חודשיים אחרי כינון הממשלה, כשהוא נשען על בסיס פוליטי מזערי, פועל נפתלי בנט למצב את מעמדו הציבורי כראש ממשלה שונה לחלוטין מנתניהו – וגם לגבש לעצמו קהל תומכים חדש
המשבר המשמעותי הגדול שאיתו מתמודד נפתלי בנט עשוי לחרוץ את גורלו הפוליטי. ראש הממשלה ה־13 של ישראל לא מיהר בקבלת החלטות כשהסתמן שזן דלתא התפשט במהירות ברחבי הארץ. הביקורת עליו גאתה, אבל בנט רצה לשמוע עוד ועוד דעות. בינתיים המספרים האמירו, ופרופ' גבי ברבש שב למושבו הקבוע באולפנים. בנט קיבל החלטה אסטרטגית – להשאיר את מדינת ישראל פתוחה, ולהתחיל להרגיל את אזרחיה לחיים לצד הקורונה. משלב של "להדביר", שבו דגל קודמו בתפקיד, עבר בנט למדיניות של "להכיל". את ההחלטה על החיסון השלישי הוא קיבל לאחר שנועץ בשורה של מומחי משרד הבריאות, במנכ"ל נחמן אש ובשר ניצן הורוביץ, אבל מבלי שהביא זאת לדיון או להצבעה בממשלה. שמונה שבועות אחרי כינון הממשלה, נראים המכשולים הראשונים שאיתם היה צריך להתמודד – כמו מצעד הדגלים בירושלים או סוגיית פינוי חאן אל־אחמר – כמשחק ילדים לעומת המשבר החמור באמת. בנט ואנשיו מבינים שאחרי שמתח במשך שנה ביקורת על בנימין נתניהו בניהול משבר הקורונה, הוא מוכרח להציג ניהול אחר. בכך ובתוצאות המשבר הוא ייבחן. ועל כך יוכל להיבנות (או ליפול).
–
עמדת הפתיחה שלו כראש ממשלה הייתה לא פשוטה, בלשון המעטה. הוא הגיע לתפקיד כראש סיעה מצומקת בת שישה חברים, לאחר שהפר כמה הבטחות בחירות דוגמת לא לקיים רוטציה עם יאיר לפיד ולא להסתמך על חברי כנסת ערבים. ארבעה מעמיתיו לממשלה רואים את עצמם מתאימים ממנו לעמוד בראשה. הוא סילק מהשלטון מפלגה בת 30 מנדטים ושלח אותה לאופוזיציה. בנט מצטייר לעיתים כ"חניך התורן" של ממשלתו. אבל למרות תנאי הפתיחה הקשים, הוא נחוש בדעתו להצליח. הגיוס של יועצו האסטרטגי, משה קלוגהפט, חודש אחרי כינון הממשלה, לא הפתיע. אמנם שמו של קלוגהפט הולך לפניו כאחראי לקמפיינים חריפים, לעיתים בוטים, שניהל. לא רבים זוכרים שהוא היה שם, לצידו של בנט ב־2013, במסע הבחירות שלו כיו"ר הבית היהודי, שהזניק אותו לשיא המנדטים שלו אי פעם. בבחירות 2013 ההן ניהל בנט מסע בחירות מחבק בסגנון "משהו חדש מתחיל", אחרי שכבש את המפד"ל הישנה. בסיום מערכת הבחירות זכתה מפלגת הבית היהודי ב־12 מנדטים. מאז, לא הצליח לחזור על ההישג.
שרי ממשלתו הבחינו מיד עם כינון הממשלה, שהעומד בראשם חותר להיות אנטיתזה לקודמו. אם שלטונו של נתניהו, לפחות בחמש השנים האחרונות, התאפיין בזלזול מופגן בשריו, בנטילת קרדיט מכל מי שהצליח ובמתן תחושה – להם ולציבור – שבממשלה יש למעשה אדם אחד, בנט מפגין גישה הפוכה. הוא מרבה להקשיב לשרים ולשאול את דעתם, ולא מפסיק לציין אותם בפומבי ולשבח אותם. לעיתים זה נראה אפילו מוגזם. אבל בנט עושה זאת באופן מחושב. הוא יודע שהוא תלוי בכל אחת ואחד מהם. ממרב מיכאלי ועד אביגדור ליברמן. כל ראש מפלגה שיימאס לו להיות בממשלה, יוכל להוביל לבחירות. ובמקרה של גנץ – יוכל להוביל לממשלה חדשה עם נתניהו ובלי בחירות. אבל לא רק החישוב הפוליטי הקר מדריך את בנט, אלא גם ההבנה שאחרי 12 שנות שלטון נתניהו הוא מוכרח להפגין משהו אחר. ולדבר האחר הזה קוראים, בפשטות, פרגון.
חודשיים אחרי שקמה, מוקדם עדיין לדבר על המפה הפוליטית בבחירות הבאות, שאין לדעת מתי יתקיימו. הסקרים המתפרסמים מעת לעת בכלי התקשורת מטעים ונותנים תחושה כאילו מערכת בחירות נוספת, חמישית, נמצאת ממש מעבר לפינה. אבל בקואליציה שברירית כל כך, שנשענת על 61 חברי כנסת בלבד, מנסה ראש הממשלה לבנות לעצמו בסיס פוליטי חדש. בסקר שהתפרסם ב'ישראל היום' עלתה ימינה לתשעה מנדטים. המספר החד־ספרתי הזה לא מבטיח את המשך ראשות הממשלה, ובנט פועל ליצור לעצמו בסיס פוליטי חדש. הוא יודע שחלק מהבייס שלו, מאותם שישה מנדטים שעמם הגיע לממשלה הנוכחית, נטש אותו לטובת "יריבו הפוליטי" ח"כ בצלאל סמוטריץ'. אבל לאותם שלושה־ארבעה מנדטים שנשארו איתו הוא חייב להוסיף עוד על מנת שלא להפוך לאפיזודה פוליטית.
–
הרפורמה בכשרות שמוביל מקורבו, השר לשירותי דת מתן כהנא, היא חלק מהפנייה לבסיס הפוליטי שעליו רוצה בנט להישען גם בעתיד – הדתיים הליברלים. ציבור שנזנח, להערכתו, בימי שלטון נתניהו והחרדים. גם בימים שבהם לא היו החרדים בממשלה – בין 2013 ל־2015 – והכיוון היה ליברלי יותר, בעיקר בשל השותפות של נתניהו עם יש עתיד ושר האוצר דאז יאיר לפיד, גם אז לא התייחסו לציבור הדתי־ליברלי. משום כך הרפורמה בכשרות נותרה בתחום המוגדר של הזרם האורתודוקסי, אך מעבירה את המושכות מהחרדים לרבני צהר.
בנט רוצה גם לשחרר את הפוליטיקה מהתנועה המתמדת לקצוות, מאיתמר בן גביר לאבתיסאם מראענה, ולנסות לגבש סביבו את הימין־מרכז. קהל היעד שלו נמצא בכמה מפלגות, שאליהן ינסה לקרוץ. כחול לבן, למשל. אמנם המפלגה הזו מורכבת מקהל מצביעים שהוא חולות נודדים, אבל השר חילי טרופר הוא המייצג הנאמן שלהם. קהל מצביעים אחר נמצא בתקווה חדשה בראשות גדעון סער, וגם בשולי הליכוד – שם נמצאים גם מצביעים ימניים שאינם ביביסטים. המטרה המיידית של בנט היא לפרוץ בסקרים הבאים את תקרת העשרה מנדטים, ולהתחיל לטפס מעלה. באיטיות, אבל בהתמדה.
יש לו, לראש הממשלה, עוד כמה מכשולים בדרך, לבד מהתפרצות הקורונה. בראש ובראשונה התקציב. העברת תקציב מדינה, אחרי שלוש שנים שבהן נתניהו מנע זאת, תפגין לא רק יכולת ניהול, אלא גם ענייניות בדאגה לצורכי המדינה. לא בכדי מיהר בנט להתגבר על המחלוקת הקבועה שבין משרדי הביטחון והאוצר, מחלוקת שלעיתים נמשכה שבועות ארוכים. בנט דילג עליה בקלילות תוך שהוא מקבל החלטה בהשתתפות שני השושבינים באותו חדר דיונים: שר האוצר ליברמן ושר הביטחון גנץ. אבל מעבר לתקציב יש כמה חוליות חלשות בממשלה שבנט חייב לייחד להן זמן ומקום, ולדאוג שמחולליהן יהיו שבעים ומרוצים: רע"ם, שמאז נכנסה לקואליציה אין כמעט שבוע שבו אינה יוצרת משבר, ובני גנץ, שוויתר על הצעות נתניהו להתמנות לראש ממשלה באופן מיידי. בטנו של גנץ מלאה על חבריו לממשלה החדשה, במיוחד על לפיד ואנשי יש עתיד, שבעבר ביקרו אותו בבוטות על מינויו לראש ממשלה חליפי, כמו גם על מספר השרים בממשלה הקודמת, ומיהרו לעשות בדיוק אותו דבר. בנט יודע שהמוקש ששמו בני גנץ עוד לא פורק, והוא מונח לפתחה של הממשלה הנוכחית. גנץ הוא היחיד שבידו למנוע בחירות, לסלק את בנט ולהקים ממשלה עם הליכוד בראשות נתניהו.
סוגיה אחרת, שבלהיטותו להרכיב את הממשלה ספק אם בנט נתן עליה את הדעת עד הסוף, היא התפקיד שימלא אחרי הרוטציה. לפי הסכם הכיסאות המוזיקליים בממשלה, כשלפיד יפנה את משרד החוץ, יעבור לשם שר המשפטים גדעון סער, שיפנה את המשרד לטובת איילת שקד. התיק היחיד שהתפנה עבור בנט הוא תיק הפנים. ראש ממשלה שעובר להיות שר הפנים – לא משלושת התיקים הבכירים בממשלה – זו תקלה פוליטית. בנט יצטרך למצוא לה פתרון בעתיד, אם בכוונתו לממש את הרוטציה עם לפיד. לפי שעה, אין בדל של סימן שבכוונתו להפר את ההסכם שחתם עם שותפו הפוליטי.
אבל בסופו של דבר, הכל יקום וייפול על ניהול והתנהלות. זה מה שקרה לנתניהו. בנט מאמין שלא הכל פוליטיקה. ראש הממשלה הטרי מקווה שיגיע לנובמבר אחרי הקטנת התחלואה בקורונה, ולאחר שהציבור ייתן אמון בהחלטתו לחסן את האוכלוסייה בחיסון שלישי. הוא מאמין שאם הקורונה תהפוך למשבר מנוהל היטב, ותקציב המדינה יעבור – הציבור יבחין שבראש ממשלת ישראל עומד אדם שיודע לנהל את המדינה. שזה לא גדול עליו, ושהוא לא נקלע בטעות לסיטואציה. "לא סחבק – מנהיג" היה פעם סלוגן הקמפיין (הכושל) של אהוד ברק. בנט עשוי לגלות שהקמפיין המתאים לו בעתיד הוא "לא מנהיג, ולא סחבק – מנהל". הוא ואנשיו יודעים שנטל ההוכחה מונח עתה רק על הכתפיים שלו, ולא של אף אחד אחר.
–
- תכף אשוב // הטור של ירון דקל
- מנזר השתקנים // למה הבכירים לא מתראיינים? // הטור של ירון דקל
- חיזור גורלי: מאחורי הקלעים בחודש הגורלי של בנט וימינה | מאת שרה ליבוביץ־דר
