אז מה באמת רוצים החרדים, כשמסתכלים לכיוון הבוקר שאחרי הבחירות הקרובות? זו שאלה ששואל את עצמו כל אחד במדינה. האם טוב להם עכשיו בחיקו של נתניהו? האם הם יכולים לשדרג את עצמם? האם יש להם בכלל לאן ללכת?
מסמך השותפות שביקש נתניהו, ועליו חתמו ראשי המפלגות החרדיות – אריה דרעי, משה גפני ויעקב ליצמן – הוא מסמך שטוב לשני הצדדים. היו שראו בו כניעה של "השותפים הטבעיים", אבל דווקא הם רוצים בכל נפשם ומאודם לשמר את המצב הקיים. לא, אריה לא רוצה ביבי חזק, הוא רוצה ביבי סביר, ביבי שצריך אותו לצידו. ככה, הכי טוב (אגב, דבריי כאן הם דעתי האישית כמובן, וגילוי נאות שוב: הח"מ הוא עורך 'הדרך' של ש"ס).
החלופה לנתניהו לא קורצת לחרדים, אפילו אם זה גדעון סער, שכאישיות הוא מוערך במידה ואף נוהג לבקר בבתי גדולי ישראל; שותפות אמת יש להם רק אצל נתניהו. האלטרנטיבה מפחידה: לפיד וליברמן מצטרפים שם בכל קונסטלציה. אין כל תרגיל מתמטי נראה לעין שבו סער יוכל להרכיב ממשלה ללא לפיד, שמצטייר ובצדק כאויב הדת.
מוטב להם לחרדים להיות שותפים לאדם שהמשטרה והפרקליטות קבעו לו עבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, ולא להיות שותפים למי שבמו פיהם וידם מבקשים לרמוס את זכויותיהם והפרו כל אמונים ביחסים שבין החרדים לחילונים.
העליהום בחודשים האחרונים לכיוון הציבור החרדי הוציא החוצה את הזעם והתסכול העתיקים: למה החרדי מקבל יותר מהחילוני? שאלה היפותטית ומצחיקה שכבר נשאלו עליה בשעתו מנחם בגין, יצחק שמיר, אריאל שרון, אהוד אולמרט, אהוד ברק ונתניהו; כל אחד בתורו השיב כי זה עיוות ושקר. אם כבר, לחרדים פשוט יש חוש מסחרי מפותח, הם יושבים על משבצת הימין בישראל, ובעוד השמאל מתרוקן מנכסיו, ומפלגת מרצ הזכורה להם שלא לטוב מתנדנדת באזור גבול החסימה, החרדים מתחזקים ומהווים לשון מאזניים ושותפים טבעיים כמעט בכל ממשלת ימין שקמה, בפרט מאז 96'.
ואתם יודעים עוד דבר? מיום שנתניהו החל להיות "נרדף" של הפרקליטות, הוא מקבל מקום של כבוד אצל רוב החרדים. לחרדים יש ניסיון מר עם הפרקליטות ובג"ץ – שתמיד, כך נדמה, יהיה בצד שכנגדם. החרדים והימין שותפים כיום לאותה גזירת גורל של נשפטי הבג"ץ, הסובלים מנחת זרועו. מי שסובל על ידם – מתקבל כאן בזרועות פתוחות ולב אוהב.
נתניהו, לעומת כל אלו שמקרוב באו וחלמו לרשת את כיסאו – לפיד, גנץ, סער ועוד – יודע ללהטט ולהלך בין הטיפות. הוא ייתן לבג"ץ להשניא את עצמו על החרדים, הוא ייתן לליברמן וללפיד לטנף את עצמם ולעמוד בחזית מול החרדים. הוא יעשה "נה נה נה" ולא יגיד אף מילה לא טובה על החרדים, גם אם עכשיו זה במודה להחטיף להם. שותפים זה שותפים. סער ההגון למשל נפל רק באחרונה עם התבטאויות אומללות בדבר לגיטימציה לחילולי שבת, מה שאילץ את מערכות העיתונים החרדיות לשלוף סכינים נגדו. טעות פוליטית קשה.
לא באתי כאן להפחיד את הקוראים עם דו"חות המציגים את התפתחות החרדים ואת כוחם הגובר. גם לא נלאה אתכם בספקולציות לזהות ראש הממשלה החרדי שיהיה כאן בעוד 40 שנה. אבל כן אגיד: החרדים כאן כדי להישאר, והם יהיו חברים בקואליציה הבאה, בעזרת השם.
–
- כן, מדינה בתוך מדינה // הטור של דוב גרינבוים
- כל הקורונה על רגל אחת // הטור של דוב גרינבוים
- משבר הקורונה ויחסי נתניהו והחרדים | או: מדוע הכיפה ניצחה את הקופה | מאת אמיר אורן
