זו הייתה שעת צהריים. כל הילדים – והיו רבים מספור – בבית הספר. אני ובית הספר שלי, החמישי במספר, עוד לא היינו מיודדים, אז הלכתי עם ההוא לדירה. "צריך להוריד בגדים, לפחות למטה", ספק ציווה. הורדתי. "ולשכב על הבטן". נשכבתי והוא מעליי, עושה את מה שרצה. "זה היה בסדר?", משכתי בכתפיי.
הלב הלם בי בעוצמה. אולי הפחד, או החשש שהתגנב למוחי שמדובר בחטא בל יכופר. את הפרטים הטכניים והרגשיים איני זוכר, אולי כי אינם חשובים בעיניי, ואולי דווקא כי היו משמעותיים מדי. אני רוצה לחשוב, ולרוב גם מצליח, שזה לא הותיר בי צלקות. ממרחק השנים אין לי מושג. זה היה ניסיון, ראשון כאחרון, שאחריו נשארתי אני, או אולי נעשיתי אחר. הייתי רק בן 10, אולי פחות ואולי יותר, והלוואי שהייתי זוכר.
חייתי מאז – גם בעקבות אי אלו חוויות ילדות מלבבות אחרות – בין בורות מכוסים בקפידה בעלי שלכת יבשים. לפעמים מתעורר בדופק מתפרע, בשעות השקט, נובר בתוכי, שואל את עצמי שאלות, מטיל ספק. וכי מה הטעם בכל זה: בשינה, ביקיצה, בנהיגה של שעות, בשיחות עם אנשים – כל כך הרבה שיחות ואנשים וכל כך מעט בני אדם; בכל היופי הזה, האצור בכל מקום שבו אינני.
בגיליון הזה טמונה מעין תשובה: מה שקלקלו רבים כל כך, במשך זמן רב כל כך, אפשר לתקן. זאת העת להפוך את היוצרות, לנער את היוצרים.
בחלקו הראשון הוא עוסק בשני יקומים נסתרים, אפלים, עוכרי שלווה – עולם הזנות, שפירקנו לרסיסים וסימנו בו את האחראים, שניתן בנקל לעצור, ולמחוק בשבועיים תעשייה של ניצול ורוע, ועולם האלימות המינית במשפחה בחברה החרדית, נושא שקרוב לליבי במיוחד.
הוא אינו קל לקריאה. מה לעשות, זו המציאות. אם נתעלם ממנה, היא לא תהפוך יפה לפתע. מוטב לחצוב בה, לסדוק את החומות כדי לאפשר לאור לחדור פנימה ולהתחיל במלאכת הטיהור. באמצעות חשיפת גורמי הכוח והכשלים, אני מקווה כי יהיה אפשר לייצר שינוי.
בחלקו השני תמצאו את התחקירים, הכתבות, המדורים והמאמרים, שמכוונים כולם למטרה אחת: פקיחת עיניים, שימת לב לנעשה סביבנו ושאיפה להפוך את העולם הזה לטוב יותר – בפוליטיקה, בחברה, ברשתות החברתיות ועוד. בכל מקום שבו כתבנו על עוול או כשל, השתדלנו גם להציע פתרונות אפשריים.
לקחנו על עצמנו – ב"ליברל" בגרסתו המתחדשת – משימה. בשלב הראשון, להפנות זרקור. בשלב השני, לייצר חיבורים בין סקטורים שונים כדי להוביל לתיקון. "צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם ולמלא חסרון העולם", כתב רבי נחמן מברסלב. זו המשימה שלנו – לסייע באמצעות חשיפת עוולות, ובאמצעות פעולה לצמצום פערים ומתן הזדמנויות למי שהמציאות הכתה בהם.
–
