מעת לעת מגיע שלדון אדלסון לישראל ולמשרדים של 'ישראל היום' בתל־אביב. לעתים מחכה לו במערכת צלחת של חומוס, חמוצים וכמה פיתות מהבילות. הוא חובב מושבע של אוכל מזרחי. הוא מסתובב במערכת בקלנועית, מתעניין בנעשה. על שיחות הנוגעות לתוכן לא אספנו יותר מדי עדויות. בעבר העיד על עצמו שהוא אינו קורא עברית. "לא אכפת לו מה כותבים בעיתון על זאב אלקין ועל ציפי חוטובלי וגם לא על נתניהו, בשביל זה יש לו עורכים שדואגים לעבודה המערכתית", אומר אדם שעבד בעבר בעיתון. אדלסון מתעניין בעיקר במאזנים הכספיים. הוא מבלה זמן רב בשיחות עם אשר בהרב, המו"ל מטעמו ב'ישראל היום', עובר על ההוצאות, מתעניין בפרטים הקטנים. החודש מלאו שמונה שנים להוצאתו של הגיליון הראשון של החינמון, שעלה לו מאז מאות רבות של מיליוני שקלים. אדלסון, שהונו מוערך בכ־30 מיליארד דולר, שונא להפסיד. גם במקרה של המוצר האידאולוגי הזה. הוא טורח להדגיש זאת בכל ביקור שלו במערכת. ב'ישראל היום' כולם יודעים שהבוס דורש שמידי חודש ההפסד יהיה נמוך יותר.

הדרישה אינה פוגעת במקורביו של אדלסון במערכת. חלקם מרוויחים משכורות גבוהות במיוחד. ההערכות של אנשים ב'ישראל היום', היא שמשכורתו של העורך עמוס רגב מגיעה לשש ספרות בחודש. גם חביביו של אדלסון במערכת, בועז ביסמוט וגונן גינת, משתכרים סכומים גבוהים יחסית לענף, ככל הנראה. הונו של היועץ הקרוב של אדלסון ונציגו בישראל, העיתונאי לשעבר דן רביב, מוערך על ידי מכריו בעשרות מיליוני שקלים. רביב, איש רשות השידור לשעבר, רכש לפני כשנתיים פנטהאוז ברמת אביב בסכום מוערך של יותר מ־18 מיליון שקל. החברים לשעבר ברוממה יכולים רק לפנטז על זה.

חבורה קטנה ומצומצמת, חלקה קשורה ל'ישראל היום', סובבת בישראל סביב שלדון וד"ר מרים (מירי) אדלסון. ראש וראשון הוא כמובן החבר בנימין נתניהו. הם הכירו כשנתניהו היה שגריר ישראל באו"ם. הם נפגשים לעתים קרובות. ענייני תקשורת חביבים עליהם במיוחד. נתניהו שידך בין שלמה בן־צבי לאדלסון כשהקימו את החינמון 'ישראלי'. בתצהיר לבית משפט, שהוגש בעקבות הסכסוך בין אדלסון לבן־צבי, נכתב שבשיחת ועידה בין אדלסון, נתניהו ונתן אשל, הוכרע מי יהיה עורך העיתון. נתניהו ואדלסון נפגשו שש פעמים בחודשיים שלפני הקמת 'ישראל היום', על פי תחקיר של רביב דרוקר ב'המקור'.

רוב חבריהם של בני הזוג אדלסון מקפידים על חשאיות בכל מה שקשור לזוג העוצמתי. חלקם נחרדו כשביקשנו לשוחח על קשריהם עם המיליארדר האמריקאי. כמה טרקו את הטלפון או איימו בטריקה אם לא נסיים את השיחה ביוזמתנו. עמוס רגב, למשל, ידוע כאדם המקפיד הקפדה יתרה על חשאיות. רגב בעצמו לעולם אינו משוחח עם אדלסון בנוכחות עדים. "אין אף אדם בעולם ששמע את עמוס משוחח בטלפון עם שלדון", אומר אדם ממקורביו של רגב. "הוא מקפיד לנהל את שיחותיו עם אדלסון ללא מאזינים בשטח, ואם מישהו יגיד לך שהוא היה עד לשיחה כזאת הוא משקר".

קשרים אישיים או משפחתיים ונאמנות ארוכת שנים הם קוד מרכזי אצל האדלסונים. לעתים נדרשת נאמנות להם עצמם או למקורביהם. לעתים נאמנות לנתניהו מספיקה. יעקב עמידרור, הפרשן הצבאי של 'ישראל היום', הוא חברו הקרוב של אשר בהרב, המו"ל. הם מתפללים שנים ארוכות באותו בית כנסת ברעננה. נתן אשל הביא לחבורה הקטנה את גונן גינת, עורך 'הצופה' לשעבר, שהפך בעצמו למקורב למשפחת אדלסון, בין השאר הודות לנאמנותו הממושכת למשפחת נתניהו.

רבים ממכריהם הישראליים של האדלסונים הם חברים ותיקים או קרובי משפחה של מירי אדלסון. עמוס רגב הוא קרוב משפחה רחוק שלה. רביב מקורב למירי אדלסון שנים ארוכות, עוד לפני שנישאה לאדלסון. מכרים מספרים שהוא זה שפגש את איש העסקים המאוהב והמליץ למירי – אז אוקסהורן – ללכת לחופה. דליה נאמן, אחת מחברותיה הטובות של מירי בישראל, היא גם חברה קרובה של דנה מרגלית, אשתו של דן מרגלית, בכיר כותבי הטורים ב'ישראל היום'. מרגלית אינו מיודד עם אדלסון אבל זוכה למשכורת נאה במיוחד. הגרוש של מירי אדלסון, ד"ר אריאל אוקסהורן, כותב לעתים ב'ישראל היום'. גם הוא רופא, וז'בוטינסקאי בדעותיו מינקות. שתי בנותיה של מירי, יסמין לוקץ' וסיון אוקסהורן, מועסקות במפעלותיו של המיליארדר. יסמין אחראית על חלק מההיבטים העסקיים של 'ישראל היום'. היא תושבת רעננה, שירתה כקצינה בחיל האוויר ולמדה מינהל עסקים בפרינסטון. בעיתון היו מי שכינו אותה העיניים והאוזניים של שלדון אדלסון. בעבר הגיעה בתדירות גבוהה לישיבות הנהלה; בשנה האחרונה היא ממעטת להופיע במשרדים. על פי מקורבים למשפחה, לוקץ', שנחשבה ליורשת של העיתון, מגלה התעניינות פחותה ב'ישראל היום' מבעבר.

לאחדים מהמקורבים דעות פוליטיות דומות לאלה של האדלסונים, אם כי חלקם עברו מהפכים, ממש כמו מירי אדלסון שגדלה בבית שמאלני. אביה, שמחה פרבשטיין, היה חבר מפ"ם ומקורב למאיר יערי וליעקב חזן, המנהיגים הסוציאליסטים המיתולוגיים. "לא תיארתי לעצמי שדווקא היא תהפוך לימנית", אומר בן כיתתה בבית הספר הריאלי בחיפה, שהיה מעוז של שמאל. לא זו בלבד שאדלסון עברה מהפך פוליטי, היא כנראה באמת ובתמים מעריצה של נתניהו. עמוס רגב היה בעבר מפ"איניק בדעותיו, מעריץ של בן־גוריון, על פי מקורבים.

לעתים החברות מתנגשת עם הפוליטיקה. נורית ארד, חברה קרובה של מירי אדלסון, היא אמו של אייל ארד; יועצו לשעבר של נתניהו, הוא סדין אדום היום בבית בבלפור. לפני הבחירות האחרונות הקים את תנועת 'הרוב החדש', שקראה להחלפת השלטון ואף הוציאה חצי מיליון עותקים של עיתון שנקרא 'ישראל מחר', כלגלוג על החינמון המשפיע. בעיתון אף התפרסמה מודעת אבל סאטירית של משפחת אדלסון על נפילת ממשלת נתניהו. פרופ' אוריאל רייכמן, חבר קרוב של האדלסונים, היה חבר במפלגת קדימה ומועמדו של אריאל שרון, יריבו המר של נתניהו, לתפקיד שר החינוך. שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך תחת שלושה שרים, הוא מקורב לאדלסון אבל איש מרכז־שמאל בהשקפותיו. פרופ' איתמר רבינוביץ', המיודד עם מירי אדלסון, מזוהה גם הוא עם המרכז־שמאל. גם דן רביב אינו אוחז כנראה בהשקפות ימניות. עיתונאי 'הארץ' לשעבר עקיבא אלדר, שהיה עם מירי אדלסון בבית הספר הריאלי בחיפה, הוזמן לחגיגת יום הולדתה בפנטהאוז של האדלסונים בתל אביב, אף שהביע לא אחת את דעתו נגד נתניהו והעיתון ("ישראל היום והתמיכה של בני הזוג אדלסון בביבי הם אסון למדינת ישראל"). מירי אדלסון סייעה לרב מנחם פרומן מההתנחלות תקוע, שלמד במחזור שלה בבית הספר הריאלי, למרות חילוקי הדעות הפוליטיים ביניהם. פרומן ז"ל, כזכור, הטיף נלהבות למו"מ עם הפלסטינים ואף נפגש עם יאסר ערפאת ועם אחמד יאסין.

במותם, כמו בחייהם, זוכים המקורבים ליחס מועדף. הידיעה במרץ 2014, על פטירתו של פרופסור סיריל ליגום, שהיה המדריך של מירי אדלסון בעבודת הדוקטורט בבית הספר לרפואה, תפסה מקום מכובד ב'ישראל היום'. ידיעה דומה התפרסמה בעיתון בינואר 2014 בעקבות מותה של ד"ר אורנה אופיר, שהייתה מנהלת אגף הרפואה בבית החולים אסותא. אדלסון, חברה קרובה, אף התראיינה לאותה ידיעה.

דן רביב | 'האיש שלנו' בישראל, לאס וגאס ומקאו

לפני שלושים שנה, בעודו כתב של הטלוויזיה הישראלית, יצא דן רביב נגד הממסד. "אנשי הממשל הישראלי פיתחו טכניקה מיוחדת להרוג מראש כל נושא שמסכן אותם ואת מעמדם", אמר בראיון לעיתון 'חדשות'. היום, סביר להניח, בהיותו היועץ התקשורתי של שלדון אדלסון, רביב לא יאמר דברים כאלה. יש ממסד ויש ממסד.

הזמנים השתנו ביותר ממובן אחד עבור רביב. כעיתונאי של רשות השידור, הייתה לו קריירה עשירה. הוא הנחה ב'מוקד', הכין אלפי כתבות וערך תכניות. בסוף הקריירה שלו ברשות היה פעיל מעט מאוד יחסית. בשנת 2000 הצטרף לעסקיו של אדלסון כאחראי על הדוברות, והחל להרוויח סכומי עתק. לפני כחודש, בין שהייה בסינגפור לטיסה לתאילנד, נחת בישראל לשלושה ימים, אבל סירב, כמו כל אנשי חוגו הפנימי של אדלסון, להתראיין. "הייתי עיתונאי למעלה מ־30 שנה, לא תצליחי לחלץ ממני שום דבר", הוא אומר. "אני מכיר את כל השיטות".

השיטות אכן מוכרות היטב לרביב והוא משתמש בהן ללא הרף. תנו לו חמש דקות והוא כבר מתחיל לפאר ולקלס את בני הזוג אדלסון. למכר אקראי הוא סיפר לפני זמן מה שאדלסון, כרופאה שהקימה את מרפאת הנגמלים מסמים בתל אביב, טיפלה בבנו של אחד מיריביו של בעלה. עבודתו לצד האדלסונים מגוונת. "הוא עושה עבור בני הזוג אדלסון לא מעט", אומר אדם המכיר היטב את רביב. רביב דואג בין השאר למיצוב מיזמי התיירות וההימורים של אדלסון ברחבי העולם. כך הוא מתדרך עיתונאים בביקוריהם בהם. הוא ליווה למעלה מאלף עיתונאים לפתיחת מלון 'ונישיאן' במקאו. בטקס חנוכת 'בית הספר ליזמות על שמם של מרים ושלדון אדלסון' ב'מרכז הבינתחומי בהרצליה', בדצמבר 2013, הוא ריאיין בעצמו את הבוס. יזם נולד או נעשה? שאל רביב את אדלסון. קצת משניהם, השיב הבוס.

בענייני 'ישראל היום' רביב פועל מאחורי הקלעים. הוא אינו מגיע למערכת העיתון אבל מייעץ לבני הזוג אדלסון. רביב המליץ על מינויו של עמוס רגב לעורך העיתון, הוא מעורה כמעט בכל מה שקורה בו. אחת לכמה זמן הוא משוחח עם בני הזוג אדלסון ביחד או בנפרד, על העיתון. "אדלסון לא מכיר את עולם התקשורת, דן מתרגם לו את מה שקורה כאן", אומר אדם שמכיר את רביב.

רביב, בן 72, גרוש משופטת השלום לשעבר בתל אביב נורית רביב. נורית ארד, החברה הוותיקה, שידכה בין רביב למירי אוקסהורן. ארד ורביב תכננו תכנית צרכנות ל'ערוץ 1'. הם הזמינו לפיילוט את אריאל אוקסהורן, בן כיתתה של ארד בתיכון בתל אביב. אוקסהורן הגיע מלווה ברעייתו דאז, מירי. למעלה מ־30 שנה חלפו מאז והשלושה: ארד, רביב ואדלסון, נשארו חברים קרובים.

הוא נולד בירושלים בשם דן ליבוביץ וגדל בתל אביב. אביו, פנחס, היה ממקימי איגוד הנהלות העיתונים היומיים. בצבא שירת בצנחנים, כשהשתחרר התחיל לעבוד ב'ידיעות אחרונות', משם עבר לרדיו, היה כתב השעה העברית של ה'בי־בי־סי', כתב הטלוויזיה בתל אביב וכתב רשות השידור בארצות הברית. כשחזר לארץ, בתחילת שנות ה־80, ערך והגיש כמה תכניות עד שבמחצית שנות ה־90 סר חינו כנראה בהנהלות הרשות המתחלפות. דו"ח מבקרת רשות השידור מתח ביקורת על כך שרביב המשיך לקבל שכר. הדו"ח לא ציין את רביב בשמו, אולם מתוכו עלה שרביב וארבעה כתבים נוספים "לא הכינו אף כתבה בשנים האחרונות, ולמרות זאת הם ממשיכים לקבל שכר". רביב אמר בתגובה שאף שהפסיק לערוך תכנית שנה וחצי לפני פרסום הדו"ח, "אף אחד לא פנה אליי, למעט מנהלן של הרשות שהודיע לי כי שוללים ממני את העיתונים". הוא טען שאחרי 30 שנות עבודה ברשות השידור הוא מרוויח 4,000 שקל בחודש. "לקחו ממני בתהליך הדרגתי את החדר במערכת בתל־אביב, שעמדתי בראשה והייתי ממקימיה, צמצמו לי את הזכויות למינימום".

לעזרתו של רביב נחלצה אדלסון, החברה הוותיקה. עוד בטרם עזב באופן רשמי את רשות השידור הוא החל לסייע לשלדון אדלסון במערך יחסי הציבור שלו. מתחילת העשור הקודם הוא עובד לצדו באופן רשמי. בתחילה היה מנהל יחסי הציבור של מלון 'ונישיאן' בלאס וגאס. עם הזמן תפקידו התרחב מאוד. "הייתי מופתע כשהוא קיבל את התפקיד הזה", אומר חיים יבין, שהיה מנהלו של רביב בטלוויזיה, "פתאום הוא עשה קפיצת דרך כזו. ואני הסתכלתי עליו כעל עיתונאי".

עמוס רגב | העורך הכול־יכול

במערכת 'ישראל היום' מכירים היטב את הטקס: עם תום ביקורו של אדלסון במקום, המיליארדר מפליג לדרכו. מירי נשארת בדרך כלל במקום. אז מתרחבים הדיונים. מירי אדלסון, המעורבת מאוד בעיתון, יושבת עם עמוס רגב במשך שעות ארוכות בכל מפגש כזה.

הקירבה המופגנת לד"ר מרים אדלסון ובעקבות זאת הקשר הקרוב לבעלה, ביצרו את מעמדו של רגב במערכת לרמה שאיש מעורכי העיתונים בישראל אינו מגיע אליה. רגב הוא השליט הכול־יכול ב'ישראל היום', על פיו יישק כל דבר. חלק מהכתבים בעיתון מכנים אותו מאחורי גבו בשם נפו, קיצור של נפוליאון. הוא רשאי להחליט בעצמו החלטות שלעתים נופלות בתחום האפור שבין מערכת להנהלה. על פי גורמים המעורים בפרטים, זה יוצר לעתים מתחים בינו לבין אשר בהרב, המו"ל. רגב גם שולט במינויים בעיתון. הוא מינה את חברו הקרוב אהרון לפידות לסגנו. לפידות היה גם עורך המגזין של 'ישראל היום'. בעבר היה עיתונאי, אבל עבר לתחום יחסי הציבור ובו עסק שנים ארוכות. "הכול עובר דרך עמוס", אומר עיתונאי שעבד ב'ישראל היום'. "אדלסון נותן לו יד חופשית, רגב מבין איך העיתון צריך להתנהל. הוא הביא את 'ישראל היום' לתפוצת שיא. כל זה, בצירוף הקשר האישי החם, הופכים אותו לשליט יחיד".

הקשר של רגב עם אדלסון חם במיוחד. לא זו בלבד שהוא עורך העיתון, הוא גם שליחו של אדלסון למשימות עיתונאיות מיוחדות. רגב, יחד עם בועז ביסמוט, ראיין את אדלסון לעיתון. השניים אף ראיינו את מיט רומני, מועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית, שנהנה מתמיכה מסיבית של אדלסון. רגב השתתף בחגיגת יום הולדתו ה־80 של אדלסון בסינגפור ומבקר את הבוס מעת לעת בארצות הברית, לעתים עם המו"ל בהרב.

חלק מהעובדים בעיתון נהנים פחות. אחדים מעידים שרגב הוא אדם חמור סבר, יהיר וריכוזי, ויצר במערכת אווירה קשה. עיתונאים שעבדו ב'ישראל היום' מעידים ש"האג'נדה חשובה בהרבה מהסיפורים. לא נראה שרגב רוצה שמישהו יביא סקופים". אחר אומר ש"האווירה סביבו מרתיעה. כדי לבקש העלאת שכר אתה צריך לקבוע איתו פגישה הרבה זמן מראש. לא מעט עיתונאים מתייחסים לעבודה בעיתון כאל מטלה ואינם חדורי תחושת שליחות. התחושה הזו התחזקה אחרי שהמפיקה שחר כהן והעיתונאי עמית לוינטל פוטרו, כשרגב חשד שהם הדליפו סרטון שצולם במסיבת יום הולדתה של כהן במערכת, ובו רגב נראה אומר ש"אנחנו כנראה לקראת מלחמה וננצח בה". כהן עברה בדיקת פוליגרף ואף שנמצאה דוברת אמת (לפי טענתה בתביעה שהגישה לבית הדין לעבודה), היא זומנה לשימוע ופוטרה. אחרים אומרים שמתחת לחספוס ולהבעת הפנים "היהירה", ישנו עורך טוב לב שנחלץ לא אחת לעזרת עובדים במצוקה.

על דבר אחד כמעט כולם מסכימים, רגב הוא עורך מיומן ביותר. עיתונאי, שעבד לצדו ב'ידיעות אחרונות', אומר שכשנודע ברחוב מוזס שרגב הוא זה שיערוך את 'ישראל היום', היו מי שזלזלו בעיתון החדש ואמרו שאין מה לדאוג, לרגב ממילא אין כישורים להצליח בעבודתו. "מהיכרותי עם רגב אמרתי להם שהם טמבלים, 'ישראל היום' עם רגב בראשו הוא האיום הגדול ביותר על 'ידיעות' בכל תולדותיו. לא רק שהעיתון מחולק בחינם וככזה אין שום סיבה שייכשל, בראשו גם עומד עורך טוב". גם ב'מעריב', שם רגב היה ראש מערכת החדשות, זוכרים אותו כעורך קפדן ונמרץ. עורכי דסק חדשים נאלצו לעבור שבעת מדורי גיהינום עד שרגב התיר להם לערוך ידיעה חדשותית, חלקם בילו במשך שבועות ארוכים כשליחים שלו לארכיון, בטרם הצליחו לשכנע אותו שהם ראויים להתיישב על יד המחשב כעורכים. "הוא היה כל יום במערכת, לא סמך על אף אחד, היה לו חוש לידיעות, הוא היה חיית חדשות", נזכר עיתונאי שעבד לצדו של רגב ב'מעריב'.

אז איך קרה שעורך כה להוט וחד הפך לעורך עיתון, שלא זו בלבד שעסוק בקילוס ראש הממשלה, אלא אף ממעט לפרסם סיפורים בלעדיים? אדם המכיר את רגב אומר כך: "אם הוא היה מסכים להתראיין, הוא היה אומר לך שהעובדה שהוא נדרש להלל את נתניהו כלל איננה בעייתית. הרי 30 מנדטים חושבים בדיוק כך. הוא לא היה הולך לערוך עיתון שקורא לשחוט את הערבים, אבל אין לו שום בעיה לערוך עיתון שמשבח את נתניהו. הוא גם היה אומר שבעיתון שלו יש מגוון דעות, עובדה שיוסי ביילין כותב בו טור. לטענתו, בעוד שבעיתונים אחרים קשה לדעת מה עומד מאחורי ידיעות עיתונאיות, אצלו הכול גלוי ושקוף, ואם לעתים מתפרסמות ידיעות מוטות, הרי שזה נעשה במידה פחותה הרבה יותר מכפי שזה קורה בעיתונים אחרים".

המהפך, אם היה כזה, בדעותיו הפוליטיות של רגב, אינו מפתיע את מכריו. עיתונאי לשעבר ב'ידיעות' זוכר את רגב כאדם א־פוליטי. "בידיעות הכול היה אישי, הוא לא היה שמאלני ולא היה ימני, הכול היה על בסיס אישי, אם הסתדרת איתו מבחינה אישית יכולת לעבוד לצדו, ואם לא הסתדרת איתו היית בבעיה". עיתונאי אחר זוכר אותו כמפא"יניק מהסוג הישן. "הוא העריץ את בן־גוריון, התנגד למלחמת לבנון הראשונה, לא האמין בארץ ישראל השלמה ומעולם לא הביע שנאה כלפי ערבים".

ב'מעריב', לשם רגב הגיע בשנות ה־90 אחרי שעזב את 'ידיעות', הכירו העיתונאים עורך אחר, ימני יותר, מעריץ של נתניהו. "כולנו ידענו שעמוס רגב מעריץ שני אנשים, את ביבי נתניהו ואת סנדי בר. הוא העריץ את נתניהו בגלל חכמתו והחוש הפוליטי שלו ואת סנדי בר בגלל יופייה", אומר אחד מוותיקי העיתון. במעריב זוכרים שרגב שוחח לעתים קרובות עם נתניהו. הם השתתפו זה באירועים של זה, לאט לאט הפך לחלק ממעגל אנשי סודו של הפוליטיקאי. "הוא לא מעריץ שוטה", אומר אדם שמכיר אותו היטב. "הוא מכיר היטב את נתניהו, על כל חולשותיו, הוא מכיר את הזגזוגים, את ההססנות, את חוסר היכולת לקבל החלטות".

העבודה הצמודה עם אדלסון אינה מפתיעה את מכריו. "רגב הוא אדם נאמן שיודע להסתדר עם מוציאים לאור", אומר אדם המכיר אותו היטב. "ב'מעריב' הוא ידע איך להסתדר עם עופר נמרודי, אף שלעתים קרובות התלונן על התערבותו בתכנים. הוא מבין את ההיררכיה ויודע איך לחיות בתוך הסיטואציה. מצד אחד אני מבין אותו. גם אם לי היו מציעים למעלה מ־100 אלף שקל כדי לערוך עיתון כמו 'ישראל היום' אחרי שדלתות אחרות נסגרו בפניי, הייתי עושה את זה".

רגב חי עמוק בתוך הסיטואציה. הוא זה שאחראי על הקמפיין של 'ישראל היום' נגד 'ידיעות': "אימפריית הרשע של נוני מוזס", שמסתדרת היטב גם עם תחושותיו שלו. בכל הזדמנות הוא יוצא נגד מוזס. "מוזס מתבשם מכוחו ומתרגם אותו לכסף", אמר לפני כחמש שנים כשקיבל את פרס ביקורת התקשורת מ'האגודה לזכות הציבור לדעת'. הצעת החוק נגד ישראל היום השחיזה את מקלדתו נגד מוזס, שאותו תיאר כ"מושך בחוטים של הפוליטיקאים… נוני עצבני. הציבור העדיף אותנו. כל ספינותיו טבעו בים".

רגב, בן 64, נשוי ואב לשניים, גדל בתל־אביב, שירת בצבא כמפקד פלוגת מרגמות, למד מדעי המדינה והיסטוריה לתואר ראשון, יש לו תואר שני בהיסטוריה צבאית, הוא חובב צבא בכלל ותעופה בפרט, ויכול לשוחח במשך שעות על מהלכי קרב וכלי נשק. הוא הגיע ל'ידיעות אחרונות' בתחילת שנות ה־80. משה ורדי, שהיה עורכו חלק מהתקופה, העריך את עומק ידיעותיו, אבל לא חיבב אותו במיוחד. אחרי כמה שנים כראש דסק, נשלח רגב להיות כתב בלונדון. כשחזר לארץ התברר שורדי והעורך הנמרץ רגב לא יוכלו להמשיך לעבוד ביחד. רגב עבר ל'מעריב' כסגן עורך העיתון וראש  מערכת החדשות. זמן קצר אחר כך פרצה פרשיית האזנות הסתר. רגב היה בין בכירי העיתון שבמכשירי הטלפון שלהם הוטמנו מכשירי האזנה. עבודתו בעיתון נקטעה בסוף 2002, כשהעורך אמנון דנקנר מינה את רון לשם הצעיר לראש מערכת החדשות. "אני זוכר את הבעת פניו של עמוס כשראה את לשם יוצא מחדרו של דנקנר", אומר אחד מוותיקי 'מעריב'. "הוא הבין מה קורה, הוא תיאר לעצמו שזו לא פגישה תמימה". את יומו האחרון בעיתון מתאר אותו אדם כך: "הוא החזיר את המכונית האפורה הספוגה מעשן סיגרים וחצה לבדו את מגרש החנייה בדרכו החוצה. רגב היה זאב בודד בזמן עבודתו בעיתון והיה זאב בודד גם כשעזב".

"תיארתי לעצמי שלמרות שעזב את שני העיתונים המרכזיים באותה עת, 'ידיעות' ו'מעריב', הוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה", אומר עיתונאי ממכריו. "כשאתה קרוב לגיל 50 ואת רוב שנותיך העברת בעיתונות אתה לא הולך להיות מנתח מוח". ואכן, רגב הצטרף ל'חדשות 10' ואחר כך ערך את 'ישראלי', החינמון קצר הימים של אדלסון ובן־צבי. כשנמרודי ואדלסון ניהלו מגעים על מכירת 'מעריב' לאחרון, היו בעיתון מי שגיחכו. מי שלא רצה את רגב כראש מערכת החדשות עשוי היה לקבל אותו כעורך ראשי. הסוף, כידוע, סוגה בשושנים. "היה היה פעם איש מקצוע מעולה בתחום התקשורת", אומר אדם המכיר היטב את רגב, "ואת ההמשך תוכלו לכתוב בעצמכם".

אשר בהרב | המו"ל הלא־מתוקשר

האם אשר בהרב השתמש בשמו של יעקב אלפרון כדי להשיג את מבוקשו? קשה להאמין שהיה קשר כלשהו בין הגבר הסולידי, האפרורי, חובש הכיפה, המקורב לשלדון אדלסון, לבין ראש משפחת הפשע המנוח. ובכל זאת לפני כעשר שנים, בהיותו מנכ"ל חברת המיחשוב 'טלדור', בהרב הזכיר את אלפרון בשיחה עם עובדים. זה היה אחרי שבהרב רכש את חברת 'אדאנת'. אני שכן של יעקב אלפרון, אמר בהרב לעובדים. הדברים נאמרו כמובן בהומור. במערכת 'ישראל היום' מכירים את ההומור של המו"ל בהרב, שמעת לעת מגיח מחדרו במסדרון ההנהלה ומסתובב במערכת. פה זורק  מילה משעשעת, שם מגלה התעניינות בעורכים ובעיתונאים, "אבל אחרי כל השמחה הזאת, כשעזבתי את העיתון הוא אפילו לא התקשר לשאול מה קרה", אומר עיתונאי שעבד ב'ישראל היום'.

הוא בן 62, תושב רעננה, נשוי ואב לשלושה. גדל בשכונת ביצרון בתל־אביב, למד בישיבת נחלים ובנתיב מאיר, בצבא שירת ב־8200. כשהשתחרר בדרגת סרן למד מחשבים וכלכלה באוניברסיטת בר־אילן והקים את חברת 'אם־טי־איי מחשבים' ואת 'טלדור'. שותפו בתחילת הדרך היה דוד קוליץ. כמה שנים אחר כך מכר את השליטה בחברה ונשאר מנכ"ל 'טלדור', לפני כתשע שנים עזב את החברה והגיע אל אדלסון. חבר משותף תיווך. הם נפגשו בלאס וגאס בטרם בהרב התחיל לעבוד ב'ישראלי' כנציגו של אדלסון. בהרב הצליח לנווט ולהתנווט בסערה שליוותה את ימיו האחרונים של 'ישראלי' לשביעות רצונו של אדלסון, והאחרון לקח אותו איתו ל'ישראל היום'.

לבהרב מעמד ייחודי בעיתון. הוא המו"ל הרשמי, תמורת שירותי הניהול שלו הוא מקבל סכום נאה, יש מי שטוענים שכרבע מיליון שקל בחודש. הוא לא צריך כסף, אומר חברו הטוב יעקב עמידרור, "את הכסף שלו הוא עשה לפני שהגיע לישראל היום".

את אחיזתו בעיתון חיזק כשמינה את ציפי קורן, שעבדה לצדו ב'טלדור', למנכ"לית. יש לו קשר הדוק עם אדלסון ואנשיו. הם מדברים לעתים קרובות, נפגשים מעת לעת בארצות הברית. למרות החשיבות שאדלסון מייחס למאזנים, מעמדו של רגב במערכת גבוה מזה של בהרב. לאחרונה, אומרים גורמים בעיתון, ניכרת מתיחות בין השניים. נכון לעכשיו, זה בכל מקרה לא משהו שמוציא את בהרב מהתמונה.

בועז ביסמוט | היורש של רגב?

לבועז ביסמוט יש חבר חדש, המיליארדר האמריקאי שלדון אדלסון. לחבריו ב'ישראל היום' סיפר איש חדשות החוץ הוותיק שצפה במשחק הסופרבול יחד עם אדלסון. בעיתון תוהים מה הלאה, לאן יכול להתקדם העיתונאי אחרי שקשריו בצמרת התהדקו כך. אחד מהעיתונאים שעבדו שם, מעריך שהשלב הבא הוא כדלהלן: "רוב הסיכויים שכשעמוס רגב יחליט לפרוש ביסמוט יהיה זה שיחליף אותו".

ביסמוט עצמו מצטנע בשיחה עם 'ליברל'. "ראיתי הרבה אירועי ספורט בחיים שלי, מה זה מעניין עם מי אני צופה בהם? את הקריירה שלי, לפני למעלה מ־30 שנה, התחלתי ככתב ספורט, מאז ראיתי עשרות משחקי ספורט, האחרון היה של הפועל כפר סבא".

| עם כל הכבוד לכפר סבא, סופרבול עם שלדון אדלסון נשמע יותר מרגש.

"מה כל כך מפתיע שאני ביחסים כלשהם עם איקס או עם וויי? כל מי שמכיר אותי יודע שאני אדם נחמד שנעים לבלות איתו".

ביסמוט סולל את דרכו בהתמדה. הוא יודע איך לעשות את זה. בן 51, גדל ברחובות, למד באוניברסיטת בר־אילן ובסורבון, עבד ב'מעריב' וב'ידיעות אחרונות'. לפני עשר שנים רצה להתמנות לשגריר ישראל במאוריטניה. סילבן שלום היה אז שר החוץ. ביסמוט, שהיה כתב 'ידיעות' בפריז, היה מיודד עם ג'ודי שלום־ניר־מוזס, אבל הבין שהוא צריך דבר מה נוסף כדי לזכות במשרה. הוא לקח חופשה מהעיתון והצטרף באופן פרטי לשלום לנסיעה להודו. בסוף הגיע למינוי הנחשק. אין קשר בין הדברים, ביסמוט הסביר: "אין פה שום קשר לידידות, לפעמים יש מינויים שהם ענייניים ומקצועיים".

ביסמוט היה נרגש לקראת הנסיעה למאוריטניה. לא בדיוק המדינה ששגריר – גם אם טרי – חולם עליה. "במשך השנתיים הקרובות, אולי שלוש, זה כבר לא בועז ביסמוט, אני הופך לדגל ישראל שמסתובב ברחוב", אמר לפני שנסע לבירה נואקשוט. שלוש שנים אחר כך השיבה השרה הבאה, ציפי לבני, את דגל ישראל הביתה. ביסמוט לא חזר לעבוד ב'ידיעות'. מכריו אומרים שזה לא היה קל. "הוא היה פטריוט של 'ידיעות' בצורה ילדותית, נשם וחי את העיתון ואהב אותו". רגב, קולגה לשעבר ממוזס, הציע לו להצטרף ל'ישראל היום'. בשנים הראשונות ביסמוט עשה את מה שנהג לעשות ב'ידיעות'. ביקר באפגניסטן, בתימן ובירדן; במצרים, בתוניסיה, בלוב, בדובאי ובתאילנד. הצטלם לידיעותיו באזורים המסוכנים.

אבל די מהר התברר שלביסמוט יש כישורים נוספים מעבר לצילומים עם חיילים תאילנדים בבנגקוק. גורם במערכת: "רגב הבין שבועז הוא העיתונאי המתאים לראיונות עם אדלסון ועם אנשים החשובים לבוס. אפשר להציג אותו כמי שהיה שגריר ישראל, הוא יודע להתלבש, הוא יודע מה זה וויסקי טוב, הוא דובר אנגלית וצרפתית, הוא איש העולם הגדול".

והעולם, בשנים האחרונות, נעשה גדול יותר עבור ביסמוט. בראיון המונומנטלי שערך עם אדלסון יחד עם רגב, תקף המרואיין כמובן את נוני מוזס ("דיקטטור… מי ש'בעיניים דומעות' ביקש מאדלסון שלא יוציא לאור את החינמון 'ישראלי'"). השאלה האחרונה בראיון הייתה מופת של עיתונות. "אתה, שאביך היה עני, שברת את שיא ההכנסות לאדם השנה. אומרים שאתה מרוויח 1.3 מיליון דולר לשעה. כמה אתה מוכן להשקיע למען הגנת העם בישראל והעם היהודי?", שאלו העיתונאים המסורים את הבוס. "ככל שיידרש. אני לא עושה חצי עבודה בשום תחום בחיי", ענה אדלסון.

גם ביסמוט לא עושה חצי עבודה. ביחד עם רגב ראיין בלאס וגאס את הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש. בוש סירב למתוח ביקורת על מדיניותו של הנשיא אובמה בעניין האיראני, אבל מרואיינים אחרים סיפקו את הסחורה. דונלד רמספלד, שר ההגנה האמריקאי לשעבר, ביקר בראיון עם ביסמוט את יחסו של הבית הלבן לנאומו הצפוי של נתניהו בקונגרס. "אני מזועזע מכל ההתבטאויות של הבית הלבן בסוגיה". מיט רומני הבטיח לביסמוט ולרגב שינהג בישראל כפי שנוהגים בבת־ברית, ללא עימותים מעליבים בפורומים בינלאומיים. "הוא נראה כמו כוכב קולנוע", כתבו השניים על המועמד של אדלסון והרפובליקנים. "גבה קומה, שיער מאפיר בצדעיו, שזוף, הוא בהחלט נראה נשיאותי".

לאחרונה זכה ביסמוט לקידום רציני כשראיין את אדלסון לבדו, ללא רגב לצדו. בעקבות הפרסום ב'הארץ', שלפיו אדלסון ביקש מנתניהו לייעל את הרגולציה בשוק הגז, מיהר אדלסון להתראיין ל'ישראל היום'. "מעולם לא דיברתי עם נתניהו על 'נובל אנרג'י' ועל שוק הגז", אמר לביסמוט. "אני אפילו לא מכיר את 'נובל אנרג'י'. יכול להיות ש'הארץ' ייאלץ להוכיח את הדברים בבית משפט".

גם נתניהו זוכה למגע עט מלטף מביסמוט, באופן טבעי. כולל סנגוריה בעניינים נפיצים, כמו יחסיו עם הבית הלבן או התבטאותו נגד ערביי ישראל בבחירות. "אתה כותב כמו תעמולן", הטיח בו לאחרונה אחד ממכריו. "תמיד הייתי ליכודניק בדעותיי", השיב ביסמוט על פי עדות מקורבים. החנופה, בכל מקרה, משתלמת. נתניהו אפילו התכוון למנות את ביסמוט ללא מכרז לפרויקטור חיצוני לנושא הרחקת המסתננים, בשכר של 30 אלף שקל בחודש ובונוסים נכבדים.

ביסמוט, שימו לב, כבר מעורר תשומת לב בינלאומית. בעקבות ראיון אוהד עם מרקו רוביו, המתמודד במפלגה הרפובליקנית על המועמדות לנשיאות וחביבו של אדלסון ("גנב את תשומת הלב מהילרי קלינטון עם הרעננות שלו, הכריזמה, הביוגרפיה האישית והדם החדש שיביא איתו לבית הלבן"), תהתה רשת 'בלומברג' האם הקול הוא קולו של ביסמוט אבל הפה הוא של אדלסון. ביסמוט דחה את הטענה. "אני עיתונאי 31 שנים ואף אחד לא אומר לי מה לכתוב", אמר לרשת האמריקאית.

גונן גינת | הנאמן של הבית בבלפור

לולא מיתן את פעילותו בשנה האחרונה, יכול להיות שגונן גינת היה מגיע רחוק עוד יותר. אדלסון מעריך אנשים כמוהו. עיתונאי ותיק, חובש כיפה, ימני בדעותיו, היה עורך 'הצופה' (סבו היה ממקימיו) ועורך החינמון 'ישראלי'. הוא מה"טאלנטים" הבולטים ב'ישראל היום'. מעריץ של בני הזוג נתניהו. בן 58, תושב כפר הרוא"ה, נשוי ואב לארבעה. גינת הוא המומחה של 'ישראל היום' לזוג המלכותי. במחשבו יש ארכיון תמונות של הנתניהוהים, רק תגידו לו יום ושנה והוא מיד שולף תמונה מחמיאה של נתניהו ושל שרה, שאליה הוא גם מקורב ("אחת הנשים המסורות ביותר שאני מכיר"). השתתף בחוג התנ"ך בבית ראש הממשלה ולא אחת הגיע לביקורים אצל בני הזוג מלווה בנתן אשל, הפטרון שלו (אשל היה מנכ"ל 'הצופה' בתקופת גינת כעורך). גינת אף הוזמן לבר־המצווה של אבנר נתניהו ב־2007. גם עמוס רגב היה שם. עד כדי כך רבה מסירותו לבני הזוג נתניהו, שכשנחשפו ההוצאות במעונות ראש הממשלה לפני כשנתיים – סיפר גינת בפייסבוק על ראש ממשלה לשעבר "שהפעיל מערך עצום כדי שיוכל לבקר 'ידידה' שלו". הסטטוס הוסר על ידו. טעיתי, זה היה רדוד מדי, אמר.

גינת, בעבר גם איש 'מעריב', נחשב לעיתונאי פרוע שאומר את מה שהוא חושב. ב'ישראל היום' אפשר לסמוך עליו שהוא יחשוב מחשבות נכונות, כמו ההגיגים שלו על נוני מוזס ("כך מנהל מוזס את אימפריית הרשע שלו. הוא חושב שהוא השליט האמיתי של המדינה. עניינים גורליים כמו פרויקט הגרעין האיראני ושאר ירקות אינם מעניינים אותו"). "גינת יוכל להמשיך ולקבל משכורת מ'ישראל היום' כל ימי חייו גם אם לא יכתוב אף מילה", אומר אדם המכיר אותו. מי שמכיר את אדלסון, יודע שאין מחמאה גדולה מזו.

יעקב עמידרור ונתן אשל | הקצין והמאכער

ליעקב עמידרור יש סיפור משעשע שמנסה להמחיש את העובדה שאין לו שום קשר להתנהלות של ישראל היום: "בכל יום שבת, כשאני חוזר מבית הכנסת, אשתי שואלת אותי מה חדש, ואני עונה לה שום דבר. במוצאי שבת היא מתקשרת לחברה, שבעלה מתפלל באותו בית כנסת, והחברה שופעת סיפורים, מי התפטר ומי מתחתן ולמי נולדו נכדים. איך לא שמעת את כל הסיפורים האלה? אשתי תוהה, אבל מה אני יכול לעשות, ככה אני, לא שומע רכילות, זה עובר לי על יד האוזן".

ב'ישראל היום' אומרים שהאוזן של עמידרור משנה תדר כשהוא עוזב את בית הכנסת ומגיע לעיתון. עמידרור אומר שאשר בהרב הוא הטוב שבחבריו. יש שאומרים שהוא מעורב יותר מכפי הנראה, כולל בהמלצות על מינויים בעיתון. "כמה מכותבי הטורים הבולטים", אומר אדם שעבד שם, "אפילו לא יודעים שהם חבים את קידומם לעמידרור". עמידרור מכחיש, "אני פרשן צבאי בעיתון מיום היווסדו. הקשר היחיד שלי עם המערכת הוא כששולחים לי מייל ומבקשים ממני לכתוב מאמרים".

עמידרור, בן 67, תושב רעננה, נשוי ואב לחמישה. עבר קורס קצינים ביחד עם נתניהו, היה ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מהוגי נוהל 'חניבעל' ומפקד המכללות הצבאיות. ב־2002 השתחרר מהצבא בדרגת אלוף, ב־2011 מונה לראש המטה לביטחון לאומי ועזב אחרי כשנתיים. הוא נשאר בקשר קרוב עם נתניהו, שמתייעץ איתו מעת לעת.

כמו עמידרור, גם נתן אשל חג סביב 'ישראל היום' כמו פרפר הנע אל האור. בעבר היה אשל מקורב למשפחת אדלסון. הוא זה שהמליץ, יחד עם נתניהו, על מינויו של אבי רצון לעורך 'ישראלי', ולאחר מכן היה סמנכ"ל ב'ישראל היום'. בעיתון זוכרים את המתיחות בינו לבין אשר בהרב. "אשל היה מקורב לבהרב, אבל לא אהב את המעמד של בהרב ואת קרבתו לאדלסון", אומר אדם המכיר אותו היטב. אשל עזב אחרי חודשים ספורים לתפקיד ראש לשכת ראש הממשלה אצל נתניהו. מעת לעת הגיע למערכת ושוחח עם רגב ארוכות. לאחרונה אשל ממעט להופיע בעיתון. גורמים ב'ישראל היום' אומרים שככל שמעמדו של רגב התחזק, כך נחלש מעמדו של אשל בעיתון. "רגב מרגיש מספיק בטוח כדי לא לקבל הודעות ומסרים מנתן אשל", אומר אדם המכיר את רגב. גם הקשר של אשל עם נתניהו, שהולך ומתרופף, משפיע כנראה – ולא לטובה – על קשריו עם אדלסון.

–

המחוברים שמחוץ ל'ישראל היום'

את תוצאות מדגם הבחירות האחרון ראו בני הזוג אדלסון בביתם של דליה ואייבי נאמן במגדל פאר תל־אביבי. שני הזוגות חברים קרובים ומבלים יחד. דליה היא פסיכולוגית, אייבי הוא עורך דין שעשה חלק מהונו מיזמות נדל"ן. במגדלי נאמן, שם הוא גר ואותם יזם, מתגורר גם שמעון פרס. הנאמנים מבקרים את בני הזוג אדלסון בלאס וגאס ומתארחים ב'ונישיאן' לעתים תכופות. יחד עם האדלסונים הם גם רואים עולם. הם השתתפו ביום הולדתו ה־80 של אדלסון בסינגפור; חגגו יחד עם אורן לוקץ', בעלה של בתה של אדלסון יסמין, את פתיחת תערוכת הצילום שלו בגלריה בתל־אביב. נאמן אף היה לצדו של חברו הטוב אדלסון כשזה קיבל פרס ב'וועידת ירושלים לתיירות'. אדלסון, מצדו, הגיע לביקור תנחומים כשאחיו של נאמן, עמיחי ז"ל, הלך לעולמו. הוא אף הופיע בביקור נדיר בבית קפה תל־אביבי, שם מתכנס "פרלמנט" חבריו של נאמן.

גם פרופ' אוריאל רייכמן מתבשם ממנעמי האדלסונים. גם הוא הוזמן לחגיגת יום ההולדת בסינגפור ולקבלת הפרס ב'וועידת ירושלים'. אדלסון לא רק חבר, אלא גם תורם ('ביה"ס ליזמות' ב'מרכז הבינתחומי'). רייכמן מצדו יצא נגד 'חוק ישראל היום'. "עיתונות חינם מקובלת בעולם ונתפסת כפעילות עסקית לגיטימית. התערבות המחוקק (…) עלולה להיות מדרון חלקלק שיגביר את הפגיעה באחד הנושאים הרגישים ביותר", כתב רייכמן ב'ישראל היום'. "אני מתבייש בשבילך, אוריאל", כתב בתגובה מתי גולן ב'גלובס'. "אני בטוח שאתה יכול להסתדר בלי אדלסון. האינטגריטי של אדם כמוך חשוב יותר ממנו".

עו"ד יעקב נאמן, הלוביסט בוריס קרסני ופרופ' איתמר רבינוביץ' נמנים אף הם עם חוג חבריהם של האדלסונים. עו"ד דורי קלגסבלד ואשתו יעל מוזמנים לעתים לאירועים של האדלסונים. חבר נוסף הוא איש העסקים אבנר פלטק, שעשה הון ממכירת גרביונים ביפן. גם ד"ר שמשון שושני, שהיה מנכ"ל משרד החינוך ומנכ"ל 'תגלית', מיודד עם אדלסון. אדלסון תרם לארגון עשרות מיליוני דולר.

מירי אדלסון שומרת על קשר עם כמה מחברי ילדותה, בוגרי מחזור 1963 בבית הספר 'הריאלי' בחיפה. בתיכון הם הכירו אותה כמירה פרבשטיין, היום הם מכנים אותה מירי'לה. חלקם הוזמנו לא אחת ללאס וגאס. אחרים זוכרים איך הנערה מירה הגניבה אותם בחינם לסרטים שהוקרנו בבתי הקולנוע 'מירון' ו'עצמון', שהיו שייכים לאביה. עמרם מצנע, שלמד גם הוא באותה שכבה, אינו אחד מהם. חבריה לשכבה אומרים שמתיחות נוצרה בין אדלסון למצנע בעקבות תאונה קטלנית בחיפה, שבה היה מעורב האחיין של אדלסון, בועז פרבשטיין.

נורית ארד, לשעבר עיתונאית ב'ידיעות אחרונות', היא אחת מחברותיה הקרובות של אדלסון. ב־1993, כשהאדלסונים פתחו בתל־אביב את המרפאה לגמילה מסמים, ראיינה ארד את חברתה הטובה מירי אדלסון. "אישה עשירה מאוד ד"ר אדלסון", כתבה ארד, "יש לה בתים מפוארים בבוסטון ובלאס וגאס, שבהם היא מתגוררת שלושה שבועות בחודש, ואת השבוע הנוסף היא מבלה בישראל. בין לבין היא מבלה באוויר עם בעלה בטיסות אינסופיות ברחבי העולם. ויש לה את העיסוק העיקרי: נושא הגמילה. סיפור חייה בשבע השנים האחרונות נשמע כצירוף באמת נדיר של מקרים ואירועים (…) סיפור מהאגדות". גילוי נאות התקשינו למצוא בפריט הארכיוני, שנמשך כך: "היא לקחה חופשה מעבודתה בבית חולים בתל־אביב, נסעה לעבוד בניו יורק, הכירה את המיליונר היהודי, הם התאהבו ונישאו (…), ועכשיו אדלסון היא כאמור אישה בעלת אמצעים ולבעלה יש לב יהודי חם וכיס פתוח. שניהם מוכרים כמי שרוצים לתרום, לסייע, והם עובדים קשה כדי לעשות זאת".

ובסופו של דבר, אומר אדם המכיר את אדלסון, רעייתו היא המקורבת האמיתית. אהבת אמת, שותפות הדוקה ואמון מוחלט יש בין השניים. "הם 'החוג הפנימי' של האדלסונים, כל האחרים מסביב הם רק קישוט". מי שמכירים את הזוג, יודעים לתאר כיצד הם מרעיפים זה על זה חיבה בפומבי, כאילו זה עתה נישאו. "מאז שהכרתי את מירי נעשיתי אדם אחר", אמר פעם היהודי העשיר בעולם.

שלדון ומירי אדלסון נישאו ב־1991, וכבר אז חוללו סערה זוטא כשקבלת הפנים נערכה ב'טרקלין שאגאל' בכנסת. נתניהו, אז סגן שר החוץ, סייע לבני הזוג הטריים לארגן את האירוע. מה רע בכך? תהה אדלסון, "רציתי להעניק לחבריי את התחושה הנפלאה שחוויתי כשהגעתי לראשונה לישראל". את הידיעות עליהם ביטל בחיוך. "כל זמן שמאייתים את שמי נכון הכול בסדר", אמר.