fbpx

העשור של האלגוריתם הטלוויזיוני // הטור של פיני אסקל

אחרי שהנדסו את הדרמה, יהנדסו גם אותנו

0

הכל כבר סוכם, נכתב, נשלח, נערך, הודפס, נכרך, נקרא ונחקק. הדפים האחרונים של עיתוני 2019 עטפו את הפתיים שבדגים מזנב ועד ראש וחזרו על המנטרה בכל מקום: היה לנו עשור טלוויזיוני מצוין שנגמר בשנה טלוויזיונית כמעט מושלמת. היו שנשבעו כי הייתה זו שנת הטלוויזיה המפוארת ביותר אי פעם, גם מבלי שנדרשה לספק לנו סדרות מופת, כדוגמת אלו שזכינו להן בעיקר עד אמצע העשור שחלף.

הביטו שוב ברשימות האינסופיות של מצעדי העשור וחפשו את הסדרות הגדולות שהבטיחו לספק קרבות ירושה אימתניים, או לפחות לנסות לקרוא תיגר על סדרות כמו 'הסופרנוס' ו'הסמויה' בראייה היסטורית. ברוב המקרים, סדרות מפוארות כמו 'מד מן', 'שובר שורות', 'האמריקאים' ו'משחקי הכס' נפלו לרגלי אחיות חורגות, קטנות ומשונות כמו 'פליבג', 'אטלנטה', 'בארי' ו'דברים טובים'.

ובכלל, אם מנתחים את צמרות כלל הרשימות החשובות, אפשר לומר כי במבחן ההשפעה יש כאן בשורה גדולה: ההפקות הגרנדיוזיות פינו את מקומן לסיפורים הקטנים והיומיומיים. חאליסי והדרקונים זה נחמד, סדרה תקופתית על עולם הפרסום בשנות ה־60 זה יפה, עלייתו ונפילתו של ברון סמים זה מקסים; אבל בסוף אנחנו כנראה יותר מושקעים רגשית בפמלה אדלון שמתאמצת לגדל שלוש בנות בלי לשבור יותר מדי, באפרו־אמריקאי צעיר מרושש שמנסה לא להסתבך, או בסוס מצויר שסובל מבעיות שתייה ואגו.

——

אבל כאמור, הכל כבר סוכם. הרשימות גובשו, הסדרות הוצעדו, הפרסים חולקו, הוויכוחים התאיידו. אין טעם לדבר על מה שהיה. עכשיו הגיע הזמן לדבר על מה שהולך להיות. ולפיכך, מטבע הדברים, כמובן, נחזור בכל זאת בפעם האחרונה למה שהיה.

הסדרה החשובה ביותר של העשור היוצא היא 'בית הקלפים'. אל תחפשו אותה במרומי המצעדים כי לא תמצאו אותה שם. מבקרי הטלוויזיה וסוכני התרבות בכל העולם התעלמו לחלוטין מקיומה, אולי בעקבות פרשת קווין ספייסי, אולי סתם משום שלא הייתה טובה מספיק בשביל לדחוק אחרות הצידה. אבל היא חשובה – ולו רק מפני שהיא מסמלת את פריצת הדרך של נטפליקס בהיותה סדרת הבינג'־סטרימינג הראשונה (ובעצם השנייה, אחרי סדרת הפשע הקומית 'ליליהאמר').

החרם הגורף עליה מצד המבקרים מעיד בעיקר על כך שהבחירות נוגעות בדרך כלל בתוכן ובצורה ועוסקות פחות במשמעות טכנית. אם תרצו, מעין התנשאות טבעית של יוצרים על טכנאים, של אנשי רוח על אנשי כפיים. ההוכחה: 'לואי' של לואי סי.קיי – שתרם את חלקו לעידן MeToo – דווקא מופיעה פה ושם במצעדים, ולא נמחקה כליל כמו 'בית הקלפים' בכיכובו של ספייסי. כלומר, אין זו התעלמות מוסרית בעיקרה, אלא יותר התעלמות תוכנית.

המסקנה הזאת מעידה על דבר אחד: התוכן הוא עדיין המלך. ובכן, זו אמירה נכונה, אבל היא מצריכה חידוד. הנהג הוא אותו הנהג, רק שבמקום סוס יש לו עכשיו חללית והוא צריך לעשות את ההתאמות הדרושות. אם התוכן הוא המלך, הטכנאי הוא זה שניצב על הספקטרום בין נביא לאלוהים. 'בית הקלפים' לא הייתה טלוויזיה שלא ראינו מעולם. חלקנו צפינו באותו תוכן בדיוק במבטא בריטי כבד, ב־BBC לפני שלושה עשורים, כאשר קווין ספייסי היה גבוה יותר, מבוגר יותר, מפחיד יותר ואמין יותר. אבל זו הייתה טלוויזיה שיכולנו לצרוך פתאום כמו שלא צרכנו מעולם – מתי שאנחנו רוצים, כמה שאנחנו רוצים. בינג'. איזה כיף זה להגיד "בינג'". כיף כמעט כמו לומר "אינפלואנסר". כיף לגלגל אותה על הלשון, עד כדי הפיכתה למועמדת בכירה לתואר מילת העשור של כל מילון או אקדמיה ללשון שמכבדים את עצמם.

——

אבל בעוד המושג "בינג'" הוא אחד הסקסיים והמשומשים ביותר בעשור החולף, חשיבותו ומהותו של הבינג' הן משניות ביחס למושג אחר. קל יותר לחוות ולהסביר מה זה בינג' וכמה זה מגניב ושונה ואחר וטוב יותר ורע יותר מאשר להתחיל להסביר את האלגוריתם. ונטפליקס, יותר מששינתה את הרגלי הצפייה, היא שינתה והולכת לשנות עוד הרבה יותר בשנים הקרובות את הרגלי הצריכה.

נטפליקס לומדת אותנו מצוין זה עשור. היא יודעת מה אנחנו אוהבים ומה לא, היא יודעת באיזה שלב אנחנו מקפיאים את הפריים, מתי אנחנו חוזרים לאחור ומתי מריצים קדימה. היא יודעת מה התיש אותנו בפרק ומה עייף אותנו בסדרה. היא יודעת מה אנחנו מרגישים ומתי אנחנו מרגישים את זה. היא יודעת מה אנחנו רוצים, ויותר מזה – היא יודעת מה אנחנו צריכים.

הדרך לשינוי ממלכת הצריכה היא ארוכה, וכדי לכבוש אותה צריך, מתישהו, גם להפיל את המלך. זה לא שהתוכן לא יהיה חשוב. אבל הוא הולך להיות שולי יותר, לשחק תפקיד קטן יותר בעולם היצירה. הטכנאי יחסל את חדר התסריטאים, האלגוריתם יתנקש בתוכן. ברוכים הבאים לעשור הפופ הגדול. באדיבות האלגוריתם, רק הפופולרי ביותר ישרוד את הצונאמי של הסטרימינג.

הכל יהיה נכון, מעולה, מדויק, מהודק, מהונדס, מפולטר, נוסחתי, מושלם. אף אחד לא יזייף יותר בקריוקי. הסדרה שכולכם אוהבים תהיה באמת הסדרה שכולכם אוהבים. הסרט המומלץ יהיה מושלם מכדי שנתדיין עליו. איך היה? מושלם. וזהו. והסרט שאחריו? גם כן מושלם. וזהו. בסוף ההקרנה אתם תיפרדו ליד דיזנגוף סנטר בחצות בדיוק, שהרי האלגוריתם לעולם לא יאפשר לסרט לחרוג מעבר לשעתיים ושתי דקות, תתחבקו בדיוק לפרק זמן שיוכתב מראש וכל אחד מכם יזכה לגל ירוק משלו לכיוון הבית. תודה לאל ולאלכסה, המים במקלחת יהיו לא חמים מדי ולא קרים מדי. וגם החיים יהיו פושרים.


•••
•••
LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook