fbpx
Desktop Image Mobile Image

הנסיגה הדמוקרטית הגדולה // מאת חיים איסרוביץ

מהונגריה ועד פולין, קווים לדמותם של מובילי הלאומנות החדשה במזרח אירופה. כל השוואה לישראל היא על אחריות הקוראים בלבד

0

כאשר כתב העת 'Journal of Democracy' יצא לאור לראשונה ב־1990, העולם היה בעיצומו של תהליך שכינה סמואל הנטינגטון "הגל השלישי של הדמוקרטיה"; מגמה שנמשכה מאז 1975 והביאה למעברן של מדינות ממשטרים אוטוקרטיים־רודניים למשטרים דמוקרטיים עם בחירות חופשיות. קריסתו של הגוש הקומוניסטי והתפרקותה של ברית המועצות, יחד עם התפרקותה של יוגוסלביה, סיפקו את שיאו של התהליך הדרמטי.

בינואר 2015, אחרי 25 שנה ואלפי מאמרים על מהות הדמוקרטיה ויישומה בפועל, הפתיע כתב העת עם גיליון מיוחד תחת הכותרת 'האם הדמוקרטיה בנסיגה?'. "עבור כתב עת שתומך בדמוקרטיה ללא כל בושה, ברור שזה לא הנושא החגיגי שהיינו מעדיפים לציין איתו אבן דרך היסטורית", כתב מארק פלטנר, אחד מצמד עורכי המגזין.

במאמר הפתיחה הזהיר פלטנר כי "אם הסדר העולמי הליברלי אכן מתפרק תחת לחץ מצד המשטרים האוטוריטריים, עתיד הדמוקרטיה יושפע לחלוטין. (…) בעולם מפולג לאזורי השפעה וגושים של מעצמות, יכולתה של מדינה ללכת בנתיב דמוקרטי תיקבע מעל לכל לפי הבריתות הבינלאומיות שלה והגיאוגרפיה שלה", הדגיש העורך, שמשמש גם סגן נשיא בקרן הלאומית לדמוקרטיה, ארגון אמריקאי פרטי ללא כוונת רווח הפועל לקדם דמוקרטים ברחבי העולם. "החשיבות החדשה הזו של גיאו־פוליטיקה מאיימת לשנות את חוקי המשחק. היא עלולה להגביל את מרכזיות מאזן הכוחות הפנימי בעיצוב של בחירות משטר במדינה ולהעלות את הסיכויים שכפייה של כוח חיצוני תהיה מכרעת".

בסיכום הדברים הביע פלטנר את תקוותו ואמונתו כי כמו בעבר, גם הפעם יוכלו הדמוקרטיות להתגבר על האתגרים ולצאת מחוזקות; אולם בינתיים הנתונים והמציאות בשטח מעלים חשש שהמגמה השלילית נגד הדמוקרטיה אינה עוצרת. ביוני האחרון התפרסם דו"ח הדמוקרטיה השנתי השני של מכון V-Dem ('מגוונים של דמוקרטיות') שפועל מאוניברסיטת גטבורג שבשוודיה. הדו"ח מתבסס על מאגר מידע אדיר על 201 מדינות בשנים 1789–2017 ועל ניתוח של חמישה מאפיינים ומאות מדדים של דמוקרטיה לצד הערכות של יותר מ־3,000 מומחים ממרבית מדינות העולם, ועל כן הוא נחשב למקיף ביותר מסוגו וכזה שמאפשר להבין את מצב הדמוקרטיה הנוכחית, גם בראי ההיסטוריה.

לפי הממצאים, רמות הדמוקרטיה ברחבי העולם עדיין גבוהות ביותר, אולם בעוד ההיבט של קיום בחירות רב־מפלגתיות עדיין מובהק ביותר במרבית המדינות, החוקרים מציינים שיש איום גובר על מרכיבים מרכזיים אחרים של הדמוקרטיה, ובהם עיתונות חופשית, חופש הביטוי ושלטון החוק. עוד עולה מהמחקר המקיף שהמגמה של אוטוקרטיזציה – נסיגה בערכים הדמוקרטיים שעלולה להביא גם לעריצות – השפיעה בשנה החולפת על כ־2.5 מיליארד בני אדם, כשליש מהאוכלוסייה האנושית; זאת ב־24 מדינות, בהן גם כמה מהמדינות המאוכלסות בעולם, כמו ארה"ב והודו, וגם ישראל שהפכה מדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה אלקטורלית, הגדרה למדינות שבהן יש שלטון דמוקרטי שמאפשר בחירות רב־מפלגתיות וחופשיות, אולם הפיקוח על הרשות המבצעת פחות הדוק.

מגמת האוטוקרטיזציה לא פסחה גם על האיחוד האירופי, שם ארבע מתוך 28 המדינות החברות כיום – הונגריה, פולין, ליטא וסלובקיה – הפכו בתוך עשור מדמוקרטיות ליברליות לדמוקרטיות אלקטורליות, בעוד שברומניה ובקרואטיה נרשמה בשנתיים האחרונות ירידה בערכים הליברליים. עבור האיחוד, שאמנת ליסבון קבעה כי עליו להיות מבוסס על "ערכים של כבוד האדם, חירות, דמוקרטיה, שוויון, שלטון החוק וכבוד לזכויות אדם", מדובר באתגר שעשוי להשפיע רבות על עתידו, אולי אף על קיומו.

 

נושא הלפיד | ויקטור אורבן, הונגריה

בשעות הבוקר של 29 ביוני העלה ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, פוסט מצולם בפייסבוק שלו ובו התייחס להסכמות שהושגו בפסגת מנהיגי האיחוד האירופי בנושא הטיפול במהגרים ומבקשי המקלט. בעיניים טרוטות, אחרי שעות ארוכות של דיונים ללא שינה, הצהיר אורבן כי הוא "עייף, אבל מרוצה, השגנו ניצחון אדיר", וזאת אחרי שהמנהיגים החליטו לוותר על התוכנית מעוררת המחלוקת שמקצה מכסות של מבקשי מקלט באופן יחסי בין כל מדינות האיחוד, ובמקום זאת סוכם כי ניתן יהיה להעביר אותם רק בהסכמת המדינה המקבלת. "הונגריה לא תהיה מדינת הגירה, הונגריה תישאר מדינה הונגרית", הצהיר אורבן בשביעות רצון.

הכותרת של הפוסט הייתה "אחרי הקרב", ונראה שהיא ממצה היטב את המתח שנוצר בשנים האחרונות בין תפיסת העולם של אורבן לבין ערכי האיחוד האירופי. לא מדובר רק במאבק בין מי שמוכנים לקבל את הפליטים ומבקשי המקלט, המבקשים למצוא בית חדש ביבשת הרחק מהמלחמות והרדיפות, לבין מי שרוצים להקים גדרות וחומות שיגנו על ארצותיהם. יותר מכך, זהו מאבק בין הרצון המוצהר של האיחוד לשמור ולחזק את ערכי הדמוקרטיה הליברלית לבין הקו – שמייצג ומוביל אורבן – של חיזוק הממשלה המרכזית על חשבון זרועות השלטון האחרות, לרוב תוך צמצום של זכויות אזרח בסיסיות.

את תפיסת העולם שלו הציג אורבן בנאום שנשא ביולי 2014, ובו הצהיר כי הוא בונה "מדינה בלתי ליברלית" המבוססת על יסודות לאומיים. הוא אף טען כי "זה לא בלתי אפשרי" להקים מדינה כזו גם במסגרת האיחוד האירופי. "דמוקרטיה אינה צריכה להיות בהכרח ליברלית. מדינה לא ליברלית עדיין יכולה להיות דמוקרטית", אמר. "הונגריה אינה סכום פשוט של בודדים, אלא קהילה שצריכה להיות מאורגנת, מחוזקת ומפותחת". אורבן גרס כי "הנושא הפופולרי ביותר בחשיבה העולמית כיום הוא לנסות להבין כיצד מערכות שאינן מערביות, לא ליברליות ולא דמוקרטיות־ליברליות, ואפילו לא דמוקרטיות, עדיין יכולות להפוך את המדינות שלהן למוצלחות. (…) חברות שמבוססות על העיקרון של דמוקרטיה ליברלית כנראה לא יוכלו לשמור על התחרותיות העולמית שלהן בעשורים הבאים, ובמקום זאת כנראה ייסוגו לאחור, אלא אם כן יהיו מסוגלות לשנות את עצמן באופן משמעותי", הסביר כיצד הוא רואה את האופי השלטוני שמייצג את מרבית מדינות האיחוד.

לפני 29 שנים, אורבן סימל תקווה שונה. ב־16 ביוני 1989 נערך בכיכר הגיבורים בבודפשט טקס לקבורתם המחודשת של מנהיגי ההתקוממות ההונגרית של 1956 נגד ברית המועצות, שהוצאו להורג לאחר הדיכוי האלים. אורבן בן ה־26, ממייסדי פידש (ברית הדמוקרטים הצעירים), נשא נאום בשם הדור הצעיר והדהים את שומעיו כשקרא ליציאת הכוחות הסובייטיים מהמדינה ולעריכת בחירות. "אם נהיה נחושים מספיק, נוכל לאלץ את מפלגת השלטון לפנות לבחירות חופשיות", הצהיר הסטודנט הצעיר. "אם יהיה לנו האומץ לרצות את כל זה, נוכל להגשים את גורל המהפכה שלנו".

בניגוד להתקוממות הכושלת של 1956, הפעם לא הייתה תגובה נוקשה מכיוון הקרמלין, שנמנע מלעצור את גל ההתעוררות שסחף את מדינות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה – וגם הונגריה זכתה לצאת לדרך חדשה. שנה לאחר נאומו של אורבן קיבלה פידש 9% מהקולות בבחירות החופשיות הראשונות, וחבריה – שגילם המקסימלי עמד על 35 – קידמו עקרונות ליברליים בתחומי הכלכלה, החברה והחינוך.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook