למתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף כמיל אבו רוקון, אין טנקים ואין מטוסי קרב. אבל במציאות הביטחונית המבעבעת הנוכחית יש לו חשיבות והשפעה אדירות. גם במטכ"ל, גם בקבינט. המתפ"ש, בן עספיא שבצפון, הוא המים שמנסים להשבית את אבק השריפה בעזה ובשטחים. פתיחת מעברים, הגדלת שעות חשמל ושטחי דיג, הכנסת פועלים מעזה, מעבר דלקים. כל אלה הם לחם חוקו של אבו רוקון, גם כשהרקטות שורקות. כשנכנס לתפקידו, היו שטענו כי יתקשה למלא את נעליו הגדולות של יואב (פולי) מרדכי, מפעיל הסוכנים מ־504. אבו רוקון הוכיח להם שטעו. הוא הפך לדמות משמעותית במגעי ישראל־חמאס דרך המודיעין המצרי והקטארים, ועם הרשות הפלסטינית.
אם טרם הגענו למלחמה נוספת בעזה ולאינתיפאדה שלישית בשטחים, יש לו חלק לא מבוטל בכך.
כמיל אבו רוקון נושם וחי את הסוגיה הפלסטינית כבר יותר מ־40 שנה. תפקידו העיקרי: להזכיר לצה"ל ולדרג המדיני שבהידברות נבונה ואינטימית, תוך הבנה למרכזיות הצעדים הכלכליים והאזרחיים של ישראל מול הפלסטינים, אפשר למנוע פעמים רבות שימוש בפצצות וטילים.
אה כן, ואבו רוקון הוא גם הקצין הדרוזי הבכיר ביותר בצה"ל (והשני בלבד שהגיע אי פעם לדרגת אלוף). כשהממשלה התעקשה לתקוע לדרוזים אצבע בעין בדמות חוק הלאום, בפרשייה כואבת שמבחינת הדרוזים לא הלכה עדיין לשום מקום, צה"ל מתגאה בטייס הדרוזי הראשון בחיל האוויר, בלוחמים, חלקם גיבורים אלמונים, ובקצינים בכירים. אפשר להעריך בזהירות שהאלוף אבו רוקון לא התחבר לאמירות כגון "דרוזיסטאן", שהגיעו מכיוון משפחת ראש הממשלה. ואפשר גם להעריך שהוא לא בדיוק שמר את זה לעצמו.