גלי פליטים רעבים ומיואשים בגולות. פערים גדולים יותר בין עשירים לעניים. עלייה במחירי המזון. גידול במקרי האלימות | משבר האקלים שמתרחש לנגד עינינו הוא הרבה יותר משיטפונות ושריפות ענק | אבל יש גם סיבות לאופטימיות ודרכים לעצור עכשיו
שריפות חסרות תקדים בעוצמתן, שיטפונות בקנה מידה תנ"כי במדינות שונות, איי חום שהופכים את השהות בחוץ לבלתי נסבלת, בצורות שמובילות לרעב, גלי הגירה ופליטים ממדינות מוכות רעב שיובילו להיתקלויות ומלחמות. ברוכים הבאים לגיהינום, וגם בלי להאמין בעולם הבא, קשה שלא להתרשם מאפקט השכר והעונש – אנחנו אשמים, הילדים והנכדים שלנו ישלמו כהוגן.
אם בתחילה היה ויכוח אם כדור הארץ מתחמם, ואחר כך עוד נפוצה הסברה שהאדם אינו האחראי למשבר האקלים, הדו"ח המקיף של ה־IPCC, הפאנל הבינלאומי לשינויי אקלים, מראה באופן חד־משמעי כי הפעילות האנושית חיממה את האטמוספירה, הים והיבשה.
4,000 עמודי הדו"ח, שנכתבו על ידי 234 מדענים מ־66 מדינות ברחבי העולם, מוכיחים כי משבר האקלים הוא תוצאה של התנהגות האדם מאז המהפכה התעשייתית, כשהלפיד הבוער הוא שריפת דלקי מאובנים: פחם, גז ונפט. התוצאה: העשור האחרון הוא החם ביותר בהיסטוריה המתועדת, והעשור הבא יהיה חם יותר בעוד מעלה וחצי עד שתי מעלות, מוקדם מהתחזיות האפוקליפטיות ביותר, אלא אם כן תחול הפחתה דרמטית בפליטת גזי חממה.
לא פחות מכך, מתריע הדו"ח מפני העתיד לבוא. "אי־אפשר להעיר בן אדם שעושה את עצמו ישן", אומר ד"ר אסף צחור, מרצה בכיר בבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן וחוקר סיכונים סביבתיים עולמיים באוניברסיטת קיימברידג'.
"אחת מנקודות ההשוואה שאני חושב עליהן זו עלייה בטמפרטורה הממוצעת של בן אדם, או ילד בפרט", אומר ד"ר צחור. "אם הטמפרטורה הממוצעת של ילד עולה במעלה אחת אנחנו רצים איתו למיון, ואם היא עולה בשלוש מעלות – הוא כנראה מת. כשאנחנו מדברים על טווח עלייה של שתיים עד ארבע מעלות צריך להבין את חומרת המצב ואת ההשפעה שלו על מערכות אקולוגיות, על הסביבה הימית, על יצורים חיים וגם על בני אדם".
הכתבה הזו – תוצר של תחקיר שכולל עשרות מאמרים, ראיונות עם מומחים וסיורים בשטח – היא בבחינת השעון המעורר שהאנושות מנסה לכבות ללא הצלחה. בעמודים הבאים נסקור כאן לעומק את ההשלכות האפשריות של משבר האקלים, כולל המדוברות פחות, ונציע גם דרכי פעולה.
פליטים סורים על גבול טורקיה // צילום: Halil Fidan, Anadolu Agency, Getty Images
בין המים לשמיים
משבר האקלים ישפיע עלינו בכל הקשת הסביבתית. "אנחנו עתידים לחזות ביותר גלי חום וגלי קור; ביותר שריפות יער, עונות יובש, בצורות והתייבשות של נחלים", אומר ד"ר צחור. "מהצד השני, של הממטרים, יהיו יותר גשמי זעף, יותר שיטפונות, יותר סערות והרבה יותר אירועי הצפה".
החורפים האחרונים הוכיחו כי התשתיות בישראל אינן ערוכות לכמויות ממטרים כה גדולות, וגשם בסדר גודל כמו זה שגרם לשיטפון בגרמניה, למשל, יוביל בישראל בהכרח להרס נרחב של תשתיות בערי החוף – במיוחד באלה החלשות יותר סוציו־אקונומית. הסטטיסטיקה מלמדת שכבר בשבועות הקרובים יעמדו הדברים למבחן המציאות.
"ככל שמי הים יעלו זה ישפיע על יותר ויותר שטחים בערי החוף", אומר ד"ר אסף אריאל, המנהל המדעי של עמותת 'אקואושן'. "מקומות שקרובים לקו המים, כמו נמל תל אביב ויפו, יושפעו מאוד. הים החם – אחד הגורמים לריבוי ההוריקנים בארצות הברית – גם יגרום כנראה ליותר סערות".
| זה יכול לקרות אצלנו?
"אצלנו אין את התנאים להיווצרות הוריקנים, אבל מדברים על 'מדיקנים', הוריקנים קטנים – בשנה שעברה היה אחד כזה באזור יוון. זה גורם לנזקים, במיוחד בערי החוף, וצריך להיערך לזה".
זה כמובן לא הכל. האוקיינוסים מייצרים מחצית מהחמצן בכדור הארץ, מסדירים את הטמפרטורה, מספקים לנו אוכל ומים ומהווים בית למאות אלפי סוגים של בעלי חיים. על פי דו"ח שפורסם ב־2015 בבריטניה, אם אותה כמות חום שנוספה לשני הקילומטרים העליונים של האוקיינוסים בין השנים 1955–2010 הייתה נוספת לשני הקילומטרים התחתונים של האטמוספירה, הטמפרטורה בכדור הארץ הייתה עולה ב־36 מעלות צלזיוס. כלומר, האוקיינוסים מגינים עלינו מההשלכות הבוערות ביותר של משבר האקלים.
מאמר של האו"ם מדגיש כי עליית טמפרטורות מי הים מייצרת שינויים כימיים בהרכב המים, תהליך שנקרא החמצת מי הים, והדבר תורם להתחממות הקוטב ולהלבנת שוניות האלמוגים. מאז המהפכה התעשייתית, שיעור ההחמצה של הים עלה ב־30%. את התהליך, כמו שעולה בדו"ח, ניתן לכנות "המשבר הכימי של ההתחממות הגלובלית".
"ברגע שפחמן דו־חמצני מומס בתוך מים, זה יוצר חומצה פחמתית", אומר ד"ר אריאל. "זה מה שיש לנו בסודה, הטעם שלה זה מהחומצה הפחמתית. ברגע שיש הרבה פחמן דו־חמצני באטמוספירה, הים קולט אותו ונוצרת חומצה. כך ה־PH יורד, ויש החמצה של הים. הבעיה היא בייחוד עבור בעלי חיים משקיעי שלד כמו אלמוגים, צדפות – כל מי שיוצר שלד שמבוסס על גיר, מפני שהחומציות הזו ממיסה את הגיר".
איתן סולוניק, בן 14.5, מודיעין
לא דובים
הים והאוקיינוסים מהווים את הבסיס לקיום האנושי, ותג המחיר המשמעותי ביותר עבורנו, בני האדם, יגיע בדמות פגיעה בתזונה ובבריאות. כך, למשל, למרות ששוניות האלמוגים מהוות רק אחוז בודד משטח האוקיינוסים, כמעט 25% מהיצורים הימיים תלויים בהן כדי לחיות. על פי מחקר של האגודה הזואולוגית של לונדון, בלי ירידה משמעותית בפליטת גזי החממה, עד 2050 שליש משוניות האלמוגים יהיו בסכנת הכחדה.
"שוניות האלמוגים הן בית גידול עשיר מאוד – המקבילה הימית של יערות הגשם", מתאר ד"ר אריאל. "זו מערכת אקולוגית מורכבת שמזינה את כל הים. פגיעה בשונית האלמוגים היא פגיעה בכל הים, בייחוד באזורים שבהם שונית האלמוגים היא מרכיב חשוב במסה האקולוגית, כמו האוקיינוס ההודי או מפרץ אילת. זו תהיה מכה קשה מאוד". לכך נלוות גם משמעויות כלכליות, כמובן: ערכן של שוניות האלמוגים מוערך ביותר מ־30 מיליארד דולר לשנה מתיירות, דיג ושימור חופים. העלות של הירידה בתיירות כתוצאה מתופעת הלבנת שוניות האלמוגים, מוערכת בכ־12 מיליארד דולר בשנה.
עוד בתחום האוקיינוס והמזון, על פי ד"ר אריאל, החוף הים תיכוני של ישראל הוא האזור שבו מתבצעות הפלישות הימיות הגדולות ביותר בעולם. "היום יש 50%–90% מינים פולשים בישראל", הוא אומר. "הם מגיעים מתעלת סואץ, כי הים שלנו נהיה דומה בטמפרטורה לים סוף. עוד ועוד בעלי חיים כאלה מגיעים והרבה פעמים דוחקים את האוכלוסייה המקומית".
| יכול להיות שהדגים שאנחנו רגילים אליהם פשוט ייעלמו?
"כן, זה בהחלט יכול להיות. ככל שהטמפרטורות יעלו והים ישתנה, והוא משתנה, זה ישפיע מאוד על בעלי החיים. תסריט האימה הוא שיהיו מעט מאוד בעלי חיים בים, אולי רק הג'לטינים והעמידים ביותר".
כיום, שיעור גדול מאוד מהאוכלוסייה תלוי בצריכת דגים כמקור העיקרי לחלבון. המחקרים העדכניים מראים כי שינויי הטמפרטורות ורמת המליחות במים גורמים להקטנה בגודל גוף הדג ובגודל הקהילה. כלומר הדגה הולכת ומצטמצמת.
אבן בוחן במשבר האקלים היא התחממות הקוטב הצפוני. תצלומים של דובי קוטב מחטטים בפחים או מבודדים על שברי קרחונים כבר הפכו לאחד מסמלי המשבר. על פי מחקרים, הפשרת שכבת הקרקע הקפואה מתחת לקוטב עשויה להגיע עם תג מחיר של 70 טריליון דולר, אם תחזיות האימה יתממשו וכדור הארץ יתחמם בשלוש מעלות צלזיוס עד 2100. מדובר בסך גודל הכלכלה הגלובלית בשנת 2012.
מחקר שפורסם בקיץ שעבר בכתב העת 'Nature Climate Change', חוזה כי עד סוף המאה הנוכחית ייכחדו דובי הקוטב, אלא אם כן יינקטו צעדים משמעותיים במאבק במשבר האקלים. על פי המחקר, הדובים ייאלצו לנדוד ליבשה, שם אין מספיק מזון עבורם.
עם זאת, ד"ר אסף אריאל לא מאבד תקווה. "אני חושב שיהיו הרבה מאוד שינויים מבחינת ההיערכות של האנושות לעניין הזה", הוא אומר. "לדוגמה, הפליטות של אוניות סוחר הן מרכיב מאוד משמעותי מהפליטות. כבר היום יש מהלכים אדירים של הספנות העולמית לעבור למנועים מבוססי מימן".
| ומה אפשר לעשות עד 2050?
"הרבה חינוך והסברה. יש מגמה חיובית מסוימת, אבל זה לא יקרה תוך חודש־חודשיים או שנה. זה תהליך שישראל צריכה לעבור באופן כללי בגישה שלה בנושאי סביבה".
אלון, בן 4, מעלה אדומים
ולא יער
מהמים – לאש. את שריפות הענק בכל רחבי העולם בשנים האחרונות קשה היה לפספס – התמונות קורעות הלב של הקואלות החרוכות באוסטרליה, הבתים המפויחים בקליפורניה, שובל העשן המפלצתי מעל יערות הגשם בברזיל ומעל סיביר, וכמובן גם אצלנו.
דו"ח מבקר המדינה משנת 2018, על היערכות הרשויות לשריפות, מצביע על מספר ליקויים מרכזיים: אי־הכנת תוכנית הגנה מפני שריפות, אי־הכשרת אזורי חיץ, אי־תרגול מערכי החירום לשריפות ועוד.
"קווי חיץ הם אחד מהכלים למתן את הנזקים של שריפות יער, יחד עם כלים נוספים", אומר ד"ר עמרי בונה, מנהל מרחב הצפון בקק"ל. "אלו דרכים לשפר את ההתמודדות שלנו רק עם שריפות רגילות. כאשר מתפתחות סופות אש מהסוג שהיה בכרמל, או בשריפה האחרונה בפרוזדור ירושלים, כל אותן דרכים לא יעזרו. בשריפות הענק האלה, גיצים בוערים עפים למרחקים של מאות מטרים, וקווי חיץ לא יכולים למנוע את התפשטות השריפה. הדרך להגן על יישובים, בתים ותשתיות היא ממש בחצרות של הבתים עצמם – לנקות אותם, לבנות מהחומרים הנכונים ובמידת הצורך למגן את גגות הבתים עם אמצעים להתמודדות עם שריפות".
סופת אש, מסביר בונה, היא חזית עם להבות של עשרה ואף 20 מטרים ומעלה. חזית האש הזו – שנוצרת בימים של מזג אוויר יבש ורוחות חזקות – מתקדמת במהירות, וניזונה מחומרי בעירה בכמות גדולה, כפי שיש ביערות בוגרים ובשטחים פתוחים. "הדרך היחידה להתמודד עם שריפות ענק היא בקו התפר שבין השטחים הפתוחים ליערות", הוא אומר. "לא מומלץ לאף אחד לנסות להתמודד עם חזית האש העיקרית בסופת אש, כי הסיכוי לצאת בשלום ממצב כזה אינו גבוה".
| המדינה מוכנה לשריפות ענק?
"שריפות הענק הן בעיה עולמית. בשום מקום בעולם לא מצאו את הדרך להתמודד איתן, ולא בטוח שניתן למצוא כזו. התדירות שלהן תהיה יותר ויותר גבוהה בגלל שינויי האקלים, ובגלל הגידול בקו התפר שבין השטחים האורבניים לבין השטחים הפתוחים כתוצאה מהגידול באוכלוסייה".
מה הפתרון? לייצר מערכת של איתור ותקיפה מהירה של מוקדי האש, במיוחד בימים מסוכנים של רוחות חזקות ויובש קיצוני. "כשהשריפות מתפתחות לממדי ענק, כמעט בלתי אפשרי להתמודד איתן", הוא מסביר. "משך הזמן מתחילתה של שריפה ועד שהיא יכולה להתפתח לשריפת ענק, יכול להיות לפעמים עניין של רבע או חצי שעה".
במדינות רבות בעולם גיבשו תוכנית בשם 'Firewise' – נוהל חירום המאפשר לחיות בבטחה באזור פוטנציאלי לשריפות, ועוזר לתושבים ולרשויות בהדרכה. הנוהל כולל ארבעה שלבים: הפחתה, הכנה, תגובה והתאוששות. "בשריפות בירושלים נדהמנו כשראינו שהופעלה סביב קיבוץ צובה מערכת של ממטרות", אומר בונה. "ראינו פה פעילות פרואקטיבית של יישוב ושל מועצה, בניסיון לייצר סוג של התגוננות. אם יש מערכת של המטרה על כל הבתים ההיקפיים שיוצרת מצב שהכל רטוב, גם אם ייפלו עוד ועוד גיצים, הם לא יידלקו".
דו"ח המבקר חזר והדגיש את חשיבותן של הרשויות בלוחמה באש ובמוכנות לסופות האש. "צריך לטפל יותר בקו תפר עיר־יער", אומר ד"ר בונה. "גם מבחינת רגולציה שתחייב לנקוט צעדים להגנת הבתים. במדינות רבות בעולם יש תוכניות שמדריכות את התושבים שגרים בסמיכות ליערות, איך לטפל בבתים ובחצרות ועוד. בישראל, אחרי השריפה של 2010 בכרמל, נעשו צעדים מאוד משמעותיים בכל מה שקשור בכיבוי – הוקמה טייסת כיבוי, תוגברו רשויות הכיבוי עם עוד כבאים ועוד כבאיות. אפשר וצריך לעשות יותר בכל מה שקשור למניעה".
בכל הנוגע לאיתור מהיר, יש בקק"ל עמדות תצפית וגם אמצעים טכנולוגיים שמסייעים באיתור מוקדי אש. "בעידן שבו לכל אזרח יש טלפון סלולרי, החשיבות של מעורבות הציבור בהתרעות על שריפות הולכת וגדלה", הוא אומר. "אין ספק שככל שנצליח לאתר שריפות כשהן עוד קטנות, נשפר בצורה משמעותית את היכולת להקטין את הנזקים".
אלון, בן 4, מעלה אדומים
לו עצים יכלו לדבר
כדי לחזות באתגר במו עיניי, הצטרפתי לד"ר בונה ולפקיד היערות של קק"ל, שלי בן ישי, לסיור ביערות הכרמל. את רכסי ההר מעטרים עצים נמוכים, בגוונים שונים של ירוק, המפיחים תקווה – בסוף, גם אם האש תכלה את כולנו, העצים יישארו. "מה שאת רואה עכשיו זה התחדשות טבעית של היער שנשרף באסון הכרמל", אומר בונה.
בן ישי, פקיד היערות, מסתכל על העצים בהתרפקות. "באמצע המאה הקודמת, הפעולות העיקריות היו נטיעות מסיביות", הוא אומר. "עכשיו, אחרי 80 שנה, פתאום לא מדברים על נטיעות אלא על טיפול וחידוש יער שרוף".
על פי נציגי הקרן הקיימת שלידי, היער הוא בר־קיימא וחי חיים משלו. אם הוא נפגע, בדרך כלל אפשר להסתפק בשיקום טבעי. "יש מקומות שכן חשבנו להתערב, כמו במקומות שיש בהם טרסות עתיקות, לשקם אותם למתכונת של קליטת קהל ובוסתנים", אומר ד"ר בונה. "אנחנו קוראים לזה יערות מאכל. הבוסתן עצמו הוא סוג של קו חיץ, כי רמת הצמחייה בו מופחתת. אם תתפתח שריפה רגילה והיא תגיע לאזור של הבוסתן – היא תיעצר".
קו חיץ נוסף ומפתיע הוא סוג אחר של עץ. "גילינו שאפשר לייצר קווי חיץ ירוקים", אומר בונה. "ברוש הוא עץ בעל דליקוּת נמוכה מאוד והוא גם שובר רוח. ראינו פעם אחר פעם שבשריפות גדולות, רצועות של ברושים לא נפגעו. היום, כשאנחנו משקמים שטחי יער גדולים שנשרפו, אנחנו מנסים לשלב שם רצועות של ברושים כקווי חיץ ירוקים".
גם היום, 11 שנים אחרי השריפה, עדיין ניתן לראות עצים מפויחים, זכר לאסון. מתברר כי גם כמו בני האדם, העצים "זוכרים", ונושאים איתם צלקות בדמות עיוות בגזע. בעזרתן, על פי שיטה שפותחה בארה"ב, ניתן לזהות מתי אירעה השריפה.
ד"ר בונה מלמד אותי שיש משהו שנקרא הפרדוקס של השריפה – ככל שאנחנו מצליחים בכיבוי שריפות בינוניות וקטנות, אנחנו מקרבים את היום שבו תגיע שריפה גדולה שתשרוף הכל. ככל שהגיל הממוצע של היער עולה, יש יותר כמות של חומר בעירה – ואז עוצמת השריפה חזקה יותר.
בשל כך, אחת הגישות גורסת שמוטב לנהל "שריפות מבוקרות" – הצתה של חלקים ביער בתקופת החורף באופן מבוקר כדי להקטין את כמות חומרי הבעירה. גם בישראל ניסתה קק"ל ליישם את המתווה, אך נתקלה בהתנגדויות של תושבים לעשן. "התושבים לא מבינים שבמוקדם או במאוחר השריפה הפראית תגיע ליישוב שלהם", הוא אומר בצער. "לא הצלחנו לשכנע, בדיוק כמו שלא הצלחנו לשכנע בנושא כריתת עצים בחצרות, ליצירת קו חיץ".
ד״ר עמרי בונה, דב חנין, ד״ר קרני קריגל
הפליטים על הגדרות
על פי מחקר של אוניברסיטת סטנפורד, שינויי האקלים החמירו את אי־השוויון העולמי ב־25%. על פי המחקר, שינויי האקלים העשירו מדינות קרות כמו נורווגיה ושוודיה, וגרמו להאטה בכלכלה במדינות עם אקלים חם כמו הודו וניגריה. אלמלא כן, נטען במחקר, המדינות העשירות בעולם היו עשירות פחות.
המחקר המתבסס על מחקר קודם, שחקר תנודות במזג האוויר שנפרסו על חצי מאה ב־165 מדינות, כדי להבין את ההשפעה של שינויים בטמפרטורות על צמיחה כלכלית. המחקרים הדגימו כי בשנים שבהן הטמפרטורה הייתה גבוהה מהממוצע, הכלכלה של מדינות קרות צמחה, לעומת מדינות חמות שבהן הייתה האטה בכלכלה.
ההיסטוריה מלמדת כי היבולים משגשגים יותר, ואנשים בריאים ופרודוקטיביים יותר כאשר חם מדי ולא קר מדי. על כן, במדינות קרות עליית הטמפרטורה דווקא מועילה, ובמדינות חמות – לא, משום שבהן נעשה חם מדי. מבחינה היסטורית, שריפת דלקים מאובנים גרמה להתרוממות של כלכלות, וירידה של אחרות, שכלל לא לקחו חלק בפעולה המזיקה.
במחקר הסוציולוגי נקרא הדבר אי־צדק אקלימי. זה מתבטא בכך שהמדינות המתועשות והמפותחות, בחצי הצפוני של כדור הארץ בדרך כלל, הן האחראיות המרכזיות לפליטת גזי החממה לאורך השנים מאז המהפכה התעשייתית. הן גם אלו שצפויות להתמודד עם המשבר בצורה טובה באופן יחסי ולשמור יחסית על אורח החיים הנוכחי שלהן.
לעומת זאת, המדינות המתפתחות בחצי הכדור הדרומי פגיעות הרבה יותר לסיכונים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שכרוכים בשינויי האקלים, למרות התמורה המועטה יחסית שלהן לאורך השנים.
למה זה אמור להטריד אותנו? מפני שמאות מיליוני אזרחים ממדינות שייפגעו מהמשבר, יחפשו את עתידם במדינות משגשגות. וכאשר אדם נלחם על חייו ואין לו מה להפסיד, הוא יעשה הכל כדי לשרוד.
"מי יוכל להתמודד עם נזקי האקלים האלו ומי לא? מי ייפגע יותר ומי פחות כי יש לו את היכולת להתמודד?" תוהה בקול ד"ר קרני קריגל, חוקרת ביחידה לחקר עוני, סביבה וחברה באוניברסיטת בר־אילן. "זו סוגיית אי־שוויון בהשלכות משבר האקלים".
מכאן, קצרה הדרך ל"מהגרי אקלים". כדי להבין את התופעה לא צריך לדמיין. מספיק להסתכל לצדדים בהווה. "אני מציע לאנשים ללכת לראות מה קורה בתחנה המרכזית בתל אביב, עם כל אלפי מבקשי המקלט", אומר ח"כ לשעבר דב חנין. "הקשר הוא פשוט – אריתריאה ודארפור. בצורת במזרח אפריקה הייתה בעבר עניין של אחת לעשור. בשנים האחרונות יש כל הזמן בצורות, יש מאבק על משאבים ומים ושטחי מרעה, מה שמביא לקריסת החקלאות. כך נראה משבר האקלים ברמה החברתית – פליטים". גם ד"ר קריגל מתייחסת לתופעה בהרחבה. "כשמדברים על הגירת אקלים בין מדינות ויבשות, ב־2017 לבד 18 מיליון אנשים נעקרו מהבתים שלהם בגלל אסונות הקשורים במזג האוויר", היא אומרת.
הנגזרת ממהגרי האקלים היא הסוגיה הביטחונית, שעשויה לשנות סדרי עולם, להפיל ממשלות ולשנות לחלוטין את הדמוגרפיה. "למשל, מדינות עשויות להפסיק יצוא של מזון חיוני, מה שעלול להוביל למחאות ולכרסום בכוח של בית המלוכה הירדני, לצורך העניין", נותן ד"ר צחור דוגמה לא תיאורטית. "ירדן חולקת איתנו את הגבול הארוך ביותר, איך לדעתך הדבר הזה ייראה? או מצרים, שבעיניי היא פצצת זמן מתקתקת בכל הקשור למשבר האקלים – התייבשות מקורות הנילוס, שינוי ייעודם על ידי אתיופיה, גידול אוכלוסין ממאיר, תלות ביבוא ובגידול מקומי של דגנים. עונה אחת יבשה מאוד או שתיים, יובילו שם להפחתה של 10%–20% ביכולת לגדל חיטה. אנחנו חיים בלבנט, אחד האזורים הכי מועדים לפורענות בגלל שינויים אקלימיים, גם בעבר וגם בעתיד. האם זה סיכון ביטחוני? בוודאי. האם זה טומן בחובו סיכונים ישירים לאיכות החיים בתוך ישראל? כמובן. כשלאנשים אין להם מה לאכול או שהם לוקחים קלשונים ועולים לבית הנשיא, או שהם חוצים את הגבול ומחפשים מקומות אחרים שבהם יהיה להם מה לאכול. אסור להקל ראש בדבר הזה".
על פי פרופ' דני רבינוביץ', מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, הסוגיה הזו ידועה היטב לכל גורמי המודיעין, ויש להם ממה ללמוד – השכנה מצפון. בין השנים 2006–2011 עברה סוריה חמש שנים של בצורת קיצונית, שכתוצאה ממנה נפגעו מאוד האזורים החקלאיים בצפון־מזרח המדינה, והדבר גרם לנדידה של כמעט 2 מיליון אנשים. בתחילה ניסו להיקלט בערים הגדולות במערב המדינה, אך שם לא היו תשתיות מתאימות עבורם. "במהירות המדינה הידרדרה למלחמת אזרחים, עם מאות אלפי מתים ומיליוני פליטים", אומר רבינוביץ'.
על פי מחקרים מסוימים, למשבר האקלים יש חלק גם בעליית ארגון דאע"ש. על פי מחקר שפורסם ב'נשיונל ג'יאוגרפיק', הארגון ניצל את הבצורות שמוטטו את החקלאות בעיראק, כדי לייסד את המדינה האסלאמית. "מגייסי דאע"ש הסתובבו כמו נשרים ליד השוק בצפון עיראק", מעיד אחד השייח'ים במחקר. "הם היו מתבייתים על החקלאים שהיו לבושים בבגדים הכי מרופטים, ומפתים אותם עם הבטחות לפרנסה קלה". מנתוני הבנק העולמי עולה כי ב־2011 חלק גדול מאזור הכפר בעיראק היה במצוקה כלכלית נואשת. לא פחות מאשר 39% מהאנשים באזורים הכפריים חיו בעוני. ההצטרפות לדאע"ש, מבחינתם, הייתה צורך הישרדותי.
מה יקרה אם המגמה תימשך? "אנחנו וילה במדבר", אומר רבינוביץ'. "אם המדבר יתמלא בעשרות מיליוני אנשים נואשים שאין להם מה להפסיד, זה ישפיע עלינו. אחד התסריטים בדו"ח של נאט"ו קובע שמצרים יכולה לעבור בשלושת העשורים הקרובים תהליכים דומים מאוד לאלו שעברו על סוריה. לכן העניין הזה כל כך אקוטי ומטריד את המודיעין ואת מתכנני המדיניות בישראל".
אנאל, 5.5, מעלה אדומים
העשירים מזהמים, העניים נפגעים
ככלל, כל משבר גורר איתו פגיעה באוכלוסיות החלשות יותר. אנו רואים זאת היטב במשבר הקורונה, כאשר שיעור המתים הגבוה ביותר מגיע משתי האוכלוסיות החלשות ביותר בישראל – ערבים וחרדים, ובכל העולם ניכר כי אוכלוסיות חלשות נפגעות בריאותית וכלכלית הרבה יותר מאוכלוסיות חזקות.
דוגמה בולטת להעמקת אי־השוויון על ידי אסונות הטבע היא הוריקן קתרינה, שהכה בניו אורלינס שבארה"ב ב־2005. "היה שם כאוס חברתי ורווחתי גדול כי האנשים שם די נשארו לבד, אבל מי שבעיקר ניזוק הוא הרובע התשיעי של העיר – שבתוכו רבים מהתושבים הם אפרו־אמריקאים ממעמד הפועלים", אומרת ד"ר קריגל. "גם בהשלכות לטווח ארוך, נמצא שהרבה מהם לא הצליחו להשתקם כעבור שנים, מכיוון שלחלקם לא היה ביטוח ולא היו אפשרויות כלכליות להשתקם".
חברות הביטוח, אגב, הן סוגיה בפני עצמה. האם הן ערוכות למשבר, או שמא נראה יותר ויותר מקרים של הסתתרות תחת הסעיף המשפטי המגן מפני "כוח עליון". "צריכה להיות מדיניות לאומית שתשאל את השאלות האלה ותנסה לייבא לארץ כל מיני מנגנונים יצירתיים ממדינות אחרות", אומר ד"ר צחור, "אבל לא עושים גם את הדבר הזה".
אנו נוטים לחשוב שמשבר האקלים רחוק מאיתנו, ושהוא יהיה בעיה אחת שנצטרך להתמודד איתה. בפועל, הוא יצטרף לכל הבעיות הקיימות ואף יחריף אותן. אחת מהן היא העלייה באלימות המגדרית. באוסטרליה, לדוגמה, היו בצורות קשות שהקשו על החקלאים לייצר יבול. זה גרם לקריסה כלכלית, שעל פי מחקרים הובילה הרבה יותר גברים להתמכר לסמים ולאלכוהול, מה שבסופו של דבר הוביל לעלייה באלימות במשפחה.
על פי ד"ר קריגל, יש כאן רצף שמתחיל בבצורת, הופך למצוקה כלכלית ומשבר, גורם לקושי חברתי ומיד לעלייה באלימות במשפחה. בהוריקן קתרינה, למשל, רבים מהניצולים הוצאו למקלטי מחסה ציבוריים, ושם הייתה עלייה בדיווחים על אלימות מינית ופיזית. מחקר במדריד הראה על עלייה ברצח נשים על ידי בני הזוג שלהן יום לאחר גל חום קיצוני.
הטענה הזו רווחת בקרב רוב החוקרים: בכל מקום שבו יש אי־שוויון, משבר האקלים יכפיל ויעצים אותו. "אפשר לראות איך סיטואציה אקלימית בנגב הופכת את החיים של הבדואים, שכבר היום במצב קשה, לקשים עוד יותר", מתאר פרופ' רבינוביץ'. "החזקת העדר למשל, שחלק מהמשפחות בנגב מתפרנסות ממנו, הופכת לבלתי אפשרית בשל משבר האקלים. זה משהו שיכול להכריע משפחות בדואיות בנגב, כמו גם משפחות פלסטיניות בשטחי C".
מה ניתן לעשות כדי לנסות לצמצם את הפער? "אם אנחנו יודעים ש'עוני אנרגטי' תקף יותר לגברים ונשים שחיים בעוני, בואו נפתח את המענים בהתאם", אומרת ד"ר קריגל. "למשל בהנגשת פאנלים סולאריים ממומנים על ידי המדינה, כאשר מי שייהנה מהחשמל המופק הם אנשים שאין להם יכולת לשלם את חשבונות החשמל בשל המצוקה הכלכלית".
עוד זווית שתקשה על משפחות עניות היא עליית מחירי המזון בשל משבר האקלים. גם כאן יש אקו־סיסטם ומעגל שלילי: עליית טמפרטורות שמובילה לקריסת יבולים, להתפשטות מחלות צמחים וריבוי של נחילי ארבה; שיטפונות שמסכנים שדות אורז; דילול בדגים ועוד.
"במשבר הכלכלי של 2008 קפצו מחירי המזון ב־30%", מדגים פרופ' רבינוביץ'. "בכל מדינות ה־OECD, רבע מסל התצרוכת החודשית של משפחה הולך על אוכל, לעומת 75%–80% במדינות עולם שלישי. אם נקפיץ את מרכיב האוכל, יש משקי בית שיוכלו לצמצם דברים אחרים ולשרוד, אבל משק בית שמוציא 80% על אוכל, יגיע למצב שאין לו כסף".
גם בתוך מדינות כמו ישראל, מי שייפגע מעליית מחירי המזון הם העשירונים התחתונים. "אם משק בית מוציא בחודש 30%–40% על מזון, ומחירי המזון עולים, נשארת פחות הכנסה פנויה להקצות לחינוך הילדים, למשל", אומר ד"ר צחור. "המשמעות היא פחות כסף למורים פרטיים, כדי שהילדים יוכלו להשלים פערים. זה אפקט הדומינו".
דוגמא ל"אפקט פרפר" שכזה ראינו במשבר הקורונה, כאשר הביטחון התזונתי של אזרחים בדרום־מזרח אסיה נפגע מעצירת יצוא הבננות בפיליפינים. "ישראל, למשל, לא מגדלת את התצרוכת העיקרית של חיטה, אורז, תירס, דורה ודגנים נוספים", ממשיך ד"ר צחור. "אנחנו מייבאים את זה מחו"ל, ואין פה הערכת סיכונים של השפעות משבר האקלים על אותן המדינות שישראל תלויה בהן ליבוא של מזונות".
שיטפונות בסין // צילום: STR, AFP via Getty Images
לנצל את השמש
על פי פרופ' רבינוביץ', דווקא מגפת הקורונה שמה זרקור על משבר האקלים. "הקורונה נתנה תזכורת לכך שתהליכים גלובליים משפיעים עלינו הרבה יותר ממה שיכולנו לחשוב קודם", הוא אומר. "המודרניות פיתחה אצלנו את האשליה שאנחנו יודעים איך לנהל את כדור הארץ, להתגונן מפני אי־הוודאויות שלו. אני חושב שהקורונה הייתה במובן הזה מעין קריאת השכמה תודעתית".
הדרך לפתרון המשבר והצלת האנושות, יש שיגידו לחיסון הפלנטה, היא צמצום פליטת גזי החממה. כחלק מהתחייבויות העולמיות להסכם פריז, הגישה מדינת ישראל לאו"ם בחודש אוגוסט האחרון תוכנית שבמסגרתה התחייבות להפחית 27% מפליטות גזי החממה עד 2030, ו־85% עד 2050. לצורך ההשוואה, ארה"ב התחייבה לצמצם כ־50% מהפליטות עד 2030 ו־100% מהפליטות עד 2050.
דרך להתמודד עם פליטות גזי החממה היא שימוש ברכבים חשמליים ואנרגיה סולארית. אבל דו"חות מבקר המדינה מלמדים שהמצב בתחום רחוק מלהיות אידיאלי. "מבחינת אנרגיה סולארית, אנחנו נמצאים בחלק של העולם שיש בו הרבה שמש", אומר פרופ' רבינוביץ', "ויש לנו את אזור הנגב שיש בו גם יחסית הרבה שטח שנדרש בשביל תחנות כוח סולאריות".
בשנות ה־50 ישראל הייתה חלוצה עולמית בתחום של האנרגיה הסולארית, בזכות החוק שאסר לבנות בית ללא דוד שמש. מאז, רק הלכנו לאחור. יעדי ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת נקבעו בכמה החלטות ממשלה במשך השנים, אך ניכר כי יעדים קודמים מעולם לא הושגו. בדו"ח המבקר שפורסם בספטמבר 2019 נקבע כי בסוף אותה שנה עמד ייצור החשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת על 5% בלבד, מחצית מיעד הביניים שהציבה ישראל לשנת 2020.
"אני חושב שהסיבה היא מבנה משק החשמל, עם ריכוזיות היתר שיש לחברת החשמל כמונופול עם כוח פוליטי", אומר רבינוביץ'. "הדבר השני הוא שהגז נפל עלינו בתחילת העשור הקודם בעיתוי הכי אומלל".
| למה אומלל?
"שהוא הגיע מאוחר מכדי למנוע את ההתבססות על פחם בשנות ה־70–90, ומוקדם משום שהיום כבר לא היינו מפתחים אותו – יותר זול אסטרטגית לפתח תחנות כוח סולאריות. בתוך 30–40 שנה, 70% מהחשמל בעולם ייוצר על ידי אנרגיה מתחדשת. בישראל השקענו המון בתשתיות ובתחנות כוח עם גילוי הגז, והיום זה נראה ארכאי כשגם הכסף הגדול שהבטיחו לנו לא מגיע".
לפני עשר שנים הקים יוסף אברמוביץ, מחלוצי התחום הסולארי בישראל ומועמד לפרס נובל לשלום, את קרן גלובל שמקימה חוות סולאריות במדינות אפריקה. "כדי להגיע למנהיגות אקלימית צריך רק שלוש־ארבע החלטות", הוא אומר. "אני פועל באפריקה, ויש שם מדינות שבהן מותר לאדם פרטי להשקיע ולייצר אנרגיה סולארית, ולאחר מכן למכור למישהו אחר שרוצה לקנות. בישראל, מדינה חופשית, זה אסור. לכן המחירים גבוהים. וזה מוזר, כי אנחנו דמוקרטיה".
במסגרת מיזמיו הגיע אברמוביץ בשנת 2006 לקיבוץ קטורה בדרום, ויחד עם יזמים נוספים הציב מטרה שאפתנית – להביא את האזור מאילת ועד קצה הערבה ל־100% שימוש באנרגיות מתחדשות. היעד הזה הושג אשתקד. "הוכחנו שכל המומחים וכל הפוליטיקאים טעו", הוא אומר. "זה טכני, כלכלי וכדאי לצרכנים, למדינה וגם למשקיעים".
על בסיס מודל דומה, מציע כעת פרופ' רבינוביץ' לחשב מסלול מחדש ולהשקיע בחזון הסולארי של הנגב. "זו גם הזדמנות לתיקון, ולשיפור איכות החיים של האוכלוסיות שם", הוא אומר. אברמוביץ לא רואה את זה קורה באופן טבעי. "יהיה לנו גרין־דיל שאפתני יום אחרי שנסראללה יפציץ את אסדות הגז, או אחרי התקפה מאיראן על רשת החשמל שלנו, או אחרי רעידת אדמה רצינית", הוא אומר.
פרופ׳ דני רבינוביץ׳, ד״ר אסף אריאל, יוסף אברמוביץ וד״ר אסף צחור
ניצוצות של הבנה
כמעט כל המרואיינים בתחקיר הדגישו שוב ושוב עד כמה המאמץ הממשלתי בישראל דל, מאוחר ולא רלוונטי. "כשאנחנו נכנסים לדיון על משבר האקלים עם אותו פולקלור יהיר של 'יהיה בסדר', זה עלול להוביל לאסון", אומר ד"ר צחור. "אני חושב שבשלה השעה לתוכניות אמיתיות עם תקציבים ופרויקטים, ולא לעוד דו"חות ומסמכי מדיניות. שבענו מהם, יש לנו מספיק, לא צריך להמציא מחדש את הגלגל".
דב חנין, שפעל במשך שנים בתוך הזירה הפוליטית וכעת מוסיף לפעול מחוצה לה, סבור שאחת הבעיות של מקבלי ההחלטות בישראל היא פער הידע. "יצא לי להיפגש בשנה האחרונה עם לא מעט ממקבלי ההחלטות – בקואליציה ובאופוזיציה", הוא מעיד. "המכנה המשותף הוא שהם לא מבינים על מה אנחנו מדברים".
אלון זס"ק, סמנכ"ל בכיר למשאבי טבע במשרד להגנת הסביבה, העומד בראש מנהלת ההיערכות לשינוי האקלים, מכיר היטב את התמונה. "כבר ב־2009 דיברנו על משבר האקלים", הוא אומר. "עשינו סקירה מה קורה בעולם, מיפינו את המגמות ואפילו עשינו מפת חום משמעותית, על מנת לתעדף את הפרויקטים שצריכים לבצע מיידית".
באפריל 2021 פרסם המשרד תזכיר חוק אקלים מקיף ונרחב, הכולל הצעה לקביעת יעדים לאומיים, מינוי ועדות משנה למשבר ויצירת מנגנונים לדיווח ולבקרה. כמו כן הוביל המשרד עבודת מדיניות רחבה, שבמסגרתה הציג המלצות ועקרונות לעיצוב מתווה של מנגנון תמחור פחמן בישראל. עקרונות אלו אומצו בהחלטת ממשלה מראשית אוגוסט.
בתקציב המדינה הנוכחי, שאמור להיות מאושר בימים אלה סופית, הועברו באופן תקדימי 625 מיליון שקל אך ורק לטיפול במשבר האקלים. על פי המשרד להגנת הסביבה, תקציב המשרד יוקדש בין השאר לתמיכה ברשויות המקומיות לגיבוש תוכניות היערכות לשינויי אקלים, תמיכות לקידום מעבר לכלכלה דלת פחמן בתעשייה, קידום חדשנות פורצת דרך לפתרון למשבר האקלים, שיקום נחלים ומערכות טבעיות, עידוד מעבר לתחבורה נקייה ובנייה ירוקה ועוד.
"עם זאת, כל משרד הלך ועשה את ההיבטים שלו, וחלק לא ביקשו אפילו תקציב לנושא האקלים", מודה זס"ק. "את הנחל ואת האזרח לא מעניין איזה משרד זה. אנחנו צריכים להיות ערוכים טוב יותר לנושא האקלים. נכון שיש הרבה דברים לעשות ברמה הלאומית, אבל היישום בשטח הוא ברמת השלטון המקומי".
עמית, בת 6, בן שמן
קציצות מזבובים וחיפושיות
איך ייראה העתיד שלנו בצל משבר האקלים? כאן, לחלק ניכר מהמרואיינים יש תקוות, ואף רעיונות שמעלים אופטימיות מסוימת. "אנחנו חברה של חדשנות, של יצירתיות, חברה לא שמרנית", אומר חנין. "אפשר לייצר מודלים חברתיים אחרים".
על פי ד"ר אריאל, הקיץ אמנם יהיה בלתי נסבל, אבל "אני רוצה לחשוב שב־2050, כל הדברים האלה שנראים כמו מדע בדיוני יהיו מציאות – מעבר מוחלט לרכבים חשמליים, מעבר לאנרגיה מתחדשת, איכות האוויר תשתפר".
גם ד"ר צחור שומר על זווית אופטימית, בעיקר בכל הנוגע לתזונה שלנו. "אני מדמיין גפילטע פיש שהדגים שבו אכלו מיקרו אצות, ואת יכולה להכניס לתוך הבלילה כל מיני דברים נוספים – קצת צדפות, רכיכות מסוגים שונים. אם לא תהיה ברירה אולי תצטרכי לערבב פנימה קצת קמח חרקים, קמח חיפושיות או קמח זבובים", הוא מכריז. "אני מבטיח לך שזה יהיה יותר בריא מהרבה מהמזונות שמשווקים היום, ולא בטוח שנרגיש את זה בטעם. כמו שאמא שלי אומרת, תמיד אפשר להוסיף מלח לכל דבר".
| מה אקנה בסופר בסוף המאה?
"אם לא תצטרכי לחתור לשם עם קיאק? אני חושב שנמשיך לגדל חלק מהמזונות שאנחנו מגדלים היום, אבל חלקם יהיו יקרים מאוד. יהיו לך הרבה תחליפים: תחליפי חלב, תחליפי ביצים, יהיה משהו שאולי ישווקו לך בתור שרימפס או טונה, אבל הוא יהיה מורכב מחלבונים סינתטיים או כאלו שיצרו במעבדה".
| מתי נמצא את עצמנו אוכלים חרקים?
"אלה דברים שכבר קורים, ביפן, בדרום קוריאה, בקמבודיה. אני מניח שיש עוד זמן עד שהישראלי יאכל חרק, אבל זה יהיה הרבה יותר מהר ממה שחושבים. בישראל יש את כל ההון האנושי והכישרון ההנדסי והמשאבים כדי להתחיל להשקיע במערכות למזונות העתיד (Future Food Systems) – הישענות על מיקרו אצות, גידול חרקים מסוגים שונים בתוך מתקנים סגורים שמבודדים לחלוטין מהסביבה החיצונית, אז את לא חשופה להשפעות של האקלים".
| ומה עם הזבובים?
"יש חוות חרקים לזבובים מסוימים, ספציפית זבוב שנקרא 'זבוב החייל השחור'. לפני שזבוב נהיה זבוב, הוא רימה. לרימה אין כנפיים ועיניים. היא בעיקר חלבון, ברזל ואבץ – דברים שמאוד בריאים לתזונה האנושית. קוצרים את הרימות האלה, מייבשים אותן, ומכאן זו החלטה שלך – את יכולה לאכול אותן, ואת יכולה להאכיל בהן את משק החי".
–
(האיורים בכתבה הם של ילדים אשר ביקשנו מהם לצייר איך נראה בעיניהם משבר האקלים. בלי הסברים מפורטים והפחדות, זה מה שקיבלנו. כך רואה הדור הבא, שיסבול מההשלכות יותר מאיתנו.)
