fbpx

משפיעים 2020 | הביביסטים בפאנלים | בשם המלוכה

0

זה קצת כמו עם נחל האסי. אם אנחנו לא יכולים לעשות לבד, ניכנס בכוח אל ארץ האליטות הכחולה של התקשורת. הטענות על קיפוח הימין בתקשורת הארצית נשמעות כאן מאז קום המדינה. האבחנה אינה שגויה לחלוטין, אבל היא חלקית מאוד. התקשורת הישראלית מאוד ימנית, גם זו הנתפסת כשמאלנית. המבחן איננו בפרשנויות, אלא במערך הסימולים של העובדות הנחשבות אובייקטיביות. כל כלי התקשורת אומרים וכותבים "מחבלים" על כל בדל פעולה, ולא, נניח, "פלסטינים חמושים" או "פורעי חוק"; כולם מציגים עמדות אולטרה־פטריוטיות עד דביקות. כמעט כולם רוצים "לתת לצה"ל לנצח". כך נראה ימין.

אבל נכון כי הבון טון היה תמיד באזור השמאל. כך נוהגת באופן טבעי תקשורת מפותחת. שמבקרת, בודקת, חושדת כל הזמן בכוונות השלטון ומנסה להגן על האנשים. עיתונאי המוחא כפיים לשליט, נתפס כאחד שלמעשה בוגד בשליחות ובמקצוע. בשלב מסוים חלמו בימין על מין 'פוקס ניוז' ישראלי, ערוץ שידור ימני עילי שיביא אליו את הצופים הימנים. זה הסתיים בזיכיון שהושחת לערוץ מורשת, ושברי אחוזי רייטינג בערוץ 20. אוהבי ביבי אוהבים להתעצבן על קרן מרציאנו ואמנון אברמוביץ' ויונית לוי, מאשר להתענג על הדברים שריקלין אומר להם בערוץ הנידח.

אז חזרו לתוכנית א'. החדרת תומכי ביבי לאולפנים הגדולים, למהדורות, לפאנלים. בחברות החדשות נכנעים ואז מתאהבים בקונספט. אין דבר שמשמח יותר את מכונת הרייטינג מאשר עימות קולני, ועדיף עם צעקות או אפילו נטישת אולפן. הימין שולח לפאנלים את יעקב ברדוגו, עסקן ליכוד ותיק; את בועז ביסמוט מ'ישראל היום', תמיד איש של מישהו, פעם היה של פרס, עכשיו של ביבי. את שמעון ריקלין התמיד משתומם, פה ושם את גלית דיסטל־אטבריאן, פובליציסטית מהימין, ועוד דמויות בסדר גודל יורד.

להוציא את עמית סגל, פרשן פוליטי בכיר עם רזומה עיתונאי עשיר, התמורה שמביאים נציגי הימין למחנה שבשמו באו לדבר אינה גבוהה במיוחד. הם גרזניים באופן הביטוי, נטולי ברק ואירוניה, ומכים בפטישי מונחים ומילים. מהנדסי תודעה, הם אומרים שוב ושוב לעיתונאים שהם מזהים עם השמאל, שופרים נרצעים של מערכת המשפט. הם מנסים להגן על ביבי, בדיוק כמו שהוא עצמו עושה. כלומר, הם לעולם לא מתעמתים עם העובדות שמוטחות נגדו, הם לא מפוררים את הנתונים שהעיתונאים החרוצים מביאים, הם לא מחוררים את קטעי ההקלטות שנשפכים על אוזני הצופים ומצמררים ומסמררים אותם. הם תמיד מנסים לקחת את השיח למקום אחר. מה עם החקירה נגד מנדלבליט? למה אתם לא מדברים על פשעי ליאת בן ארי? למה אתם לא משבחים את ההישגים האדירים של ביבי? ביסמוט נראה ומדבר כמו קריקטורה של עצמו. ברדוגו ממש מזמין חיבוק, כי הוא כל הזמן נעלב בשם כל ישראל השנייה, שתכף, לדבריו, תהיה הראשונה, וכולנו, כך הוא קובע, נצטרך להתרגל. הם משפיעים בגלל הנפח הבלתי נתפס ובלתי מוצדק שהם תפסו במה שאמור להיות פלטפורמות עיתונאיות. אבל הם לא עוזרים לביבי. עובדה. ההפגנות נמשכות. המנדטים נמסים.

"בפנטזיה הפוליטית של (דוברי השמאל), הדבר הדחוף ביותר שצריך לדאוג לו אם יתחלף השלטון הוא שאני וכמה מחבריי – ניעלם"
(יעקב ברדוגו ב'ישראל היום')

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook