"אנחנו מזמינים את כתבי 'ליברל' לעשות כתבה על המשרד לחיזוק וקידום קהילתי בעוד חצי שנה ולבחון את עשייתו למען הציבור הישראלי והמדינה, אנו בטוחים כי לא יישאר על שפתותיכם אף פירור אחד של ציניות".
זה היה סגיר לתגובה, ארוכה כאורך הגלות, שהגיעה מלשכתה של אורלי לוי־אבקסיס למערכת 'ליברל'. הסיבה: כתבה שעסקה בקריירה המפותלת והמתעתעת של הפוליטיקאית, שהצליחה להמם גם אופורטוניסטים מקצועיים. לתחושתנו, גם בעוד שנה ושנתיים שפתותינו יצליחו להפיק רק ציניות. כזו המתבקשת מול הפוליטיקאית הצינית כשלעצמה, הנפוחה מחשיבות עצמית והמיומנת בגניבת דעת וקולות. בעבודה על אותה כתבה, עדויות רבות על האגו, השטחיות, עיוותי האמת, יחסי האנוש, הצטרפו למה שכולם כבר יודעים – לוי־אבקסיס היא נבחרת ציבור מהזן הגרוע ביותר. כזה שחושב שכולם מטומטמים, ויודע שגם אם לא כולם – יש מספיק כאלה לרכוב על הגב שלהם כדי להמשיך לתחזק קריירה. על זה מגיע לה שאפו. היא דהרה לממשלת נתניהו על בסיס מאגר קולות שרובו המכריע סלד ממנה, ואפילו לא קמצוץ ממנו הצביע בזכותה לרשימת העבודה־גשר־מרצ (שבה שובצה – לדרישתה – במקום השני).
תעודת העניות במקרה הזה ניתנת גם לנו, לתקשורת. זאת בנתה את הגברת עוד בשבתה תחת ענפיו של אביגדור ליברמן. תדמיתה הנמרצת אז ופעילותה למען השכבות החלשות קנתה אותנו. היה שם גרעין של אמת, אבל כזה שעובה ונופח לממדים מופרכים. מאז הפרידה מישראל ביתנו, עיסוקה העיקרי הוא שרידות פוליטית וענייני תדמית. בדומה מאוד לאיש שמכרה לו בזיל־הזול מנדט, המורכב מקולות לא לה – ולא לו.
–
- אופורטוניזם, קווים לדמותה: סיפורה של פוליטיקאית שנויה במחלוקת // שרה ליבוביץ־דר
- משפיעים 2020 | כל השמות
- אורלי לוי־אבקסיס // האופציה החדשה (משפיעים 2018)
