישראלי הבנוי, העומד על 84 קמ"ר בלבד.
עם חזרתו של נתניהו לראשות הממשלה ב־2009, השיק ראש הממשלה הפלסטינית, סאלם פיאד, את תוכניתו לבניית המדינה שבדרך. מתוך אלפי בקשות פלסטיניות שהוגשו בעשור האחרון לישראל, המחזיקה בסמכות התכנון והבנייה, אושרו כמה עשרות בלבד, אך הפלסטינים הצליחו לבנות אלפי יחידות דיור חדשות בסיוע מדינות האיחוד האירופי ומדינות נוספות – הולנד, דנמרק, צרפת, שווייץ, בריטניה, גרמניה, טורקיה, קטאר ועוד, במימון שהיקפו מגיע על פי דוח של משרד המודיעין לכחצי מיליארד יורו.
ישראל אכן אכפה את הסמכות שברשותה כלפי הפלסטינים והרסה מאז 7,002 מבנים פלסטינים במעט יותר מעשור, אך הדבר לא עצר את המהלך הפלסטיני. כעת סמוטריץ' מתכוון להאיץ את הריסת הבתים הפלסטינים, ובנוסף לשמור על מדיניות של מתן אישורי בנייה לישראלים בלבד ואף להגבירה.
ב־2012 טען בנט כי ישנם רק 50 אלף פלסטינים בשטח C ולכן הסיפוח, הכרוך במתן אזרחות ישראלית, הוא אפשרי. לפי נתונים ממקורות שונים אכן, בשנת 2012 היו 71,760 פלסטינים בשטח C. מאז מספרם עלה בהדרגה והגיע בסוף השנה שעברה ל־336,270 תושבים. כלומר, כיום הפלסטינים מהווים 42% מכלל האוכלוסייה בשטח C (בכלל הגדה הם מהווים 87% – רוב דמוגרפי מוצק). כלומר, סיפוח שטח C, בנוסף למזרח ירושלים שבה מתגוררים מספר דומה של פלסטינים, יוסיף במהרה לפנקס הבוחרים הישראלי 700,000 פלסטינים.
עניין נוסף הוא ששטח C כאזור התיישבות, רלוונטי רק לעוטף ירושלים. בנפת ירושלים הפלסטינית הוא מהווה 91% מהשטח. לעומת זאת, בנפות ג'נין, שכם וטול כרם, כ־60% משטחם במעמד שטח A ו־B והשאר הם מסדרונות להתנחלויות המבודדות. כך גם בנפת חברון, שמשתרעת מגוש עציון דרומה – 53% במעמד A ו־B, ורוב מה שנותר הוא שטחי אש של צה"ל ומסדרונות תחבורה צרים מאוד להתנחלויות הקטנות, שמספר כל תושביהן נופל מ־20 אלף והחיים בקרב למעלה מ־800 אלף פלסטינים.
לסיכום, סמוטריץ' וחבריו בממשלת נתניהו נלחמים מלחמה אבודה – משפטית, הסכמית ומעשית. על ממשלת ישראל להפנים כי סיפוח כל הגדה, כפי שבנט הבין, יסכן "את עתידה של ישראל מסיבות ביטחוניות, דמוגרפיות וערכיות" (ערוץ 7, 2/5/12) ותוצאתו תהיה כפי שאיילת שקד הפנימה, "סיפוח של כל יהודה ושומרון משמעותו הקמת מדינה דו לאומית" (מקור ראשון, 28/11/18). הניסיון להצטייד בחוקי ההפיכה המשטרית – כמו חוק ״ההסדרה״, פסקת ההתגברות וביטול עילת הסבירות – כדי לחדש את המאבק המומצא, לא ישיג יותר מאשר ניצחון פירוס: אובדנה של מדינת ישראל בעבור נזיד עדשים שכבר נאכל.
