fbpx

המנוי אינו זמין | חנאן עבאס

שיחות טלפון שמתנתקות, ניסיונות עקרים למצוא רשת, מסעות אל הגבעות כדי לנהל פגישות וירטואליות חשובות. מסע מתסכל בין תשתיות התקשורת הרעועות בחברה הערבית | וגם: איך הגדילה הקורונה את הפערים, ומדוע זהו אינטרס של המדינה לתקן את המצב

0

אם היה לי שקל על כל פעם שראיתי את אבא מתעצבן וזורק את הטלפון אחרי ניסיונות מרובים לייצר קשר עם אנשים כי אין קליטה בבית, הייתי מיליונרית ועוברת למקום שיש בו קליטה. כך גם בנוגע למספר הפעמים שהזום התנתק לי באמצע הרצאה או ישיבה בשל האינטרנט הלא יציב.

ואני עוד מנצרת, עיר שמצבה טוב יחסית בהשוואה ליישובים ערביים אחרים. דמיינו, אם כן, איך נראה המצב בכפרים הערביים. שם, למשל, אזורים שלמים מנותקים מקליטה, וכתוצאה מכך אנשים צריכים לשוטט בעיר כדי לקבל שיחות סלולריות. נשמע הזוי, אך זו המציאות שמתמודדים איתה האזרחים הערבים במדינת ישראל, רק משום שנולדו במקום הלא נכון.

 

סליחה, השיחה התנתקה

על פי מחקר האינטרנט בחברה הערבית, שהוציא איגוד האינטרנט הישראלי ונכתב בידי ד"ר אסמאא גנאים בשנת 2018, חרף השינויים הטכנולוגיים המהירים בעשור האחרון, עדיין קיים פער עצום באיכות התשתיות המגיעות אל היישובים הערביים, במספר האנטנות הסלולריות וביציבות ובמהירות קווי האינטרנט.

העניין הוא שבעידן הזה אי אפשר אחרת. אנחנו נסמכים על האינטרנט והסלולר כמעט בכל תחום בחיינו ונדרשים להם בקבלת שירותים ממשלתיים, בעבודה, במערכת החינוך, לשם יצירת קשר עם אנשים ועוד. בתקופת הקורונה זה היה חשוב שבעתיים: אי אפשר ללמוד מרחוק כשאין אינטרנט, שלא לדבר על הצורך במחשב בכל בית. כלומר, במקום שהפערים יצטמצמו – הם רק התרחבו.

נוסף על כך, עולם הדיגיטל מאפשר מגוון של הזדמנויות להתפתחויות, בייחוד בתחום התעסוקתי. חברה שאין בה את התשתיות ואת הנגישות, ואין בה את התנאים והכלים לעמוד בקצב ההתפתחויות, סובלת מאפליה מובהקת שאי אפשר להתעלם ממנה.

על פי מחקר האתגר הדיגיטלי בחברה הערבית, שהוציא מכון אהרן למדיניות כלכלית, הסקר החברתי האחרון של הלמ"ס משנת 2019 מראה שקיימים פערים ניכרים בתשתיות הדיגיטליות בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית שאינה חרדית. לכשליש מהאוכלוסייה הערבית בגילים 20–64 אין חיבור לרשת האינטרנט, לעומת לכ־10% בלבד מהאוכלוסייה היהודית שאינה חרדית (נתון בעייתי כשלעצמו בעידן הדיגיטלי).

עוד נקודה שעלתה מהמחקר היא כי האינטרנט והקליטה כרוכים זה בזה: לא מספיק לטפל רק בסוגיית האינטרנט ולהתעלם מבעית הקליטה. כלומר, חיבור לאינטרנט נדרש בחברה הערבית, אך אינו מספיק לצורך ביצוע פעולות כמו עבודה מרחוק. כמובן, ישנה חשיבות לא פחותה גם לעוצמת הקליטה ולאיכותה, כדי שתתאפשר פעילות תקינה ללא הפרעות והתנתקויות. מוזמנים לשאול את עורך עמודים אלה על ניסיונותיו לנהל שיחות וואטסאפ קבוצתיות עם החתומה מעלה.

על כל פנים, אין צורך בי כדי להבין את הבעיה: מספיק להיכנס לאינטרנט, אם יש לכם בכלל אפשרות, במטרה להבין עד כמה גרוע מצב התשתיות. אתם כמובן גם יותר ממוזמנים לבקר ביישוב ערבי ולגלות איך כבר בכניסה יחל הקסם – והחיבור לאינטרנט יתפוגג.

מדוע, אם כן, זה לא משתנה? אתם מוזמנים לגלגל בראשיכם את התירוצים. השורה התחתונה מלמדת על פער שאינו יכול להיות אקראי. גזענות? אתם אמרתם. הדשא של השכן אפור יותר.

צילום: iStockPhotos

זה לא רק בשבילנו

לא נדרשה ממני עבודת תחקיר מעמיקה כדי לזהות את הבעיות, האתגרים והנזקים שנגרמים בשל אותה אפליה. כך, נוורס בטאח, עורכת דין מהכפר מוקייבלה, נאלצת להישאר במשרד שלה בעפולה עד לשעות מאוחרות בשל הטראומה מהניסיונות המרובים לעבוד על תיקים מביתה כי "האינטרנט מתנתק כל הזמן", היא אומרת. "אגב, החלפתי חברת סלולר כבר שלוש פעמים מכיוון שלא כל חברות הסלולר פועלות בשכונה שלי". אכן, ערבים רבים משוטטים להם בין החברות השונות כמעין טקס, בתקווה שהפעם זה יעבוד.

מימונה גדבאן, סטודנטית מאבו סנאן, חוותה על בשרה את הפער שנוצר בתקופת הקורונה, כשהיא ואלפי סטודנטים ערבים אחרים – כולל אני – ניסו להתחבר מהבית לשיעורים. "באחד המקרים התנתק לי האינטרנט בבית באמצע מבחן סוף סמסטר, והמרצה הייתה משוכנעת שעשיתי את זה בכוונה", היא מספרת.

בסקר שנערך בידי חוקרי מכון אהרן והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שבחן את ההשפעה של משבר הקורונה על סטודנטים ערבים ויהודים, כ־40% מהסטודנטים הערבים ציינו כי תשתיות האינטרנט במקום מגוריהם אינן מאפשרות להם (או מאפשרות במידה מעטה) להמשיך בשגרת הלימודים.

למרות המחקרים והמידע הגלוי הרב, רוב משרדי הממשלה, וגם החברות, לא מתייחסים לאתגר ברצינות רבה. קשה להאמין שהם אינם יודעים ששיפור התשתיות ביישובים הערביים לא יהיה רק צעד חשוב בהפחתת האפליה ובצמצום אי־השוויון, אלא גם יאפשר צמצום פערים דיגיטליים ואף את הגדלת הצמיחה – אינטרס מובהק של החברות השונות ושל מדינת ישראל.

מדוע? בחברה עם גישה מוגבלת לאינטרנט ולתקשורת סלולרית נוצר מחסום לצמיחת יזמות ועסקים, שמשפיעים רבות על צבירת עושר עתידית ליישוב עצמו, וכתוצאה מכך גם למדינה עצמה. זאת ועוד, היעדר תשתיות תקשורת מוביל להחמצת הזדמנויות גדולות לפיתוח חברתי וכלכלי. במילים פשוטות: הפער הדיגיטלי עלול בשלב כזה או אחר לפגוע בקידום הכלכלה הישראלית.

ללא שילוב מלא של החברה הערבית בכלכלה הישראלית – הצמיחה תיפגע. אז אם לא אכפת לכם מהאזרחים הערבים, הרי לכם לפחות סיבה אחרת, הגיונית, להתחיל לדאוג גם כאזרחים לא ערבים ולהוביל לתיקון אי־צדק של עשרות שנים מצד ממשלות ישראל.

ובכל זאת, משהו אופטימי לסיום: בסוף ינואר 2022 הקים שר התקשורת יועז הנדל צוות בין־משרדי, במטרה להקדים את פריסת הסיבים האופטיים במגזר הערבי. היעד שהציב השר: הנגשת 80% ממשקי הבית ביישובים הערביים לתשתית תקשורת מתקדמת, בתוך חמש שנים.

זהו צעד מבורך, שמראה שמישהו למעלה אכן מבין את הבעייתיות ואת המצב בשטח. כעת נדרשת פעולה והתגברות על המחסומים הבאים. למשל, חלוקה הוגנת של המכרזים ומימוש מלא של ההחלטה. הבטחות רבות כבר שמענו בעבר, בנוגע לתחומים אחרים, והמבחן הוא המעשה.

ועוד משהו חיובי, בקטנה, שלא תאמרו שהערבייה מתבכיינת ולא רואה את הצד החיובי. אכן, כסטודנטית, בזכות האינטרנט הגרוע יש לי את התירוץ המושלם לקבל הארכות בהגשת המטלות המסכמות לקורסים. מצד שני, בינינו, אם באמת היה לי שקל על כל שיחה שהתנתקה לאבא, את המיליונים הייתי מעדיפה לתרום למי שישפר את המצב, ולו כדי שאוכל לסיים את התואר שלי בשלום.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook