fbpx !-- Global site tag (gtag.js) - Google Analytics -->

בגלוי, באין מפריע | מאת שחף שפירא, יהודה שוחט | תחקיר

0

הסרסורים, הלקוחות, שיטות הפעולה, הכספים, ואלפי נשים שרק מעטים מתעניינים בהן | תחקיר יוצא דופן חושף את תעשיית הזנות בישראל על כל רבדיה | וגם: הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן היה למגר את התופעה, ולחסוך מאות מיליוני שקלים שיושקעו בשיקום

כאשר יצאנו לדרך במטרה למפות את תעשיית הזנות בישראל, אי שם ביולי 2020, היינו משוכנעים שנצעד באפלה. פה ושם נמצא "מכון עיסוי", מבלי לדעת מי עומד מאחוריו, או שנצליח לראיין כמה שורדות זנות כדי להבין את עולמן. הלכה למעשה, התגלה בפנינו יקום שלם ומבהיל שפועל באין מפריע, ואפילו לא מתחת לרדאר: אלפי דירות ואתרים שאין צורך בחקירה מעמיקה כדי לאתרם; מאות סרסורים שפועלים בגלוי; עשרות אתרי אינטרנט; קבוצות וואטסאפ וטלגרם; ובעיקר – אלפי נשים, שחלקן הובאו בכפייה, ואחרות, שסיפור חיים קשה גלגל אותן במורד.

במשך כשנה של עבודה ראיינו עשרות נשים שהיו או שעודן בזנות לסוגיה – כאלו שעובדות ברחוב, ב"דירות דיסקרטיות", מול מצלמות. פגשנו מאות לקוחות שייתכן כי אינם מבינים את מעשיהם, והגענו בקלות מטרידה לאלו העומדים מאחורי היקום הנוראי הזה, באופן שמעלה תהיות מה היה קורה אילו למדינת ישראל היה באמת אכפת מתעשייה של ניצול, של אונס שיטתי, של סחר בנשים וגם של הלבנת הון בקנה מידה אדיר.

אין לנו ספק שאם משטרת ישראל תקבל את ההנחיה, או תחליט בעצמה לפעול בתוך שבועיים, כל תעשיית הזנות בישראל תימחק. הסרסורים וסוחרי הנשים ייעצרו, וסכומי העתק שיאותרו יוכלו לשמש לטובת שיקומן של כל אותן הנשים.

בשבעת העמודים הבאים תיפרש בפניכם תמונה קשה ועצובה, שרובנו מעדיפים לעצום עיניים למולה. בשל כמות המידע הבלתי אפשרית, שיכולה למלא ספר עב כרס, בחרנו לצמצמה ככל האפשר ולהתמקד בסוגיות שנראו לנו חשובות מכל: גורמי הסיכון, הנשים עצמן, גורמי הכוח, דרכי הפעולה וגם מדוע המדינה צריכה לקחת על עצמה את המשימה ולמגר את הרוע הזה. התמקדנו בעיקר בנשים, אף שבמהלך התחקיר עלו גם סוגיות מטרידות הנוגעות לנערים בזנות ולאלו המנצלים אותם.

נתחיל במובן מאליו: נשים אינן בוחרות בזנות, כמעט לעולם, ודאי שלא בחירה במובן המקובל – גם אם ישנן כאלה שחשבו כך לרגע. אף אחת לא רוצה שיחללו את גופה, יהפכו אותה לכלי לסיפוק צרכיו של אדם אחר. בכל המקרים שפגשנו מדובר בנשים מוחלשות שגם אלה מביניהן ש"בחרו" להתחיל, עשו זאת מסיבות לא רציונליות. אלו היו המעטות שבמעטות.

בין הנשים שפגשנו היו כאלה שנחטפו ממולדתן; אחרות שהובאו ארצה במרמה; כאלו שעברו פגיעה מינית קשה ומצאו את עצמן ברחוב, או צעירות שנקלעו למצוקה כלכלית ורק רצו לשרוד, אך נשאבו במהירות לתהום; היו אף נשים שנמכרו כ"כלות" והעדיפו לשתוק.

עבורן ולמענן שורות אלו נכתבות.

צילום: Istock

צילום: Istock

המנצלים | תעשייה של גברים

הזנות היא לפני הכל תעשייה של גברים חזקים שמנצלים נשים חלשות, ולעיתים גם נערים או גברים חלשים. כמעט כל גורמי הכוח שעומדים מאחוריה הם גברים: אלו שסוחרים בנשים, ש"מנהלים" אותן ומסרסרים בהן; ה"לקוחות" שמנצלים אותן ומתייחסים אליהן כאל מוצר; וגם רבים מדי אחרים, שמשדלים לזנות או מציעים לנשים תשלום תמורת מין.

נתחיל דווקא מהאחרונים. בביקורים בעשרות "מכוני ליווי" פגשנו אותם. היו בהם צעירים ומבוגרים, יהודים וערבים, חרדים, דתיים וחילונים. רובם כמובן העדיפו להיעלם או לשתוק, אף שלא הצגנו את עצמנו כעיתונאים, אך אלו שהסכימו לדבר סיפקו תירוצים עלובים ונטולי מודעות עצמית.

"זאת הדרך שלי לשמור על חיי הנישואים", סיפר לנו אלי (כל השמות בכתבה בדויים, השמות המלאים שמורים במערכת), גבר בשנות ה־40 לחייו, שפגשנו ב"מכון" סמוך לתחנת דלק בפתח תקווה. "מבחינתי, ללכת לזונה זה לא לבגוד באשתי, כי זאת מישהי שזה המקצוע שלה והיא בחרה בזה".

כאשר עימתנו אותו עם השאלה מה היה קורה לו בתו הייתה "בוחרת" במקצוע כזה, הוא השיב: "אין סיכוי שהבת שלי הייתה עושה את זה, יש לה הכל, והיא יכולה להתפרנס ממקצוע אחר".

שלמה, צעיר חרדי מירושלים, סיפר: "עשיתי את זה כדי לא להגיע לחתונה בלי ניסיון". חן, בשנות ה־30 לחייו מאשדוד, הסביר: "גבר צריך לפרוק את היצרים שלו, אז עדיף שזה יהיה ככה", ובכך הגדיר את עצמו כאנס פוטנציאלי שמוטב לעצור מראש. דניאל מחיפה, סטודנט לטענתו, אמר: "רק באתי להסתכל". והיה גם שוטר אחד בראשון לציון, שבלי להתבלבל נכנס לבוש מדים לדירה מוכרת בקומה השלישית ברחוב מרכזי בעיר, והגיב: "זה כולה מסאז', תתחפף לפני שאני מז**ן אותך".

מדינת ישראל מכירה בעובדה שהגברים הם הבעיה. כך, בפתיח לחוק איסור צריכת זנות נכתב: "מטרתו של חוק זה להביא לצמצום הזנות באמצעות קביעת איסור צריכת זנות, כחלק ממהלך משולב הכולל חינוך והסברה לציבור והרחבת דרכי טיפול ושיקום לאוכלוסיות בזנות, מתוך הכרה במאפייניה הפוגעניים של הזנות ובנזקים הכרוכים בה".

על כן, על פי החוק: "העושה אחד מאלה, דינו קנס: צורך מעשה זנות; נמצא במקום המשמש, באופן מלא או חלקי, למעשי זנות, במטרה לצרוך מעשה זנות".

בחצי השנה הראשונה מאז שנכנס החוק לתוקף, ביולי 2020, ניתנו 12 קנסות בלבד. בזמן שחלף, נוספו עוד כאלף דוחות – עדיין טיפה בים, כאשר מדובר, במקרה הטוב, בעשרות אלפי גברים.

איך אנחנו יודעים? למשל, דליפות מידע מאתרים המציעים שירותי מין. בדליפה אחת כזו התגלו פרטיהם של מאות אלפי ישראלים – כרטיסי אשראי, תעודות זהות ותעודות צבאיות, כפי שנחשף בזמנו ב"כלכליסט". רבים מאותם גברים חשפו שם את תמונותיהם – ללא לבוש; אחרים נתנו מספרי טלפון. ביניהם זיהינו עובדי מדינה, אנשי מערכת הביטחון, רב קהילה, איש דת מוסלמי, איש עסקים לא בלתי מוכר.

שנית, בקבוצות הטלגרם המיועדות לצריכת מין וזנות בישראל ישנם מאות אלפי רשומים. בהצלבה אחת קטנה וטעות של אדם שמנהל את אחת הקבוצות נחשפו מביניהם דמויות שונות, שחלקן עשויות להיות מוכרות לציבור. גם אם שיעור גדול מבין הנרשמים הם משתמשים פיקטיביים, עדיין מדובר בעשרות אלפי גברים לכל הפחות.

גם עדויותיהן של הנשים מחזקות את הממצאים. אלו סיפקו מידע וסיפורים על אלפי גברים, בכל רחבי הארץ. מספרים וסיפורים בלתי נתפסים.

בנוגע לטענות על אלמנט ה"בחירה" ועל ה"מקצוע" שבזנות, נאמר רק כי ללא יוצאת מן הכלל, כל הנשים שראיינו נאנסו בידי גברים, אולצו לבצע אקטים מיניים בעל כורחן, סוממו וספגו אלימות. הגברים יודעים היטב כי ב־99% מהמקרים אישה בזנות לא תתגבר על מחסום הבושה וההשפלה, ועל כן לא תתלונן במשטרה. וגם אם מי מהן תרצה ותעז להתלונן, היא מכירה את סיפורים מחברות על היחס לנשים בזנות במשטרה וגם אי אלו מקרים שהסתיימו בתקיפה מינית בידי שוטר "כי גם ככה היא זונה".

צילום גיל בניסטי

צילום: גיל בניסטי

לעיני כל | מכוני הליווי והדירות

במהלך 15 חודשים של עבודה היינו כמעט בכל אחת מרשימת 20 הערים הגדולות בישראל, ובכולן מצאנו בקלות את "מכוני הליווי" או ה"דירות" הגלויות לכל: בירושלים, בתל אביב, בחיפה, בראשון לציון, בפתח תקווה, באשדוד, בנתניה, בבני ברק, בבאר שבע, בחולון, ברמת גן, באשקלון, ברחובות, בבת ים, בהרצליה, בחדרה ובלוד. רק בבית שמש ובמודיעין לא מצאנו אתרים לצריכת זנות, אף כי אין הדבר מעיד שאינם כאלו.

את רוב האתרים שבהם ביקרנו מנהלים גברים, לרוב מאחורי הקלעים. שמותיהם אינם נסתרים במיוחד, ובנקל אפשר לעצור אותם. בשאר המקרים, מדובר בנשים שכבר התמכרו לסמים, וגם כאן לעיתים ישנן כאלו שמשלמות מעין "שכירות" לגבר שמנהל ומנצל אותן.

דרום תל אביב היא כנראה בירת הזנות של ישראל. ביקור קצר בה מספיק כדי להבין:  ריחות של שתן ושל נייס גיא, מזרקים על הרצפה ושלל בתי בושת וגברים שצועדים במהירות ונעלמים לתוך מבנים רעועים. אחת לשתי דקות מישהו שואל אותי (שחף), ומשתמש במילה אחת שאומרת הכל: "כמה?". בכלל לא משנה איך התלבשתי. להוטים להשיג את גופה, הציידים לא יפספסו אף אישה.

מסביב, המשקיפים על העסקאות בוחנים במבטים כועסים: "מה היא עושה כאן?", הם שואלים בעיניהם, חושדים שמדובר במבצע משטרתי, כאילו למישהו אכפת. "מאמי, תשמרי על עצמך", אומרת לי אישה שדופה ומחוררת ממזרקים, שלבקשתה, קניתי לה סיגריות.

היא צוחקת, וגם אני. קצת על עצמי. הרי לפני כמה שנים על העתיד שלי הייתה חותמת: "שייכת לרחוב". אני מבינה אותה, מכירה את הקור, את החום, את הרעב. רק מעטים יבינו. היא מתקרבת אליי ולוחצת יד, "נעים מאוד, נטלי". אני שחף, השבתי, והרגשתי שהיא מבינה. לעצמי חשבתי, האם מישהו דואג לה? כנראה לא. מתי אכלה בפעם האחרונה? סביר להניח שאפילו היא לא זוכרת. היא רעבה, אך לא לאוכל, אלא לחומר הממכר.

היא רצתה רק טוב, לא לזה ייחלה. אולי יש לה ילדה שנלקחה ממנה, אולי אמא התנכרה, סביר להניח שסבלה מהתעללות מינית. עוד רגע שוב ילכו לידה אנשים, יחייכו אחד לשני. "זאת זונה", יאמרו זה לזה. אני מכירה את זה. לו רק יכולתי להגן עליה, על כולן.

מדרום תל אביב – לפתח תקווה. בכניסה צדדית, מאחורי תחנת דלק ברחוב ראשי. 18 מדרגות מובילות לקומה השנייה. אי אפשר לטעות בתאורה. צלצול בפעמון, והדלת נפתחת בעצמה ונסגרת מאחוריי. אישה בשנות ה־30 לחייה, בלבוש מינימלי, מסמנת להיכנס לאחד החדרים. אני (יהודה) מניד עם האצבע לשלילה. "אה, אם לא מתאימה לך יש כאן עוד בנות, אתה יכול לבחור אחרת".

אני לא מעוניין, הסברתי, והיא נלחצה לרגע. לא אגיד מילה, הבטחתי. היא ישראלית, גרה בעיר אחרת, מגיעה ל"עבודה" ובורחת. מקווה שאף אחד מהלקוחות לא יזהה אותה ברחוב. שהילדים לא ידעו. שהחיים יסתיימו. את המקום כמעט כל מי שגר בסביבה מכיר, לא צריך אתר ואפילו לא מספר טלפון. רוב הלקוחות קבועים, מקצתם מזדמנים.

אני יוצא ומתבונן מהרכב בחניה בגברים שעוצרים, מביטים ימינה ושמאלה שאיש אינו מבחין בהם, ונבלעים בחור השחור. ספרתי 11 במהלך שעה ארוכה: עולים, וכעבור חצי שעה, בממוצע, כבר יוצאים וממשיכים בחייהם כאילו זהו עניין שבשגרה.

משם – לראשון לציון, עיר שבה מצאנו את המספר הגדול ביותר של אתרים המשמשים לזנות ביחס למספר התושבים. באחד מהם, בקצהו של קניון ישן, גבר מנהל מרחוק מתחם גדול שבו שש עד שמונה נשים, רובן צעירות. הגברים נכנסים כמו בסרט נע. "מה רוצה?", שואלת מריה, בחורה שנראה כי אלו המילים היחידות שהיא מכירה בעברית. כלום, אני משיב. "גיי או פוליס?", היא מתעניינת באנגלית רצוצה.

לא רחוק משם, במרכז מסחרי סגור למחצה, מרכז "טיפול אלטרנטיבי". בתוכו ארבעה חדרי "טיפול" וארבע נשים. מכאן יצא לדרך התחקיר, כאשר א', כתבת לשעבר, סיפרה על התופעה שנראתה לעיניים דוסיות תמימות כמו מדע בדיוני. בשתי פגישות, במשך שעה ארוכה, גוללו שתיים מהנשים שם את סיפורן. אחת "הובאה" מאוקראינה; השנייה, בת "יותר מ־50" עלתה מרוסיה בראשית שנות האלפיים.

"הלוואי שיכולתי לעשות משהו אחר", אומרת המבוגרת. "כל יום יש גברים שמגיעים ומבטיחים להוציא מפה את הצעירות. 'אישה יפה' הוא סרט נחמד, במציאות – אף אחד לא רוצה אישה שהייתה בזנות ו'טיפלה' ב־30 גברים ביום".

באשדוד, סמוך מאוד לאחד מבתי חב"ד, מבואה קטנה מובילה לשער לבן שמאחוריו "מכון". יעל, שמקבלת את פנינו, מסמנת בעיניה לעבר חלון סמוך, שממנו משגיח "זה שמשלם לי", ביטוי מכובס לסרסור. "אני שונאת את היום שנולדתי", היא מוכנה לומר. יש לה שני ילדים שלעולם לא יידעו מה אמא עושה, וספק אם בכלל יזכרו אותה. "זה כמו כלא טורקי", היא אומרת. "ברגע שנכנסת – אי אפשר לצאת".

כך, עוד ועוד אתרים, ועוד ועוד נשים שהסיפורים שלהן מתחברים לכדי סרט מדכא, שנראה כי אי אפשר לשנות. אישה אחת כזו במצוקה היא עולם ומלואו. 5,000 נשים כאלו זו סטטיסטיקה מחורבנת שפשוט אי אפשר להציל.

הרשת | מרחבים של זוהמה

אקפיינדר, סקספייר, ישראלנייטקלאב, לינוקסאו, 21בייבי, טיטי, ליאורסקס1, בבנאנז, סקסי1, אולסקס, ויסקסי, ישראלאקסקלאס, ישראל־ליידי, בנותחמות ועוד ועוד. הרשת עמוסה אתרים שמציעים שירותי מין מסוגים שונים או "נערות ליווי".

האתרים המציעים שירותי מין מציגים שלל תמונות ומספרי טלפון, רק תתקשר ותזמין. כמות הנשים המוצעות שם למכירה עצומה, והן מוצגות כמו מוצרים בחלון הראווה בחנויות האופנה. אם תחפשו טוב, יש גם במבצע. עבודת מחקר קטנטנה מגלה במהירות שחלק ניכר מאותם אתרים מופעלים בידי אנשים ששמם וכתובתם גלויה לכל מי שרק יתאמץ קצת. רק לדפוק על הדלת ולעצור.

"אני רק מפרסם שם, ולא נראה לי שזה אמור להפריע למישהו", טען גבר שאיתו שוחחנו. "יש לי נשים שעובדות בשבילי, וכל דקה שאתה מבזבז לי אני מפסיד כסף, אז שחרר".

במקום לשחרר, הרמנו טלפון לאחד ממפעילי האתרים, אחרי שווידאנו שהוא אכן מתגורר בכתובת שמצאנו. לטלפון ענתה בחורה שנשמעה צעירה למדי. "זה כבר לא המספר של אבא, והוא לא כאן", היא אמרה. "מה למסור לו?". מעניין מה הייתה אומרת הילדה לו הייתה יודעת במה עוסק אביה.

סוג אחר של אתרים הוא אתרי היכרויות לצורכי מין. גם כאן, ברוב המקרים לא מדובר בהיכרות במובן המקובל, אלא בשם מכובס למכירתם של שירותי זנות. בין האתרים הללו מצאנו כמה שמקושרים לסוכנות פרסום שיושבת הרחק בדרום. בעלים ומפעילים של אתרים נוספים גרים בחיפה, בנתניה וגם באוקראינה. אין צורך להשקיע מיליונים בחקירות, הפרטים שלהם גלויים.

הזנות המקוונת מחולקת בעצם לשני סוגים של אתרים: כאלו שמציעים בבוטות "שירותי ליווי" לסוגיהם וכאלו שמתחזים לאתרים לגיטימיים, למשל למטרת חילופי זוגות או להיכרויות לצורכי מין. בשני המקרים מספיקה התכתבות קצרה כדי להגיע לתכלס: מכירת גופן של נשים.

"יש רשימה של דומיינים", אומר נעם רותם, האקר אתי, מהטובים. "בישראל הם מציעים נערות ליווי, באירופה הם מציעים כלות למכירה. כל הרשימה הזו מופעלת בידי אותו גוף, שהמרכז שלו באוקראינה".

סוגיית הכלות מתחזה אף היא ללגיטימית. לפחות שתי נשים שאיתן שוחחנו, ש"נקנו" באוקראינה, הגיעו מאותו מאגר של נערות ליווי. הגברים ש"קנו" אותן, שילמו כמה אלפים עד עשרות אלפי שקלים או דולרים. בשני המקרים – בישראל ובאנגליה – הגברים אינם יודעים שנשותיהן הגיעו מזנות.

"תראה, הייתי מעדיפה לבחור את הגבר שאיתו אתחתן ואביא ילדים", אומרת אליסה, שנולדה וגדלה באודסה. "אבל כבר הייתי 'שייכת' לגבר אחד, זה שסחר בי, אז העדפתי לנצל את ההזדמנות כדי להגיע למדינה אחרת, ולפחות לא אצטרך לשכב עם כמה גברים".

לדבריה, מבחינת הגבר ש"רכש" אותה, היא שייכת לו וחייבת לשרת אותו ולעשות כל שידרוש ממנה. "הוא מתייחס אליי מגעיל ובאלימות, אבל אני לא יכולה לעשות כלום", היא אומרת. על השאלה מדוע, עונה אנה, שהגיעה כבר לפני שנים מקייב: "את לא יכולה להתגרש כי אז את מאבדת את הזכויות שלך ויכולים לגרש אותך בשנייה. את בעצם חייבת לעשות איתו ילדים כדי לקבל מעמד במדינה. ואז את כבר שקועה עמוק בחרא הזה".

צילום גיל בניסטי

צילום: גיל בניסטי

במסרונים | המכירה וההונאה

"היי, אנו עובדים רק בהגעה למלון או לבית הלקוח. אין לנו מקום. אנחנו עובדים באזור מרכז וירושלים", עונה הכותב מעברו השני של הוואטסאפ. "התחבר לערוץ הטלגרם שלנו. איפה אתה נמצא, באיזה עיר?". מודיעין, אנחנו משיבים, והגבר מצידו השני של המסך משגר תמונות של נשים "לבחירה". "1,200 לשעה", הוא כותב.

ערב אחד של תכתובות וואטסאפ הספיק כדי למפות את התמונה כולה: מאות חשבונות, עם מספרים גלויים, שמציעים "שירותי ליווי" בכל רחבי הארץ: שלח הודעה, ובשעה שנקבעה מישהו יסיע בחורה עד לביתך.

"שולחת לך בחורה צעירה מהממת", כותבת אלמונית, שבמהירות מצאנו את פרטיה, לכאורה. "בחורה עם גוף פצצה ברמה מאוד גבוהה. אני לא שולחת תמונות חיים שלי כי הבנות דיסקרטיות, אבל שולחת לך פצצה באחריות. למתי אתה רוצה?".

אחד ממפעילי הרשת הסביר: "זה בטוח יותר ככה, אין לנו דירות, וככה יותר קשה לעלות עלינו". ובכן, מתברר שלא קשה במיוחד, אבל במהלך התחקיר שערכנו שמנו לב שככל שחולף הזמן, כך עוברים יותר ויותר סרסורים כאלה לאפליקציות המסרים. כלומר, החוק לאיסור צריכת זנות יצר לפחות הרתעה, וגברים רבים מעדיפים להזמין נשים בזנות לבתיהם במקום להגיע בעצמם למקומות ואולי להיתפס.

הסוג השני שפועל באפליקציות המסרים כולל בתוכו, מלבד סחר בנשים והפצת זנות, גם הונאה והלבנת הון בקנה מידה גדול מאוד. מדובר בעשרות חשבונות טלגרם שמציעים "נערות ליווי" ומופעלים בידי בוטים או אנשים המסתתרים מאחורי בוטים וחשבונות שמחליפים שמות במהירות מסחררת.

שלא כמו בוואטסאפ, מפעילי הרשתות דורשים תשלום מראש: בביט או באמצעות מתן קוד למשיכה ללא כרטיס מכספומט. "התשלום מתבצע באופן מאובטח ודיסקרטי, במקסימום שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו", מסביר אחד מהם. "את הקוד ניתן להנפיק על ידי האתר או האפליקציה, השירות נתמך בבנק הפועלים, לאומי, דיסקונט ומרכנתיל".

בערוץ הטלגרם המיועד ישנם גם סרטונים המסבירים כיצד לשלם. לשאלה מדוע דווקא כך, יש תשובה בשליפה: "אנחנו מתעסקים בסחר בנשים, ולשם כך לא ניקח על עצמנו סיכון של גורמים ממשלתיים ונשמור על אנונימיות מהצד שלנו", מסביר מפעיל הערוץ. "אנחנו במאה ה־21 והיום נהיה קל יותר למשטרה לאתר פעולות פליליות… ברגע שיש תיעוד עסקה, המשטרה תשים עלינו ידיים ונפסיק פעילות תמידית".

את ההנחיות להעברת הכסף מפעיל הערוץ חותם באזהרה: "יהיו לא מעט אנשים שיתחזו וגם יעקצו אותכם. יותר ויותר מתחזים עלובים מעתיקים את שיטת התשלום האנונימית ועוקצים לקוחות תמימים… המנטליות הישראלית היא זאת שהורסת את החוויה בישראל בתחום הזנות ונערות הליווי".

במפתיע או לא, דווקא הערוץ המדובר מפעיל את אותה שיטת עוקץ – לקחת את הכסף ולהיעלם. כדי להתחקות אחר מפעיליו, הוצאנו קוד למשיכה מהבנק ומסרנו לו ולמפעיל ערוץ אחר את הפרטים, תוך בקשה מראש לסימון הכספומט שממנו יימשך הכסף. במקרה הראשון נמשך הכסף מכספומט בתל אביב, כאשר האדם שמשך אותו מתועד; במקרה השני נמשך הכסף מכספומט של בנק לאומי בפתח תקווה. גם כאן אותר העוקץ בקלות.

במהלך העבודה על התחקיר איתרנו לא מעט גברים שנפלו בפח, ולפי הערכות שונות, מדובר בעוקץ של מיליונים. מצד אחר, יהיו שיאמרו שמי שצורך שירותי זנות – מגיע לו. טענות על עוקץ בערוצי טלגרם נוספים נבדקים בימים אלו בידי המשטרה.

שיווק אגרסיבי | אתרי ה"היכרויות"

דרך נוספת לשיווק זנות היא באמצעות אתרי ההיכרויות. הסרסור מעלה לאתרים האלו תמונה של בחורה יפה בלבוש מינימלי, ומחליק ימינה לעשרות ולמאות גברים. כאשר אלו משיבים, כותבת להם "הבחורה" כי היא מתנצלת מראש, אך בין השאר היא עוסקת בשירותי ליווי ובסקס במצלמות ומציעה את שירותיה. ברוב המקרים, היא מפנה לערוץ טלגרם, שדרכו אפשר להזמין את שירותיה. גם במקרה הזה, במהלך תקופת העבודה על התחקיר מצאנו יותר מעשרה פרופילים כאלו, בעיקר בטינדר. בשניים מהמקרים היה זה ניסיון עוקץ מתוחכם באמצעות גניבת פרטים של כרטיסי אשראי. אחד מהם יושב ברוסיה, השני בישראל.

שיטה דומה היא שימוש בפיתיונות באינסטגרם או בפייסבוק – חשבונות פיקטיביים של צעירות יפות שמתחילות לעקוב אחר גברים ומציעות להם להצטרף לאתר של היכרויות לצורכי מין. כמה מהאתרים הללו –  שמופעלים בידי אותם אנשים מוכרים, שמקצתם יושבים באוקראינה וחלקם בישראל – מציעים בעקיפין שירותי מין בתשלום. אתר אחר, ישראלי, פועל על בסיס קבוצת פייסבוק סגורה להיכרויות, ומשם נשלחים הגברים להירשם באתר היכרויות לגיטימי כביכול, שגם בו מוצעים שירותי מין בתשלום.

מלבד אלו, הרשתות החברתיות הן קרקע פורייה, בעיקר לשידול לזנות ולהידרדרות לזנות, באמצעות מסלול ה"תמיכה": נשים, בעיקר צעירות מאוד, שמציעות לגברים מערכת יחסים המבוססת על "תמיכה". כלומר, מין בתשלום, בשפה נעימה. שוחחנו עם כמה כאלו, ובכל המקרים הן היו צעירות הנתונות למצוקה כלכלית, שנזקקו לכסף מיידי. כפי שאפשר להתרשם מהמונולוגים שבהמשך הגיליון – הדרך משם לתהום היא קצרה במיוחד.

הגברים, מצידם, אינם רואים פסול בכך שהם קונים את גופה של אישה הנזקקת לכסף. "זו בעיה שלהן", אמר לנו אחד מהם, ש"תומך" בשתי צעירות. "מבחינתי, אני משלם לא מעט ומקבל תמורה לכסף שלי. אני לא רואה מה לא לגיטימי בזה".

הצד השני הוא סוגיית השידול לזנות: הרבה יותר מדי גברים חזקים ובעלי אמצעים פונים ברשתות החברתיות ובאתרי היכרויות ייעודיים לבחורות צעירות, או כאלה שנראות במצוקה, ומציעים להן סכומי כסף גבוהים בתמורה למין. במקרים רבים, ברגע שאישה התפתתה לעשות זאת פעם אחת, היא חוששת שפרטיה ייחשפו, והיא שבויה בידיו של הגבר שמנצל את כוחו.

לעצמו הוא מספר ש"זה לא זנות, הכרנו באתר היכרויות, ואני עוזר לה מרצוני הטוב". למעשה, אותה בחורה לא הגיעה אליו מרצונה החופשי, וזו הסוגיה המהותית ביותר: הסכמה אינה עניין רלוונטי ליחסי מין, אלא רצון. "הסכמתי כל כך הרבה פעמים לעשות דברים נוראיים לגוף שלי כי הייתי זקוקה לכסף", אומרת ו', שורדת זנות. "באף אחד מהם לא רציתי, לא בחרתי. זו פשוט הברירה שהייתה לי".

בשולי הזנות | זכות הבחירה?

סוגיה אחת, מורכבת יותר, נותרה מחוץ לתחקיר, אף שנבדקה לעומק: עולם העיסויים הטנטריים וה"טיפול האירוטי". נפגשנו במהלך השנה האחרונה עם שני מטפלים ושלוש מטפלות לפחות. כולם סיפרו שעשו זאת מבחירה חופשית לחלוטין. עם זאת, כאשר נשאלו אם הן "רוצות" לעשות עיסוי אירוטי, אלה שנשאלו לא השיבו בחיוב. כלומר, גם אם ישנה "הסכמה", בשלושת המקרים הללו לא ראינו רצון חופשי. ובכל זאת, הותרנו את הסוגיה מחוץ לתחקיר משום שלא מצאנו ראיות לזנות או לניצול.

ביקשנו, באמצעות עמותת "לא עומדות מנגד" – שהמתנדבות בה עושות עבודת קודש – להשיב לכמה מהטענות שמעלים גברים או חובבי שוק חופשי קיצוני בנוגע לעולם הזנות.

הטענה הראשונה שנשמעת היא: "אם כל כך רע להן – שיפסיקו". לפי הנתונים, 76% מהנשים בזנות דיווחו שלו היו יכולות, היו עוזבות. תהליך היציאה, כפי שניכר גם כאן, הוא קשה מאוד. טענה רווחת שנייה היא: "הן עושות מלא כסף". לטיעון הזה אין על מה להישען, ולראיה – רוב הנשים בזנות חסרות כל.

טיעון נוסף, החביב במיוחד על ליברטריאנים, הוא: "זנות זו בחירה חופשית". כפי שראינו כאן, רוב הנשים והגברים בזנות אינם נמצאים שם מבחירה חופשית, אלא מחוסר ברירה וממצוקה. מדובר בשכבות החלשות ביותר באוכלוסייה, לרוב נפגעי אלימות מינית וכאלה שהורגלו שגופם הוא כלי הישרדות עבורם.

טיעון נוסף, שגם בא לידי ביטוי בשיחות עם זנאים בתחקיר, הוא: "זנות מונעת אונס". במציאות, אונס אינו קשור לתשוקה, אלא בצורך בשליטה על אדם אחר. לראיה, גברים חזקים ומוכרים, שאף שלא חסר להם מענה לתשוקותיהם, פגעו בנשים רבות.

אפילוג | שיקום ותיקון

ט' היא שורדת זנות שגדלה במשפחה מפורקת ומתעללת, התמכרה לסמים ושקעה לרחוב. היום, כשהיא כבר משוקמת, היא מתבוננת בעולם הזה מהצד, וכואב לה על אלפי הנשים שנותרו מאחור, לא מסוגלות להרים את הראש מעל למי הביצה העכורים.

"מבחינתי, פעולה אגרסיבית לריסוק כל תעשיית הזנות בישראל היא צעד הכרחי, אבל זה רק חצי מהעבודה", היא אומרת. "כי גם אם נעצור מחר את כל הגברים שצורכים זנות, נישאר עם אלפי נשים אומללות, מרוסקות, שאין להן עבודה והן מצולקות, ואיש לא רוצה אותן בחזרה לחברה. לכן הפתרון חייב להיות משולב: פגיעה בצרכנים, מעצר של הסרסורים ושל כל אלה שמניעים את התעשייה הזו, והשקעה של סכומים גבוהים בשיקום. יש בשנים האחרונות מודעות גוברת, והשיח סביב הזנות עוזר מאוד וגם החוק, אבל עדיין יש מעט מדי מקומות לשיקום ולא מספיק כסף שהמדינה משקיעה".

ואכן, על אף התמונה הקשה שאליה נחשפנו, חשוב לא להתמקד בסוגיית האכיפה בלבד. עם זאת, הסכומים שאליהם נחשפנו מובילים למסקנה כי באמצעות פעולת אכיפה אגרסיבית יהיה אפשר להחזיר לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים. את אותם כספים יהיה אפשר להשקיע בשיקומן של הנשים ובפתיחת אפיקים אחרים עבורן.

נוסף על כך, לטווח הרחוק, זהו תפקידן של מערכות החינוך והרווחה: הראשונה צריכה לחנך גברים למודעות ולהתנהגות שאינה פוגענית כלפי נשים; והשנייה צריכה להושיט יד ולמנוע מנשים להידרדר לזנות. זהו הדבר המוסרי, הערכי, הצודק וגם הכלכלי עבור מדינה המתיימרת להיות דמוקרטיה ליברלית וסוציאלית.

נעמה גולדברג

נעמה גולדברג

"ארגוני הסיוע בשטח עושים הכל בשביל הנשים, אבל כל מה שנעשה לא ימחוק את הסבל. לנשים הללו יהיו צלקות לכל החיים״, אומרת נעמה גולדברג, מנכ״לית ״לא עומדות מנגד״. ״מה שחשוב הוא, לצד ניתוב עוד תקציבים לשיקום, להשקיע במיגור התופעה, בהורדת הביקוש, בחינוך הציבור, ובהכשרת המערכות השונות לזהות נערות ונשים הנמצאות ׳על הקצה׳. הלוואי ויגיע היום שלא תהיה לנו עבודה, עד אז ידנו מלאות".

אנו מודים לעשרות הנשים האמיצות שהשתתפו וסייעו בתחקיר, מי בזעקתה ומי בפתיחת ליבה, ולכל מי שמצפונו הוביל אותו לעזור לאתר את גורמי הפשיעה, הזנאים, המנצלים והמעוולים.

"אם יבוא מישהו שיהיה לו איכפת, משהו ישתנה לטובה, אולי קצת" (ד"ר סוס, תרגום: לאה נאור)

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook