אפשר לאהוב את ברבי, אפשר לשנוא אותה, אבל דבר אחד ברור: איכשהו הסרט על הבובה המושמצת והנערצת, שהיו לי לפחות עשר ממנה בדגמים שונים (רק אחת ברונטית לצערי), מתכתב באופן כמעט מצמרר עם המציאות הישראלית של החודשים האחרונים, והוא הדוגמה האולטימטיבית מבחינתי לקלות שבה אפשר לשנות את חוקי המציאות שבה נשים חיות.
הברביות, עם ההישגים המרשימים שלהן, חיות בסרט במימד אחר שנקרא 'ברבילנד'. "היום המושלם של ברבי", שאיתו נפתח הסרט, הציג בדקות הראשונות שלו כל כך הרבה נשים בתפקידים בכירים, שהייתי צריכה לוודא שלא שאפתי מלח מהפופקורן בטעות.
ברבי, לפי הסרט, הייתה המודל לחיקוי שהראה לבנות שכל מה שירצו הוא בר השגה: את יכולה להיות נשיאה, רופאה, זוכת פרס נובל, אפילו בעלת בית בלעדית, ואין חוק שיאפשר לזכר קרוב לערער על כך. בית החלומות של ברבי הוא שלה ושלה בלבד.
ברבילנד היא אוטופיה מטריארכלית מבלי שהתכוונה להיות כזאת. היא נוצרה על ידי נשים, בעבור נשים.
אם קודמותיה של הבובה ברבי היו בובות שנועדו לאמן ילדות לקראת התפקיד החשוב שימלאו בחייהן: להיות אמהות – ברבילנד היא עולם שבו נשים יכולות לא רק לחלום להיות מה שהן רוצות, הן גם משיגות את זה.
ברבילנד היא אוטופיה מטריארכלית שבה נשים יכולות להשיג את מטרותיהן והן אינן אזרחיות נחותות. להיפך. מבחינתן של הברביות, כל בעיות הנשים נפתרו. השוויון הושג, גם הצלוליטיס לא קיים.
אגב, הסלידה של ברבי מצלוליטיס בסרט מזכירה לנו שמדובר בבובה שזכתה להמון ביקורות בנוגע לאידיאל היופי שהיא מייצגת, ולטענת מבקריה אף משמרת עד לכדי מבוכה. ובזמן שחברת מאטל מנסה לשכנע אותנו שהיא מקבלת את כולן ואפילו הציגה ברבי על כיסא גלגלים, גם לה יש קווים אדומים.
ואז…ברבי נשלפת מהמרחב המוגן שלה ונתקלת בעולם האמיתי. ההזדהות שלי איתה גוברת ככל שהיא נמצאת שם זמן רב יותר. רמות החרדה שלה עולות ואפילו הליכה פשוטה ברחוב הופכת לאירוע, כאשר כל גבר ברחוב מחפיץ אותה. קן, לעומת זאת, דווקא מגלה בפעם הראשונה עולם שבו הוא לא רק הערת שוליים. הוא מגלה את הפטריארכיה – ואת חיבתו לסוסים ולגיטרות – ומחליט לייבא את הרעיון חזרה לברבילנד.
הסרט מדגים לנו כמה קל היה לקן לבסס את רעיון הפטריארכיה בברבילנד ולהפוך את היוצרות.
בית החלומות של ברבי כבר לא חלומי, מעתה ייקרא 'בית המוג'ו דוג'ו קאסה של קן'. התארים, הבתים וזכויותיהן של הברביות נשללים בן לילה ואף מתבשל לו בליץ חקיקה (חה) שמטרתו לשנות את החוקה ולהפוך את "ברבילנד" ל"קן-דום". מעניין מה הרחוב המקביל לקפלן בברבילנד?
מתברר, לפחות בהתחלה, שהברביות לחלוטין חסרות אונים מול הכוחניות של קן. הן כנראה לא רגילות לזה. יקח להן זמן להתעורר ובשביל זה הן יזדקקו לעזרתה של "אישה אמיתית", למודת קרבות.
אבל בינתיים, כל מה שקן צריך כדי להוציא לפועל את התוכנית שלו זה תעמולה מבוססת בנדנות, מעיל פרווה וקצת גבריות רעילה שמבקשת כבוד על ידי רמיסת האחר, דהיינו כל מי שלא רואה סוסים כהמשך טבעי של גבריות. חלק מהתעמולה הזאת כולל מסע שכנועים –ליתר דיוק שטיפת מוח– כדי לבטל את הישגיהן של הברביות ולהעביר אותם לידי השליטים החדשים. ממש 'מאטל השנייה'.
מהפשטת הזכויות של ברבי בלילה אחד, גירושה מביתה והשחתת הרכוש שלה מוצגים במבט קומי, כי אין דרך טובה מהומור כדי להנגיש סוגיות כבדות משקל, אך ברור שאין מדובר בתסריט כה בדיוני.
במצב החדש שנוצר, אין מה שימנע מקן-דום לקחת מאוכלוסיות שלמות את הזכויות שלהן, לאסור שימוש בלשון הפונה לשני המינים, להעביר סמכויות לבית דין רבני.
נכון כשאנחנו נעשות מודעות למשהו, פתאום אנחנו רואות אותו בכל מקום? הסרט 'ברבי' יושב על התקן הזה. ואני רק מקווה שלא נקום בוקר אחד ונגלה שנעלמו לנו כל הזכויות, ועכשיו התפקיד היחיד שלנו
הוא להקשיב לקן מנגן בגיטרה ולהסתכל עליו במבט מעריץ.
