fbpx

בני גנץ // המבחן הגדול עוד לפניו

יש שיגידו שהוא אדם קיצוני בתפיסת הממלכתיות שלו. חלק רואים בזה את סוד המנהיגות שלו, יש שרואים בכך את חולשתה

0

שתי מערכות הבחירות האחרונות הציבו בפני יו"ר כחול לבן בני גנץ דילמה אכזרית. הוא הגיע למערכת הפוליטית כמעין נושא של "צו השעה", בתחושת דחיפות עליונה להחליף את בנימין נתניהו שלשיטת רבים ולשיטתו שלו מסית, מפלג ומוביל את ישראל לכיוון הלא נכון.

אלא שגנץ שמע מיועציו שוב ושוב שבשביל לנצח את נתניהו צריך להיות נתניהו. לעשות לימין את מה שנתניהו עושה לשמאל. כמו שאמר מאמן הפוטבול וינסנט לומברדי: "לנצח זה לא הכל, זה הדבר היחיד". אמרה שנתניהו בהחלט מזדהה איתה. הדילמה הזו התחדדה בסבב ב', כשראש הממשלה לשעבר אהוד ברק עלה שוב (רשמית) למגרש. ברק ען שנדרשת מנהיגות שיודעת לדבר אל נתניהו בשפתו. "זה לא הזמן למנהיגות פסיבית ודיבור עמום", אמר באותה מסיבת עיתונאים שכינס. לא רחוק משם, במטה כחול לבן, מד הלחץ עלה בהתאם לסקרים שהחלו להצביע על מנדטים שזולגים ממפלגת המרכז הטרייה, שזכתה באפריל ב־35 מנדטים, לכיוון שמאל. היועצים שוב דחקו בגנץ להשתלח בנתניהו בכל הכוח.

אבל דווקא אז, בשעת בחן, נחשפה המנהיגות השקטה של גנץ. באחת מישיבות הסיעה דפק על השולחן ואמר: "אצלי, ממלכתיות זו דת. מי שזה לא מתאים לו, יכול לקום וללכת. זה לא עומד להשתנות וזה לא ישתנה גם בעתיד". כזה הוא גנץ. דבק בדרכו גם במחיר של ויתור על שאיפות פוליטיות. יש שיגידו שהוא אדם קיצוני בתפיסת הממלכתיות שלו. חלק רואים בזה את סוד המנהיגות שלו, יש שרואים בכך את חולשתה.

דבר אחד גנץ כבר הוכיח: הוא יודע להוביל קבוצה גם בתנאים קשים, ומוכן לשלם במטבע קשה עבור שלום בית. הוא ספג ביקורת נוקבת על ההסכם עם משה (בוגי) יעלון ותל"ם שלו ("אם זה מה ששילם ליעלון, מעניין מה ישלם לפלסטינים"), אך החיבור שיצר הוביל להקמת כחול לבן ובזכותו היא מצליחה עד היום לקרוץ גם לאנשי ימין רך.

קראו לו פראייר, אמרו שהוא לא מבין פוליטיקה; אבל האמת היא שגם נתניהו, כמו קודמיו, נהג באותה השיטה של ריפוד השותפים הפוליטיים למען הובלה שקטה. כך למשל החזיר נתניהו את אריה דרעי למשרד הפנים למרות הביקורת הציבורית, ונתן לליברמן את משרד הביטחון כשבאמתחתו של האחרון חמישה מנדטים בלבד. בשביל יציבות פוליטית משלמים, והרבה.

גנץ הוא איש של אנשים. מבין את הצרכים שלהם ומנסה לשמור על כבודם. גם כשחשד שגבי אשכנזי עורך סקרים שנועדו להראות שהוא חזק יותר ממנו, הוא חרק שיניים וסגר את הדברים בארבע עיניים. לאורך קמפיין שלם נזף בלפיד פומבית רק פעם אחת, על סרטון שיחת החרדים בווטסאפ, ויעידו אנשי המטה כמה זה היה לו קשה. האגו שם, אבל האינטרס הפוליטי קודם לו.

שורות אלה נכתבות כשהפלונטר הפוליטי בעינו. ההישגים של גנץ ברורים ומוכחים, ועוד יכול להיות שיתמנה לראשות ממשלת ישראל. אבל עדיין צריך זמן כדי להבין אם האיש הזה באמת מתאים למערכת הפוליטית של העידן הזה. זו שמתאפיינת במנהיגים רעבים עם סכין בין השיניים וערכים המקופלים במזווה, או שהוא יהיה האיש שיוכיח שאפשר להצליח בה גם אחרת.

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook