fbpx

שומרת סף // דמות אחת בחודש מאת גדי להב

על אנג'לה אייבר / נזירת הלילה ב'השומרים'

0

זאוס, מנהיג האלים בפנתיאון היווני, היה ידוע בבגידותיו בהרה אשתו עם בנות תמותה. אחת מהן הייתה אירופה, בתו של מלך פיניקי. זאוס התחפש לשור לבן והתערבב בעדריו של אביה כדי להתקרב אליה. השור מצא חן בעיני אירופה, במיוחד כי היה חביב ביותר לעומת השוורים האחרים. היא עלתה על גבו, והוא רכב אל הים מצידון ועד כרתים, שם גילה לה את זהותו האמיתית. היא ילדה לו שלושה ילדים, אחד מהם, מינוס, הפך למלך כרתים. הסיפור של אירופה מסתיים לא רע ביחס לנשים אחרות ששכבו עם מלך האלים. איו, למשל, הפכה לעֶגלה ואיבדה את שפיותה אחרי שהרה שלחה אליה זבוב שלא הפסיק לזמזם באוזנה; וסמלה, אמו של דיוניסוס, נשרפה חיים כשהתעקשה לראות את זאוס בצורתו האלוהית.

אנג'לה היא משל על האנושות ומשל על אמריקה. והיא גם משל על מבנה החברה. אין בעולם של 'השומרים' ילדים. כל גיבורי־העל הם מתבודדים הזויים. ובסופו של דבר, מעבר למיתולוגיה ולמשמעות הלאומית, זהו גם סיפור פשוט על אהבה בין גבר, מוצלח ואלוהי ככל שיהיה, לאישה

יש לא מעט מן המשותף למיתולוגיה באשר היא ולגיבורי־על מסדרות הקומיקס האמריקאיות. בשניהם יש מפגש בין בני תמותה לכוחות קסומים, יהיה זה אפולו או סופרמן. שניהם אהובים כיוון שהם מבוססים על חיבתו היחידה במינה של האדם לסיפורים, ושניהם נועדו לספר לנו, בני התמותה, בעזרת כוחות־העל, משהו על עצמנו. חלק מהסיפורים פשטניים עד כאב, וחלקם מורכבים להפליא. 'השומרים' שייך ללא ספק לסוגה השנייה.

במציאות החלופית של 'השומרים', קומיקס שעושה דה־קונסטרוקציה לעולם הקומיקס, הרע מהול בטוב: ה"נבל", אדריאן ווייט, הורג 3 מיליון איש כדי להציל את האנושות משואה גרעינית. האם זה טוב או רע? בקומיקס המקורי משנות ה־80 ובסדרה הנוכחית, עלילה חדשה המבוססת על הקומיקס, גיבורי־העל הם ברוב המקרים אנשים רגילים במסכות ולבוש מגוחך. אין להם שום כוחות מיוחדים והם מנהלים חיים בנאליים להפליא – גרים בפרברים ועובדים במשטרה. יוצר הקומיקס המקורי, אלן מור, אמר שהוא רצה לגרום לאפקט הפתעה בקרב הקוראים "לגבי חיי היומיום של גיבורי־העל". המהלך הזה עוד יותר מקרב אותנו, הקוראים, לגיבורי־העל ומסייע לנו ללמוד על עצמנו. והדמות שדרכה אנו לומדים הכי הרבה על עצמנו היא אנג'לה אייבר.

——

אנג'לה, נזירת הלילה (Sister Night) בשבילכם, היא אישה בתחפושת של סופר־הירו. היא לא רק שוטרת בתחפושת, היא גם נשואה לד"ר מנהטן, הגיבור היחיד בעל כוחות על־טבעיים באמת. כדי שלא נפספס את ההשוואה לזאוס, שמו של האל לא רק מוזכר, אלא אדון מנהטן גם מבלה חלק מהזמן על אירופה, הלוויין של כוכב צדק, יופיטר באנגלית, שמו הלטיני של זאוס. כמו זאוס שהופך לשור, הוא יורד לכדור הארץ בדמותו של בעלה בן התמותה, קלווין.

מלבד מנהטן, ישנם עוד שני אנשים בעלי יכולות שכליות יוצאות דופן עד שניתן לראותן כיכולות־על: אדריאן ווייט וליידי טרו. שניהם חכמים בצורה יוצאת דופן, אבל עטופים בתכונות בלתי נסבלות. ווייט זקוק להכרה בצורה קיצונית, וטרו בטוחה בעליונותה על כל מי שמסביבה. שניהם לוקים באופן קיצוני ביחסי אנוש: הם לא מנהלים מערכות יחסים, הם משתמשים באנשים. גם אנג'לה היא כלי משחק בידיהם, וככל שהעלילה מתפתחת אנחנו מבחינים בדבר המרכזי שמבדיל אותה מהם: רגשות. לווייט ולטרו אין שום יכולת רגשית וואט סו אבר. מנהטן/קאל ללא ספק אוהב אותה, אבל הכוחות שקיבל הפכו אותו למרוחק רגשית.

רגשות, גם שליליים – כעס, כאב, תסכול – הם למעשה הדבר המשותף לכל "גיבורי־העל" האנושיים. כולם חוו טראומה כזו או אחרת שהביאה אותם להילחם למען הצדק הפואטי בתחפושת. אבל אנג'לה נבדלת מהם בדבר אחד: היא אישה שחורה. המוטיב שמוסיפה הסדרה לעומת הקומיקס המקורי הוא גזענות לבנה. הציר המרכזי הזה נעדר לחלוטין מהקומיקס, והוא הופך את הסדרה – ולדעתי לא במקרה בעידן טראמפ – לפוליטית במהותה.

אנג'לה נושאת על גבה 200 שנות אפליה וגזענות נגד שחורים: 'חיל הפרשים השביעי' שהורג שוטרים שחורים, הופעתו של סביה השחור, שמתגלה כ"ברדס הצדק" (Hooded Justice), גיבור־העל־בתחפושת הראשון (במקור הוא לבן), האמיתי, וגלולות הנוסטלגיה שהיא לוקחת וגורמות לה לחוות את חייו של סבה הטבולים בגזענות ואפליה, לא מותירים מקום לספק. ומה שמתלווה לגזענות הוא חוסר האמון בשלטונות. "סמוך על החוק", אומר השריף השחור, גיבור הסרט שסבא של אנג'לה רואה בתחילת הסדרה בקולנוע האילם. החוק הוא שיסייע לך להתקדם בחברה. זה מה שגורם לו ולנכדתו להיות שוטרים. שניהם מגלים שעליהם להתחפש כדי להגן על עצמם או כדי להשיג את הצדק שהם מעוניינים בו.

אבל יותר מכך: הוריה של אנג'לה מתו בפיגוע בווייטנאם. אביה היה חייל. היא גרה בבית בפרבר כל־אמריקאי. יוצרי הסדרה רוצים לומר לנו: אנג'לה, האישה השחורה, היא אמריקה. וחיל הפרשים השביעי וכל חבריו, כולל הסנאטור והשריף, קרי שלטון החוק, הם האיום האמיתי על ארה"ב. גיבורי־העל בתחפושת, אלו שפעם עזרו לאמריקה לנצח, עכשיו צריכים לעבוד נגדה. ד"ר מנהטן, גיבור־העל האמיתי, זה שבקומיקס ניצח את מלחמת וייטנאם עבור האמריקאים, בוחר צד: הוא מתאהב באנג'לה וחוזר לעולם כגבר שחור. זו אמירה שאי אפשר להימנע מהפוליטיקה שלה.

——

אנג'לה, אם כן, היא משל כללי על האנושות ומשל לאומי על אמריקה. והיא גם משל על מבנה החברה. אין בעולם של 'השומרים' ילדים. כל גיבורי־העל הם מתבודדים הזויים. אנג'לה, אביה, סבה, ד"ר מנהטן – כולם יתומים. ללא משפחה, אין לחברה המשכיות. אנג'לה עצמה לא רוצה ילדים, אך מאמצת את שלושת ילדיו של שותפה השוטר הלבן, שנרצח עם אשתו על ידי חיל הפרשים השביעי. הסדרה מסתיימת כשהמשפחה חוזרת הביתה: אנג'לה, אם חד־הורית שחורה, סבא שלה, ושלושה ילדים לבנים. איך לומר, לא המשפחה האידיאלית של שמרן לבן ממוצע.

ובסופו של דבר, מעבר למיתולוגיה ולמשמעות הלאומית, זהו גם סיפור פשוט על אהבה בין גבר, מוצלח ואלוהי ככל שיהיה, לאישה. היא מוכנה להקריב את חייה כדי להציל אותו, והוא בסופו של דבר מקריב את חייו למענה. קחו את כל המורכבות שתוארה לעיל, השאירו את האלמנט הזה – וכמעט כל אדם בעולם יכול להתחבר לסיפור הזה. וזה מה שהופך סיפור למורכב: שניתן להפוך בו ולראות בו עוד ועוד רבדים.

יוצר הסדרה, דיימון לינדלוף, אמר שתהיה רק עונה אחת. ולמען האמת, זו תהיה החלטה אמיצה ונכונה, כי הסיפור כמעט מושלם. בקומיקס שואל ווייט את מנהטן, אם כשהרג 3 מיליון איש כדי להציל את האנושות, עשה את הדבר הנכון בסוף. "לשום דבר אין סוף", עונה לו. הדרך הטובה להשאיר את הסדרה בלי סוף היא לא להמשיך אותה.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook