בהיותן אמצעי לניטור והשפעה על התודעה החברתית בישראל, ממלאות הרשתות החברתיות תפקיד חשוב במלחמת ״חרבות הברזל״. אחד הערוצים המשמעותיים בהפצת חדשות, רעיונות ותעמולה, הוא הטלגרם. יש לציין שרשת הטלגרם נוטה לקונספירציות ובארץ יש בה נוכחות גבוהה לימין. עם זאת, המדגם שלנו כלל גם קבוצות שאינן מזוהות עם הימין באופן מובהק.
בניגוד לאפליקציות אחרות כגון סיגנל או וואטסאפ, בטלגרם מתאפשרת כניסה של המשתמש לתוך ערוצים פתוחים ולתוך קבוצות דיון של אותם הערוצים ללא הזמנה. יתרה מזאת, הרשת מאפשרת חיסיון של פרטי המשתמש ברמה גבוהה הרבה יותר מהאפליקציות האחרות.
לפיכך, שימוש בה מאפשר לקבל תמונה רחבה יותר על הציבור הישראלי וכן רמה מסוימת של כנות אשר מתאפשרת תחת מעטה האנונימיות ה"טלגרמית".
בחודשים האחרונים בדקנו מדגם התכתבויות מתוך שלוש קבוצות טלגרם מכל צד המונות כ-3,000 משתתפים לפחות, וניתחנו את הדיונים המתנהלים אודות המלחמה בשתי קבוצות אוכלוסייה בישראל: דוברי העברית ודוברי הרוסית. מטרת ההשוואה היא להאיר את התפקיד שעשויות למלא כעת השוואות לפוטין בכלל, ולמלחמת רוסיה-אוקראינה בפרט.
בהקשר ההשוואתי לרוסיה, ניכר כי השיחות בקבוצות המתנהלות בעברית נוטות לייחל לאימוץ גישתו של פוטין בלחימה כנגד החמאס. במילים אחרות, אי ההקפדה על דיני מלחמה או מה שנראה מבחוץ כאדישות לדעת הקהל העולמית, נראים למשתתפים בקבוצות דוברות העברית כדבר חיובי שאותו ישראל צריכה לאמץ על מנת לנצח במלחמה.
מתוך הקשר זה, פוטין מצטייר כשליט חזק המסוגל לעמוד על שלו לנוכח לחצים אמריקאיים מבחוץ, וככזה הנוהג ביד קשה כלפי אויביו מבפנים ומבחוץ. כך, למשל, הצהיר מנהל אחת הקבוצות כמה ימים לאחר פרוץ המלחמה: "ישראל צריכה פוטין משלה".
האהדה לגישתו של פוטין בקרב דוברי עברית ניכרת גם בכל הקשור לניהול משבר החטופים, כולל התייחסות ראויה לציון לניהול משבר בני הערובה בתיאטרון במוסקבה באוקטובר 2002. תזכורת: בפעולת טרור מן הקשות שחוותה רוסיה בתחילת שנות ה-2000, השתלטו טרוריסטים צ'צ'נים על תיאטרון דוברובקה במוסקבה ולקחו כ-850 בני ערובה.
בתגובה, בחר פוטין להזרים למערכת האוורור של התיאטרון גז המבוסס על סם האופיום. הטרוריסטים חוסלו בעודם שרויים במצב של עילפון, אבל גם רבים מבני הערובה נהרגו.
אף על פי כן, היה מי שבחר להשוות בין האירוע הזה למשבר החטופים הישראלי. כך כתב אחד מחברי קבוצה ב-9 בנובמבר: "מה עם כניסה לבית חולים שיפאא, לגמור על כל המחבלים בפנים או גז מרדים כמו שעשה פוטין להרדים את כל הבית חולים? כל הפצועים שם מחבלים נאצים. כל גבר כדור לראש".
בדומה לדוגמא הקודמת, גם פעולתו של פוטין בהקשר שחרור בני הערובה מתפרשת במונחים של תעוזה, אומץ ואדישות כלפי המשפט הבינלאומי – תכונות החסרות, לדעת הכותב ולדעתם של רבים מהמשתתפים בקבוצות, אצל ממשלת ישראל.
הייחולים ל"פוטין משלנו", ראוי לציין, התמתנו החל מהחודש השני ללחימה בשל ריבוי גילויי הקרבה שבין רוסיה לחמאס, אך הם עדיין רבים באופן יחסי.
בקבוצה אחרת שבדקנו החלה התכתבות הנוגעת לענייננו באמצע דצמבר:
"צריך להחליף את ביבי במישהו קיצוני", כתב אחד מהחברים בקבוצה, ונענה ב"פוטין, הבנאדם הכי חזק בעולם תאמין לי לא סופר אף אחד".
גם בהקשר של המלחמה בין רוסיה לאוקראינה אפשר למצוא עדות לנרטיב שרואה בפוטין סמל של עוצמה ולא של תוקפנות. ב-19 לנובמבר, בקבוצת דיונים של ערוץ גדול נוסף, נכתב: "אם היה פוטין ראש ממשלה היה אומר לחמאס יש לכם שבוע להחזיר את כל החטופים או שעזה תושמד לגמרי. והוא היה גם עושה את זה", ועל כך נענה על ידי משתמש אחר "נכון, כמו שהוא גמר את אוקראינה ביומיים".
לעומת זאת, בקבוצות דוברות הרוסית ניכרת מתחילתה של המלחמה ההשוואה ההפוכה של ההזדהות עם אוקראינה. לעיתים, נקודת מוצא זו מעמידה את אוכלוסיית ישראל במקומה של האוכלוסייה האוקראינית בשל אכזריות מעשי חמאס ב-7.10. פעמים אחרות נשמעות גם דעות המשוות את רוסיה לחמאס ואת הרוסים לעזתים: "לא עושים עסקאות עם טרוריסטים! רוסיה=חמאס"; "רוסיה, למה את מתנהגת כמו חמאס? בשביל מה את הורגת מיליוני אוקראינים?"; "לא כל הרוסים רעים כמו שלא כל הפלסטינים רעים", כתבו המשתתפים בקבוצות.
מטבע הדברים עולות גם השוואות מנקודת המבט של הקהילה הבינלאומית: "מדוע לא דורשים מאוקראינה הפסקת אש כפי שדורשים זאת מישראל?" שאל משתתף כתוצאה מדרישת מועצת הביטחון של האו״ם מתחילת דצמבר 2023. כך, במקום לראות את פוטין באור חיובי, משתתפי הקבוצות דוברות הרוסית רואים בו אדם האחראי למותם של חפים מפשע רבים, "רוע טהור" כדברי אחד. לצד זאת, כמה מהתגובות החיוביות לפוטין שנמצאו בקבוצות דוברות הרוסית אותרו כבוטים.
נקודת הקונצנזוס בין שתי הקבוצות ברורה: הרחוב הישראלי מייחל לחיסולו של החמאס. אבל ההבדלים בין אופי ההשוואות שנערכות בקבוצות בהקשר הרוסי מעלות הבדלים המעידים על תפיסות שונות של דוברי העברית והרוסית את האמצעים הראויים לחיסולו. דוברי העברית מייחלים לכוחנות של מנהיגי המדינה, שאותם הם מוצאים במנהיג כפוטין. ואילו דוברי הרוסית מאמצים דווקא את נקודת מבטה של אוקראינה, המותקפת על ידו.
ההשוואה והרגישות לאוקראינה בקרב הציבור הישראלי דובר הרוסית כמעט מתבקשת. לרבים מהם יש קרובי משפחה וידידים באוקראינה, שסופגת הפצצות ונמצאת בלחימה פעילה מאז פברואר 2022. יתרה מכך, מתקבלת על הדעת ההנחה שרובה של האוכלוסייה דוברת הרוסית בישראל נמצאת בתודעת מלחמה כבר כמעט שנתיים, כאשר אירועי ה-7.10 מתווספים ומעצימים אותה.
באופן כמעט פרדוקסלי, תפיסה הרואה במעשי רוסיה ובפוטין כדבר חיובי משרתת את האינטרסים הדיפלומטיים של חמאס. הרצון להידמות לרוסיה, לאחר שבזירה הדיפלומטית-בינלאומית הוקיעו אותה, יוצרת תמונה תודעתית של ישראל כמדינה אלימה, גזענית ודכאנית, ושל לוחמי חמאס כ"לוחמי חופש" הנלחמים להשתחרר מעולה. ואילו ההשוואה וההזדהות עם אוקראינה דווקא מנכיחה את תוקפנות חמאס, ובכך גם משרתת את השגתה של לגיטימציה ישראלית להמשיך ולהילחם.
