כבר יותר משנה וחצי שארנון בר־דוד עומד בראש ההסתדרות, בלי שהשקט התעשייתי הופר. ולעיתים, השפעה שקטה חזקה בהרבה מכזו שמלווה ברעש. לאחרונה נדמה שמדובר בשקט שלפני הסערה. במוקד: המגעים הממושכים מול האוצר על תוכנית קיצוצים נרחבת במגזר הציבורי, ששכר העובדים בו לא הושפע עד כה מהקורונה. בתחילה הביע בר־דוד נכונות להיכנס מתחת לאלונקה, אבל מאז שהבין כי בעוד הממשלה טוענת שישנה מצוקה תקציבית היא מחלקת מענקים בשווי מיליארדים לכל אזרח, יחסיו עם שר האוצר עלו על שרטון. בר־דוד הבטיח להיות "חומה בצורה" מול איומיו, אבל ספק אם יצליח לבלום צמצום במגזר הציבורי. בתחמושת מרכזית שהייתה לו, בר־דוד כבר השתמש – אחרי שבועות שבהם שבתו העובדים הסוציאליים, הגיעו להסכמות על תוספת לשכרם, אך לדברי גורמים באוצר זה קרה רק משום שבר־דוד הסכים להשתמש כמקור תקציבי בכסף שהובטח לו כדי לתקן עיוותי שכר שייגרמו כתוצאה מהקיצוצים במגזר הציבורי. הוא רשם הישג, אבל השלכות רחבות יותר של המהלך יתגלו בהמשך.
אם היחסים בין המדינה לארגון העובדים הגדול בישראל ימשיכו להתלהט, מנהיגותו תעמוד במבחן: צעדים שרגילים לנקוט בהסתדרות, כמו השבתה כללית של המשק, עלולים להתברר כבעייתיים לביצוע בתקופה הנוכחית. עם זאת, גם העובדה שבתקופה כה בעייתית לשוק העבודה בר־דוד מצליח בינתיים לא לשבור את הכלים ופועל באפקטיביות – בין השאר דחף להארכת דמי האבטלה לשכירים והקים פורום עצמאים כדי לשפר גם את הסיוע למגזר הזה – היא כבר הישג.
–
