fbpx

הזדמנות לשינוי במערכת החינוך // הטור של גרשון הכהן

במקום לראות במצב החירום תקופת ביניים שצריך לצלוח, בציפייה לשוב אל הסדר המוכר, מומלץ לראות בו הזדמנות להתארגנות מחודשת

0

משבר הקורונה מזמין בירור לסדרי היסוד בפעולת מערכת החינוך. למוסדות חברתיים יש בדרך כלל יותר מתפקיד אחד כתכלית קיום. לבית הכנסת, למשל, התכלית המוצהרת היא התפילה. אולם מתלווה אליה חובת המניין, תכלית נוספת, כמוקד מחולל לבניית קהילה. לחדר האוכל בקיבוץ, תכלית בסיסית להאכיל את החברים. התכלית הנוספת ואולי החשובה יותר היא לכונן נקודת מפגש יומית לתיאום סדרי העבודה ולגיבוש החברים. מצבי משבר מחוללים פוטנציאל למבט מחודש על הגלוי והסמוי בתכלית הקיום של סדר החיים – ודפוסי ההתארגנות לניהולם. מבט מחודש על מערכת החינוך מדגיש עד כמה בנוסף לתכליתה המוצהרת להענקת ידע וערכים, היא מתקיימת במילוי שני תפקידים קריטיים נוספים. הראשון: מתן מענה מוסדי לשמירת הילדים, באופן שיאפשר שילוב ההורים בעבודת המשק והכלכלה. השני: לכונן על בסיס יומי מקום מפגש מודרך לילדים, לטיפוח כשירות חברתית ושייכות חברתית, מעבר לתא המשפחתי.

ב־1 במרץ ערך משרד החינוך תרגיל לאומי ללמידה מרחוק, במטרה להיערך לתרחיש שימנע הגעת התלמידים בישראל לבית הספר. לכאורה, המשרד הגיע למשבר הקורונה ערוך ומוכן. אך הפעלת הלמידה מרחוק לא הוכתרה בהצלחה, וחידושה לאחר הפסח זכה לביקורות שליליות רבות מצד ההורים. ראוי לבחון מה קרה.

מערכת החינוך שלנו בוחנת את עצמה כמו מפעל ייצור ומתנהלת עם התכווננות למדדים וכמויות. ההישגים הלימודיים של התלמידים, כפי שהם נמדדים במבחני המיצ"ב, הבגרות ופיז"ה, הפכו לאמת המידה העיקרית ליעילות בית הספר והמערכת בכלל. עם המשבר, ומתוך מגמה זו, פעלה המערכת כאילו תפקידה העיקרי ממוקד בהוראה – ואת התפקיד הזה, ניתן כביכול להמשיך גם בטכנולוגיית הלמידה מרחוק. אולם במצוקת הנסיבות, לא ניתן מענה לשני התפקידים הנוספים שלה והם הושבתו לחלוטין. בהבעת הסיפוק מהמאמץ לגיבוש מענה הוראה חליפי בלמידה מרחוק, התפקידים הנוספים הודחקו, כמעט במוצהר, למעמד שולי.

בסדר החיים השגרתי, מערכת החינוך ממלאת מאליה את כל שלושת התפקודים תחת קורת הגג של בית הספר. אלא שבתודעת הזהות המקצועית של עובדי ההוראה, היא מתגלה כמתמקדת בעיקר בהעברת החומר הנלמד. יחידת היסוד של המערכת היא לכן המורה וכיתתו/ה. מרגע שכרכנו יחד את שלוש הפונקציות תחת המורה, אנו נמצאים תמיד במחסור – מורה הוא משאב יקר מאוד.

אבל ניתן גם כעת וגם בחזרה לשגרה לספק מענה משמעותי הרבה יותר, אם נפריד את החבילה ונדגיש את ההכרח במילוי ראוי של התפקידים הנוספים. ייתכן שכוח אדם צעיר יותר, פחות משכיל אבל יותר נמרץ, יכול לסייע היטב בשני תפקידים אלה. אלו יכולים להיות בני נוער מתנדבים (זה היה תפקידן המרכזי של תנועות הנוער), או מדריכים צעירים בשכר. ארבעת הצדדים ייצאו נשכרים – המורים יוכלו להיות מקצועיים יותר, בעלי משכורת גבוהה יותר, ואפקטיביים יותר בהוראה; צעירים יוכלו להתחבר לעבודה עם משמעות ואולי גם עם אופק כלכלי; הילדים יקבלו מענה התואם יותר את צורכיהם החברתיים, האישיים והלימודיים; וההורים ייהנו משעות תעסוקה רבות יותר ללא דאגה.

במקום לראות במצב החירום תקופת ביניים שצריך לצלוח, בציפייה לשוב אל הסדר המוכר, מומלץ לראות בו הזדמנות להתארגנות מחודשת לקראת הימים שאחרי. הכרת החסך המשווע במענה לתפקידי היסוד הגלויים והסמויים שתיארנו, מזמינה אתחול מחדש לבירור קיומי חדשני של תפקידי היסוד של מערכת החינוך. למנהיגות החינוכית בישראל, בכל הרמות, נוצרה הזדמנות לחילול שינוי הכרחי. זו שעת זהב חולפת, הדורשת מיצוי.

המאמר נכתב בשיתוף יותם הכהן

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook