fbpx

מבחן דרעי // מאת עופר חדד

0

ש"ס כבר לא תחזור לימי הזוהר של 17 מנדטים, אבל כנראה גם לא תתפוגג אל מתחת לאחוז החסימה. מה נעשה מאחורי הקלעים במפלגה, ואיך מתמודד עם האתגרים (והחשדות הפליליים החדשים) המנהיג הבלתי מעורער שלה?

 

תחילת 2016. אריה דרעי שוב יושב בלשכת שר הפנים. 22 שנים אחרי שנאלץ לעזוב את הלשכה בעקבות כתב האישום נגדו, שיהפוך בהמשך להרשעה ולריצוי מאסר בפועל, הוא חזר כאריה מכלוף דרעי, וכבר הרגיש שחזרתו לחיים הפוליטיים והציבוריים הושלמה רשמית.

 

שוב עמד בראש, לבדו, בהנהגת ש"ס, ללא שותפויות מוזרות כמו "ההנהגה המשולשת" שקדמה לכך. אחרי ששרד את "נשק יום הדין" שהבטיח יריבו המר אלי ישי, בדמות אותן הקלטות של מרן עובדיה יוסף נגדו. הכל הפך אט־אט רעש עמום, רעש שהותיר מאחור. סוף־סוף, חשב לעצמו, סוף־סוף יגיעו שוב השנים הטובות.

 

אלא שחודשיים לאחר מכן, בסוף חודש מרץ, ביום ראשון אחר הצהריים, אחרי ימים אחדים של רחש ותכונה בתקשורת סביב בדיקה בעניינה של אישיות בכירה, הטלפון של יועץ התקשורת של דרעי צלצל. מעברו השני של הקו עמית סגל. הפרשן הפוליטי הבכיר של חברת החדשות פנה לבקשת תגובה על חשיפת חקירה חדשה נגד דרעי.

 

לא עובר זמן רב ודרעי מטלפן לסגל בעצמו: "אין דבר כזה, זה לא יכול להיות. תבדוק שוב", הוא מפציר בו. סגל ממתין עם הפרסום ומגיש בינתיים שאילתה לפרקליטות המדינה, שמגיבה מצידה בהוצאת צו איסור פרסום. יממה לאחר מכן כבר צפה דרעי בלשכתו באותו סגל מדווח על "חשד לפרשת שחיתות חדשה שמעורבת בה דמות פוליטית בכירה".

 

במערכות הפוליטיות, התקשורתיות והמשפטיות פשטה השמועה במהירות האור הצפויה. כעבור ימים אחדים הכל כבר היה בחוץ. כשהחלו להתברר החשדות אמר למי שאמר שאינו דואג הפעם, שאין לו מה להסתיר. ועדיין, התקשה, אולי כלל לא ניסה להסתיר את הסערה שבפנים.

 

בבדיחות אמר פעם דרעי לליאור שליין, כשהתארח בתוכנית 'מצב האומה' (לפני שינוי שמה ונדידתה בין האפיקים), בהתייחס לכניסתו לכלא של אהוד אולמרט: "יש לי פוֹר על כל הפוליטיקאים האחרים, זה כבר מאחוריי". ופתאום שוב אותן הכותרות, שכאילו החזירו ניחוח ניינטיז חריף באף: "השר אריה דרעי חשוד בשוחד", ו"שובו של העבריין לזירת הפשע". שוב אותן מילים – דרעי, חקירה, שוחד, באותם צירופים, באותה הנשימה.

 

חלומות הבלהות מהניינטיז

29 שנים, פרק זמן בלתי נתפס כמעט, עברו מאז נפתחה החקירה הראשונה, שהפכה לימים לתיק האישי ולתיק הציבורי. במרץ 1999 הורשע המנהיג האהוד של ש"ס בלקיחת שוחד. ושוב מרץ, ושוב שוחד. לכאורה.

 

אמנם כמעט עשור וחצי עברו מאז שחרורו מכלא מעשיהו, בתום ריצוי תקופת מאסר של שנתיים, אבל המחשבה על חזרה לחדרי חקירות, אולי חלילה אף אל ספסל הנאשמים ומעבר לכך, העבירה בדרעי בעתה של ממש.

 

בהמשך יתברר שהטלטלה הנוכחית תגרור גם את רעייתו יפה וכמה מילדיו לחקירות ולחשדות כבדים, שוחד בנסיבות מחמירות, גניבה מכספי עמותה, ועוד שורה של סעיפים, שהתכווצו משמעותית עם הגשת המלצות המשטרה לפרקליטות בסיום החקירה.

 

סעיפי השוחד והגניבה מעמותה התחלפו בסעיפים פחותים משמעותית, "רק" מרמה והפרת אמונים והעלמת מיסים. ודאי לא עניין פעוט, אבל עדיין משהו שנתון למרחב גמיש יותר, אולי מקל יותר, של פרשנות משפטית. משהו שאפשר לעבוד איתו. אולי. ואולי לא כששמך הוא אריה דרעי. במקרה שלו, גם הוא יודע, די בכתב אישום בגין ניצול כפל מבצעים במשביר לצרכן כדי לבשר על סופה המוחלט של הקריירה הפוליטית והציבורית שלו.

 

הקרדיט של חזקת החפות אינו קיים עבור אריה דרעי. יש עוד מינוס גדול שטרם כיסה במלואו.

החשדות שאיתם יצאה החקירה לדרך היו אולי זהים, כמו גם התיק שהחזיק אז ועכשיו בממשלה, אבל זה דרעי מעט אחר.

 

אז, עברו שלוש שנים מאז נפתחה נגדו החקירה ב־1990 ועד שפתח את פיו ומסר את גרסתו לחוקרים ב־1993. זה היה אריה דרעי צעיר, גאוותן, שהשקיף על העולם מהגג הכי גבוה. דרעי שיכור מכוח, מהצלחה, מהערצה.

 

ניצב משנה בדימוס מאיר גלבוע, שהיה החוקר הראשי בפרשה, סיפר לימים: "הוא קבע את מקום וזמני החקירות, ובמהלכן התנהג כרצונו, הלך מתי שהוא רוצה, הפסיק את החקירה מתי שהוא רוצה, יצא לקיים שיחות טלפון".

 

המטאור הפוליטי שהצית אש באולפני הטלוויזיה וחרך את כותרות העיתונים, סחף לקרב חייו נגד רשויות אכיפת החוק את גדודי הפעילים של ש"ס, ובהמשך ציבורים שאפילו לא חשבו בתחילה להצביע ש"ס – והפכו אוהדיו המושבעים ואויבי המערכת.

 

הדבקים והאדוקים שבהם כונו "התנזים של דרעי". היה לו גם מחנה תומכים לא מבוטל בתקשורת שנשבו בקסמו האישי. אמנון דנקנר ז"ל, שלא הסתיר את חברותו הקרובה אליו, התייצב לצידו באותם ימים פומבית במאהל המחאה "שאגת אריה". אחרי הרשעתו חתם על עצומה לשחרורו ואמר מול האלפים בעצרת התמיכה: "פסק הדין אינו נכון, ואינו צודק, אריה דרעי הוא זכאי".

 

איור: נועה כ"ץ

 

רוצים לקרוא את המשך הכתבה? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – לחצו כאן         

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019

דברור ישיר // מאת אור הלר

אור הלר / 15/09/2019