הרב פרופ' לורד יונתן זקס שנפטר החודש היה קול יהודי גאה ומיוחד. הרב זקס, ששלל תאריו מעידים על מורכבותו וייחודו, היה שילוב נדיר של איש דת – רב ראשי של בריטניה (בין השנים 1991–2013), איש של אנשים, איש חכם ורחב אופקים בצורה בלתי רגילה ואיש העולם הגדול שנכנס ויצא אצל שועי עולם.
הרב זקס היה גאה ביהדותו, וכל הגותו וכתביו מתמודדים עם תפקידיה ואתגריה של היהדות בעולם מודרני גלובלי. הגותו עסקה בראש ובראשונה בשאלה המרכזית שעמה נאלץ להתמודד כרב ראשי של קהילת היהודים השנייה בגודלה בעולם, יהדות בריטניה: למה להישאר יהודי ומה הרלוונטיות של היהדות לאדם המודרני? לנוכח נתוני ההתבוללות של יהדות העולם, שאלה זו לא הייתה בשבילו שאלה תיאורטית אלא משימת חיים. הרב זקס ראה ביהדות דת ומסורת שקוראת תיגר על כוח אבל לא באמצעות כוח אלא באמצעות חתירה נחושה ועקבית לתיקון עולם ולהפיכת העולם למקום טוב יותר. ללקיחת אחריות על הסביבה, על הזולת ועל החלש. להאמין באדם ובתקווה שהמציאות, קשה ומורכבת ככל שתהיה, ניתנת לשינוי ולשיפור. תפיסת עולמו הייתה אופטימית מתוך תחושת שליחות ואחריות לתפקידו המיוחד של העם היהודי. כך כותב הרב זקס בספרו 'רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו': "החירות, גרס משה, אינה מושגת בשדה הקרב, אף לא בזירה הפוליטית, אלא דווקא בדמיון האנושי ובכוח הרצון. לצורך הגנה על הארץ, אתה נזקק לצבא. ואילו כדי להגן על החופש, דרוש חינוך. אתה זקוק למשפחות ולבתי ספר כדי להבטיח שהאידיאלים שלך יועברו לדור הבא, ולעולם לא ילכו לאיבוד, לא ייזנחו מתוך ייאוש ולא יטושטשו. בתי ספר הם מצודותיה של החירות. גיבוריה הם מורים, ובעצמותיה בוערת תשוקה להשכלה ולחיי רוח. משה רבנו הבין שעם אינו זוכה בחיי נצח באמצעות בניית מקדשים או מואוזוליאום אלא בחקיקת ערכיו בלבות ילדיו, ואלה בלבות ילדיהם, וכן הלאה עד קץ הימים" (עמ' 20).
הרב זקס היה איש משכיל ורחב אופקים בתחומים רבים ומגוונים, ביניהם פילוסופיה, פסיכולוגיה, ספרות, כלכלה, תרבות ועוד. כל אלה איפשרו לו להתמודד בשפה מודרנית ובקול צלול עם האתגרים הרבים שמעמידים המדע והטכנולוגיה למוסד הדת בכלל וליהדות בפרט. בספרו 'השותפות הגדולה: הדת, המדע והחיפוש אחר משמעות' מבחין הרב זקס בין תפקידו של המדע להסביר איך הדברים עובדים לבין הדת שתפקידה להסביר לשם מה הדברים עובדים ומה משמעותם עבורנו.
הרב זקס היה איש העולם הגדול. הוא היה רבה הראשי של בריטניה וקיבל תואר לורד מהמלכה. לאחר הפיגוע הנורא במגדלי התאומים הוא היה מהאישים הבולטים בעולם שהובילו שיח פיוס בין דתות של מנהיגי דת מכל העולם. בספרו 'לכבוד השוני' שנכתב לאחר אותו פיגוע כתב הרב זקס: "הדת עשויה לשמש מקור לאי־הסכמה. היא יכולה גם להיות מתכונת ליישוב סכסוכים. את הדרך הראשונה אנחנו כבר מכירים לעייפה, ואילו את השנייה כמעט שלא ניסינו. אך היא ישנה, דווקא כאן ודווקא עכשיו, ובה טמונה התקווה ליצור סולידריות אנושית שתהיה חזקה דיה לעמוד במבחני העתיד. הדתות הגדולות חייבות להפוך עתה לכוחות פעילים בהשגת שלום ובכינון צדק וחמלה – שכן בהן השלום תלוי".
הרב זקס לא היה רק רב גדול ואיש העולם הגדול אלא גם איש של אנשים – רב של אנשים – שהנהיג במשך שנים רבות את קהילת היהודים הגדולה באירופה, באנגליה.
הרב זקס פעל בעיקר בשפה האנגלית ובמשך מרבית חייו הציבור הישראלי כמעט ולא נחשף אליו, ואף שהיה מהאישים היהודים המשפיעים בעולם – השפעתו על הציבוריות בישראל הייתה אפסית. במובן זה הציבור בישראל פספס את הרב זקס והרב זקס פספס הזדמנות להטביע חותם על הציבוריות הישראלית על ידי הצגת מודל חי וקיים ליחסי דת־מדינה השונה לחלוטין מהמוכר לנו בארץ. אמנם בשנים האחרונות תורגמו לעברית כמה מספריו ואף החלו לתרגם את כתיבתו על פרשת השבוע לעברית – חלק מכּתביו קובצו בספר 'שיג ושיח' על פרשת השבוע – אולם התפוצה של אלו הייתה ברובה במגזר הציוני־דתי הלא חרד"לי, והשפעתו בישראל לא חרגה מגבולות המגזר הזה.
הרב זקס נפטר בשבת בפרשת וירא והנה ציטוט מפיו על הפרשה מהספר 'שיג ושיח', ציטוט אשר מתמצת את גדולתו ותורתו של הרב זקס על רגל אחת: "אברהם, אבי המונותיאיזם המוסרי, ידע אמת פרדוקסלית: לחיות חיי אמונה פירושו לראות את חותמו של אלוהים בפניו של האדם הזר. קל לקבל את פני השכינה כשהיא מתראה בפנינו כאלוהים; אך קשה להבחין בה, בשכינה, כשהיא מסתתרת מאחורי פניהם של שלושה עוברי אורח אלמונים. זוהי גדולתו של אברהם. הוא ידע שעבודת אלוהים והכנסת אורחים דבר אחד הן ולא שניים (…) בעשותם זאת, הם עוררו אותנו להבין עיקרון העומד ביסוד חיי האמונה: אנו מכבדים את אלוהים דרך כיבוד צלמו, האדם".
הרב זקס נפטר אבל כתביו ותורתו ממשיכים להתקיים, והם יכולים להיות מגדלור בתקופה של קיטוב חברתי חריף וחיפוש אחר זהות וייעוד ישראלי־יהודי במדינת ישראל.
יהי זכרו ברוך.