את הטקסט הזה רציתי לכתוב כבר כמה פעמים, ובכל פעם צצו דברים דחופים יותר וזה לא קרה.
אבל בכל פעם מחדש, שרי ממשלה או חברי הכנסת דואגים להזכיר לי שחובה לכתוב על סממני הטרמפיזם הגוברים בתקופה הזאת בישראל. כי במקום בו לאמת ולמקצועיות אין ערך – יהיה לנו קשה מאוד לחיות ולנהל חברה מתוקנת.
אתמול, הגיע תורו של ראש השב"כ לחטוף מהממשלה לא סתם ביקורת, אפילו לא סתם הטלת ספק בשיקול דעתו ובעצם התאמתו לתפקיד, אלא כמעט האשמה בבגידה. הכול בעקבות הפרסום בידיעות אחרונות, לפיו עוד לפני האירועים הרצחניים בסוף השבוע האחרון – הזהיר רונן בר את ראש הממשלה מכך שהטרור היהודי מלבה את הטרור הפלסטיני.
בתגובה, טענה ח״כ לימור סון הר מלך ב-Ynet ש״לתוך הדרגים הפיקודיים הבכירים חלחלה תפיסה ומדיניות שהיא, כמו שאמרתי מקודם, לא יודעת להבחין בין אויב לעם שלך״. טלי גוטליב לא נשארה חייבת והוסיפה שמן משלה למדורה, כשאמרה ש״רעיונות השמאל הגיעו גם לצמרת השב"כ. עומק ה'דיפ סטייט' הגיע לראש השב"כ ולראשי צה"ל״.
האמירה של רונן בר היא אמירה מקצועית, שגם קיבלה אישוש. הפיגוע בתל אביב במוצאי שבת שבו נרצח הסייר העירוני חן אמיר, הזכיר את הקשר: כשחמאס מוציא קריאה לפגוע בישראלים אחרי עימות אלים עם מתנחלים, הטרור מכה בלב תל אביב.
תקיפה של אנשי מקצוע ו״פקידים״, כפי שאוהבים לתאר אותם בממשלה, היא לא תופעה חדשה. אבל התופעה הזאת שוברת שיאים בממשלה הנוכחית – והיא מזכירה באופן מדאיג תקריות מימי טראמפ.
אני רוצה להזכיר שני אירועים שונים מימי הנשיא האמריקני לשעבר, שממחישים את רוח התקופה והאתגרים שהיא מביאה איתה:
האירוע הראשון התרחש ב-2019, אז שלח טראמפ את ראשי קהיליית המודיעין האמריקאית חזרה לבית הספר, בגלל שלא אהב את הערכת המודיעין שלהם (הציטוט המדויק היה “go back to school”). האירוע השני (שהוא למעשה מוקדם יותר מבחינה כרונולוגית), קשור להשבעה של טראמפ ב-2017, כאשר דוברת מטעמו שיקרה בנוגע למספר המשתתפים באירוע, או כמו שהסבירה בגרסה האמריקאית של ׳פגוש את העיתונות׳ – אלה לא היו שקרים, אלא עובדות אלטרנטיביות (Alternative Facts).
כשהייתי מספרת את האנדקוטה האחרונה בהרצאות על עידן הפוסט אמת והדיסאינפורמציה, אנשים היו משתעשעים, וגם קצת מזדעזעים כי באמת קשה להאמין שהראיון הזה אמיתי. אבל זה תמיד הרגיש מעט רחוק. לא שאצלנו הכל היה מושלם, אבל ידענו שבגדול, אצלנו יושבים בממשלה אנשים שלא ממציאים דברים.
לא עוד – וזו סיבה לדאגה.
שתי הדוגמאות האלה ממחישות שתי תופעות פסולות מעידן הטראמפיזם:
- סוף עידן המומחים – הערך של מומחיות ומקצוענות הפך לשולי. העיקר לשרת את האג׳נדה ואת השלטון (ורצוי גם את השליט).
- עידן העובדות האלטרנטיביות – האמת כבר לא חשובה. באנגלית יש כאלה שקוראים לזה Truth Decay. שקיעתה של האמת אם תרצו. אין מחיר לשקר, וכל האמצעים כשרים לקידום המטרות.
יש כמובן מגוון סיבות היסטוריות, כלכליות, תרבותיות וטכנולוגיות שהביאו אותנו לעידן הזה. אבל במבחן התוצאה, הממשלה הנבחרת הביאה לחיינו טראמפיזם על מלא ובשיא הכח. בתקופה הנוכחית מומחיות לא חשובה, העובדות לא חשובות, הכל אג׳נדה.
הנה עוד כמה דוגמאות מימי הממשלה, עוד לפני ההתבטאויות אתמול נגד ראש השב״כ:
26.6 – שרת המשימות המיוחדות אורית סטרוק משווה את צה״ל וכוחות הביטחון לכוח ואגנר. בעקבות הסערה שחוללה – התנצלה.
21.6 – שר האוצר סמוטריץ׳ המליץ "למי שהוא לא ספקולנט שעושה שורטים על השקל והדולר תתנתקו מהברומטר הזה״. עזבו אתכם מהדולר, אולי נתחיל לבדוק את שער הלירה מול הדראכמה הטורקית. ההתבטאות הזו לא רק ביטאה בורות, אלא גם הייתה עובדה אלטרנטיבית – כי השקל נחלש בשבוע בו נאמר.
18.6 – שר המורשת, עמיחי אליהו, תקף את נגיד בנק ישראל, תאר אותו כ״פרא אדם״ ואמר שצריך לגלגל אותו מכל המדרגות. כל זה בגלל שהנגיד ביקר את הממשלה. אחר כך הוא הסביר שאמר את הדברים אחרי התפילה, אבל לפני הקפה של הבוקר. נשבעת.
אגב, הנגיד כבר מתמודד תקופה עם מתקפה שמבטלת את המומחיות שלו. ב-3 באפריל שר התקשורת קרעי הציע ״לשים רובוט בתפקיד הנגיד שיקבל החלטות על העלאות הריבית על סמך אלגוריתם אובייקטיבי ומנותק מהעם״. השר שיקלי (מישהו זוכר שר למה חוץ מאצבעות משולשות?) לא נשאר חייב, ובאותו שבוע האשים את הנגיד בחבלה בכלכלת ישראל. כמובן שאחר כך הוא היה צריך להסביר את דבריו ולהתנצל.
ועוד תקרית אחת מחודש יוני האחרון בגזרת העובדות האלטרנטיביות:
ב-12.6 אמרה השרה עידית סילמן בריאיון לגל"צ שחברת דירוג האשראי פיץ׳ הודיעה שהיא הולכת להעלות את דירוג האשראי של ישראל. זה, כמובן, לא היה ולא נברא ומי שקרא.ה את האותיות הקטנות בדיווחים של סוכנויות דירוג האשראי השונות – יודע.ת שאנחנו צריכים ממש לקוות שהדירוג לא יירד.
אז כבר הבנתם מה השיטה בממשלה הזאת: אנשיה מתבטאים בדרכים פרובוקטיביות נגד מומחים ובכירים לכאורה בטעות. בפועל – זה לא טמטום, זה לגמרי נועד לשרת מטרה.
קודם תוקפים ומבטלים את מומחיות המומחים, ואז מסבירים (או חלילה מתנצלים). וכשצריך, אז גם מסלפים את המציאות ומעטרים אותה בעובדות אלטרנטיביות.
את מי מביאים במקום המומחים? ללמ״ס מנסים למנות מקורבים, כי מה שווים המספרים אם אי אפשר לשלוט בהם, את מנהלת רשות החברות מנסים לפטר – כי מה שווה נבחרת הדירקטורים אם אי אפשר למנות אותם, ולמשרד התחבורה מביאים מקורב חסר ניסיון רלוונטי לתחום. אגב, מה עשתה השרה לענייני נשים עם כניסתה לתפקיד? פיטרה את ראשת הרשות לקידום מעמד האישה, איילת רזין בית אור. כי שוב – למה לתת לאנשים מקצועיים לעשות את עבודתם, אם אפשר לגלגל אותם מהמדרגות ולהביא מקורבים שישמרו על מטרות השלטון. בקצב הזה, מי יודע, אולי בקרוב יחליפו את אלוף פיקוד המרכז, שקמפיין השמצה מתנהל נגדו, וימנו במקומו לתפקיד מישהו מנערי הגבעות.
אם כל זה לא היה עצוב, זה יכול היה להיות מצחיק. אבל קשה לתאר כמה שהתופעות הללו מדאיגות. אנשי המקצוע הבכירים ביותר במדינת ישראל שמעיזים לבקר את הממשלה – מועלים על המוקד ועוברים דה-לגיטימציה. על כל דוגמה שהבאתי – יכולתי להביא כמה אחרות, לצערי לא חסרות כאלה מתקופה כל כך קצרה (ואנחנו שוכחים כל כך מהר ועוברים למשבר הבא).
אתם רק יכולים לתאר לעצמכם איזה סיכון לוקחים אותם אנשים שמבקרים בגלוי את הממשלה והחלטותיה, ויכולים לנחש כמה אנשים אחרים שאינם אמיצים כמותם נמנעים מלבטא את החששות והדאגות שלהם. אתם מעלים על דעתכם כמה פקידים מקצועיים במשרדי הממשלה מצנזרים את עצמם כדי לשמור על הכסא שלהם? חשוב שאנשי המקצועי ימשיכו וישמיעו את עמדתם המקצועית, בלי כחל ושרק ובלי לחשוש מההשלכות לכך, ולמתקפות שהם עלולים לספוג.
המשמעות היא פגיעה ישירה בחיים שלנו כאזרחים, בכלכלה, בחינוך, בבריאות, בביטחון – בכל תחום שבו הממשלה משפיעה ולא מתקבלות החלטות מקצועיות בגלל הדה-לגיטימציה שעוברים אנשי ונשות המקצוע.
כל אלה מבטאים עוד נגיסה מתוזמנת ומתוכננת ביסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל. כבר שנים שאנשי הממשלה הנוכחית מדברים בגנות ״שלטון הפקידים״. עכשיו הם לוקחים את הגישה שלהם צעד קדימה. כחלק מפירוק מוסדות השלטון והפרדת הרשויות – בכל מקום שבו הם מזהים פקידים ופקידות אמיצים ואמיצות, הם מפרקים, מסלקים, משמיצים, מקטינים, מבטלים. הם יכולים להתנצל ולהסביר את עצמם – אבל זו לא טעות, זו השיטה.
