ביבי נתניהו משוכנע שהם הפילו אותו. אלה שבכל הזדמנות צועקים "ביבי מלך ישראל", אבל ביום הקובע לא טורחים לקחת את עצמם אל הקלפי בפינת הרחוב, בבית הספר שבו למדו עד שהעיפו אותם משם. אולי. בכחול לבן מצטערים על התל אביבים שלא באו להצביע, ובגללם אין ניצחון ברור וחלק של המחנה, ועכשיו לך תדע איך הכל ייגמר. יש מצב.
הרבה סיבות יש לאלה שלא מצביעים. רק חלקן מובנות, רק מיעוטן הגיוניות. הנימוקים נפרשים כמו מניפת צבעי טמבור, מהשחור של "עזוב, בשביל מה, הכל אותו חרא" ועד הוורוד האופטימי של "בחייך, אנחנו מנצחים בענק גם בלי הקול הקטן שלי, בא לאיזה בירה בים, אח שלי?". באמצע מופגנות עוד הרבה גישות ביניים. אין לי בשביל מי (וואלה, ביוון יש אחלה מפלגה קומוניסטית), אני מאוכזב לגמרי (העיקר זה מה שאתה מרגיש), עד שלא ישנו את שיטת הבחירות אני לא מצביע (טמבל, יש פה שלוש מפלגות שממש דורשות את זה במצע). לכל אחד יש נימוק. לכל אחד יש הסבר.
אבל הכי מרגיזים הם החבר'ה מברלין, מפורטוגל ומשאר מקומות המפלט שאליהם נמלטו המון ישראלים משלטון הימין הפשיסטי/חרדי/משיחי, אלה שעזבו בגלל הריח. אז חבר'ה, מספיק טחנתם לנו ברשת כמה חרא כאן. כאילו אלה שנותרו פה כדי להילחם לא הרגישו. אז ניצחו כאן בלעדיכם. מצידנו, תישארו בבית החדש שלכם. אאוף וידרזן. סלאמאת.
