בתוך מדינת ישראל, במציאות התקשורתית היום-יומית של המלחמה, ישנו יקום נוסף, נסתר מן העין לכל מי שאינו חלק ממנו.
ביום שישי האחרון המליץ לכל עוקביו יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, בדרכו הנעימה, להפסיק לצפות ב"ערוצי התבהלה" ולעבור לצפות אך ורק בערוץ 14 – ערוץ הבית של אביו. למען האמת, עוד לפני הצעתו הנדיבה של יאיר יצא לי לצפות לא מעט בערוץ המדובר בשבוע האחרון, בעיקר מסקרנות כנה בנוגע לנקודת מבטם של רבים מאוד מתושבי המדינה, אשר חווים את המציאות הטראגית שנקלענו אליה דרך עיניים שונות לגמרי משלי.
ראשית, כמו בכל כלי התקשורת עולה שאלת האחריות והאשמה, שתלווה אותנו עוד ימים ארוכים. בעוד בערוצים אחרים עולה השאלה באופן פתוח יחסית, בערוץ 14 מסתמנת רשימה ארוכה ומפורטת למדי, שנעדר ממנה אדם מסוים ומאוד משמעותי.
לשיטתם של המנחים והפאנליסטים בערוץ, האשמים כוללים את בית המשפט העליון, שעליו מעלילים בין השאר שמנע מחיילי צה"ל מלירות על המתפרעים בגדר הגבול עם עזה; את "המדיניות הכושלת של ביידן" (!); הפרקליטות שחותמת על עסקאות טיעון עם מחבלים; וכמובן, כי אי אפשר שלא, התקשורת, שכוכב הערוץ ינון מגל דווקא פרגן לה לאחרונה ואמר שבניגוד למבצעים קודמים, הפעם היא לא "בצד של האויב".
עם זאת, בשונה ממה שאנשים הצופים ב"ערוצי התבהלה" עשויים לשער, האשמים העיקריים אינם מי שניהל את המדינה באופן כמעט רציף במשך 14 השנים האחרונות, אלא ״השמאלנים״ ש״תמכו באוסלו ובהתנתקות״ ו"הביאו על מדינת ישראל את האסון הזה". ביניהם ניתן למצוא את אריק שרון, יצחק רבין ותושבי הקיבוצים.
לגבי אלה האחרונים, יש מי שטענו בערוץ ברגישות מופלאה, כי העובדה שהקיבוצים שהפגינו בעד ההתנתקות (כולם? חלקם? אין צורך בהוכחות) חיים כיום כפליטים היא "סמלית".
למעשה, בערוץ התאמצו כל כך להרחיק את האשמה מראש הממשלה, שלא היה מפתיע אם היו מרחיקים עד להאשמת הסכם סייקס-פיקו במחדל. ובכלל, לא רק שנתניהו הוא לא האשם, להיפך, הוא בכלל הקורבן, שהרי ש"תקשורת השמאל במצוד אחריו". דמות טראגית, ללא ספק.
מבחינת הפנים על המסך, פוליטיקאים כמו מירי רגב ואיתמר בן גביר, שנראה כי קיבלו פחד במה ונעלמו מהערוצים המרכזיים שכל כך נהנו לתת להם במה עד עכשיו, שמחו לנצל את הסביבה המלטפת כל כך בשעת משבר. בכל זאת, כל אחד מאיתנו זקוק לקצת חיבוק לפעמים.
ולשם מה הם ניצלו את הבמה? רגב למשל, הראתה יכולות חסרות תקדים של גלגול אחריות, כשלאחר שנים של סיסמאות על כך שהם "באו למשול", הפתיעה וקבעה שבעצם לדרג המדיני אין משמעות. מי שמנהל את המדינה זה ראש אמ"ן, המוסד, השב"כ, ובגדול, כל מי שיכול לספוג את המכה במקומם.
מכיוון שערוץ 14 אינו לא חלק מ״ערוצי התבהלה״, הוא לא מעסיק את עצמו רק באשמים, אלא גם מעלה רעיונות יצירתיים לפתרון המצב. מה הרעיון המרכזי, אתם שואלים? איך לא, החזרה לגוש קטיף. מי שצופה בערוץ בקביעות יכול לחשוב שפשוט אין פתרון אחר שלא כולל הכנסת אלפי ישראלים עמוק אל תוך רצועת עזה כדי שישמשו שם מגן אנושי למדינת ישראל.
יש גם כאלו שמרחיקי לכת יותר, כמו למשל הפאנליסטית אפרת שהם הילדסהיימר, שעודדה את הצופים לשער בנפשם מה היה מתרחש אילו בעוטף עזה היו נערי גבעות, והאם הטבח בעוטף היה נגמר אחרת, משום שבמילותיה, ״לנוכחות שלהם יש משמעות".
איזו משמעות? אתם בטח כבר מבינים לבד.
ואם מישהו שצפה ב"ערוצי התבהלה" היה יכול להתרשם מכך שנשיא ארצות הברית ג׳ו ביידן הביע תמיכה חסרת תקדים בישראל, הן במילים והן במעשים, והוכח כי הוא הידיד הטוב ביותר שיכולה הייתה מדינת ישראל לבקש בעת הזו, בערוץ 14 המציאות שונה בתכלית. שם ברור מאליו שמי שמאז שנבחר זוכה שם לכינויים כמו "סנילי" ו"לא כשיר", גם בימים אלה עושה יותר נזק מתועלת, שעזרתו רק מגבילה את ישראל, שהוא רוצה בכלל להתקרב לאיראן, וש"לא יכול לכסות על חרפתו דרך שתי נושאות מטוסים".
כך זה נמשך, עוד ועוד, ומתברר כי במרחק כמה לחיצות בשלט, יש יקום אחר, שמתבטא בערוץ עם לא מעט צופים שנחשפים אך ורק אליו, ומשוכנעים שמה שהם רואים שם – הוא המציאות ואין בלתה. את התוצאה ניתן לראות גם ברשתות החברתיות וברחובות.
