כמו דברים רבים שעושה ממשלת הימין, מ"רפורמות" ועד דחיית הצעות שלום אזוריות, החוק המאפשר את סגירת אל-ג'זירה נשמע לרבים כמו רעיון טוב, אבל אם חושבים עליו קצת מתברר שהוא יביא רק נזק.
החוק, שעבר השבוע בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, מאפשר למנוע מכל כלי תקשורת זר הנחשב מזיק לביטחון הלאומי מלפעול בישראל, להחרים את הציוד שלו, לגרש את עובדיו ולחסום את שידוריו באינטרנט ובכלל. אם הממשלה תעשה כדבריה, היישום הראשון יהיה נגד אל-ג'זירה, הרשת שהרגיזה בסיקור המלחמה הנוכחית.
הסיקור של אל ג'זירה אכן מוטה: ברשת ממהרים לדווח על חדשות שגורמות לישראל להיראות רע ולפעמים טועים – כמו הבי-בי-בי ואחרים; באל ג'זירה מכנים את מה שקורה בעזה "רצח עם" ואת ההתנחלויות בגדה המערבית – "בלתי חוקיות"; לעתים רחוקות משדרים שם ביקורת על החמאס. זה לא כוס התה שלי (והתחנה הערבית עוד גרועה יותר מהגרסה אנגלית הרכה יותר).
אבל אל ג'זירה היא גם לא המפלצת הדו-ראשית שאנחנו מדמיינים – בוודאי בתור תחנה מהעולם הערבי.
רק לפני חודשיים, כשהוועד להגנה על עיתונאים (CPJ) האשים שישראל הרגה יותר עיתונאים בשנת 2023 (בעיקר בעזה) מאשר אי פעם קרה בכל העולם, הגעתי לאל-ג'זירה לבקשתם כדי להגן על ישראל. אני אמנם לא 'דובר' ישראלי, אבל יש לי פרספקטיבה שבהחלט לא מתיישרת עם התחנה, ובכל זאת הוזמנתי לדבר בשידור חי ולא בפעם הראשונה.
בעבר הוזמנתי לאל-ג'זירה כדי להשיב לטענות על ג'נוסייד, להשתתף בדיונים על חוקיות הכיבוש ועוד. הדיון שם תמיד קצת לעומתי, אבל מכבד. אז האם אל-ג'זירה מאוזנת מספיק כדי להיחשב לארגון עיתונאי ראוי? אני לא יודע, אבל דבר אחד ברור: היא יותר עיתונאית מערוץ 14.
עם זאת, ברור שלסגירת אל-ג'זירה תהיה תמיכה בציבור. אז הנה כמה דברים שצריך לקחת בחשבון:
ראשית, עלינו להבין שיש עלות עצומה לנקיטת פעולות כאלה. דמוקרטיות לא אמורות לסגור גופי תקשורת זרה (או ארגונים לא ממשלתיים). ממשלות רודניות הן שעושות זאת ומאיימות לעשות זאת; מצרים, למשל, סגרה את אל-ג'זירה לפני כעשור כי לא תמכה בהפיכה הצבאית נגד ממשלת האחים המוסלמים.
אם ישראל תנקוט בצעד כזה, היא תערער קשות את המוניטין שלה כדמוקרטיה, דווקא ברגע שבו מעמדה הבינלאומי נתון להתקפה עזה; הבית הלבן כבר הביע "דאגה" על רקע חופש העיתונות. החוק יגרום לדירוג של ישראל לצנוח בכל הרשימות של שקיפות, חופש, כבוד לעיתונות. רק לפני שבועיים שלל המכון השוודי המכובד V-DEM מישראל את התואר הנכסף "דמוקרטיה ליברלית", בגלל עצם הניסיון לחולל פה הפיכה משטרית. פגיעה כזו במוניטין תתורגם חיש מהר גם לבעיות מול סוכנויות הדירוג, השווקים והמשקיעים.
ואז, רבים בעולם ישימו לב לכך שהחוק שעבר בכנסת למעשה מאפשר לממשלה לסגור כל כלי תקשורת זר שפגע ב"ביטחון הלאומי". הנימוק של "ביטחון לאומי" נשמע תמיד חזק, כשלמעשה הוא רופף ואפשר לפרש אותו בהרבה דרכים שונות. הישראלים מוכנים אולי לקבל את סגירת אל ג'זירה; אבל איך ירגישו כשהמדינה שלהם תאיים לסגור את CNN או את AP?
מדובר לא רק במדרון חלקלק אלא בהחלטה שהיא בשר מבשרה של הדיקטטורה. דיקטטורות בדרך כלל אינן משגשגות, גם אם הדיקטטורים כן. אם העולם יראה בישראל את אויבת התקשורת החופשית, גם השגשוג הכלכלי שלנו יפגע, וזה הרי חשוב לנו לא פחות מאשר להיות חזקים על התקשורת.
מצד שני, אפשר כמובן לומר שאנחנו חיים על חרבנו, שמלחמה היא עסק קשוח ושזה צו השעה וחייבים לשלם את המחיר. בסדר. אז מה התועלת הגדולה שתופק מול העלות?
- רוב הסיקור השלילי באל-ג'זירה של המלחמה מגיע מהאולפן בדוחא: מדיונים עם מומחים, דרך קטעי וידאו של סוכנויות הידיעות ושל הרשת עצמה המשמשים כרקע לדיון ועד לטקסט המגמתי על המסך. זה לא ישתנה.
- אל-ג'זירה גם תמשיך לפעול בשטחים הפלסטינים, כולל בעזה. ההבדל היחיד יהיה שבמקום שהחומרים יועברו דרך המשרד בירושלים, הם יטוסו ישר לדוחא. למה דווקא כדאי לנו שיהיה משרד בירושלים? כי מפיקי ועורכי הרשת שעובדים בו אמנם אינם מעריצים גדולים של כיבוש הגדה המערבית, אבל כשהם יושבים כאן – הם לפחות נחשפים לנקודת המבט הישראלית.
- אל ג'זירה מדווחת היום גם על מה שקורה בישראל, מה שמביא מדי פעם לידי ביטוי גם את ההשקפה הישראלית. זה כמובן יפסק אם יסגר המשרד שלה כאן.
- נכון שאל ג'זירה תוסר מהפלטפורמות הישראליות הנושאות אותה, אבל היא תמשיך להפיץ את כל המידע המסוכן-כביכול הזה לעולם הערבי ולכדור הארץ כולו. גם אם ייחסם האתר בישראל, מי שירצה להגיע אליו יוכל לעשות זאת באמצעות VPN, למשל, שמצפין את חיבור האינטרנט של המשתמש ומנתב אותו מחדש דרך שרת במדינה אחרת.
- יש להניח כי אל-ג'זירה עדיין תוכל לראיין אנשים מישראל באמצעות שיחת וידאו, כי… טכנולוגיה. הממשלה יכולה לנסות לאסור גם על כך בחוק, שכנראה ייפסל בבית המשפט, תוך גרימת עוד נזק מיותר.
שר התקשורת שלמה קרעי האשים את התחנה בהסתה פרו-חמאסית ובחשיפת מיקומם של כוחות צה"ל, מבלי להביא לכך הוכחה. אם זה אכן קורה – החוק לא ימנע את זה. בקיצור, השבתת אל-ג'זירה בישראל לא תמנע מהארגון לעשות בדיוק את מה שהוא עושה היום.
אם החוק הזה יהפוך לקבוע וישראל תעניק לעצמה סמכות בלתי מבוקרת לדכא קולות מעצבנים, הדבר יערער לא רק את חופש הביטוי אלא גם עקרונות היסוד של הדמוקרטיה, המוניטין של המדינה ושלל אינטרסים נוספים. למרבה האירוניה, פגיעה בתקשורת בשם הביטחון הלאומי עלולה למעשה לערער את האינטרסים הביטחוניים בטווח הארוך: תקשורת חופשית ועצמאית משמשת ביקורת חיונית לציבור על כוח הממשלה ויכולה לחשוף ניצול לרעה של סמכות, שחיתות ואיומים אחרים על החוסן הלאומי ואיתו על הביטחון הלאומי.
הדמוקרטיה נבחנת בדיוק בסובלנות שלנו לקולות שאותם אנחנו לא רוצים לשמוע כשלא נוח לנו. אני לא מצפה שלממשלה ולתומכיה יהיה אכפת מזה. אבל הם אולי כן יירתעו מלעשות מעשה אידיוטי ומזיק ולשלם עליו במחיר של שיא העונה, כמו פראיירים.
דן פרי היה העורך הראשי של סוכנות AP באירופה, באפריקה ובמזרח התיכון. לשעבר יו"ר התאחדות עיתונאי החוץ בישראל
