באחד מסיפורי המופת של היינריך בל, "שתיקותיו המקובצות של ד"ר מורקה", יושב הגיבור בסרטייה של אולפן רדיו וגוזר משעות המלל הארוכות שהוקלטו בתכניות השונות את רגעי השתיקה. את הרגעים הוא מדביק בקפידה, ויוצר מהם סרט הקלטה חדש שכולו שתיקות. בסוף יום העבודה הוא מאזין לאוסף השתיקות שלו ונרגע.
לטענתו של בל, שהתיך ביצירתו את סיפורו האישי בהיסטוריה של ארצו, לא הייתה בגרמניה "שעת אפס" שאחריה התפרץ "לפתע" הנאציזם. זרע הפורענות, הוא כתב, נטמן הרבה קודם. הדברים האלה היו קשים לעיכול בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל יותר ממנה עוררה אי־נוחות כמיהתו לשתיקה של עורך הרדיו.
בל תיאר מציאות צבועה, כבדה ומכבידה, שהלשון היא המראה שלה. לאחר שהנאצים אנסו והוציאו לזנות את כל המילים במילון, באה הפוליטיקה הנוצרית־דמוקרטית של אחרי המלחמה ועשתה בהן שימוש מניפולטיבי, קיטשי וצדקני, שביקש לטייח בבהילות את אירועי העבר ולייצר מראית עין מרוככת וקלה. אדם כמו בל חווה קושי על גבול הסבל ממש בבואו לברור מילים לכתיבה, והוא הבין היטב עד כמה עמוק הקשר בין מצוקת השפה לבין החולי החמור של החברה.
תפקידם החשוב של בל ואחרים בני דורו בגרמניה היה אפוא בקילוף שכבות הטיח מעל למילים הנפוחות והמעוותות מרוב שימוש לרעה ובהחייאת השפה, הספרות והדיון התרבותי, החברתי־ציבורי והפוליטי בתנאי צמיחה שונים מאלה של העבר. היה צורך להכחיד את המשמעות האיומות למעשה של המילים ולהשיב להן את המשמעות הבראשיתית שלהן: בני אדם. משפחה. עם. ארץ. אדמה. הכל היה נגוע כל כך, שבמשך זמן לא מבוטל לא הייתה ברירה אלא לאחסן חלק מהמילים במגירות סגורות, ולחזור אליהן בזהירות רק כעבור שנים. דגל. מנהיג. אומה.
התהליך המפרך הזה דרש מ"קבוצת 47", שבל היה ממייסדיה, מאמץ אדיר, דייקנות עקשנית ואומץ פוליטי וחברתי עצום. ואכן, פעילות הקבוצה חוללה את אחד השינויים החשובים ביותר בחברה, בתרבות ובפוליטיקה הגרמנית, ויצרה נורמות חדשות, זהירות ואחראיות של שימוש בלשון.
******
והנה, פחות מ־40 שנה לאחר שראה אור אותו קובץ סיפורים של בל, פרסם עמיתו גינתר גראס את היצירה "קילוף הבצל". ספר מביך, מתפתל, שיותר ממה שהוא מקלף הוא מתרץ, מורח, מבלבל ומסתיר. גראס, שדאג להבליט לאחר המלחמה את תקופת השבי שלו ולהסתיר את התגייסותו הנלהבת לוואפן אס. אס, חיכה עד 2006, ורק אז גילה את האמת, באופן חלקי ובמילים ריקות.
"קילוף הבצל" בישר סגירה מדאיגה של מעגל. הנורמה המשתמשת במילים לרעה, מרוקנת אותן ומשאירה מהן רק קליפה שקרנית ורעשנית, חזרה כאילו מעולם לא הוכחדה. גראס ספג אמנם ביקורת, אך הוא ידע כנראה שזמן האחריות הלשונית דועך וזמנים חדשים־ישנים הרימו ראש: 60 שנה בלבד לאחר ניצחון בעלות הברית על הפשיזם הרצחני, שזיהם את כל הלשונות האירופיות, אפשר עתה להזנות שוב את השפה.
כמו "שעת האפס" המדומיינת, גם התהליך הזה לא קרה פתאום. וכמו בשנות ה־30 ובסוף שנות ה־40, כשרבים בגרמניה (לרבות ליברלים מובהקים) לא הבינו על איזה ניואנסים לשוניים היינריך בל מדבר, גם עכשיו זוכה החזרה אל זמן הלשון המורעלת והמרעילה לסיוע אומלל מקבוצות רבות המחשיבות את עצמן ליברליות ונאורות במיוחד.
מדובר במעריצי הפוסט־מודרניזם הרואים בכל תופעה בכל זמן "אותו דבר", טהרני הפוסט־קולוניאליזם המפרשים כל יחסי כוחות בכל מקום וזמן במונחים של מדכאים ומדוכאים, ליברלים וליברטנים פנאטיים לזכויות הפרט, חסידי הרב־תרבותיות ופוליטיקת הזהויות, ועוד רבים רבים. כולם מצטרפים בבלי דעת לזרם העכור של פשיזציה, שנאת זרים, תיעוב כלפי ידע, השכלה ומדע ופופוליזם מסית, המתפשטים ללא מעצור בעולם כולו. במקום פמפלטים המוצנחים מהאוויר ונאומים נרגשים ברדיו מוצפות היום התקשורת האלקטרונית והכתובה והרשתות החברתיות בזרם עכור של מילים חלולות, שאין לו שום כיסוי והוא מייצר הסלמה תמידית של האלימות, הפחד והשנאה.
שום דיון מהותי איננו מתרחש עוד. לא המסר חשוב אלא מי שאומר אותו. מערכת הבחירות בארה"ב, שאיפשרה לבריון גס ומתלהם להטיח גידופים שקריים, שוביניסטיים ומעוררי חלחלה ביריבתו, להשפיל אוכלוסיות שלמות ולפזר שקרים בלי הכרה, היא רק דוגמה קיצונית אחת. בכל שלושת העימותים הנשיאותיים אפשר היה להיווכח בזמן אמת, באמצעות מעקב אחר אתרי חדשות שבדקו את אמירותיו של טראמפ, כמה שקרים בלתי מבוססים וכמה הטחות אשמה דמיוניות הוא מפריח כבלוני הליום מורעל. אבל מי שקרא את הניתוחים האלה הם בעיקר קוראי העיתונים הליברלים, שרובם ממילא מצביעים לדמוקרטים.
מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת מרין לה פן הודיעה שכאשר תיבחר לנשיאות תאסור על חבישת כיפה במרחב הציבורי. לכאורה – הבטחה למימוש ערכי הרפובליקה החילונית. למעשה – הבטחה ריקה שכל מטרתה לאזן (בעקבות הסקרים) בין האסלמופוביה לבין האנטישמיות, וכל זאת אצל פוליטיקאית המזוהה מאוד עם הכנסייה הקתולית וסמליה. בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון הנודע בגסות הרוח חסרת המעצורים שלו, הבטיח לפני משאל העם (BREXIT) שעזיבת האיחוד האירופי תשים קץ לשוד האירופי באנגליה והממשלה תמטיר מיליארדים על ה־NHS, שירותי הבריאות הציבוריים. ההסתה הפרועה קידמה את ג'ונסון לתפקיד שר החוץ, אבל הממשלה מסרבת להשקיע פני שחוק בגירעון העצום של ה־NHS. הברקזיט מרושש אותה.
המילים הרעות הן תחליף לכל דיון ולכל מדיניות. מי היה מסוגל לשאת היום נאום שכותרתו "יש לי חלום", או להציג לציבור תכנית מהפכנית של מדינת רווחה (הלייבור ב־1945 או ה"ניו דיל" של רוזוולט בשנות ה־30), או חלילה הסכם שלום, מבלי שיטיחו בו שהוא בוגד מוסלמי עלוב שלא נולד באמריקה, הזוי או קומוניסט שראוי לכלא או להוצאה להורג.
************
ברוח זו, קל לגדף אצלנו את 'הזועביז', להתריע מהערבים הנעים בכמויות אדירות באוטובוסים של השמאל, להבטיח להפסיק את השרות הלאומי (שאינו קיים באמת) בארגון 'בצלם', להטיח באחמד טיבי שהוא לא מטייבה (אולי בכלל לא פלסטיני?) לצעוק 'פא־פא־פא' להדגמה שאין עם פלסטיני, או להכריז על יוזמה לשלילת אזרחותו של פעיל זכויות אדם. כל האמירות האלה הן קליפות חסרות משמעות, רוויות בוז לעובדות, לידע ולהשכלה. כוחן מתחיל ונגמר ברעש הצורם שהן מקימות, אבל ההסתה הגלומה בהן מרסקת את היסודות הסולידריים וההומניסטיים שעליהן עומדת חברה דמוקרטית פתוחה וחסונה.
וכיוון שהכוחות הליברליים והפסאודו־ליברליים רופסים, דבקים בתיאוריות חבוטות ומעגליות ושבויים בתקינות פוליטית אבסורדית, הם נכנעים לסחף הזה והופכים לחלק ממנו. מיליונים הריעו לתעוזה הפמיניסטית של חברת פרלמנט איסלנדית שחלצה שד לתינוקה כשנאמה ולא טרחו להקשיב לנאומה, ולכן לא שמעו שהיא מסיתה נגד מהגרים ומציעה לשלול מהם את כל הזכויות. מכל הזוועות של דונלד טראמפ, רק ההתגססות הדוחה שלו כלפי נשים ערערה קצת את האיזון השקרי והמפלצתי של "שניהם אותו דבר". נתניהו העליב ערבים? אז מה, בן גוריון שנא תימנים. ומי שמבקר את מירי רגב מתגזען על מזרחים. והשופטים מוטים, אפילו אביגדור פלדמן הסמולני אמר. עמונה היא בדיוק כמו רמת אביב כי הציונות קולוניאלית, ואלאור אזריה קורבן של המערכת, הנה תראו מה עוזי דיין אמר.
כשאין הבדל בין כלום לשום דבר, נופלים כל החסמים. האוזניים נאטמות. האדישות משתלטת. ידינו נרפות בפני האירועים ואין לנו אחריות כלפיהם. תודעתנו מחוררת, מוצפת ברעל המילים המשתק והמסוכן.
.
צילום: ג'ון ווסט
.
למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – שלושה חודשים ראשונים ב-49 ש"ח בלבד – לחצו כאן
