fbpx

איה סופיה ושובם של העות'מאנים // על החלומות האימפריאליים־דתיים של ארדואן // מאת אורן נהרי

0

בחדרו באנקרה ישן אדם, וחולם. הוא חולם על קודמיו. לא, לא על מי שהוא ממשיכו באנקרה הבירה, מוסטפא כמאל אטאטורק, שנם במאוזוליאום הקרוב, שדיוקנו מפאר שטרות, סמלים, הרים, מה לא. אם הוא חולם עליו, מדובר בסיוט. האיש חולם על אלה שהוא רואה בעצמו את הממשיך הראוי שלהם, על עות'מאן הראשון, מייסד השושלת העות'מאנית, על מהמט הכובש, על סולימן המפואר.

רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, ישן במעון הנשיא. בעצם קבלו תיקון – ארמון הנשיא. אמנם ארדואן הוא נשיא, זה תוארו הרשמי (תוארו השני. הוא הרי היה ראש ממשלה, ושינה את שיטת המשטר הטורקית – מפרלמנטרית לנשיאותית – כדי שהעוצמה תרוכז בו עצמו, לא במשרה); אבל הארמון יאה לא לנשיא, אלא לסולטן. מינימום. נכון, מתחם ארמון טופקאפי המיתולוגי באיסטנבול יישאר לנצח מזוהה עם הסולטנים הדגולים; אבל אפילו הסולטן, כמה עשרות שנים בלבד לפני קריסתה הסופית של האימפריה העות'מאנית, כשזו התכווצה ופשטה רגל, נמלט מהחדרים הקטנים והמיושנים של טופקאפי אל הארמון החדש אז, האירופי יותר, המפואר – דוֹלמֶבָּהצֶ'ה שעל גדות הבוספורוס. ארמון מהמם, 45 אלף מטרים רבועים שטחו, ובו כ־400 חדרים – כולל 68 חדרי שירותים. סטנדרט שאמור להספיק לנשיא במאה ה־21, לא?

איפה הסולטנים של אז, ואיפה ארדואן. הנשיא שהחל את דרכו כראש עיריית איסטנבול הצנוע, עיצב את הארמון שבאנקרה. הוא גדול פי ארבעה מארמון ורסאי, שהוא עצמו גדול בהרבה מטופקאפי. בארמון הסולטנים המפואר 400 חדרים? לארדואן יש 1,150. לסולטנים על גדות הבוספורוס היו 45 אלף מטרים רבועים עלובים – לארמון ארדואן יש 289 אלף מ"ר. כן, קראתם נכון. אמנם הוא לא צופה במימי המיצר רוויי ההיסטוריה מתחת לחלונו, אבל הארמון נבנה בתוך פארק לאומי, ויובאו עצים מיוחדים לשמח את הסולטן. סליחה, הנשיא.

אז ארמון יש. אבל אימפריה כבר אין. היא שקעה במשך מאות שנים, נסוגה מלב אירופה – היניצ'ארים הרי הגיעו לשערי וינה, פעמיים! – ופורקה סופית אחרי מלחמת העולם הראשונה. רק אטאטורק הציל את טורקיה בגבולותיה הנוכחיים מקיצוץ נוסף, במלחמה עם יוון ושאר פולשים, שהסתיימה בטיהור אתני הדדי. והוא הצליח לשנות את התנאים שנכפו על טורקיה בסוף המלחמה. לשפר אותם. לא מובן מאליו, כשאתה הצד המובס, בלא שום קלפים לכאורה. הוא המייסד של טורקיה המודרנית, אכן אבי הטורקים, כמו שטוען תוארו. אבל מנהגם של ילדים הוא או להמשיך את דרכו של האב – וכך עשו מנהיגי טורקיה עשרות שנים, ואם חרגו מהמותר שהתווה אטאטורק, הצבא היה שם להזכיר להם את מגבלותיהם – או שהם מבקשים למרוד באב הקשוח והקפדן.

וארדואן לא רצה להיות ממשיכו של אטאטורק, להפך. בעצם גם המדינה הטורקית קטנה על מידותיו. הוא רוצה, במינימום, באמצעות המעצמה האזורית טורקיה להיות שחקן אזורי. אפילו גלובלי. הוא בעצם רוצה להיות סולטן.

לארדואן אין אשליות – ברור שהאימפריה העות'מאנית לא תקום מחדש, שטורקיה לא עוד תשלח צבאות לבלקן ומעבר לו וצִיים לכבוש את הים התיכון. אבל מה שאי אפשר לעשות בפועל – ויש דברים שניתן לעשות בפועל, מיד נגיע גם אליהם – ניתן בהחלט לעשות ברמה הסמלית.

למשל, להחזיר עטרה ליושנה. ולא סתם עטרה – נזר. המבנה הסמלי מכולם. הכנסייה הגדולה בעולם, שהייתה למסגד הגדול בעולם. מה סמלי מזה. וכל תולדות המבנה הזה כרוכות בהצהרות סמליות.

"ניצחתי אותך, שלמה", אמר על פי המיתוס הקיסר הביזנטי יוסטיניאן הראשון, כשראה את המבנה המפואר שהקים, כנסיית איה סופיה. כלומר – הכנסייה היא המבנה המחליף, המפואר יותר, הגדול יותר, המנצח את בית המקדש. וכמובן מסמל גם את ניצחון הנצרות על היהדות וגם על הפגאניות.

בשנת 1453, מאות שנים אחרי יוסטיניאן, נפלה לבסוף האימפריה הרומית המזרחית. ביזנטיון נפלה, חומות קונסטנטינופול – שפולשים לא יכלו להן מאות בשנים – נותצו על ידי התותחים, ההמצאה החדשה. והסולטן מהמט הכובש הופך, שוב אקט סמלי, את הכנסייה הידועה בעולם הנוצרי כולו – למסגד הגדול בעולם. הצלב והפעמונים הוחלפו במינרטים, במיחראב, במינבר, במדרסה. הפסיפסים כוסו. היה ברור לכל שאם איה סופיה הכנסייה הייתה ניצחון הנצרות, הרי איה סופיה המסגד הוא ניצחון האסלאם, לפחות בים התיכון. וכך אכן היה.

אטאטורק שוב הפך את היוצרות. לא, טורקיה החילונית לא הפכה את המסגד לכנסייה, יש גבול, אבל למוזיאון. מורשת משותפת, לקונסטנטינופול ואיסטנבול, לאימפריה הביזנטית והעות'מאנית, לטורקיה של העבר – ושל העתיד.

עד עתה.

בית המשפט המנהלי הגבוה בטורקיה קבע, לבקשת 'האגודה לשמירה על הקדשים היסטוריים וסביבתם', שהצו שהפך את איה סופיה למוזיאון אינו חוקי ואינו תקף. המשמעות, כמובן, שאיה סופיה שב להיות מסגד. ועיתוני טורקיה, התקשורת הטורקית – כולה בשליטת ארדואן למעשה – חגגה. איש, אני מניח, לא עלץ יותר, או היה גאה יותר, מאשר ארדואן עצמו.

הוא הגיע כעת הכי קרוב למהמט הכובש. הכי קרוב למחיקת מורשת אטאטורק – פרויקט שהוא עמל עליו, בהצלחה אדירה, מאז עלותו לשלטון. טורקיה אינה עוד חילונית. המאבק הפנימי של אטאטורק נמשך – מאבק מחפיר לעיתים, דיכוי הכורדים למשל. ובמקביל ארדואן שולח איתותים לכל עבר – לסוריה, לבוסניה, אפילו עד לוב. מקומות שפעם שלטו בהם פאשות; הצי העות'מאני הפליג במימיהם, הצבא העות'מאני צעד בחולותיהם ובשדותיהם.

המדיניות במזרח התיכון משתלבת להפליא בסמליות. איה סופיה איננו מוזיאון עוד, סמל לתרבות חילונית, סמל ליופי אוניברסלי. הוא חזר להיות סמל מוסלמי. סמל לאסלאם הכובש, המנצח.

ומעבר לסמלי? ארדואן אולי לוקח דוגמה מהמדינאי המצליח בעל הוותק הארוך בעולם בדור האחרון. הוא אפילו שכנו של הטורקי – ולדימיר פוטין. פוטין מתאבל על פירוק ברית המועצות, ארדואן על קריסת האימפריה העות'מאנית. שניהם מבינים שהמבנים המדיניים האלה לא יקומו עוד. לא באותה צורה. וכמובן יש הבדלים עצומים בין המעצמה הגרעינית, שהתפוררה לפני 30 שנה בלבד, לאימפריה המושחתת שהובסה לפני 100 שנה. ועדיין, שני האישים שולחים מחדש דיפלומטים, סוחרים, מטיפים – וכוחות צבא – לאזורים הקריטיים להם. ודאי שיש גם חפיפה באזורים האלה, בבלקן, בקווקז, בים השחור ובסוריה, שם הגיעו לסף עימות.

ועוד דבר. שניהם משתמשים בכוח האדיר, המיתי, של הדת. ארדואן אדם דתי, פוטין פחות. אבל הם מכירים את נפש אזרחיהם. את חשיבות הסיפור – הסיפור על תהילת העבר, הסיפור על האימפריות בחסד האל. וכך פוטין שואב גם מתקופת סטלין האתיאיסט – וגם מרוסיה של הצארים, זו שבירתה מוסקבה נקראה "רומא השלישית". וארדואן שואב מאלה שהביסו את רומא השנייה, ביזנטיון. וכשמתחדשות התפילות באיה סופיה ארדואן מבהיר, בדרכו המגושמת, מי לדעתו ראוי להיות מנהיג העולם המוסלמי, לפחות המוסלמי־סוני. מי מנהיג אותו בפועל. וכבר יש קולות הקוראים שאיה סופיה הוא רק ההתחלה, וכעת יש לשחרר את מסגד אל־אקצא. לפעמים מבנה הוא רק מבנה, אבל לא כשמדובר בכנסייה או במסגד. ודאי לא באיה סופיה, החוזר לגלם תפקיד סמלי על במת המזרח התיכון, במת העולם.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook