מאחורי הקלעים בקאמבק של איילת שקד // מאת שרה ליבוביץ־דר

בשולי הלווייתה של נחמה ריבלין ז"ל, שני פוליטיקאים ניסו להגיע לעמק השווה. איילת שקד ומוטי יוגב ניצלו גם את המקום והזמן הזה. אותו יוגב, באותה עת, נכנס לעימות חזיתי חריף מול נפתלי בנט, שיחד עם שקד עזב את המפלגה שיוגב נשאר בה. שקד לא מתעמתת, היא דיברה עם כולם, כל הזמן. וכפי שיוגב מגדיר זאת, "דיברנו על ערכים ואינטרסים משותפים".

בשלב הזה, האינטרסים לא היו ממש משותפים. שקד עוד קיוותה להגשים את חלומה האמיתי ולהתקבל לזרועות הליכוד, כולל שריון במקום גבוה. עזבו אותה מהבית היהודי ומהימין החדש. היא חיכתה על קוצים לאות מהזוג נתניהו. ניסתה כמעט כל מהלך מאחורי הקלעים כדי לרכך את ההתנגדות. אך לשווא. במשך שבועות ארוכים שמרה את כולם על אש קטנה, על גחלים ורמצים, לפני שהגיעה למסקנה שהשריון בליכוד הוא חלום, פנטזיה לא מציאותית, לא כל עוד משפחת נתניהו שולטת במפלגה ללא עוררין. הבעיה, אומר אדם שהיה מעורה במגעים בין שקד לבית היהודי, שהיא בעצמה לא ידעה מה היא רוצה באמת. "היא לא הייתה ברורה, כל פעם רצתה משהו אחר. גם לא הבנו בשם מי היא מדברת, בשם הימין החדש? בשמה? בשמו של בנט?".

עם משרד ברמת החייל בתל אביב, עזרה מצומצמת לצידה (נזכיר, בשלב זה שקד כבר אינה שרה ואפילו לא חברת כנסת), סקרים וקשרים נרחבים בתוך המפלגות וגם בתקשורת, איילת שקד נפגשה עם כל מי שאפשר. בצלאל סמוטריץ', יוגב, איתמר בן גביר, חיים אמסלם, אביגדור ליברמן, בכירי ליכוד. גם עם רפי פרץ נפגשה מספר פעמים. אך בישורת האחרונה נפתלי בנט היה אחראי על המשא ומתן.

הקוורטט החדש של 'הימין המאוחד', שקד, בנט, פרץ וסמוטריץ', ניהלו בצוותא את השיחות האחרונות. בין לבין, בעיקר לפני הישורת האחרונה, המסרים הוחלפו על ידי מתווכים. ביניהם יובל צור, ראש המטה של פרץ; יאיר הירש, שהיה ראש המטה של איילת שקד במשרד המשפטים; ואנשי הבית היהודי ניסן סלומינסקי, יעל דולב והמנכ"ל ניר אורבך, מי שהיה יד ימינו של בנט ונשאר מאחור בבית שננטש על ידו. אורבך היה מהדוחפים הנלהבים לחזור לאחד את הכוחות.

חלק מהמתווכים נואשו. בתום חודש של ניסיונות החליט דוידי בן ציון, סגן ראש המועצה האזורית שומרון, שנמאס לו. "אני פשוט לא מצליח להתגבר על האתגר הזה, לא מצאתי את המקום שמגשר בין התפיסות שלהם. הם מדברים בשפות שונות, קשה להתמודד עם מישהו שמדבר סינית כשמולו מישהו שמדבר רוסית ואתה בכלל מדבר איטלקית. הכל פה אמוציות", הוא מספר ל'ליברל'. "צריך לעבור למקום שכלי. יאללה, אתם אנשים מבוגרים, תתחילו לעשות חשבון ולהתקדם". הדברים נאמרים, כמובן, לפני הנפילה הציבורית של פרץ, חזרתה של שקד לימין החדש כראשתו, והאיחוד הגדול. אז, רבים חשו מתוסכלים ופסימיים.

חוזרת אל הרבנים

שקד, שערכה כמה סקרים לאורך התקופה הזו, הוכיחה באמצעותם שמלבד נתניהו, היא הפוליטיקאית הפופולרית ביותר בימין. ועדיין, את המשאים ומתנים שלה (אולי חוץ מזה שנוהל מול בנט) היא החלה בעמדת נחיתות, כמי שלא עברה את אחוז החסימה. הסקרים העלו את רמת הביטחון העצמי, ודירבנו אותה להתעקש על שלה. בשיחות רבות שבה ואמרה שמעשיה יקבעו אם תהיה ממשלת ימין, הדגישה את הפופולריות שלה ואת יכולתה למשוך מנדטים. למרות שנלחמה על חייה הפוליטיים, ניסתה לשדר נונשלנטיות משהו. פרץ התנהל כמי שאין לו מה להפסיד. הוא הגיע לפוליטיקה מהמכינה 'עצם'. השדה החדש היה זר לו. הוא נכווה פוליטית ותקשורתית, אבל המשיך להתעקש על שלו. בבית היהודי אומרים שאורבך דוחף את פרץ למקום שלא היה מגיע אליו לבד. וזה לא היה קל, כשבתבשיל בחשו, מלבד ראש הממשלה, גם אשתו של היו"ר מיכל פרץ וכמובן שרה נתניהו.

פעילים בבית היהודי טוענים שפרץ נשלט על ידי הרבנים, שנכנסו לוואקום שנפער במפלגה אחרי שבנט ושקד עזבו. "שקד קיוותה להישען על הרבנים. הגם שעזבה את הבית היהודי בין היתר בשל מעורבות יתר של הרבנים, הבינה שללא תמיכתם תתקשה להשיג את מטרתה. בחודשים האחרונים שמרה על קשר עם כמה מבכירי הציונות הדתית. אחרי שעשרות רבנים, בראשם הרב שלמה אבינר והרב שלמה אליהו, הביעו התנגדות להצבת אישה חילונית בראש רשימה דתית, הכפילה את מאמציה. שליחים נשלחו לרבנים ידועים. מהלכיה צלחו. הרבנים החרד"לים הקיצונים יחסית, אלי סדן ושמואל אליהו, הביעו תמיכה בה כראש הרשימה המאוחדת. פומבית, סדן הכחיש.

מטוטלת החרדה נעה מצד לצד. אם בתחילת המו"מ התחושה הייתה שהבית היהודי להוט לסגור דיל, מאוחר יותר, בהשפעת משפחת נתניהו ורעייתו מיכל, פרץ גילה היסוסים. מנגד אצה הדרך לשקד, שבשלב מסוים תחמה את ההחלטה בצורת אולטימטום, ודיברה על אחדות כעל צו השעה. "אני חש שהם בפאניקה", אמר באותה עת מוטי יוגב ל'ליברל'. "אני בעד להתאחד אבל בענווה ובחוזק, דבר איש אל רעהו. מי שמדבר יותר מדי בתקשורת לכאן ולכאן סימן שהוא לא מצא דרכים אחרות".

מחלוקות פנימיות התגלעו בשני הצדדים. פרץ, בהשפעת נתניהו, העדיף לסגור עם עוצמה יהודית לפני הימין החדש. סמוטריץ' (תקומה) העדיף את הימין החדש. פרץ ויתר על מקומו בראש האיחוד, למורת רוחם של כמה. ביניהם יוגב, שסבר ששקד צריכה להיות שנייה בכל מצב. מהצד השני, לאחר שנתן לה את ההובלה, בנט ושקד לא היו מיושרים לחלוטין. הוא סבר שבהחלט אפשר לרוץ לבד, היא דחפה לאיחוד המפלגות בכל הכוח.

מאחדת את הימין

שני הצדדים הכריזו כי הם המרכיב החשוב באיחוד. שקד דרשה את המקום הראשון ואת האפשרות לבחור את התיק הבכיר במו"מ הקואליציוני. היא רצתה למנות מחצית מהרשימה, כולל בנט כמובן. בסופו של דבר ויתרו על מקום אחד בעשירייה הפותחת (ארבעה במקום חמישה), כשתקומה והבית היהודי לא הסכימו לקבל את דרישת ה"ריצ'רץ'". פרץ דרש להשאיר אצלו את תיק החינוך עם אפשרות בחירה ראשונה, לפני שלשקד תינתן דריסת רגל בממשלה. השאלה אם איתמר בן גביר יהיה חלק מהרשימה המתהווה הפכה לאבן נגף. בבית היהודי, שדווקא חתמו עם עוצמה יהודית בסיבוב הקודם, לא כל כך התלהבו, אבל ניהלו שיחות. שקד לא רק שלא התנגדה, אלא אף קיימה שיחות פוריות יותר עם בן גביר מאלה שהיו לו עם פרץ.

חלק מהשיחות נסבו על מהות האיחוד. בלוק טכני, לא איחוד רשמי. הדרישה ששקד תתחייב להישאר במפלגה עשר שנים לא נענתה. שקד הרי עדיין נושאת עיניים לליכוד. אסור לה להיות מחוברת שוב, באופן מוחלט, לחרד"לים, ודאי לא לכהניסטים. בעוד עשר שנים, אומר מקורב לשקד, היא תהיה ראש ממשלה. פרץ דרש ניהול מו"מ משותף אחרי הבחירות, הפסקת ההתקפות על נתניהו והתחייבות שהאיחוד ימליץ על האחרון כראש ממשלה. שקד ובנט לא ששו לכך. הם כבר לא בכיס של נתניהו כמו פעם. שקד רמזה לא פעם במהלך התקופה שהסיכוי שנתניהו ילך לממשלת אחדות עם מפלגות מרכז־שמאל הוא גבוה.

לילה ועוד יום שלם של דיונים נדרשו כדי להגיע לסיכום הסופי. הימין המאוחד יעניק רוב יחסי לבית היהודי ולתקומה, נציגי הימין החדש קיבלו מיקומים סבירים. המו"מ הקואליציוני יתנהל במשותף. המפלגה תמליץ על נתניהו. הארבעה לא הגיעו להבנה בשאלה מי יהיה הראשון שיבחר תיק בממשלה.

למרות הסקרים המחמיאים – ההתלבטות הארוכה והזגזוג בין הליכוד לימין החדש לבית היהודי שחקו בשטח את מעמדה של שקד. היא עצמה הייתה הראשונה להודות בכך. זה דבר שעלול לקרות בפוליטיקה, אמרה בשיחות פרטיות, יש בזה נזק מסוים, אבל תהליכים פוליטיים לוקחים את הזמן שלהם. או כמו שזיהה היטב באותה העת יוסי ורטר ב'הארץ'. תחת הכותרת "איילת מטיילת" כתב ש"משהו רע קורה לה ולבנט. מכוכבים הם הפכו למזדנבים, אתמול הם היו שרים בכירים (…) היום כולם עושים עליהם סיבובים". המסר חלחל גם בתקשורת הדתית. באתר 'סרוגים' פורסמה קריקטורה המציגה את שקד כמי שלא מצליחה להחליט למי לחבור. "כשלא מצליחים להחליט האם הולכים עם (…) סמוטריץ', הרב רפי פרץ או (…) בנט־פייגלין, או בכלל מחכים לטלפון מנתניהו, זה מריח רע, בואכה ציפי לבני", נכתב אז באתר הפופולרי. "בראיונות ראש השנה הוצגה שקד כמועמדת לראשות הממשלה, היום היא צריכה לריב על מקום שני במפלגות ששישה מנדטים יהיו עבורן הישג". ובאתר 'כיפה' נכתב: "כל יום בלי החלטה מחליש אותה יותר ויותר והופך אותה לאישה הססנית ולא החלטית".