בחודשים האחרונים, יותר מתמיד, הולכת ורווחת לה ההנחה ש"אין עוד מלבדו", ושהשליטה של בנימין נתניהו במערכת הפוליטית, המדינית, הביטחונית והתקשורתית אינה ניתנת לערעור. הקשר הקרוב עם דונלד טראמפ וולדימיר פוטין, העברת השגרירות לירושלים, ביטול הסכם הגרעין עם איראן על ידי ארה"ב וניהול המתיחות בצפון ובדרום, איפשרו לנתניהו לטשטש ולהדיח את החקירות הפליליות מסדר היום הציבורי ולבסס את מעמדו כמנהיג האולטימטיבי. או במילותיו שלו עצמו "שומר ישראל", שהן בדיסוננס די משוגע, כאילו אין שלושה עדי מדינה שבונים נגדו תיק של שוחד, כאילו אין הדלפות והקלטות של סקנדלים ושערוריות מחדרי החקירות, נתניהו חזק מתמיד ואף איום ממשי לא נצפה באופק.
על מלכותו של ביבי קשה להתווכח. אחרי כמעט עשור של שלטון רצוף, שבו זכה שוב ושוב בבחירות, בדרך כלל בניגוד לתחזיות השחורות ולמרות האיבה הברורה של כלי התקשורת, קל מאוד ליפול לקלישאות מרהיבות ומילות תואר מחמירות שמייחסות את כל זה לנתניהו בעצמו. אכן, מדובר באמן פוליטי מהשורה הראשונה שמשכיל ומצליח להערים ולהביס את יריביו. "קילר" שלא רואה אף אחד ממטר, ובזכות החבר בבית הלבן כנראה אחד המדינאים החשובים בזירה הבינלאומית בת ימינו. הפופולריות הגואה של נתניהו וההישגים שהוא רשם בשנה האחרונה בזירה המדינית והביטחונית, יחד עם הדנ"א הבסיסי של הימין שחושש עד מוות מאיבוד השלטון, מובילים את המחנה שלו להתלכד כאחד מאחוריו, להתייצב בלהקה מאחורי הזאב הטורף שניצב בראש.
צייד טוב יכול ללכוד גם את הזאב הקטלני ביותר. אלא שבזמן שלהקת הזאבים מתכופפת למען הקבוצה, במחנה הציידים שמנגד עסוקים בינתיים בקניבליזם. שני הציידים שמתיימרים להיות כשירים למשימה יורים זה בזה ללא הרף ולא מצליחים לייצר אלטרנטיבה אחת ראויה שתצא למסע הציד. רק לפני שנה, הסיטואציה נראתה אחרת לגמרי.
הפער של נתניהו מיאיר לפיד עמד על ארבעה־חמישה מנדטים, אבי גבאי דגדג גם הוא את אזור ה־20, ושני בכירי מחנה המרכז־שמאל הכריזו על אותה מטרה: גזל קולות מהליכוד ושינוי תמונת הגושים. לפני שנה עוד הכריזו גבאי ולפיד על עצמם כאלטרנטיבה מבלי שזה יעורר גל צחוק וגיחוכים, אבל עם הפער המספרי בינם לבין הזאב בסקרים של היום קצת קשה לעשות זאת. הנסיבות המדיניות והביטחוניות שנתניהו סידר לעצמו היו מכת נוקאאוט קשה, אבל במקום להתבכיין "אוי אוי אוי", לפיד וגבאי יכולים להאשים רק את עצמם.
את רעיון העברת הקולות מהליכוד זנחו גבאי ולפיד כבר מזמן, וכעת הם מתמקדים בציד מסיבי אחד של השני. בשלב כלשהו, כך נראה, הם התייאשו מהאפשרות הקלושה להביס את נתניהו, ועברו להתמקד בעיקר במאבק על הבכורה וההובלה של גוש המרכז. שתי המפלגות – המחנה הציוני ויש עתיד – אף שיתפו פעולה עם הקואליציה והבטיחו את המשך כהונתה: המחנה הציוני שיחק תפקיד חשוב בבלימת הניסיון של נתניהו לצאת לבחירות מוקדמות במרץ האחרון, ובזכות הקולות של לפיד ויש עתיד הצליחה הממשלה לקדם את חוק הגיוס. בין לבין, מנהיגי ובכירי שתי המפלגות מטווחים אחד את השני על בסיס קבוע. ובעודם עושים זאת יכול נתניהו להמשיך במסע הטרף שלו ללא כל הפרעה. כי במקום לעצור אותו, עסוקים הציידים בלטרוף אחד את השני.
